משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
סימן כ
ב"ה ב' א' דחנוכה תרכ"ט פה"ק וולאזין. לכבוד הרב וכו' כש"ת מו"ה ראובן אבד"ק בערידיאנסק יע"א.
מכתבו מן ה' וירא הגיעני לרצון. והנה אשר העירני מס' א"ז שהביא דעת השאלתות לענין גרושה מינקת, ואח"כ הביא לשון השאלתות הני נשי דבי ר"ג כיון דיהבי בנייהו למניקתא לא הדרי בהו ומפרש שהמינקת לא יחזרו בהם ולא כמש"כ מה אשיב למע"כ שי' ע"ז, ודאי אם היה אצלי ספר הא"ז בשעת כתבי החיבור הייתי מזכירו, אכן מה הייתי כותב אז, מש"כ בקדמת הראשון אות ט"ו דהראשונים ז"ל מפני גדולתם בפ"ע לא שמו לב לדקדק כ"כ בלשון הגאונים ז"ל מכל מלה ומלה, ולא הביאו דבריהם אלא מה שיצא בפי', אכן תיבת לאוניקי היא מבואר כמש"כ דהגהת מע"ל מלאוניקי אינו נוח לי, דאם בא רבינו לבאר דלא נימא דקאי לא הדרי בהו על הנשים דבי ר"ג מש"ה פי', א"כ יותר היה לו לרבינו לכתוב לא הדרי בהו המניקתא, אלא כמשמעו דרבינו בא לבאר הדין וכמש"כ דמזה למדו הגאונים קדמאי היתר צמוק שדים ונתנה בנה למניקה לפני מיתת הבעל, ויותר קרוב לומר שלא היה תיבה זו לאוניקי מגוף לשון רבינו השאלתות, והגה"ה היתה מן הצד ואח"כ בא בגוף הספר והמגיה דייק שפיר לשון כיון דיהבי בנייהו למניקתא דכ"ז מיותר ובגמרא ליתא, דלפי הכוונה שמניקות יראים לחזור מפני אימת ר"ג הרי אין הטעם משום שנותנין למניקות אלא משום דדבי ר"ג נינהו, והכי מיבעיא דכיון דרבי ר"ג נינהו לא הדרי בהו מש"ה העלה המגיה כונת רבינו דהמניקות לא הדרי בהו לאוניקי, והא"ז אע"ג שהביא לשון רבינו לא חש לדקדק בו כ"כ איך שהוא הפי' יפה ומתובל:
ומה שהוסיף מעכ"ת שי' בזה הענין והביא תשובת מ"ח דהרמב"ם ס"ל בגרושה כהר"ש הזקן, והוכיח מדלא הביא לענין הבחנה הא דמפלת, ידיד נאמן, תשובת מ"ח אין בידי וכאשר הביא מעכ"ת אין בהם ממש, דאפילו נימא דהא דהרמב"ם גייז הא דהמפלת משום דקלא אית להו מאי שייך זה לגרושה מינקת דהאוסרים זה לגרושה לאו משום עצמה שהיא מינקת חבירו למר כדאית ליה כמ"ש בזה השאילתא אות א', וגם בל"ז מה זה דמיון, איך שהוא כבר אמרו חז"ל אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו ואף כי להשיב את הגאון אחר מותו מבלי ראות דבריו ז"ל ע"כ נניח מזה:
אך בגוף הדבר שלא נזכר המפלת אחר מיתת בעלה וכן לא נזכר ברי"ף, ומעכ"ת שי' יהיב טעמא משום דהוא מילתא דל"ש, ולא גזרו בהא, באמת אומר דאם תניא בברייתא המפלת כו' אינו מועיל שום טעם על הרי"ף ורמב"ם לעקור גזירה מפורשת, ואיזה תחומין יש לגזרת חז"ל לומר עד פה תבוא ולא תוסיף, ובל"ס דלא גרסי בברייתא דרדיפה כלל המפילות כו', מעתה אם נרצה נימא דאע"ג דלא תני מ"מ אין חילוק בדבר, ובאמת אילונית ושאינה ראויה להתעבר ולילד אינו מצוי יותר ממפילות כמש"כ הנימוק"י ר"פ האשה בתרא בשם הריטב"א דמיעוט שאין מתעברות גרוע הוא כו', ותו אין חילוק בין מילתא דלא שכיחא לשכיחא, אלא לגזור אטו הם, כלומר דלא גזרו אטו מילתא דלא שכיחא או במלתא דלא שכיחא עצמו לא גזרו משום עצמו כמו ריש פהד"ר ועוד הרבה, אבל היכא שגזרו בהרבה נשים משום מלתא שכיחא ולא חילקו בדבר שוב אין נפקותא במה שזה בפרט הוא מלתא דלא שכיחא, דמ"מ נכלל בכלל הרבה נשים שאין בהם מקום לאסור אלא שגזרו אטו הני שיש בהם הטעם, אכן אם נעמיק יש מקום לתת טעם שלא ראוי לגזור במפלת אם באמת לא מיתני בברייתא דכל הנשים שגזרו רדופה כו' ה"פ אע"ג שהנה בודאי אינן מעוברות מראשון, גזרו אטו שאין הדבר ברור ויכול להיות שמעוברת מראשון ויבא ספק אם תנשא לשני, אבל מפלת הרי ודאי מעוברת מראשון, ואם ילדה ולד ש"ק מראשון אחר שמת או נתגרשה והרי היא מותרת משום מינקת חבירו כמו צמקו שדים וכדומה, ודאי לא מצינו גזרה דהבחנה, יותר אין לי להאריך (חסר סיום הענין):
נפתלי צבי יהודא ברלין