משיב דבר חלק ג· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
סימן יא
ב"ה, א' כ' תמוז, תרל"ו, וולאזין כבוד הרב וכו'.
אשר בדק לן מר בדבר הריזעריף אשר בצד השסייא אשר מתחלה בשעת יסוד השסייא נקח חלקת בעלים כחוקי הקיר"ה בכל הרוחב שלו. ואחר כמה שנים הרשו הממונים על השסייא. לבנות על צד השסייא. ובא בעל השדה לדון כי זה המקום שלו מתחלה. ומעכ"ת נ"י רחש לבבו כי תלוי במחלוקת השו"ע ותוס' לענין דינא דמלכותא במאן דלא יהיב עסקא. אם חוזר לבעלים ולפי דעת המחבר הבעלים חוזרים לנחלתם. אני בעניי איני רואה מחלוקת בעיקר הדין. כי אם איך הי' דינא דמלכותא בימי הגמ' והוא נוגע בישוב הסוגיות. אבל לכ"ע אם הי' דינא דמלכותא דמי שאינו נותן מס הארץ כך וכך שנים אבד את שדהו ה"ז דינא. והרי אפילו במפורש בגמ' (דנ"ה.) אבל לכרגא לא וכו' מ"מ מבואר בשו"ע שאם היה דין המלך כך ה"ז דין:
מעתה בנ"ד אם מתחלה בשעת יסוד השסייא הי' דינא דמלכותא ליקח מהבעלים כל הרוחב אפילו יותר מן הצורך לגוף הדרך. ואם היה הבעלים נשפט בעש"ג את הממונים. לא הי' זכאי להציל הרוחב יותר מהצורך לעצמו. אבד את זכותו ממנה לגמרי אבל אם היה נשפט ויצא זכאי. אלא שלא יכול לשפוט עם מי שתקיף ממנו. ה"ז גזל וחוזר. אלא שבזה האופן יש לדון משום תלוה וזבין ואע"ג שנתנו לו פחות מכדי שווי, מ"מ י"ל אחרי שמתחילה לא עלה ע"ד בעלים שהריזערף יסכון לפניו אח"כ לבנין. וכסבור היה שאם לא יטול דמי אותו המותר. לא יהי' שוה כלום א"כ ה"ז מכר ברצון. ומכ"ש בקרקע שאין דין אונאה, כ"ז דברים פשוטים:
אברא בעל המיצר אינו יכול לזכות מצד מצרן או מחמת שסותם את הדרך לפניו. אלא הרי זה המקום הפקר לכל. וכל הקודם לזכות ה"ז שלו אע"ג שהוא השתדל לקנות מן הממונים וה"ז כהא דנכסי נכרים ה"ה הפקר ואע"ג שנתן מעות להממונים וככל פרטי הדין המבואר בחו"מ סי' קצ"ד:
אשר הקשה מעכ"ת נ"י בב"ב (דף מח ע"א) בהא דקאמר ולרב ביבי דמסיים בה משמי' דר"נ קרקע אין לו מעות יש לו מא"ל. ומאי קושיא נימא דמיירי שנתן מעות פחות משוי'. דלא אמרינן דזביני' זביני. קושיא חזקה היא. אלא שרואה אני שהרשב"ם הרגיש בזה וכתב בד"ה ולרב ביבי כו' וה"ה להך משנה דסקריקון כו' דמי השדה לא קנה. והוא כמעט להיפך ממש"כ לעיל (דמ"ז ב) בד"ה ורב ביבי כו' ולא אדרב ושמואל קאי כו'. אלא משום שהי' קשה להרשב"ם קושיית מע"כ מש"ה פי' דקאי גם על משנה דסקריקון שמוכר לאחר ונוטל את שווי השדה כמעט. וע"ז אמר רב ביבי שאם היה נותן לבעלים דמי השדה ג"כ לא קנה קרקע, וכ"ת הא גופא קשה מנ"ל להגמ' לפרש הא דרב ביבי, הכי דקאי גם על המשנה דסקריקון. דילמא לא קאי אלא על הא דר"נ לחוד ומיירי ביהיב דמי פחות הרבה משווין וקמ"ל שמעות יש לו ולא קנסינן לי'. ע"ז י"ל דהגמ' מדייק מדקאמר רב ביבי קרקע אין לו והוא מיותר. שהרי ר"נ אמר אין מעמידין שדה בידו. ולא הי' לרב ביבי אלא לומר ומעות יש לו. מש"ה מדייק דרב ביבי העלה חידוש גם בהא דקרקע אין לו היינו אפילו נותן כדי שווין. כך נלענ"ד לע"ע אע"ג שאין בזה כדי ישוב נכון על קושיית מע"כ נ"י. הנני מאשרו חיל על הטריחו אותי ומטרידני פעם אחר פעם בדינים המתרגשים למעשה. כי תורה היא ומיני ומיני' מסיק שמעתתא בעז"ה. אלא שכמה פעמים מתגבר עלי הטרדות ומוכרח אנכי לדחות הענין, ואח"כ נדחה לגמרי עפ"י איזה סבות. וכמו כן נדחה תשובתי על מכתב השני ע"ד הגרושה. ונקוטתי בפני על שלא עלה בידי להשיב מיד ונדחה לגמרי. אכן עוד הנני זוכר להשיב דבר אחד שהיא עיקר במכתב מעכ"ת נ"י להטיל ספק במ"ש הרדב"ז שסומכין על חזקת גרושה דמיירי דוקא שגם היא א"א לא הי' אלא בחזקה. ולא בנ"ד שהיתה נשואה בעדים. ולא כן ידידי. דע"כ עלינו להחליט כשאמרו חז"ל מלקין עה"ח סוקלין ושורפין עה"ח. שהחזקה כעדים ממש דמי. דאלת"ה הא עפ"י שני עדים יומת המת כתיב אלא היינו עדים ואין להסתפק עוד. ויותר מזה איני יכול להעלות על הכתב עתה. המקום ית"ש יעמידנו על קרן האמת: