אור ברסלב

משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

סימן עא

סימן ע

להרב האבד"ק מיטאווע.

והנה התחקה מעלתו שי' בהוראה באשה ששמה מעריסה שם לעז יהודית הנהוג במדינת פולין כמו האדא, ושנו שמה בלשון אשכנזית ומתקרי לה האנכען, לכתוב שמה בגט פטורין האדע דמתקריא האנכען ותקע עצמו לדבר הלכה זו עפ"י דעת חמיו הצדיק זי"ע והגאון מוהר"א פאסוועלער זצ"ל שכתב דשם של יהדות עיקר מאחר שנכתב כדת משה וישראל, ורצונו ז"ל דשם הבא בשביל התדמות לעו"ג הוא אסור ואינו כדת משה וישראל כאשר כן הוא ודאי, ובלעם אמר ברוה"ק הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, כי כשהוא לבדד ומבדיל עצמו מעו"ג גם הוא ישכון במנוחה, והכל מכבדים אותו, אבל ובגוים כשמתערב עמהם לא יתחשב, הוא גרוע בעיניהם מהם עצמם, ובגמ' סנהדרין (דף ק"ד) איכה ישבה בדד אר"י אמר הקב"ה אני אמרתי וישכון ישראל בטח בדד וגו' עכשיו יהיה בדד מושבם, פי' רצוני היה שישכון בטח בדד עין יעקב שהיא סגולת יעקב, עכשיו שבקשו להתערב עם עו"ג יהיה בדד מושבם מרוחקים מהם בתורת בזיון], והנה אין לחשוב דס"ל להגאון ז"ל דשם נעשה באיסור הוי כדין שם מומרית שכ' ר"ת ז"ל שאין כותבין בגט, שהוא כדת משה וישראל, דא"כ לא היה ראוי להזכיר כלל זה השם אלא לכוללו בו כל שום וחניכה, וע"כ אין זה אלא כפשר דבר דבשביל שנעשה באיסור אין לתפוס זה השם לעיקר מש"ה בכל אופן אפילו כשאין מזכירים שם העריסה כלל אפילו בח"י על השטרות ומכתבים מ"מ הוא העיקר, ועל שם הרגיל הרבה לכתוב דמתקרי כמו בשם שנשתנה מחמת חולי אם נזכר אך מעט הוא העיקר, ואם שלא נזכר סברא זו בפוסקים, וגם יש לערער ע"ז מהא שכ' הב"ש (ס"ק ל"ב) בשם שו"ת הרמ"א דאפילו נשתנה השם מחמת שחוק הולכין אחר שנוי השם אע"ג דגם זה אסור ושחוק הוא מהולל מ"מ גברא רבא אמר מילתא כו' ויש להסביר ז"ל דגט דמצוה היא הרי היא כהזכרה לפני המקום ב"ה והרי אם היתה רוצה להזכירה לפני ד' לטובה היתה בושה להזכיר בשם זה, אלא בשמה מעריסה כי היכי שלא יהיה לה למזכיר עון ה"נ בגט אשה יש לעשות זה השם לעיקר, דבמעמד כזה, זה השם הוא עיקר, ואם שקשה עלי לקבל סברא זו מ"מ עלינו לעשות אזנינו כאפרכסת ולשמוע הוראת גאון זצ"ל:

אבל עדיין יש להרהר ע"ז ההוראה לעת כזאת שכבר נשתנה המדינה במשך השנים ואפילו אנשים כשרים שאין רצונם להתדמות לגוים קורא ג"כ ע"ש האדא האנכען, וגם כי באמת אחרי שכבר נהגו בזה השם שוב אין איסור בזה כלל, וכמו לענין שנוי בגדים במשך שלשים שנה מקודם אם היה מי מישראל לובש כובע של נכרי וכדומה היו קוראין אחריו מלא, ועתה שכבר נהגו בה הרי היא בגדי יהודי, וה"נ בשמות, מעתה יש לנו לדין ולהורות לפי הזמן וטיב המקום והבו דלא לוסיף עלה:

והנה ראיתי בדברי חמיו הצדיק זי"ע החליט הוראה זו גם מטעם אחר עפ"י דברי בעל ג"פ ותו"ג דכל כנוי שאינו נקרא בשם הלידה כך אזי אפילו נקרא בפני כל בשם הכנוי וגם עולה לתורה וחותם בשטרות בשם הכנוי עכ"ז כותבין לשם העיקר תחלה כי לא נוכל למיטעי כו', והנה דברי הגאונים ז"ל פשוטין במנהג, שהרי בשם יהודה המכונה ליב כותבין על ליב לעולם שם העיקר יהודה אע"ג שחותם בשטרות ליב אבל כ"ז בלשון המכונה ולא בלשון דמתקרי, דמשמעות דמתקרי שקוראין אותו כך, אבל קריאתו הוא הראשון, והננו לברר דברינו וז"ל הב"ש (בסי' קכ"ט סקל"א) כתב בד"מ אשה שנקראת בשעת לידה שמחה ואח"כ נקראת וורידיל כו' כתב הב"י, הולכים אחר רוב העולם כו' וכ"כ בלבוש אבל דעת הד"מ לעולם מקדימין שם העיקר, וע"ש הלעז כותבין המכונה כו' וראוי לדעת דמעולם לא כתב הב"י זה הלשון שהביא הב"ש בשמו, אלא כך כ' בב"י אשה שנקראת שמחה בעת הלידה ואח"כ נקראת אלגריאה (והוא מלה ספרדית שמשמעה פריד בלעז] נראה דאזלינן בתר רובא, שם דקרי לה רובא אותו כותבין עיקר ועל האחד כותבין דמתקריא כההיא דקרי לה רובא מרים ופורתא שרה דכך לי שם העברי כמו שם אחר עכ"ל הב"י וכ' ע"ז בד"מ אות כ"ג ואין נוהגין כדבריו, אלא שלעולם כותבין שם העברי וכותבין על הלעז המכונה עכ"ל, ולטעמייהו אזלי דדעת הב"י דעל השם היוצא משם הראשון כותבין דמתקרי כמבואר גם בשו"ע שם סט"ז וי"ז מש"ה ס"ל דתלוי בתר רוב הקריאה בין אנשים אבל הד"מ ס"ל דבשם היוצא משם הראשון כותבין המכונה וא"כ אפילו הכל קוראין בשם הכנוי יש לכתוב שם העיקר תחלה וע"ש הנקרא בפי כל כותבין המכונה דמשמעו דזה השם הקודם מכונה כך והכל יודעים דכל כנוי יש לה שם עיקר שבשביל זה הוא מכונה כך והב"ש העתיק לשון הלבוש וכתבו ע"ש הב"י והלבוש עצמו ארכבי' אתרי ריכשי בזה הסכים כהב"י שראוי לילך בתר רוב קריאת בני אדם ובזה הסכים כהד"מ במשמעות המכונה שהוא ע"ש היוצא משם הראשון, מש"ה כתב אם רובא קרי אותה וורידל יש להקדים שם וורידל ועל שמחה דמתקרי, ואם רובא קורין שמחה כותבין שמחה המכונה וורידל:

הא מיהא לכ"ע א"א לכתוב דמתקרי ע"ש שנקרא בין ב"א ביותר זולת במי שנשתנה שמו מחמת חולי או בשם המומר, אפילו הראשון הוא שם לעז והשני הוא לשה"ק, וגמרא מפורשת היא בגיטין (דל"ה) אחא בר הדיא דמתקרי איה מרי והאי דמתקרי קאי על הדיא ולא על אחא, דאי על אחא היה ראוי לומר אחא דמתקריא איה מרי בר הידא, אלא כמש"כ והרי הידא לא נמצא בלה"ק ואיה הוא שם בתורה איה וענה, וכן מרי הוא מלשון אדנות [אלא שבשו"ת הרמ"א (סי' פ"ד) לא כתב כן], אלא משום דרוב ב"א היו קוראין הידיא הוא הקודם והעיקר ובזה מתיישב מה שהקשה הב"ש על פסק הרמ"א בשו"ת בפעסלין אסתר דהקדים פעסלין לאסתר אע"ג שהיא לעז, ונשאר בקו', וראיתי מיישבים דשם הוא משום שלא נכתב דמתקרי בינתים, וליתא כמבואר בשו"ת רמ"א (סי' פ"ד) שלא הסכים לאותו המסדר שלא כתב דמתקרי בינתים, ומכ"מ לזה הסכים להקדים פעסלין לאסתר אבל העיקר הוא במש"כ הרמ"א שכותבין ע"ש לעז המכונה, והוא בעצמו כתב מי שיש לו שני שמות שם עברי שעולה בו לתורה ויש לו נמי שם בלשון לעז עושין שם העברי העיקר ועל השני כותבין דמתקרי ונתקשה בזה ג"כ הב"ש בס"ק כ"ה ל' ל"א למה לא יכתבו המכונה, ובאמת לק"מ דא"א לכתוב המכונה ע"ש לעז, אלא שהוא נקרא בזה הלעז משום דשמו בלה"ק הוא כך, ומש"כ הרמ"א ואין חילוק בין אם הוא יוצא מן השם או לא, ה"פ בין שם הלעז יוצא בלשון לעז כמו מן אריה בלשה"ק יוצא בלעז ליב בין שאין לכנוי טעם כמו מן יצחק נקרא אייזיק, שאינו אלא הסכמה בלי טעם, אבל מ"מ הכנוי כך משום דשמו העברי כך, מש"ה כותבין המכונה, משא"כ אם שם העברי יהודה ונקרא בפי כל אייזיק א"א לכתוב המכונה אלא דמתקרי, ובזה מיירי הרמ"א וא"כ בפעסלין אסתר דלעולם אין יוצא הכנוי מן אסתר לפעסלין, דא"א לכתוב אסתר דמתקרי פעסלין אחר דרובא קרי לה פעסלין, ובע"כ צריך לכתוב פעסלין דמתקרי אסתר כ"ז ברור, מעתה אם באמת הענכען הוא כנוי לשם האדא יש לכתוב האדא המכונה האנכען, אבל לכתוב דמתקרי בינתים, זה א"א במקום דרובא קרי האנכען:

כ"ז כתבתי הוראה לנו איך לכתוב לכתחלה, בכ"ז אם כ' דמתקרי כשר וכמש"כ הב"ש בשם שו"ת הרמ"א שאם כתב דמתקרי במקום מכונה כשר:

בדבר ששמע משמי דכתיבת ה"א בסוף שם היוצא משם הקודש, אינו רק גבי שמות נשים, אבל לא גבי שמות אנשים כן הוא ידידי, ולא זה בלבד אלא אפילו גבי שמות נשים אינו אלא ביוצא משה"ק דכתיב ה"א בסוף כמו כנוים משם שרה רבקה וכדומה, אבל לא משמות שאין ה' בסוף כמבואר בב"ש בש"נ בתקא כינוי לבת שבע, וכן עוד שם בת שבע המכונה בשא וכן הרבה ובמח"כ הגאון ט"ג שכתב בשם אסנת ששמע אשה ששמה אסנה, ואין לכתוב באלף רק בה"א כיון שנראה שנגזר משם אסנת וטעות הוא בשתים, חדא דאם היה נגזר מאסנת יש לכתוב באלף מטעם שכתבתי, ובאמת הוא שם הנמצא בס' עזרא ב' פסוק נ' בני אסנה. והמקום ית"ש יורנו דרך לאמתה של תורה, וישמרנו מהוראה שאינה ברורה ושלום מע"כ שי' יגדל וירום, כנפש ידידו נפתלי צבי יהודא ברלין

תוכן העניינים

משיב דבר חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה