אור ברסלב

משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

סימן מו

סימן מה

ב"ה א' ל"ג בעומר, תרמ"ו, וולאזין לכבוד הרב וכו' אבד"ק וואלמישיסקע

מכתבו מן פ' בהר הגיעני, דאתי מרחוק, ע"ד הג"פ שסידר מע"כ נ"י, ודיין א' ערער על הכשרו, והציע מעכ"ה דברי שכנגדו, וטעמו ונימוקו דמר מרא דאתרא, והנה באמת היה קשה לי להשיב דבר, כ"ז שאין טענות שכנגדו באים לפנינו מפיו או מפי כתבו, ואולי יש עמו דברים אחרים, והרי אפילו בסנהדרין איתא בסנהדרין פרק אלו הן הנחנקין, באים לזה כו' הרי דשניהם באים ומציעים דבריהם, ומכש"כ אנן דיד עני בדעת אנן, ואם אומר שלא בתורת הוראה חלוטה, אלא לפי מש"כ מע"כ בשם המנגדו, נראה כך, גם זה אינו דרך כבושה להשיב לשואל, וכדאיתא בחו"מ (סי' י"ז ס"ה) בהגהת רמ"א לענין בע"ד, ולפי טעם השני משום שמא יברר השני דבריו ויצטרך לכתוב להיפך ואיכא זילותא לחכם, בכ"ז חזרתי ואמרתי בלבי, כי אין כבוד מע"ל אב"ד בקה"ק שלא להשיבו, וגם יש לחוס על עלובתא דא דמתעגנא, ע"כ הנני משיב מה שנראה לענ"ד, ורק הנני מפרש שאין דברי אלה אלא לפי דברי כתר"ה בשם המנגדו, ע"ז אומר כי מה שחושש שהוא מאבד מה שנותנים לו, בשביל שאינו רוצה לקבל מתנות אין כדאי להשיב כלל, ומכש"כ במה שמדקדק שלא לקבל מכל מי שרוצה ליתן לו אלא בבית שהוא נכנס ובדיק ליה ודאי אין זה אלא דבר חכמה והגיע לפלגות ראובן, להבדיל בין אדם לאדם:

ומה שראהו פעם אחד עומד בלילה כמו שעה ויותר ולא רצה ליכנס לבית אין זה בגדר יוצא יחידי בלילה שאינו אלא בדרך ולא בעיר, אלא נראה כמעשה שוטה לעמוד בלילה בחוץ זמן ארוך ומ"מ לא בפעם אחד נתחזק לשוטה וכמבואר (ברמב"ם ושו"ע סי' ל"ה ס"ח) שנמצא דעתו משובשת תמיד בדבר כו' ומכש"כ בנ"ד דמבואר בגמ' חגיגה (דף ג') אימור גנדריפוס אחדיה, וכן באינך מילי אין דבר לחשוב עליו שהוא שוטה ח"ו:

אמנם מה שערער הדין שגירש באונס שאחי האשה היה מכהו כ"פ, נראה שאחר שמעכ"ה נ"י פייסו בדברים של טעם וע"ז נתרצה ונתפייס, זה ודאי בכלל מצוה לשמוע דברי חכמים דאיתא בגמ' (ב"ב דף מ"ח) דאפילו לא נימא דתלוה וזבין הוי זביני מ"מ גט מעושה בב"ד כשר משום מצוה לשמוע ד"ח ואין הפירוש משום שכך הוא הדין, דא"כ עשהו גוים כדין ג"כ נימא הכי, ובגמרא מבואר דאם מצד מצוה לשמוע ד"ח ניחא הא דלא מהני עשהו גוים, אלא פי' מצוה לשמוע ד"ח מה שמצוין אותו, וא"כ מה לי במקום שכופין בשוטי או במקום שכופין בדברים ודברי חכמים בנחת נשמעין לו, והרי באינו יכול לזון מצוה לכ"ע לגרשה אלא שאין כופין בשוטי לדעת הפוסקים, אבל אחר שהיה פיוס דברים וע"ז נתרצה, ודאי אמרינן דנתפייס לגרש משום מצוה לשמוע ד"ח, ולא גרע המצוה ע"י שמתחלה נאנס בהכאות כמו במקום שכופין בשוטי, לא נגרע במה שהכהו מי ומי גם עד שלא בא לב"ד, אלא אומרים דעתה הוא מגרש משום מצוה לקיים ד"ח, וא"כ הוא ק"ו ומה בכפוהו ב"ד בשוטי שהוא אונס גמור מ"מ הוי גט מזה הטעם כמש"כ הרמב"ם הסבר הדבר בפ"ב מה"ג ה"כ מכש"כ הכא שלא כפוהו ב"ד בשוטי אלא בדברי מוסר ופיוס פשיטא דאמרינן שעושה כן מחמת ששומע לעצת החכם ותו דכאן בנ"ד בשעה שנתן לו אחי האשה שלשים רו"כ הוסיף לבקש חמשה רו"כ על לינת לילה, הרי הבין שבזה הסך שוה לו ליתן גט, ולא דמי למש"כ בהגהת רמ"א (סי' קל"ד) ואפילו אם קיבל מעות כו', ששם מיירי שלא ביקש יותר, וא"כ לא שייך תלוהו וזבין, דאין שיעור לאשה, והוי כמו זבין בלא דמי שויו, משא"כ בנ"ד שהוא ביקש כך וכך וניתן לו, הרי חפץ לגרשה באמת:

כ"ז אני אומר אם אין להמערער הוספת דברים, אז אין מקום לפסול את הגט, והמערער ה"ז עובר על חרם ר"ת וסיעתו, אכן אם יש לו דברים, עליו לבאר ולהביא לפני איזה גדול בדורו, ולא להוציא לעז ולעגן ח"ו עפ"י דבריו, וה' ישמור אותנו מלכד בהוראה:

תוכן העניינים

משיב דבר חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה