משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
סימן עב
ב"ה ג' ער"ח אייר תרמ"ו לפ"ק, וולאזין להרב וכו'
הדעפעשע ע"ד החלוץ וחלוצה הגיע. והנה בלא ספק, שמה עפעשע שקורא מע"ל חלוץ וחלוצה, אין הפי' שכבר חלץ, דא"כ אחר חליצה היא אסורה על היבם מה"ת, ואסור לבוא עליה וכופין בכל מיני כפיה שאפשר להרחיקם זמ"ז אכן אם עדין לא חלץ, ומע"כ נ"י קורא אותם חלוץ וחלוצה, משום שעומדים לחלוץ, ולשון בני אדם שקורין לזה חלוץ ולזו חלוצה, והמה רוצים יותר ביבום, ויש בזה מחלוקת הראשונים אם מניחים אותם למצות יבום או לא, ואנן קיי"ל דאין מניחים אותם לייבם, היינו שמוכיחים אותם בדברים כבושים כי אשת אח הוא באמת ערוה וחייבים עליה כרת אלא שאם מכוונים לשום מצות יבום התירה תורה וגם מצוה להקים לאחיו שם אבל אם אינו לשם מצוה יש לחוש לאיסור כרת על כן טוב יותר שיחלוץ, וכדומה דברים כבושים, ואם מכ"מ רוצים להתייבם מניחים אותם, וגם זה הנני מגיד למע"כ נ"י שאם יודע בטיב היבם והיבמה שלבם גם זה עם זה וראוים לחשדם שכבר בא עליה, קודם שבאו למע"כ נ"י או יש לחוש שמא יבא עליה אחר חליצה ח"ו, יותר טוב שייבם בהיתר ולא באיסור היינו שיקדש אותה תחלה, בלשון שמקדשין כל אשה והכתובה יש לה נוסח מפורש בטור אה"ע (סי' קס"ו), אלא שיש לשנות איזה דברים ע"פ הבדל המעות שהיה בכל נוס' כתובות מאז ועד היום, היינו במקום שכתוב שם עשרים וחמש זוזי דחזי ליכי, כותבין כסף זוזי מאתן דחזי ליכי ומע"כ ישכיל לתקן הכל כחכמתו. וה' יורה ישרים בדרך התורה והמצוה, וישמור את מע"כ נ"י שלא יהיה נכשל בהוראה, וההולכים לרגלו, ולדבריו ייחלון, יעשו כטוב וכישר בעיני אלהים ואדם, כנפש העמוס בעבודה רבה:
נפתלי צבי יהודא ברלין.