משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
סימן מה
ב"ה, ג' ט' אדר תרמ"ח, וולאזין לכבוד הרב וכו' מו"ץ דק"ק הלאווטשין.
מכתבו הגיעני, ואני הייתי בווילנא ובבואי נפניתי לראות דברי מע"כ נ"י וחוות דעתו, וראיתי שכל יקר ראתה עיני בשו"ת ואני איני בא כי אם למלאות דברי מעכ"ה נ"י:
בדבר אשה שהיא עתים שוטה, ושטותה הוא כי יושבת גלמודה ומצחקת ומדברת בלי סדרים ונראית כמשוגעת, והבעל רוצה לגרשה, וכ' מעכ"ה שזה פשיטא ליה שהיא יכולה לשמור את גיטה אפילו לדעת המחמירים בחל"מ (סי' קי"ט) ולא ביאר מע"ל במה פשיטא ליה שהיא יודעת לשמור את גיטה אכן זה ברור שהרמב"ם בפ"י מה"ג שסתם דבריו בשוטה ולא ביאר כי אם אינה יכולה לשמור את גיטה אינה מגורשת וסמך על מש"כ בפרק ב' לענין קטנה וכן בשו"ע (סי' קי"ט) שלא פי' מהו יכולה לשמור את גיטה סמך על מש"כ בסי' קמ"א בקטנה, מבואר דשיעור זה הוא כמו בקטנה, ושם המחמירים ס"ל דוקא שתגיע לעונת הפעוטות, ודעת הפעוטות למדנו ממש"כ הרמב"ם (ה' מכירה פכ"ט ה"ו) שיהא יודע בטיב משא ומתן אז מקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין וא"כ ידענו מהו יודע לשמור, את גיטה אם הוא בדעת משא ומתן:
אמנם בנ"ד לא הוצרכנו לכ"ז, שהרי היא חלימה בעתים, ואז היא ככל אדם, ולענין הא דבעינן מה"ת יודעת לשמור גיטה אין אנו צריכים שיהא כן אלא בשעה שמקבלת את הגט כדאיתא בירושלמי פ' חרש, ומסתמא תקבל את הגט בשעה שהיא חלימה, שהרי אסור לגרש כי אם ברצונה עפ"י חרם רגמ"ה וא"כ תהיה חלימה אז ומה לנו לחקור טיב העתים שהיא שוטה:
ואין לנו לחקור אלא בהא דאסור לגרש מדרבנן משום שאינה יודעת לשמור את עצמה, והנה מעכ"ה הרחיב לדבר במש"כ הרמב"ם לענין עדות אם כן הוא בכל הדברים דשוטה פסול וגם זה הענין הוא אך למותר, דבגט ודאי אינו דומה לחומר דעדים, שהרי הא דפסול לעדים הוא מה"ת משום דבעינן או ידע, ידיעה ברורה, ובגט מה"ת לא בעינן אלא שיודע להבחין בין גט לד"א, אלא אין ענין עדות לגט שמתגרשת בע"כ ולא בעינן אלא שתדע שהוא גט, וה"נ שתהא שומרת את עצמה
ולא נשאר ספק בנ"ד, אלא במה אנו יודעים להבחין אם יודעת לשמור א"ע, וכמש"כ רבינו שמחה והובא באור זרוע (סי' תשע"ח), ובאמת לולא הוראת רבינו אור זרוע הייתי אומר שלא כתב כן רבינו שמחה אלא משום שבא לדחות דברי ר' יצחק מהלכה, אבל לפי מה דקיי"ל כר' יצחק אין לנו לומר שא"א להבחין, עוד הייתי אומר לחלק בדבר משום דקשה לי הא שהשיב ראבי"ה והובא בשו"ת רש"ל (סי' ס"ה), כתב בזה"ל ועוד אני אומר אפילו היא חלימה ממש ומתרצה לגט וכל קרוביה מסכימים לכך אפ"ה אין לגרשה בלי רשות ב"ד באמתת הדברים שיכולים לשמור אותה שלא ינהגו בה מנהג הפקר עכ"ל, משמע דקרובים יכולים לשמרה, והרי בירושלמי דפ' חרש מבואר באם יש לה בן אב ואח למ"ד מפני גרירה אסור אלמא שאין אדם יכול לשמרה, וצ"ל דיש נ"מ בין שוטה תדיר דאז אין אדם יכול לשמרה בין עתים שוטה, דבשעה שהיא חלימה אין אדם נוגע בה, ומש"ה אפילו בשעה שהיא שוטה, אינה רגילה עם הני סריקין ומש"ה יכולין לשמרה, וכך הייתי מחלק בענין אין אנו יודעים להבחין, דזה אינו אלא בשעה שהיא שוטה תדירית שהרי אפילו עתה יודעת לשמור א"ע מ"מ מאחר שהיא רגילה עם סריקין, תבא לכלל עבירה, משא"כ עתים חלימה ועתים שוטה בעתים שהיא חלימה אין אדם נוגע בה שוב אין חשש שתמשך לזנות בעתים שהיא שוטה, אלא באופן שהיא שוטה ביותר, אבל אם אינה שוטה כ"כ כמו בנ"ד אין לחוש לגרירה ובזה אנו יודעים להבחין, כך היה דעתנו נוטה, לולי רבינו באו"ז דמיירי ג"כ בעתים חלימה, ומ"מ הביא לשון רבינו שמחה דאין אדם יודע להבחין, מ"מ אחר דשו"ע סתם וכתב דתלוי ביודעת לשמור א"ע, ולא פירש שאין אנו יודעין להבחין, ש"מ דלית ליה לרבותינו סברא זו, ודעתי הקלה נוטה דאפשר להבחין ולהאכילה מאכלות אסורות, אם תסרב ע"ז זה אות שהיא יודעת לשמור את עצמה ויכול הבעל לגרשה הנני העמוס בעבודה:
נפתלי צבי יהודא ברלין.