אור ברסלב

משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

סימן לח

סימן לז

ב"ה ה' לסדר ויברך אתכם תרמ"ד וולאזין כבוד הרב וכו' מו"ץ בקאלאני' זאטושא:

ע"ד ר' אברהם יעקב מפה, הן הוא כבר כתב אלי בעצמו, וגם אני ידעתי כי אחר ששנא לאשתו העלובה, טוב לפני שניהן הגירושין, וכדכתיב כי שנא שלח וגו', אבל מה אעשה שאינו מתנהג עם אשתו וילדיו בד"ת ולא בד"א הלא עליו לשלם לה את כתובתה משלם וליקח את ילדיו אליו, או לפשר עמה בכלכולם, והוא אינו חושש לדבר, ומבקש ממנה שתעשה לו טובה להתגרש כדי שישא אחרת, והיא תשאר עניה ומדולדלת ותשאר עגונה גם בהיותה גרושה מאישה, ואפילו מקום לדור אין לה:

ומלאכי הנביא אמר ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגד, כי שנא שלח אמר ה' אלהי ישראל וכסה חמס על לבושו אמר ה' צבאות ונשמרתם ברוחכם ולא תבגודו, ויש למאר כפילות והשנוי דכאן כתיב ה' אלהי ישראל, וכאן כתיב ה' צבאות, והענין דבימיו היו האנשים בוגדים בנשותיהן, ויש שלא היו מגרשים כלל, אלא הרחיק עצמו ממנה, והיא נשארת עגונה, ויש שהיו מגרשים אבל חומסים חובתם מהם והאשה נקראת לבוש התחתון של האדם כמו שהבעל נקרא לבוש העליון כדכתיב בבגדו בה ומפרש הגמ' בקדושין (די"ח) שפירש טליתו עליה, ורות אמרה לבועז ופרשת כנפך על אמתך, והוכיח הכתוב לשני האופנים, לאופן הראשון אמר הנביא ובאשת נעוריך אל יבגוד, דזה הבגידה אינו אלא לאשה ולא שייך בכל אדם ורק דוקא באשת ישראל, דבאוה"ע אין זה האופן מיקרי בגידה שהרי באוה"ע הדין דמשיוציאנה מביתו וישלחנה מותרת לינשא לאחר, כמש"כ הרמב"ם ה' מלכים (פ"ט ה"ח), אבל העול והחמס השני אינו רק באשה כי אם בכל אדם המשרת את חבירו והוא חומס את שהוא חייב לו ומגרשו ריקם, ובזה האופן ישנו גם באוה"ע והיינו דבר הכתוב, ובאשת נעוריך אל יבגוד כי שנא שלח אמר ה' אלהי ישראל, דזה אינו אלא בישראל, אבל וכסה חמס על לבושו היינו שמשלחה ריקם, ע"ז אמר ה' צבאות, והזהיר הנביא ונשמרתם ברוחכם ולא תבגדו, דבגידה זו אפשר בכמה אופני בני אדם:

והנה האשה ההיא לו יהי שאינה כדאית ליה לפי דעתו אבל מכל מקום הלא חיה עמה כמה שנים והולידה לו שלשה ילדים וגם מכרה הכרים והכסתות שלה בעת צר לו כמו שהוא יודע, ועתה רואה דרך ישר, וטוב לבגוד בה, ומבקש להשתדל טובתו שתקבל ממנו ג"פ כשהיא דלה ועגומה וילדיה על ידיה, אכן תאמר נפשו כי אם לא תעשה כן הלא ילך למקום שאין יודעין שהוא נשוי וישא אחרת באיסור חרגמ"ה וגם יד עמל לא תשיגנו שם, ידעתי גם אנכי מזה אבל יד ההשגחה העליונה ית' תכירהו בכל מקום שיהא וע"ז אמר הנביא אמר ה' צבאות דמשמעו צבאי צבאות שברא בעולמו כדאיתא ברכות (דל"א ב'), והכל שלו מלבד חרם רגמ"ה ג"כ לא תנקנו, ע"כ אם יש בו עוד רוח ונפש ישראל, ומבניו של אברהם יצחק ויעקב רחמנים כו' אזי יתאמץ להרויח באיזה אופן שיהא וישלח לה כתובתה חמשה ושבעים רו"כ, וגם ע"ד הבנים שלו אשר אצלה יבא עמה בדברים במכתבים, ואז גם נהיה פה משתדלים שלא תקום ולא תטור ותראה להתגרש ממנו ע"י שליחות הגט ליד שליח שנעשה פה, שיהא שליח להולכה משלוחו אשר יעשה במקומו, ואז טוב לו כי יעשה הטוב והישר בעיני ה' ואדם:

ומעכ"ה נ"י שהחל במצוה זו יקראהו וידבר על לבו ויוכל להראותו מכתבי זה ולהפך בדברים המצודקים, עד אשר יראה את אשר לפניו, ולבבו יבין מה לעשות לרווחתו, ושיהא באופן אשר גם מבשרו לא יתעלם הוא אשתו הגרושה, כדאיתא ברבה פרשת בראשית ובירושלמי תענית ואברכהו גם אני העמוס בעבודה:

וע"ד האשה העלובה, שחתיכות בשר ממקורה נופלים בשעה שפוסעת בהרחבה ובשעה שהחתיכות יורדות למטה המה מלאים דם, ומחמת זה אינו יכולה ליטהר לבעלה והיא יש לה וסת קבוע:

והנה אם אמרנו נבא העיר בדין המפורש ביו"ד (סי' קפ"ח ס"ג) יארכו וירבו הדברים כמו שרבו ע"ז רבים וגדולים חקרי לב גאוני בתראי זצ"ל:

אכן הלא לפנינו הדין שבסימן קפ"ז ס"ה וכתב הרמ"א דאם יש לה וסת קבוע ואז יכולין לתלות שלא בשעת וסתה במכתה, ואין לך מכה גדולה מזה שנפרדו חתיכות בשר ממקומם ודבר זה מרבה דם הבשר ולא ממקורה, הן אמת שהש"ך כתב בס"ק כ' שאין זה אלא שלא תהא כרואה מחמת תשמיש ולא לענין שאינה צריכה ז' נקיים:

אבל הלא ביאר הטעם דחשו חז"ל שלא להוציא אשה מבעלה, ומשום עגונה הקילו וה"נ בנ"ד שאם יהיה דם חתיכות אלו בחזקת טומאה לא תטהר לבעלה לעולם עלינו לתלות שאינן אלא דם חתיכה, ובאמת היה אפשר להש"ך לחלק בא"א דדוקא שם שאינו אלא איסור דרבנן שמא תראה בשעת תשמיש והוא חשש וסת התלוי במעשה דלכ"ע אינו אלא מדרבנן כמו קפצה וראתה, אבל כבר כתב בחלקת מחוקק באה"ע (סי' קי"ט ס"ק כ"ב) שהוא איסור דאורייתא, והכי מוכרח לשיטת הסוברים דדרשה והזרתם את ב"י מטומאתם לפרוש מן האשה בשעת וסתה הוא מן התורה, כפרש"י במס' הוריות (פ"ג) דהיא מ"ע שבנדה שמביאים עליה קרבן, וצ"ל דאע"ג דקיי"ל וסתות דרבנן מכ"מ וסת שגורם שיהא התשמיש מביאה לידי טומאה ודאי הוא אסור מה"ת וכבר הארכנו בזה בס"ד בחיבורי העמק שאלה (סי' פ"ט), וא"כ הא דתולין במכתה משום עגונה כמש"כ הש"ך וא"כ אם א"א להטהר אם לא שנתלה הדם במכה והיא יש לה וסת תולין שפיר, ותו דלהיפך י"ל דבנ"ד שהדם שמוציאה בחתיכות אינו בא בהרגשה, ואינו אסור אלא מדרבנן ושפיר אפשר לתלות בחתיכות אלו שהדם בא מן הבשר שנקרע ממקומם ולא מן המקור:

איברא הא ברור דאע"ג דמחזקינן בדם שבחתיכות שאינו אלא דם בשר מכ"מ בשעה שפוסקת בטהרה וצריכה בדיקה אז וכן למחר, וכ"ז שלא יהא נקי אינו בדיקה, ע"כ צריכה להזהר דבעת שתפין עצמה לימי ליבונה תשב במנוחה באופן שלא יפלו החתיכות, ובימי ליבונה יש מחלוקת גאוני בתראי בס"ט (סי' קצ"ו ס"ק י"ח) כ' דכל ז' מוכרחת להזהר, והגאון ח"ס יו"ד (סי' קמ"ד) כ' שלשה ימים, ובסי' קמ"ה כ' דדי ביום הראשון של ימי ליבונה ובדיקת, ערבית שאחריו, ע"כ יש להורות לאשה זו כפי שאפשר שתזהר, הנני העמוס בעבודה:

תוכן העניינים

משיב דבר חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה