אור ברסלב

משיבת נפש חלק א· רבי אריה לייב צינץ

סימן ג

סימן ב

שאלה

ס"ת שנמצא כתוב בה בפרשת וישלח ואביו קרא לו בנימן שראוי לכתוב מלא ביו"ד אחר המ"ם ונמצא כתוב חסר אם יש להוציא אחרת:

תשובה

כבר מבואר בא"ח סי' קמ"ג ברמ"א דמשום חסרות ויתירות אין להוציא אחרת איברא דבהא איכא לעיוני דטעמא דמילתא הוא מפני שאין בקיאין בחסירות ויתירות כמ"ש שם וא"כ אפשר דלא מיפסל בשביל זה וא"כ אחר שזה מבואר בש"ס פרק אלו נאמרין (דף ל"ו) באבני אפוד דפריך התם חמשים נכי חדא הוה ומשני אמר ר"י יוסף הוסיפו לו אות אחת על שמו שנאמר עדות ביהוסף שמו מתקיף לה ר' נחמן בר' יצחק הא כתולדותם בעינן אלא כל התורה בנימן חסר וכאן מלא שנאמר ואביו קרא לו בנימין ע"כ א"כ אחר שמפורש שראוי להיות מלא א"כ הוה טעות וצריך להוציא אחרת אמנם הרמב"ם פסק כר' יצחק דיהוסף היה בה"א וא"כ בנימן חסר גם באבני אפוד והנה כבר תמה מרן בכ"מ על דברי הרמב"ם בפ"ט מהל' כלי המקדש ונדחק דהרמב"ם לא כתב כן רק למאי דפסק כרחב"ג דלא דריש כתולדותם רק דלא לכתוב ראובני שמעוני והוא דחוק למאוד גם תמה במה שסידרן הרמב"ם כזה ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולן נפתלי דן גד אשר יהוסף בנימן והוא דלא כמאן וראיתי בס' גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק כ"ז כתב ז"ל דמצאתי דגריס בדברי ר"ח כיצד בני לאה כסדר בני רחל א' מכאן וא' מכאן ובני השפחות באמצע כלו' בני לאה בין בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן וזה מבואר כדברי הרמב"ם ע"ש. ולא הבנתי מה שינוי נמצא בעין יעקב שהרי בספרים ג"כ כתוב כן ויראה שמפרש בני לאה כסדר בני רחל ר"ל שבני לאה הם סדורים כמו סדר בני רחל א' מכאן ואחד מכאן ולא כסדרן בטן רק בלא טן. ובאמת גם גרסת עין יעקב יש לפרש כפירש"י דלא משמע כלל שנתלה בני לאה בבני רחל דמאי אולמא דבני רחל מבני לאה. ובאמת א"צ לדחוק כלל אלא דהרמב"ם לא ניחא לי' כפירש"י שמסדר זה בטור האחד דהא קאמר בני רחל א' מכאן וא' מכאן. ולפירש"י הל"ל א' למעלה ואחד למטה שכן סדרן רש"י ז"ל בטור השני בנימן דן נפתלי גד ואשר יוסף. ועוד דא"כ בנימן הקטן למעלה ויוסף למטה וזה לא מסתבר ועוד דאינו בדין שיהיה על האבן השני כל בני השפחות ובאבן ראשון כל בני הגבירות לרחב"ג ועוד קשה לרחב"ג למה דייק בבני לאה כסדרן ובבני רחל אחד מכאן ואחד מכאן ולא קאמר נמי מי שהוא מכאן ומי שהוא מכאן לכן ס"ל להרמב"ם דבתרתי פליגי והוא דבקרא מבואר ולקחת שני אבני שוהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל ששה משמותם על אבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על אבל השנית כתולדותם והנה ת"ק מפרש שכתולדותם קאי על סדרן א"כ ע"כ כיון שהיה נפתחות על האבן כתולדותם אם כן היה סדרן זה תחת זה רק לפי שבאבן ראשונה יהודה תחלה לכן ראשונם אינה כתולדותם אבל רחב"ג ס"ל דכתולדותם לא קאי על סדר לידתן רק כפי השנית שנקראו והשתא ס"ל שסדרן הוא מימין לשמאל ושתי אבנים שעל שתי כתפות נחשבין שורה אחת דמסתבר ליה שנקראים כסדר מימין לשמאל וקצה שורה עליונה חשיב טפי מראש שורה שאחרי' נמצא שזהו סידרן כסדר קריאתן ראובן בצד ימין שמעון בצד שמאל לוי בימין יהודה בשמאל וזה אמרו בני לאה כסדרן וכן בני רחל אלא שמפרש שאין סדרן מלמעלה למטה רק כדרך שקורין בעמוד אחד ששני הכתפות נחשבים לעמוד אחד. אחד מכאן וא' מכאן קאי על סדרן שכך היה סדרן לכן לא היה צריך לפרש אם יוסף בימין או בשמאל דממילא הבכור כבכירתו והצעיר כצעירתו ובני השפחות באמצע היינו שלא כסדרן וע"ז אמר הא מה אני מקיים כתולדותם שהרי זה כתוב על הפיתוח ובאמת אינן נפתחות רק בדילוג שהרי כל אבן מפותח לעצמו וגם בני השפחות באמצע וע"ז אמר כתולדותם לא קאי רק על כל שם בפני עצמו שיהי' כמו שקרא לו אביו ומה שפסק הרמב"ם כר' יצחק דיהוסף מלא. כתב בס' ג"פ שטעמו דפוסק כר' יצחק. ורב נחמן בנו חולק עליו. ואין הלכה כתלמיד במקום רב. ולא נהירא כלל ואשתמיטתי' ש"ס ערוך פ"ג דתענית דר' נחמן בר יצחק קרי לי' לנפשי' מנה בן פרס. ופירש"י שאביו לא נסמך שהרי לא נקרא רב יצחק. הרי מפורש שר' יצחק זה אינו אביו של ר' נחמן והוא היה גדול מאביו וגם מה שדחק דסברת רבי יצחק ניחא טפי דהוה כ"ה אותיות על כל אבן וכתב שהוא כפתור ופרח. ואין דבריו נכונים כלל ובמח"כ פרח זה כאבק יעלה אמנם לפענ"ד הדבר מבואר לפמ"ש דלת"ק סדרן כפירש"י זה תחת זה ונמצא שסדורים באבן שנית גד ואשר יששכר זבולן יוסף ובנימן שהרי סדורים זה תחת זה כסדר הפיתוח שצריך לפתחן כתולדותם אבל לרחב"ג סדרן כמ"ש הרמב"ם נמצא שיוסף באבן ראשונה ובזה דברי הרמב"ם מבוארים כפתור ופרח דודאי ר' נחמן מתקיף לה דבעיצן כתולדותם היינו דבמה שתירץ שכתב יהוסף לא א"ש לת"ק דס"ל דכתב יוסף על אבן השני. ובאבן השני כתב כתולדותם ומוכרח לומר בנימין מלא לת"ק והשתא נמי לרחב"ג נמי ע"כ דרש שניה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם. ואילו ראובן ושמעון כתובים גם בראשון כשמות שקרא להם אביהם ולא כתוב ראובני שמעוני אף דראובן באבן ראשון אלא דלרחב"ג י"ל דלהכי אתי כתולדותם בשני' דכיון דיוסף כתוב באבן ראשון ולמלאות חמשים אותיות בעינן יהוסף נמצא א"ש נמי לדידי' שני' כתולדותם. ורב נחמן בר' יצחק לא הוכרח לחדש בנימין מלא רק לת"ק שכתוב יוסף באבן השני אבל הרמב"ם לשיטתי' דפסק כרחב"ג ודאי ניחא טפי לכתוב יהוסף באבן ראשון כדי שיתקיים מקרא זה שניה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם ולפ"ז לרחב"ג אדרבה בנימן נכתב חסר דאל"כ איכא טפי מכ"ה בצד שמאל ואף דבתורה כתוב מלא הא מבואר דלא בקיאין בחסרות ויתירות כדאיתא בפ"ק דקדושין ועוד דאפילו תימא דבתורה כתוב מלא כיון שאין שינוי במבטא לא ימנע בשביל זה למקרי כתולדותם משא"כ יהוסף שנקרא בענין אחר ונרגיש במבטא ודברי הרמב"ם ברורים כפתור ופרח ברוך הוא וברוך טעמו ונימוקו עמו:

ובזה נבא ליישב כל תמיהות הכ"מ. א למה שינה הרמב"ם מלשון ירושלמי שכתב וכותב עליהם כל אלה שבטי ישראל והרמב"ם כתב שנכתב למטה מבנימן. ב למה כתב שבטי יה ובירושלמי אמר שבטי ישראל ג גם בגמרא שילהי פ' בא לו אמר שכותב שבטי ישורן. ד למה השמיט כל אלה שנאמר בירושלמי ועפ"ז נבא אל הענין כי בל"ה תמה מהרש"א ס"פ בא לו למה אמרו בגמרא שבטי ישורן ולא שבטי ישראל כלשון המקרא לכן נראה דהוא הדבר אשר דברתי דס"ל להש"ס דילן דכותב למטה מבנימן אות תחת אות והנה מסתמא היה אותיות חקיקות בשורה אחת והנה בס"ת קיי"ל דשלש אותיות אין כותבין חוץ לדף והנה בנימין מלא הוא ששה אותיות א"כ כשכתבו שבטי ישורן הוא חסר וי"ו ראשונה בתורה א"כ יכולין לכתוב חסר לגמרי וא"כ שבטי ישורן אינה רק ח' אותיות ישרן וא"כ אין חוץ לדף רק ב' חוץ לשורה ושתים כותבין משא"כ אם יכתוב שבטי ישראל הוא תשעה אותיות ומגיעין שלש חוץ לדף לכן ס"ל להש"ס דילן דכותבין שבטי ישורן שיהיה ששה אותיות בנימין ושתים כותבין חוץ לדף ואם כן ממילא מוכח דבש"ס דילן דדייק לכתוב שבטי ישורן שלא יהיה שלש חוץ לדף ע"כ כותבין למטה מבנימין דאינו למעלה אין שום שבט שיהיה לו ששה אותיות וא"כ לעולם נשארין שלש חוץ לדף:

והשתא ניחא נמי מה ששינה הרמב"ם שכותבין שבטי יה דבש"ס לא קאמר שבטי ישורן רק לת"ק דס"ל דכותביו בנימין מלא עדיף לכתוב שבטי ישורן להרבות אותיות לעת הצורך לצרפן משא"כ הרמב"ם לשיטתי' דפסק כרחב"ג וכותבין בנימין חסר א"כ אפילו יכתבו ישרן חסר מ"מ יהי' ג' אותיות חוץ לשיטה לכן בחר הרמב"ם דלרחב"ג ע"כ כתבינן שבטי יה וליכא טפי מששה אותיות ונשאר אות אחת חוץ לשיטה:

והנה לפמ"ש בעל ג"פ דהרמב"ם פסק כרבי יצחק דכתבינן יהוסף וא"כ אינו מוכרח שהיה כתוב בנימין מלא וא"כ י"ל כיון דאיתא בקדושין (דף ל') דלא בקיאין בחסירות ויתירות א"כ אין להוציא אחרת אבל לפמ"ש דלת"ק ע"כ כותבין בנימין מלא ואם כן כיון דאמרינן שם בקדושין אינהו בקיאין בחסירות ויתירות ע"כ דהמסרה לכתוב שם בנימין מלא ע"כ כן הדין לכתוב בתורה וא"כ הוה טעות גמורה וצריך להוציא אחרת וכן כל הני שנדרשו בש"ס מלא כדאיתא בפ"ק דסנהדרין (דף ד) קרנות קרנת וכן בסוכת וטוטפת כל היכא דתפסינן בש"ס לדרשה גמורה יש להוציא אחרת אם כתב על החסר מלא או על המלא חסר:

אלא דצ"ע אפילו בטעות גמור למה יוציא אחרת הא כיון דלא בקיאין בחסירות ויתירות א"כ אפשר שגם האחרת אינה כשירה שהרי באמת אם היינו בקיאין חסר ויתיר פוסל ג"כ וא"כ שמא גם האחרת אינה כשירה מחמת חסירות ויתירות וצ"ל דמ"מ כ"פ מחזקינן בספק כשרות וזה שהוא טעות גמורה ודאי פסול:

תוכן העניינים

משיבת נפש חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה