משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
סימן סז
לרב אחד על שאלתו
והנה נפלאתי על מעכ"ה לאיזה תועלת שינה מסדר הרגיל לכתוב אשר זעליג דמתקרי זעליג וכתב להיפך, אם חשש דילמא כוונת הרב שנקרא לתורה בשם אשר לחוד וזעליג אינו אלא חנובה, א"כ מה הועיל במה שסידר הנו' זעליג דמתקרי אשר זעלג ואי משום שסומך על שהוחזק במקומו ע"י כמה מכתבים וכתובה בשם אשר זעליג, א"כ הרי מקום הנתינה עיקר ומקדימין, ואי משום שחושש לדעת הגאון בית מאיר בשם יעקב ישראל והוא נקרא בשם אחד דס"ל שאין לכתוב יעקב ישראל דמתקרי ישראל משום שיאמרו העולם דשם ישראל הוא בנקודות אחרות א"כ ה"ה אם כותב להיפך ישראל דמתקרי יעקב ישראל, ובתורת גיטין אות י"ז העתיק דברי ב"מ בזה הנו' בכותב ישראל דמתקרי יעקב ישראל, ולדעת הב"מ ההכרח לכתוב דוקא יעקב דמתקרי ישראל כמשמעות לשון הרמ"א דבדיעבד כשר בנקרא בשני השמות ביחד, אבל לכתחלה יש לכתוב ביניהם דמתקרי' אכל כבר פשוט המנהג שלא לחוש לדעת הב"מ בנקרא שני שמות ולכתוב דוקא ביחד, והכי מובח מדכתב הרמ"א בסט"ז מי שיש לו כו' מבואר הא אם נקרא בתורה בשם לעז ג"כ יש לכתוב שני השמות יחדו ומכש"כ אם שניהם בלה"ק, ואם נקרא בשם אחד יש לעשות כמבואר בט"ג יעקב ישראל דמתקרי ישראל, וכן היה למע"כ לעשות בנ"ד לכתוב אשר זעליג דמתקרי זעליג משא"כ הנו' זעליג דמתקרי אשר זעליג נו דרך ישר לכתחלה, דאע"ג דצדק מעכ"ה דחניכה עיקר ואם לא כתב אלא זעליג כשר מכל מקום כשכותבין שם העריסה ושם הקריאה אין מקום לכתוב ע"ש העריסה ונקרא לתורה דמתקרי דזה הלשון משמעו יותר שנקרא בפי העולם:
הן אמת שגם הט"ז בלקוטי שמות אות ה' ו' כתב ג"כ זה הנוסח, אבל אין דבריו נראין, ועיין בגיטין (דל"ה א') אחא בר הדיא דמתקרי איה מרי ופרש"י דזה היה חניכה וע"כ היה קריאתו בפי הבריות איה מרי שהרי בזה פירסם מי הוא אלמא דמתקרי משמעו שנקרא בפי הבריות ולא שם העריסה ע"כ יותר נוח היה לכתוב אשר זעליג דמתקרי זעליג, ואי משום ספק אי כותבין המכונה או דמתקרי, ידוע דבכל ספק כותבין דמתקרי:
כל זה אני אומר לפי דעת מע"כ נ"י דאם היה עולה לתורה אשר זעליג, יש לכתוב שניהם יחד והכי היה במשמע לשון הרמ"א (סי' קכ"ט סט"ו) מי שוש לו שם עברי שעולה בו לקרוא לתורה, ויש לו נמי שם בלשון לעז עושין שם העברי עיקר ועל השני כותבין דמתקרי משמע דזה אינו אלא בעולה לתורה רק בלשון עברי אבל אם היה עולה לתורה בשניהם היה צריך לכתוב העברי והלעז יחד ואח"כ דמתקרי על הלעז, ואני הייתי נוהג כזה, אבל עפ"י שהגיע לידי גט שנסדר בווילנא, והבעל היה נקרא לתורה אליקזם געציל, ונקרא געציל, ולפי דברינו היה ראוי להיות נכתב אליקום געציל דמתקרי געציל, אבל ראיתי שהמה גאוני המו"ץ סדרו אליקום המכונה געציל, ואחר העיון הודיתי להם, דמש"כ הרמ"א מיירי באופן דשם לעז אינו בא משם הקודש כגון משה ליב בזה ודאי אם נקרא לתורה משה ליב ובשוק קורין אותו ליב יש לכתוב משה ליב דמתקרי ליב, אבל בכינוי דנהוג לצאת מאותו שם של העברי כמו אליקום דמנהג לכנות זה השם בשם געציל אזי אפילו נקרא לתורה בשניהם מכ"מ אין זה אלא שם אחד אליקום, וגעציל הוא כינוי, ובזה מיושב מש"כ הרמ"א כאן דעל שם הלעז כותבין דמחקר, ולעיל כתב דכותבין המכונה וכבר נדחקו בזה האחרונים ז"ל אבל לדברינו מבואר דאם הלעז הוא שייך לשם העברי כותבין המכונה ומש"כ הרמ"א לעיל בין אם הוא יוצא מן השם או לא ה"פ בין אם הכינוי שייך לשם העברי מטבע השם, כמו אריה ליב זאב וואלף וכדומה בין שאינו יוצא מן השם בטבע אלא במנהג המקום כמו אליקום געציל, ע"ז כותבין המכונה, משא"כ משה ליב ודאי כותבין על ליב דמתקרי:
ולפי זה היה ראוי לכתוב בנ"ד אשר המכונה זעליג וכשר בכל אופן אפילו היה נקרא בתורה אשר זעליג:
מיהו בדיעבד אחר שכבר נכתב בגט זעליג דמתקרי אשר זעלינ, אי באמת נקרא בתורה אשר זעליג כשר, דמכ"מ הרי נקרא הכי, אבל אם אינו נקרא אלא אשר וכמו שחשש מע"כ נ"י, לא נראה להכשיר את הגט, במה שנודע עפ"י כתבים שם אשר זעליג דזה לא נודע אלא למעכ"ה וב"ד יצ"ו, וא"כ הדבר צריך חקירה מן הרב שי', ואם א"א להתברר, נראה דמשמעות הלשון אשר זעליג, שכך נקרא בתורה, דאם היה נקרא אשר, ורק מכונה בשם זעליג, לא היו כותבין אשר זעליג: