אור ברסלב

משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

סימן לו

סימן לה

אהובי בני הגאון נ"י.

ע"ד שהוכחת מהא דסוכה דשבעת ימי המשתה מעל"ע הן, אם ששמח לבי ממה שחשת לקמח ולדקדק יפה, מכ"מ לא ראית יפה בזה, ולפי דעתך שאתה מפרש כל שבעה ממש שבעה ימים פטור מסוכה א"כ א"א להיות אלא בנשא ערב הרגל ממש, או ביו"ט ראשון אם אפשר, אבל בחוה"מ אפילו נימא דמותר לישא ע"כ לא מיירי רב דהא ליתא שבעה ימים לפטור מסוכה, וא"כ מאי הוצרך רש"י להוכיח דמיירי ערב הרגל מהא דמ"ק דאין נושאין נשים במועד, תיפוק לן דמשנה מפורשת היא בביצה פרק משילין דברגל אסור משום מו"מ, אלא ודאי היה אפשר לפרש בחוה"מ וכל שבעה ה"פ אם אירע איזה יום או יומים מחג הסוכות בתוך ז' ימי המשתה וכן פי' הרא"ש בריש כתובות הא דתניא אין מונעין מן הכלה תכשיטין כל שלשים יום, דה"פ אם אירע ז' ימי אבלות בתוך שלשים ימי הכלה, וכן פירשתי לך דמוכח לפרש הכי מהא דיומא (דע"ח ב') א"ל רב לר"ח כלה עד כמה א"ל כדתניא אין מונעין כו' ע"ש וכן פי' במד"ר בראשית (פ"ג) הא דכתיב כאור שבעת הימים כאינש דאמר כן וכן אנא מפקד לשבעת יומיא דמישתותי ואי תקשה לך א"כ לימא סתם חתן כו' פטורין מן הסוכה, וכבר ידענו דשיעור שמחת החתן הוא ז' ימים מהא דתניא בכתובות שם ונוהג ז' ימי המשתה, ובשלמא הא דתניא אין מונעין מן הכלה כל שלשים יום, אשמועינן הא גופא דשיעור התקשטות הכלה שלשים יום, אבל ימי החתן פשיטא לן טובא, ונ"ל דס"ד דוקא עד שבועל ב"מ יש צער לחתן דבוש לשחק עם כלתו, אבל אחר ביאה כבר לבו גס בה לאחר מ"א דבועל ב"מ ופירש, ונוהג עמה כל דיני נדה לענין הרחקה כמבואר ביו"ד (סי' קצ"ג) ואינו משחק עמה כ"כ, ס"ד דאינו חושש אז לעשות חופתו בסוכה, קמ"ל כיון דבראש ימי הנשואין היה חופתו בבית א"א לשנות ולשמוח במק"א, ועפי"ז יובן בטוב מש"כ התוס' ד"ה אין משמע מכאן דאם יצא מחופתו אפילו כלתו עמו כו' ע"ש, ולכאורה מאי משמע מכאן, דלמא אי קובע חופתו לשעה במק"א מיקרי ג"כ חופה לכ"ד אבל בסוכה אינו רוצה לקבוע אפילו שעה א' עם כלתו מטעם הש"ס, ולמש"כ ניחא דאי אחר ביאה אינו חושש כ"כ, אלא משום דעיקר שמחה רק במקום שקבעו בראשונה, והחולקים ע"ד התוס' סוברים דמכ"מ אינו נוח לו לשמוח עם כלתו בדברים המותרים אף כשהיא טמאה, ומש"ה לא מיקרי חופה אבל בבית אפילו לשעה מיקרי חופה ע' בזה היטב בט"ז אה"ע (סי' ס"ב), ולא נחיתנא הכא לדקדק עוד בזה, [ולאביי דהטעם משום יחוד, וע"כ הא דחיישינן בכלה יותר מכל הנשים משום דשאר נשים אינן בושות לרדת מן הסוכה כשהיא בעצמה משא"כ בכלה וא"כ י"ל דגם היא אינה בושה כל ז':

ובעיקר הדין דאתאן עלה, יפה הורה הרב המורה לצדקה, דכלל גדול הוא מקצת היום ככולו כמו בז' ימי אבילות וח' ימי מילה וכיו"ב הרבה, זולת המפורשים בתורה כמו נדה ויולדת ובדבר התלוי בסכנה כמו חולצתו חמה בפ' ר"א דמילה דנותנים לו ז' ימים להברותו אבל בכ"ד מקצת היום ככולו ועולה מקצת יום הא' ליום שלם ולא תקשה הא דמברכינן ביום הז' דאבילות דכל מאי דנוכל לאפושי בשמחה מפשינן, ולמעוטי בצערא ממעטינן, ולהכי יש לנו לדון יום הז' כפי הטוב בעינינו אבל יום הא' דא"א להאריך יום ההוא עולה ע"כ ככולו, ולא דמי למש"כ המג"א (בסי' קל"א ס"ק י"ב) די"נ שלא ליפול ע"פ כו' ואפילו ביום ז' שהוא ח' לחופתו כו' דשאני נ"א מברכות שבע, תדע דהא ביום החופה אין נופלין ע"פ אפי' לפני החופה כמבואר בביאורי הגר"א (שם ס"ק י"א) וע"ע בפר"ח שם בפי' הגהת הרמ"א ולא מיקרי חתן אלא ביום החופה דלא כט"ז. עכ"פ הדין פשוט דז' ימי המשתה אינן מעל"ע, וכן עמא דבר אביך מוקירך:

נפתלי צבי יהודא ברלין.

תוכן העניינים

משיב דבר חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה