משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
סימן מז
בעזהי"ת ב' עשרה באב תרל"ו, וולאזין כבוד הרב וכו'
מכתב מעכ"ת נ"י בצרוף החבור הנ"ל הגיעני א"נ בשלישי בשבוע העבר, ובאשר אין הפאצט הולך מפה, נתאחרה תשובתי עד היום, והנה בראש הגיע ספרו לידו שמחתי לקראתו לראות כי מצא מעכ"ת נ"י להתגדר בענין פרטי שלא נמצא באר היטב עד כה כי אם זעיר שם זעיר שם, ומעכ"ת נ"י לבד שקיבץ מבעלי אסופות עוד אזן וחיקר בדעתו הרחבה, ומלאכת הקודש כזו נאה לעושה ותפארת לו מחכמי תורה יצ"ו:
אכן לא אכחד ממעכ"ת נ"י כי בשומי לב על פרטי החלקים, נבהלתי לראות שתקע עצמו לדבר הלכה שלא נאמרה בו טעם כעיקר ליישב דעת הנ"ש והש"י לפרש דעת הר"י בשם קבלת הגאונים שיהא נוסח גט חרש בלשון ב"ד, והוא דבר נפלא מאד שיהו מגרשין אשת חרש, ואנן תנן כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה, והכניסה היינו שהוא מרמז מה שהפקח מדבר כך הוא מוציא שמרמז מה שהפקח מדבר, היינו ה"ז גיטך, או שהוא אומר כתבו ותנו גט לאשתי, והחרש מרמז, אבל נוסח הגט מוכרח להיות בלשון שהבעל אומר הנני מגרשך, ואם היו השליח או ב"ד כותבין שהבעל דבר להם שיגרשו את אשתו ה"ז גט בטל ובניה ממזרים, וא"כ בחרש ג"כ ההכרח להיות מדרבנן כך, ואע"ג שאינו מבין נוסח הגט כלל, לא גרע ממי שהוא מושלך בבור ויוצא למדה"י ומצוה לכתוב והוא אינו יודע כלל נוסח הגט, ואם נימא שכך קבלו הגאונים איש מפי איש שכך תקנת חז"ל שיהא הב"ד מגרשין דוקא ולא הבעל כדי שיהא ניכר א"כ קשה לר' אלעזר דמספקא ליה בחרש אי דעתא קלישתא או צילותא ואיתא ביבמות פ' חרש דכקידושין כך גירושין, ואי איתא לר"א היאך מגרש הב"ד או הבעל, והיאך יעלה עה"ד לר"א צריך שני גיטין עפ"י דין, אלא ודאי אין בזה תקנת חז"ל וא"כ היאך אפשר שהגאונים ז"ל יתקנו מדעתם מילתא דמשוי ממזר מדרבנן ח"ו, ותו, וכי ס"ד שהרי"ף ורמב"ם וש"פ לא יבארו זה העיקר יפה וגם הב"י שהביא לא הביא אלא ברמז קל, מבואר שזה פשוט להם שאינו אלא טופס הרשאה שנותנין ליד האשה לפי שנהגו בימי הגאונים למסור הגט ליד האשה כדי לאנסובי ביה, והיה מקום לחוש שכסבורים יהיו שהיא גרושה מן התורה ע"כ היה נוסח אחר ליתן לידה, וה"ז כמו נוסח גט חליצה שכ' הרי"ף ס"פ מצות חליצה וכהיום אין אנו נוהגין כלל מטעם שכ' הב"ש סוף סדר חליצה, מש"ה לא הביאו כ"ז הנוסח, כך לא הביאו נוסח זה של גט חרש, באשר כבר נהגו שכל הגרושות אין הגט בידם, אלא ב"ד נותנין לה שנתגרשה כדת משה וישראל, כך אשת חרש כותבין ב"ד שהיא היתה אשת חרש ונתגרשה כד"ת מדרבנן ואם שאין הלשון נוסח טופס משמע הכי אין כדאי משום זה לעקור הרים והרי כמה גאונים ז"ל ראו זה הלשון ופי' כך ובמה מצא מעכ"ת נ"י להכריע שכך הוא פי' האמיתי, ומה שהביא מעכ"ת נ"י דברי הרב ר' יעקב פראגי שראוי לשנות הגט כמו בגט מיאון אינו אלא תימא, והלא מיאון אין בו אפילו ריח גט לאוסרה לכהונה ולקרובים, משא"כ גט זה שמדרבנן הוא גט גמור, וה"ז דומה לגט קטנה ממש:
ונפלאתי על מעכ"ת נ"י תרתי, חדא, אחר שתקע עצמו לדבר הלכה שכך היה התקנה דהב"ד מגרשין אשת חרש, למאי סידר מעכ"ת נ"י שימסור הבעל, וכי הבעל שליחות ב"ד עושה, המה ימסרו הגט לידה, ותו, א"כ יש חומר גדול בגט חרש דבעינן ב"ד גמור מה שאין בגט פיקח לפי ההלכה שא"צ ב"ד ולא כהגאון נוב"י ז"ל וכפי המנהג פה מימות רבותינו ז"ל וכמו שכ' הגאון חת"ס זצ"ל:
שנית נפלאתי על מעכ"ת נ"י אחר שחקר בשעת מעשה מגאוני המו"ץ בווילנא איך נהגו, והם השיבו כהלכה למעשה שעשה רבם הגאון הישיש ר"י זצ"ל לכתוב גט פשוט, היאך מצא ידיו לעשות מעשה להיפך והפלא היותר על המו"ץ שי' שהסכימו לעשות מעשה לא כמו שראו רבם עושים:
הכלל מעיד אני עלי שמים וארץ שלא לקנתר באתי או שום שמץ פסול מחשבה ח"ו, כי אם הנני מצטער על גוף הדין וההוראה שיצא בדפוס נגד השכל, ונגד הוראת גאוני הזמן הגאון ר"מ מלויבאוויטש, והגאון המו"ץ מווילנא זצ"ל, וה' יורנו דרך הישר והטוב:
נפתלי צבי יהודא ברלין