משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
סימן עט
כבוד בני הגאון נ"י.
אקחי אקהייתא בדברי שה"ג פ' הספינה בעניני גו"ק, ובאמנה נפלאים המה במקצתן ולא בכולם, וגם מש"כ בני נ"י לדחות כל הדברים במאמר אחד דפי' כל המקדש אדעתא דרבנן כו' הוא ע"ד רבותינו מקבלי תורה שבע"פ ולא ע"ד הרב שבעירו, זה אינו דחוי ברור וגם אינו מזיק ואינו מועיל אפילו אם נבין אדעתא דרבנן דאתריה כמו שיבואר:
ותחלה נבא למש"כ בקידושין שכ' שאפשר לתקן משום מיגדר מילתא כו' הביא זה בשם שו"ת הרשב"א וכ"ה באמת בסי' תקנ"א בזה"ל ואלו רצו כל קהלה לגדור בפני תקלות אלו יעשו תקנה במעמד כולם ויפקיעו הפקעה גמורה הפקר גמור אלא א"כ תקבלם האשה מדעתה ומדעת אביה או בפני פלוני ופלוני כו' והביא זה שכן הנהיג רב שרירא גאון, איברא בשה"ג סיים בזה"ל דכיון דמקדש אדעתא דרבנן כו' והם אמרו שהמקדש בכה"ג לא יהי' בקדושין שלו ממש כו' מש"ה מצא בני נ"י מקום לדחות עפ"י דחוי הנ"ל, אבל הרשב"א לא משום זה הטעם כתב כן, ובאמת לא נזכר בפי' בגמ' זה הלשון אלא בענין שהיו הקדושין יפין, ורק נעשה אח"כ בג"פ ענין הפוסלו עפ"י ד"ת וחז"ל הכשירוהו משום כל המקדש כו' היינו בביטול הגט, ובהא דאין אונס בגיטין, אבל בקידושין גרועין כמו ביבמות ד"ק לענין אותבוה אבי כורסיא כו', ובב"ב דמ"ח גבי תליוה וקדיש, לא נזכר זה הלשון אלא סתם אפקעינהו רבנן כו' והתוס' כתבו בפירוש שלא משום דמקדש אדעתא דרבנן, אלא רש"י ביבמות ורשב"ם בב"ב פירשו משום דכל המקדש, [ואזלי לטעמייהו דביבמות ר"פ האשה רבה כתב הטעם על נאמנות עד אחד שלא עפ"י. ד"ת, משום דבמקום טעם וסמך לא חשיב עוקר דבר מה"ת, אבל רש"י שבת (דף קמ"ה) פי' גם בזה משום דכל המקדש אדעתא כו'] וגם רש"י ורשב"ם לא הוצרכו לסברא זו אלא במקום שלא היה תחלה תקנה ע"ז להפקיר המעות קידושין אם יעשו כן, מש"ה צריכין אנו לסברא דכל המקדש כו' ובזה ודאי רק במה שפירשו חז"ל, ולא כל העושה שלא כדעת חז"ל יהיו הקדושין נפקעין חלילה, וכמש"כ בזה בשו"ת הרשב"א סימן אלף קפ"ה, אבל אם היה תקנה שאם יעשו הקידושין בזה האופן שאינו מקובל ומרוצה לדעת ב"ד שבעיר יהיה המעות הפקר אין אנו צריכין לכ"ז אלא ה"ז בכלל הפקר ב"ד הפקר, ואפילו אם עומד וצווח שלא קידש אדעתא דרבנן אלא אדעת תורה, אינו מועיל כלום שב"ד הפקירו הקידושין, ובאמת אם קידש בביאה הויין קידושין בע"כ, אבל במעות הוי הפקר, וזהו שכתבתי דהפי' בדעתא דרבנן אינו מזיק לזה הדין אלא שלשון הש"ג מוקשה וצ"ל דס"ל להש"ג דהפקר ב"ד אינו אלא ב"ד מומחה כיהושע ועזרא, ולא מצינו בזה דשליחותייהו עבדינן אלא בנוגע לד"מ כדאיתא במ"ק (דף ט"ז), משא"כ להפקיר מצד איזה תקנה לא מצינו בב"ד שלנו, מש"ה הבין טעם הרשב"א משום דכל המקדש אדעתא דרבנן והפי' אדעתא דרבנן דאתרי', הא מיהא הדין אמת ומקוים מגאון קדמון רש"ג והרשב"א שהוראתו ברורה, אבל מש"כ בענין גיטין דכיון דמקדש אדעתא דרבנן דאתרי', מש"ה אינו נפקע בג"פ כי ע"ד רבנן דאתריה, הוא דבר נפלא, וא"צ לדחוי בני הגנ"י, דאפילו יהיה הפי' אדעתא דרבנן דאתריה כמו שהבין הש"ג בדעת הרשב"א, מכ"מ היאך מצינו לאלומי הקידושין שלא יועיל ג"פ שכשר עפ"י ד"ת, וכבר הזהירו חז"ל גברא רבא אמר מילתא לא תחיכו עליה, ואם שאפילו לא יהיה הדין אמת, מכ"מ הרי עלינו להשים לב להבין דבר נפלא כזה וכסבור הייתי לפרש הכי, דכמו שהקידושין ע"ד דרבנן דאתריה כך הגירושין ע"ד רבנן דאתריה וגם זה נכלל במ"ש כדת משה וישראל, וס"ל להש"ג דמסתמא בשעת קידושין חלה שגם הג"פ אם יהיה לצורך הפקעת אותן הקידושין ע"ד רבנן דאתריה, אבל עדיין תמוה דאפילו אי נימא הכי וכי לא יוכל לחזור בו ולגרש ע"ד רבנן אחרים, ומצאתי ספר חדש נקרא דברי חיים לא נתפרש מחברו ונדפס בזאלקווא והוא על גיטין הביא דברי הש"ג בפתיחה אות ח' ותמה כזה ממש, הנראה שגם הוא הבין כונתו כך אבל מלבד תמיה זו עצמה, גם אין לשון הש"ג סובל כונה זו,, שהרי לא הזכיר מאומה שהגט תלוי ע"ד דרבנן אלא הקידושין וא"כ מה זה שייך דעתו בקידושין, בגט הנעשה אח"כ, ואינן באים לעקור הקידושין אלא הוא ענין בפ"ע לעקור האישות מכאן ולהבא:
ונראה לומר בדעת הש"ג דבר שאיני מבין בעצמי מה שאני מדבר, אבל הענין מכריחני לכך, כי באמת עיקר מאמרם ז"ל בביטול הגט ובאין אונס בגיטין משום דכל דמקדש אדעתא כו' קשה להבין היאך נעשה הגט כשר במה שמקדש אדעתא כו' התוס' הבינו שחכמים הפקיעו הקידושין למפרע באמת, ונעשית פנויה מעיקרא, והקשו ע"ז הרבה ויישבו בדוחק, והרשב"א בחי' גיטין פ"ד גבי ביטול הגט הביא בשם רשב"ם דמשום דרבנן יכולין להפקיע הקידושין ולעשות בב"ז, ע"כ אע"ג שמבטל אנן סהדי שאינו מבטל בלבו כדי שלא תהא בב"ז, וממילא הגט קיים והקידושין אין נפקעין, וכיב"ז כתב הרשב"א בשו"ת סימן אלף קס"ב גבי אין טענת אונס, משום דמאן דיהיב גיטא כי האי כי היכא דלא לאפקעינהו קידושין מיניה ויהי בעילתו ב"ז אסוקי מסיק אדעתיה כל אונסא כו', וכ"ז אינו מיישב שיטת רש"י הנ"ל גבי עד אחד במיתה שנאמן משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן כו' וכיב"ז כתב הרמב"ן בנאמנות השליח לומר בפ"נ ובפ"נ, ובזה לא אפשר לומר כדעת התוס' דבאמת נעקר הקידושין מינה, שהרי י"ג דברים בה, ולא סברת הרשב"א יש בזה, וע"כ צריכים אנו לומר לרש"י ורמב"ן דכיון דתלוין הקידושין בדעת ב"ד יכולין להחליש כח הקידושין, שאע"ג שהן קדושין גמורין ולא נעקרין מעיקרא מכ"מ יהיו נפקעין בגט שאינו כשר עפ"י ד"ת רק שיהא גט מכ"מ, וכן בידם להחליש בזה שלא יהא לה חזקת א"א ויהא עד אחד נאמן לומר מת בעליך או בפ"נ ובפ"נ:
הן כבר אמרתי שאיני מבין מה שאני מדבר וכי האיך אפשר שיהיו קידושין וחלושין מעיקר ד"ת, מכ"מ כבר אנו רואין דוגמא לדבר בנדרים דאי' בכ"מ טעם על נשואי קטנה ועל בוגרת ששהתה י"ב חודש לר"א שהבעל מיפר, משום דע"ד בעלה היא נודרת, וכתב הר"ן בנדרים (דף ע"ג) דמ"מ הנדר חל מה"ת וצריכה הפרה דוקא בלשון שגזרה תורה בבעל, ומועיל מ"מ אע"ג שאינו בעל מה"ת, הרי אנו רואין שדבר התלוי בדעת אחר אפשר להחליש אותו דבר ממה שהוא עפ"י התורה אעפ"י שאינו עוקרו לגמרי, ה"נ בקידושי אשה עפ"י ב"ד, ואם כנים אנחנו וכן הבין בש"ג, שוב יש מקום לומר דכמו שב"ד יכולין להחליש כח הקידושין אע"ג שאין עוקרין, ה"נ יכולין להאלים כח הקידושין יותר ממה שהוא עפ"י התורה היינו שלא יועיל ג"פ אלא עפ"י דעתם, כמו שיכולין להחליש בזה שמכשירין ג"פ עפ"י דעתם, הן הדברים נפלאים מדעתי ג"כ בכ"ז יש דברים בגו, ואתה בני הגנ"י תחכם ותוסיף לקח, אולי ה' עמך ותמצא הסבר יותר נכון על מאמרם ז"ל כל המקדש וכו' וה' יאיר עינינו בתורתו, ולא יציל מפינו דבר אמת. אביך העמוס בעבודה:
נפתלי צבי יהודא ברלין