אור ברסלב

משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

סימן לז

סימן לו

שמעון יצא מהעיר ביום סגריר ושלג רב, ונאבד, ושאלו מאשתו סימנין עליו ואמרה שבהן ידו א' צפרנו מקולקל, וראשו משונה מאחוריו, ואחי שמעון אומר כי לא צפורן בהן ידו היה מקולקל אלא האצבע האמצעי, ועוד אמר כי יודע בעת שהלך לעיר היה בידו לערך חמשה ועשרים רובל, ופירש באיזה מטבעות, וגם יודע ארנקי שלו, ואח"כ נמצא האיש בתוך השלג ראשו משונה מאחוריו, והמעות בכיס שאמר האח וגם שט"ח על מאה רו"כ, וגם הכיר את בגדיו בט"ע אבל לא נמצא צפורן מקולקל כלל ורק שני אצבעות מידו הימנית נאבדו לגמרי וכשהגידו להאשה שלא נמצא בבהן ידיו צפורן מקולקל ואמרה שיכול להיות ששכחה כי חליתי ושכחתי אפילו איך לברך על נרות:

נראה דאשת שמעון שריא, חדא דנראה שהסימן שאחורי הראש משונה מאד, וה"ז סימן מובהק שמשיאין עליו יותר מגבשושית גדולה על חוטמו, ואפילו לא נימא הכי ואין משיאין על זה הסימן, מכ"מ כבר יצא מאיסור דאורייתא דדעת הרמב"ם ושו"ע חו"מ (סי' רפ"ד) דקיי"ל סימנין דאורייתא ומורידין לנחלה ע"י, ורק אין משיאין את האשה משום חומר עריות, ולא כדמשמע מסוגיא דב"מ וביבמות, אלא כהאי לישנא קמא בבכורות (דמ"ו א') ע"ש, ואחר שאינו אלא איסור דרבנן יש לסמוך על ט"ע דבגדים ולא חיישינן לשאלה אלא שאין הדבר ברור, מכ"מ באיסור דרבנן שפיר יש לסמוך ע"ז, ותו דכבר ידוע מש"כ בשו"ת ח"צ דזה ודאי לא חיישינן לשאלה דיחיד היינו שהזדמן אדם בסימן כזה, ותו שהרי היה בכיסו שט"ח וזה ודאי לא מושלי:

וע"ד השינוי ממה שאמרה בצפורן ודאי שכחה דחולי אמתלא אלימתא היא, ויכול להיות שהיה משונה צפורן באותו אצבע ימין שנאבד ונאכל מעכברי דדברא, ותו דכמו דאיתא בבבא בתרא (דף קנ"ה) שאין חוששין לשינוי דשערות משום שגדל לאחר מיתה ועשויין להשתנות, ה"נ צפרנים גדלים לאחר מיתה ואפשר נשתנה לאחר מיתה:

נפתלי צבי יהודא ברלין

תוכן העניינים

משיב דבר חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה