אור ברסלב

משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

סימן יב

סימן יא

בעזהי"ת ולשמו ית' שמו.

ע"ד בתולה שעיברה וילדה, ואמרה שהיא מעוברת מהנער המשרת בית אביה והוא כהן, והנער כחש מתחלה ואח"כ הודה ונתן אמתלא, ועתה רוצה לישאנה ויש כאן תקנת הולד שיתקיים בדת ישראל שאם לא חלילה והעיר רובה גוים, מעתה יש כאן איסור קל מניקה, ואיסור חמור ספק זונה לכהן:

והנה בכלל זונה מניקה, כבר אזלי נמושי מגאוני בתראי להקל במקום תקנת הולד, ועל דבריהם אוסיף עפ"י הירושלמי סוטה והובא בתוס' שם (דף כ"ו) ד"ה עליו הכ"א ובשדה יתומים אל תבוא, והרי ידוע דהבא לטובת היתומים להשביח שדהו תבוא עליו ברכה וא"כ אין כאן איסור ואפילו באלמנה הדין נותן שאם היה בזה טובת היתום להתיר, אלא שבאלמנה דעפ"י רוב אלמנה ניזונת מנכסי בעלה והיתום יש לו בית אב, יש לגזור גם במעוט שאינו כן משום הרוב, וכיב"ז כ' הגאון נוב"י קמא (סי' כ"ד), במניקה שזנתה ונתעברה, אבל בזונה להיפך דעפ"י רוב הוא תקנת היתומים בזה לא גזרו כ"ז נצרכנו באין אומר שהולד הוא בנו אבל באופן שמודה שבא עליה, לא מבעיא באומר שהוא בנו, שהתורה האמינתו לומר שהוא בנו ולהחזיק עפ"י דבריו לכהן כמש"כ בהגהת רמ"א אה"ע (סוף סי' ג'), וכש"כ שנאמן ליורשו ולהתחייב עליו בכל מצות הבן על האב, וא"כ אינו יתום כלל, פשיטא שרשאי לישא את אם הולד, ואפילו אינו אומר שהוא בנו אלא שמודה שבא עליה, וא"כ אין, האשה נאמנת לענין ירושה וה"ה לכל התחייבות, מ"מ בלא דיימא מעלמא ומכש"כ באיסור דרבנן, לא חיישינן שמא זינתה עם אחר ג"כ כמש"כ האחרונים (בסי' ד' סכ"ו) וא"כ אינה מניקת חבירו:

איברא לענין אי מהני אמתלא בדבר שהאמינתו תורה בשעה שאמר שאין הולד בנו שערערו הגאון רע"א זצ"ל ועוד, באמת זו שאילת הראשונים ז"ל והבאתי בהעמק שאלה (סי' צ"ו אות כ"כ בשם הרשב"א ובעל העיטור דמהני [ויש שם טה"ד ומוגה בהגהות שנדפס בסוף] והכי סתם בהגהת רמ"א אה"ע (סי' ד' סכ"ט באומר על בנו שהוא ממזר ואח"כ נתן אמתלא נאמן:

מעתה יש לחקור אי רשאי הנער הכהן לישאנה, והא ודאי דמה"ת נאמנת משום דכל המזנה בודקת ומזנה, ומש"ה בדיעבד אם נשאת לא תצא ומכש"כ במודה שהוא בנו שהוא כהן לכל

דבר כמש"כ אבל מדרבנן הא קיי"ל דלכתחלה לא תנשא אפילו באומרת ברי אם לא בדאיכא רוב כשרים ולהרמב"ם דוקא בתרי רובי, ואפילו בדאיכא ולד שהוא בדיעבד לענין הולד, מ"מ מקרי לכתחלה לגבי דידה, לא מבעיא לשיטת רש"י ור"ן כתובות (דף י"ד) דהכשר הולד הוא משום אפקותא דידה מבעלה, פשיטא שאסורה לכהן לכתחלה, אפילו לדעת שארי פוסקים דהולד כשר משום בדיעבד דידה, [ובאמת לא זכיתי

להבין דעת רש"י ור"ן ז"ל שהרי בפירוש איתא בגיטין בפרק הזורק דפסול ולד קשה מהוצאת אשה מבעלה אפילו נשואה והכי מוכח ביבמות (דף ק"ד) לענין עדי כיעור והייתי רוצה לומר דסוגיא דכתובות מיירי שלא היה מקום לחוש אלא לפסול כהונה דבזה פליגי ר"ג ור' יהושע וכגון שעיקר החשש שמא זינתה עם עו"ג, וא"כ לא היה הולד ספק ממזר, מש"ה לא מקרי דיעבד אלא משום האם אבל באופן שיש לעשות הולד ממזר ודאי לכ"ע הוא בדיעבד, אבל בר"ן מבואר דגם בחשש ממזר פרש"י הכי, וה' יאיר עיני להבין דעת רש"י והר"ן ז"ל] מ"מ הא דהיא מותרת לבעלה הארוס הוא רק משום דהא גופא הוי בדיעבד כלשון הרי"ף והא נמי כדיעבד דמי דהא ארוס וארוסתו נינהו, וכן לשון השאלתות (סי' צ"ה), והא דיעבד הוא דקא מקדשא ליה וקא בעית לאפוקי מיניה, ולא שמענו דמהני בדיעבד דהולד לגבי האם, ואע"ג שכתבתי בהע"ש שם דכונת השאלתות במה שכתב והא דיעבד הוא, דאפילו לרב אשי דס"ל בגיטין (דף פ"ט) דבתר אירוסין חיישינן לקלא, משום דלא הוי אפקעתא דאירוסין כדיעבד, מ"מ משום ולד הוי דיעבד גם לגבי דידה, מ"מ אין לזה הכרח כ"כ ויש לדחות דפסק הגמרא אתי כמו דקיי"ל בגיטין שם כרב חביבא דגם בתר אירוסין לא חיישינן לקלא, ומש"ה הוי דיעבד:

מ"מ אפשר לדון להקל, וכמו לפרש"י אמרינן דמשום דידה דהוי דיעבד מהני גם לולד ה"נ לשיטת השאלתות וש"פ יש לומר להיפך דמשום הכשר הולד חוששין להתיר אותה, ומה"ת נימא דפסק הגמרא בפלוגתא דרב אשי ורב חביבא תליא, אלא כאן רב אשי מודה דמשום הולד מהני לה דאי לא נתיר אותה יהיה לעז על הולד, וכמו לענין דין כיעור ביבמות (דף כ"ד) דאם יש בנים לראשון אין מוציאין אותה מן הנטען כדי שלא להוציא לעז על הבנים וא"כ גם בנידון דידן דיש לחוש יותר לולד אם לא תנשא להמשרת ראוי לדון דיעבד:

עוד נראה לפתוח להיתר מן הדין במה שאומרת שנבעלה מן המשרת אשר היא תדיר בית אביה עפ"י אשר יבואר:

דהנה הב"ש כ' (בסוף סי' ו') דאם היה במקום שנתעברה תרי רובי להיתר לא חיישינן שמא זינתה במק"א אשר אין שם תרי רובי, אלא אומרים כאן נמצא וכאן היה הזנות כו', ומיירי הב"ש דהמון אנשים של שני המקומות שוין ויש ספק אם זינתה במקומה או במקום אחר ע"ז כ' דאומרים כאן נמצא וכאן היה, ועדיין יש לנו לחקור אם במקומה יש מעט אנשים ותרי רובי כשרים ושלא במקומה הרבה פסולים האיך הדין, והלא לכאורה י"ל רוב וקרוב הלך אחר הרוב ויש לחוש שהלך א' מהרוב פסולין אליה, אבל ביארנו בהעמק שאלה (שאילתא ס"ח אות כ"ז) דשיטת השאלתות והרמב"ם דרוב וקרוב דמוכח הולכין אחר הקרוב, והיינו דאיתא בב"ב (דף כ"ב) אבל עינבי מצנעי, ובארנו שם עוד דדעת הרמב"ן דלעולם הולכין אחר הרוב, מיהו במקומו ממש שאני, מעתה לשיטת הרמב"ן ודאי יותר יש לומר דלא בא הבועל ממקום אחר כלל אלא במקומו היה, ואפילו לדעת השאילתות והרמב"ם דהטעם הוי משום קורבא דמוכחא, ג"כ הכא ניכר ומוכח דכן הוא שנבעלה מהב' שלן תמיד בית אביה שאין דרך להניח אנשים נכרים ללון באפלה באופן שיגיע לזנות שם, ומכש"כ שרחוק לומר שהניחו את הבת לילך למקום אחר באישון לילה ואפלה, והוי שפיר קורבא דמוכח דעדיף מרוב ומהני ברי דידה גם להרמב"ם דס"ל ברי ורוב א' אינו מועיל להתיר לכתחלה, מ"מ עם קורבא דמוכח מודה, ואין לומר דאם נתלה שנבעלה מא' מבית אביה הלא ודאי רוב פסולין אצלה אביה ואחיה, וכמש"כ הנימוק"י ס"פ אלמנה לכהן גדול דמיעט פסולין אביה לגביה דעלמא, ה"נ נימא דהמה רוב פסולין לגבי המשרת, הא ליתא דמה"ת נחזיק אותם לחשודים על איסור כרת, בשלמא בארוסה שחוששין לזנות ואפילו מישראל וכדי להטיל את הולד בספק ממזר, היינו משום דודאי איכא פסולי ישראל, אבל לחוש דהן המה המוזהרים עליה זנו עמה, ודאי אין לנו, שנית שאין לחוש לאב ואח שיפגמו אותה וכל בית אביה בממזרות ואפילו בעו"ג איתא בע"ג פרק ב' עו"ג חס על בהמתו שלא תיעקר, מכש"כ ישראל שלא הוחזק בזנות והרי רגלים לדבר מהני בעניני אישות להקל ולהחמיר אפילו להוציא מחזקה כמו רגלים לדבר דקנוי וסתירה וכן לקולא איתא ביבמות (דף כ"ה) הכא איכא כתבא דתנן מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח, וכן הרבה, ועי' מש"כ בהעמק שאלה (שאילתא קנ"ט אות ד') בבאור פרש"י יבמות (דף קכ"ב) בד"ה ס"א לכשתהא כפונדקית נאמנת כו' א"כ בנ"ד שרגלים לדבר איכא שהמשרת הוא הבועל, מהני טובא דבריו והודאתו ורשאי לישא אותה, אלא שלפי זה הטעם יש לחקור אולי דרך ללון כותים בית אביה והוין רוב פסולין ואזיל רגלים לדבר, בהא סליקנא דיש לחוש לתקנת הולד ולדון להקל שישא זה המשרת הכהן אותה, ולגדל בנים בחזקת כהן כדבר האב המכיר את בנו לרבים, ושלום על ישראל, כנפש העמוס בעבודה:

נפתלי צבי יהודא ברלין

תוכן העניינים

משיב דבר חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה