אור ברסלב

משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

סימן ח

סימן ז

בדבר הרב החריף י"א מרבים מ' יחזקאל נ"י מקאברוין, שהוא כעת בלי שום ז"ק ר"ל ואשתו כבר זקנה מלהוליד, והיא אינה רוצית לקבל ג"פ, דבר ברור בלי שום מחלוקת דעפ"י מאה רבנים יכול לישא אחרת כמ"ש בפי' בתשובת, מהר"ם מרוטנבורג, חרם תקנת הקהלות ששם רגמ"ה דאין לישא שתי נשים אין להתירה רק במאה אנשים מג' ארצות וג' קהלות וגם אותם לא יסכימו להתיר עד שיראו טעם מבורר להתיר, וצריך שתהא כתובתה צרורה ומונחת ביד נאמן במעות, או במשכונות עכ"ל, ולא נחלקו בהגהת רמ"א (בסי' א') אלא אי בשהתה י' שנים ולא ילדה לא גזר כלל ר"ג, וא"כ א"צ שום היתר, וטעם מבורר שכתב מהר"ם מרוטנבורג היינו בשארי אופנים שכופין את האשה לקבל את הגט, ואם אינו יכול בכך מתירין לו לישא אשה אחרת, וכ"כ הרמ"א (בסי' קי"ט ס"ו י"א) דבמקום מצוה יכול לגרש אשתו בע"כ או מתירין לו לישא שתי נשים, ודקדק וכתב אי מתירין לו, ולא כמו בגירושין בע"כ, שיהא ישא לו שתי נשים אלא ודאי אינו יכול בלי היתר, וכמ"ש בחל"מ שם סק"ז לחלק בין גירושין בע"כ בין לישא אשה אחרת, ולא כמו שחשב הב"ש (סימן א' ס"ק כ"ג) בדעת הרמ"א דס"ל דבמקום הדין לגרש או נשתטית לא תקן ר"ג כמו לענין לגרש בע"כ) וכבר השיגו על הב"ש בנוב"ק אה"ע (סי' א' וח"ס), אלא שלא דקדקו דהרמ"א עצמו ביאר דעתו יפה:

כ"ז בשארי אופנים שכופין את האשה לקבל גט, אבל בשהתה ולא ילדה א"צ היתר כלל זהו דעת הריטב"א, וש"ר, וי"א דגם במקום מצוה תיקן ר"ג וא"כ בעינן היתר, הא מיהא לכ"ע מתירים לו, ואין בזה שום חקירה אחר דמתחלה תיקן ע"מ כן דבמקום טעם מבורר מתירין לו במאה אנשים, ואין לנו לחקור בנ"ד שהיה להר"י בת ומתה זה ג' שנים, אם חושבין עשר שנים משעת מיתה, דכ"ז לענין הא דתנן אינו רשאי לבטל, אבל אם שהוא מבקש לישא אשה בת בנים פשיטא שהוא טעם מבורר ומתירין לו:

אכן הכתובה מחויב להשליש אע"ג שאין נותנין לה הכתובה עד שתקבל הגט פטורין וכדתנן שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי, מכ"מ להשליש מחויב עפ"י תקנת ר"ג כמבואר בתשובת מהר"ם הנ"ל, וטעמא דמלתא נראה שהוא כדי שתהא קלה בעיניו להוציאה אם תרצה אח"כ לקבל ג"פ ולא יעגנה אחר שיהיה לו אשה אחרת, וגאוני בתראי הוסיפו שישליש ג"פ, וזה לא נזכר בתקנת מהר"ם ולכאורה קשה למאי הוסיפו גאוני בתראי, יותר מזה קשה שתקנו כזה ג"כ בנשתטית והוא ללא תועלת כלל שהרי לאחר שתשתפה מחויב לעשות שליחות, מחדש כידוע מטעם דלא מצי עביד שליח בעת שהיא מטורפת וא"כ הטורח הזה עתה למאי, וביארנו שהוא משום שיש לחוש עדיין שמא לא ירצה לגרש הראשונה משום ירושתה, מש"ה תקנו גאוני בתראי שימסור גט ביד שליח ויהיה בזה כדין נתן עיניו לגרשה מיהת ולשיטת הרשב"ם ב"ב (דקמ"ו) אין יורשה עוד, וע' הגהת רמ"א (סי' צ' ס"ה), ומעתה לא קשה אמאי לא נזכר תקנה זו מהשלשת הג"פ בדברי הראשונים ז"ל שהוא משום דס"ל כשיטת הרי"ף דלעולם יורשה עד שתהא מגורשת ממש, וא"כ אין בזה תועלת, אבל עתה דיש לנו מחלוקת הפוסקים וירושה בחזקת יורשי האשה, שפיר מהני כתיבת הג"פ, שלא יהא מקום לחוש שלא יעגן אותה לתועלתו:

ונראה לחלק בין מקום שמתירים לישא אשה אחרת מצד שהיא פשעה בדבר כגון שזינתה וכדומה, שעפ"י ד"ת עליה לקבל ג"פ מרצונה כדי שלא תהא אגידא ביה ויהא נושא אחרת כרצונו, וא"כ אם היא מסרבת בדברי ב"ד, והוא מוכרח לחזור אחר היתר מאה רבנים, והיא הוצאה יתירה, ויש לנכות זה ההוצאה מכתובתה כדין מסרב בח"מ (סי' י"ד) משא"כ בשהתה עשר שנים ולא ילדה, אין עליה שום חוב לקבל גט פטורין ממנו כי מה פשעה היא בדבר אם הוא לא זכה להבנות ממנה אלא בזמן המשנה היה אפשר מד"ת לגרש בע"כ, אבל עתה שא"א בכך מצד המלכות, אין לב"ד לכופה לקבל ממנו ג"פ מרצון, אלא להתיר לו לישא אחרת עמה, ואם כן אין לנו לנכות מכתובתה מאומה:

אחר כ"ז כשישליש הרב ר' יחזקאל מקאברין נ"י כתובתה משלם וג"פ כתקנת גאוני בתראי ויהיה לו היתר ג"כ, מרב דממשלה יר"ה, אזי מותר לישא אשה בת בנים, ואין עליו לא נחרם ולא קללה, ואנן שליחותייהו דרגמ"ה עבדינן להתיר החרם בזה האופן:

ולראיה באתי עה"ח היום א' כ"ב אלול תרל"ח פה"ק וולאזין נפתלי צבי יהודא ברלין.

תוכן העניינים

משיב דבר חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה