משיב דבר חלק ד· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
סימן ז
בעזה"י יום א' כ' תמוז תרמ"ד. לכבוד הרב וכו' אבד"ק פאסוועל.
מכתב מע"כ נ"י הגיע, והנה העיר חמלה רבה על אחד שנפל במכמורת ליצנים ונשא אשה, ותומ"י נודע לו שהיא משוגעת, וזה שלש שנים שהוא אסור בכבלי עיגון חרגמ"ה, ומעכ"ה הראה פנים מסבירות כי יש, הרבה ספיקות בעיקר הקדושין והנשואין, מצד שלא ידע שהיא משוגעת, וגם העדים והמסדר קידושין לא היו ראויים לכך, וגם הטבעת ש"ק היה שאול מאשה שיש לה בעל ובלי רשות וזה דברו של מע"כ נ"י, לו נניח שיש ספק בדבר הלא בספק מנהג אזלינן לקולא, ודי להחמיר שיזכה בעדה גט ע"י איש אחר ולהתיר לו לישא אחרת בלי מאה רבנים, והאריך להסביר תקלה וקלון של אותו איש אם לא נתיר לו, וגם דבר מע"כ רתת על עיקרי קבלת רבותינו של הב"ח שאין להתיר בלי מאה רבנים אפילו בנשתטית או מה"ד לגרשה:
והנה בעיקר הדבר כבר אזלי בה נמושי הן המה סבי ישראל בכל דור, וברוך חכם הרזים ית"ש שאין הדעות שוות:
יש מחמירים הרבה עד שהביא בשו"ת רש"ל (סי' ס"ה) תשובת ראבי"ה שכתב בזה"ל מוטב להפסיד נפש אחת ולא לעשות קלקול לדורות וכן יש בדור הזה גדולי ישראל שיראים להמנות אפי' בכלל מאה רבנים, ע"כ אל יהי נבהל מע"כ נ"י להשיב אם ראוי וכשר תקנה זו, כי גדר גדול גדרו בזה שהעמידו הוראה זו דוקא על מאה רבנים שיכולין להורות שהיא היותר גדולה כדאי' בהוריות (ד"ד ב') מאה שישבו להורות כו', אכן בנ"ד יש לחקור ולעמוד על דברי מע"כ נ"י, מש"כ שהוא ספק מנהג. לכאורה אינו מובן, שהרי הוא ספק חרם רבותינו ז"ל, וכבר העלו רבותינו הראשונים ז"ל דאע"ג דפרטי דיני מוחרם הוא מדרבנן מכ"מ לעבור על חרם אסור מה"ת כמו על שבועה
, וכמו דב"ד משביעים בע"כ כדאיתא במו"ק (דט"ז) כך יכולים להחרים מה"ת:
איברא לפי דעת רבינו הרמ"א ז"ל כבר כלה חרגמ"ה וסיעתו בכלות אלף החמישי כמש"כ בד"מ אה"ע (סימן א'), ומש"ה לא נזכר בהגהת רמ"א בשום מקום דבעינן להתיר עפ"י מאה רבנים כמש"כ בתקנות רגמ"ה משום דלבי' דהרמ"א כשמעתיה דכבר כלה החרם, ומכ"מ אנו נוהגין באיסור, ויש עלינו איסור משום אל תטוש תורת אמך כדאיתא בחולין (דצ"ג), מעתה היכן דראוי להתיר א"צ להתיר החרם עפ"י מאה, אלא להתיר המנהג שהוא כמו התרת נדר עפ"י שלשה זהו דעת רמ"א, מעתה אע"ג דאנו מחמירים כמו שהנהיגו בימי הב"ח שלא להתיר את המנהג אלא באותו אופן שהיה לפני כלות אלף החמישי, מכ"מ כ"ז אינו אלא מנהג וכמש"כ מעל' נ"י, גם מש"כ מע"כ שדי להחמיר שיזכה בעדה גט כו' וביאר אח"כ דבריו אלה דזכות הוא לה שאינה נכשלת ומכשלת באיסור א"א, באמת לא נזכר סברא זו אלא לענין כופרת כתב הרמ"א (בסי' א') לזכות לה גט מזה הטעם, ויש עוד טעם שלא תהא צרת סוטה, וכ"ז לא שייך בשוטה, וגם כבר צווחי עלה בי מדרשא היאך אפשר לזכות גט לשוטה להיות שלוחה אחר שאינה יכולה לקבל בעצמה, אבל כ"ז הוא לפי שסבורים דהשלשת גט לשוטה הוא תקנת רגמ"ה כמו שתקן להשליש הכתובה, וכמבואר באמת בחל"מ (סי' קי"ט ס"ק י"ב) שהקשה למאי יהא מחויב להשליש הכתובה לשוטה אחר שמחויב במזונותיה ובש"ד, ויישב מפני שתקנו להשליש גט כדי שלא יהא באיסור שתי נשים, מש"ה תקנו גם הכתובה, אבל, באמת אינו אלא תימא דבתקנת רגמ"ה שמובא בשו"ת רבינו מאיר מרוטנבורג ובשארי ראשונים לא נזכר השלשת גט כלל רק השלשת כתובה, ורק בימי הב"ח העלו להשליש גט לשוטה, הן אמת שא"כ עלינו לבאר ולעמוד ע"ד רבותינו ז"ל גם בהשלשת כתובה שתקנו רגמ"ה וסיעתו, גם בהשלשת גט לשוטה שתקנו בימי הב"ח:
והנראה דעיקר תקנת הכתובה הוא כדי שאם תשתפה ותרצה לקבל גט ולינשא לאחר לא יהא מדחה אותה משום חיוב הכתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה מש"ה תקנו שיהא הכתובה מונחת במזומן, ותהא קלה בעיניו להוציאה, ובימי הב"ח חשו יותר אולי לא ירצה להוציאה משום ירושה שהרי כ"ז שלא גירשה ה"ז יורשה, מש"ה תקנו שיתן גט, ואע"ג שאין בקבלת הגט שום ממשות לגבה שתהא מותרת לינשא בזה וכמש"כ לעיל, מכ"מ ה"ז כמי שנתן עיניו לגרשה, ולדעת הרשב"ם בב"ב (דקמ"ו) שוב אינו יורשה מעתה אף ע"ג דבש"ע אה"ע (סי' צ') פסקו כשיטת הרי"ף דיורשה מ"מ לא בקל יוציא ירושתה מיורשיה, ולא יהא מעכב הגט בשביל זה:
נחזור לענין דבנ"ד דלא הזכיר מע"כ השלשת כתובה שנזכר בתקנת רגמ"ה ע"כ משום שאינו מחויב כתובה מספק, א"כ גם גט אינו צריך להשליש שלא יהא יורשה מספק:
כ"ז הוא אם נימא כדעת הרמ"א דתקנת רגמ"ה אינו אלא עד כלות אלף החמישי, ועתה אינו אלא מנהג, אבל בעיקר הדבר לאו כ"ע מודים, וא"כ הוי ספק חרם רגמ"ה מכ"מ נראה לענ"ד שעיקר תקנת הראשונים ז"ל לא היה אלא באופן שכבר היה מחויב בכל שעבוד הבעל לאשה, מש"ה אע"ג דזינתה ואסורה לו ואינו מחויב לזונה וש"ד, מכ"מ באיסור לישא אחרת קאי עד שיתירו לו כמש"כ הרמ"א (בסי' א' ס"י) יש להקל ולהתיר לו, כו' ובסימן קי"ט ס"ו יכול לגרשה בע"כ או מתירים לו לישא אחרת, דייק רבינו דלא כמו לגרשה בע"כ א"צ היתר אלא מתירין לו ולא כמ"ש בית שמואל (סי' א' ס"ק כ"ג) דאם מן הדין לגרשה לא תיקן רגמ"ה, וכבר האריכו בזה גאוני בתראי וחלקו ע"ד הב"ש בזה, אבל כ"ז שהיה באיסור מכבר קודם שזינתה וכדומה משא"כ אם מתחלת נשואין היה מן הדין לגרשה ודאי לא חל עליו חרגמ"ה מעולם, דוגמא לדבר הא דאיתא בכתובות (דע"ג א') אמר אביי לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה אלא טעמא דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו ב"ז, והקשה הר"ן אכתי הוי בע"ז כר"מ דכל הפוחת לבתולה כו' הוי ב"ז, ויישב משום דכיון דמתחלה לא הוי קידושין נמצא דמקדשה בבעילה והמקדש בבעילה אין בעילתו ב"ז, וכבר תמה על דברי הר"ן שם בביאורי הגר"א אה"ע (סי' ל"ח) דביאה שניה ודאי נשואין עושה וא"כ קשה תהוי בע"ז, אלא נראה דכיון שאין לה כתובה מן הדין מתחלת הנשואין לא הוה בע"ז. [הג"ה ובחי' העליתי דמזה יצא שיטת הריב"ן שהביאו התוס' כתובות (דנ"א) דאם באמת אין לה כתובה אינו בע"ז ותמהו התוס' מסוגיא מפורשת בב"ק (דפ"ט א'), והעלינו דבמחלוקת תרי לישני בכתובות (דנ"א) בענין כל הפוחת כו' קאי, והדברים עתיקין ואכ"מ], ה"נ בנ"ד אף ע"ג דחרגמ"ה היה גם על מי שמצוה ומחויב להוציא שלא ישא אחרת עד שיוציא, או באופן שיתירו לו החרם, אבל כ"ז באופן שחל עליו האיסור מתחלת הנשואין, ולא באופן שמתחלת הנשואין מן הדין להוציאה כמו בנ"ד, כך דעתי נוטה, אלא שבשו"ת ח"ס חלק אה"ע (סי' ג') מבואר להיפך שאפילו כהן שנשא גרושה א"א לישא אחרת אם לא שיתירו לו, איך שהוא דעתי נוטה להתיר להעלוב הלז לישא אשה אחרת בלי היתר מאה רבנים אלא שענין חרגמ"ה הוא מרעיש לב גדולי ישראל יצ"ו, ע"כ לא תצא ממני הוראה זו למעשה אם לא שהגאון מקאוונא שליט"א יסכים ג"כ לזה ומע"כ נ"י יודיעני מה שעלה בהוראה זו למעשה:
מה שהקשה מע"כ על התוס' יומא (דל"ג) הא כהנים זריזים הם וכדאיתא לענין מליקה בחולין (דקל"ג), לק"מ דדוקא בדבר המיוחד לכהנים ואין לישראל חלק בזה שייך סברא כהנים זריזים, משא"כ שחיטה דישנו גם בישראל, וכלום חלקנו בין ישראל לכהנים בדיני שחיטה, וה' יאיר עינינו ויעמידנו על קרן האמת כנפש ידידו:
נפתלי צבי יהודא ברלין