אור ברסלב

משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

סימן יג

סימן יב

ב"ה ד' כ"ה טבת, תרל"ד. כבוד הרב וכו' מ' שלמה דובער לעווין נ"י מו"ץ ב"ק טאמסק.

מכתבו הגיענו, ע"ד האיש גדלי' בן ישעיה הכהן, שנשא אשה שזינתה בהיותה בתולה במקום רוב פסולין, ובבואם לבקש התרה להנשא לא היה יכול לשאלה עם מי זינתה, ורק שמע שזינתה עם בחור יהודי ושלח אחריו, והודה כי כן הוא, ומכ"מ לא רצה מע"כ שי' להתיר האשה להנשא לכהן, כי חשב שהבועל א"נ משום שאין אדם משים עצמו רשע, ומכ"מ נשאת לאותו כהן ע"י אחר שסידר להם הקידושין, ולא הרשה מע"כ נ"י את הכהן לעלות לדוכן ולהקרותו בכהני, עתה עברו זה עשר שנים וכבר יש לו בנים זכרים כפי המבואר במכתב השני על לשון לעז ועתה שאלה נפש מע"כ אם להכשיר את בניו ולהחזיקם לכהנים, וממילא הבעל מחזיק אשה כשרה, והוא כשר:

ראשית דבר, יש לשאול אותה כהיום, ואם אומרת עם איש פלוני כשר זינתה הרי היא בחזקת כשרות כמבואר בש"ע (סי' ו' ס' י"ז) אם נשאת לא תצא ואף ע"ג שאמירתה הוא אחר הנשואין, ויש מקום לומר שבשביל זה היא אומרת כך כדי להכשיר עצמה לבעלה. מכ"מ אין בזה שום חשש, והיא נאמנת כמבואר בכתובות (דף ט"ו א') ועוד הא אר"י א"ש הלכה כר"ג, והרי מיירי בארוסה ואומרת שמארוס היא מעוברת ומכשרת עצמה אליו, מכ"מ לענין בדיעבד היא נאמנת, ובאמת אפילו לפני נשואין יש מקום לומר שבשביל זה אומרת כך כדי להכשיר עצמה לכהן, מכ"מ הא קיי"ל בדיעבד סומכין עליו ומטעם אשה מזנה בודקת ומזנה, ואע"ג שהגאון ח"ס זצ"ל פקפק בזה מכ"מ כך הלכה שסומכין על ברי שלה, ואין לומר דאחר שלא רצה מע"כ שי' להרשות הנשואות אז ביום החופה, ה"ז דומה להא דאי' בש"ע ססי"א כל היכי שהתרו בו וכנס לא מקרי דיעבד מפקינן לה מיני', דזה אינו אלא כ"ז שאין להם בנים, מש"ה קונסין אותם ועושין אותה נשואין לכתחלה, אבל אחר שכבר יש להם בנים חלילה לקנוס הבנים, ולהוציא אותם מחזקת כשרים ע"פ דין שנאמנת היא על הבנים, וממילא גם היא מותרת לבעלה, וגם בעיקר הדין דעת הב"ש שם לפסוק כהריב"ש להקל בזה, וחלילה להחמיר בזה לפסול אותו ואת הבנים מכהונה, ויבא מזה כמה קלקולים במצות כהונה כמובן למע"כ שי':

אכן גם לכתחלה היה ראוי למע"כ נ"י להאמין את הבחור הבועל, ולהכשירה לכהן אם היא אומרת ג"כ שלא נבעלה לפסול, וכבר הוראה פשוטה מגאוני בתראי ז"ל דלא כהב"ש (בסי' ו' ס"ק ל"א) שעדיין יש לחוש שמא זינתה עם פסול ג"כ אם לא במקום שרוב כשרים, וכמש"כ מע"כ, שי', שהנוב"י ועוד כמה מקילים בזה ומשנה מפורשת היא רי"א, לא מפיה אנו חיים ה"ז בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה, והרי הראיה אינו אלא ע"ז הבועל מי הוא, ולא זזה ידם מידה לדעת אם לא זינתה גם על פסול, אלא ודאי אין לחוש לזה כלל כ"ז שלא דיימא מעלמא, וכדאיתא ס"פ הבע"י, בדלא דיימא כלל אכלה תרומה אם זינתה מכהן, אך מע"כ שי' רחש לבבו לומר דהבועל עצמו אינו נאמן משום שאין אדם משים עצמו רשע, אבל בנוב"י מבואר שגם זה אינו ורק אם הבועל עצמו הוא כהן ורוצה לישאנה פקפק בדבר משום שחושש שמא עיניו נתן בה, אבל בעל אחר ודאי נאמן ופלגינן דיבוריה ואומרים שזינתה עם כשר אחר, ויותר מזה אומרים שהבועל הוא שוגג באיסור נדה, כי לא ידע דסתם בתולה והיא באה בשנים בחזקת נדה היא, ומעולם לא עלה ע"ד אותו הבחור הבועל לחקור בזה. מכש"כ באנשי כפר הדיוטים ופתוי בתולה בלי נשואין אינו חשוב כלל לעבירה, ע"כ אמירת הב' הבועל עדות כשרה היא

, ונאמן להכשירה לכתחלה:

היוצא מזה שאשת גדלי' הכהן מותרת אליו אם היא תאמר שלא נבעלה לפסול מעולם ואין להוציא אותו ממעלת הכהונה, ושלום על מע"כ נ"י ועל כל הקהלה, ולא ימצא בם שום תקלה, ויחוסי עדת ישראל יהיה לסגולה, כנפש העמוס בעבודה:

נפתלי צבי יהודא ברלין.

תוכן העניינים

משיב דבר חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה