משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן קכג
ס"ק א
חוב על עכו"ם ז"ל בקצה"ח כתב על הב"י שכ' בשם תשובה דראובן שהי' לו שטר על גוי ונתנו לשמעון לגבותו וגבאו מיד ואמר לראובן שנתן לגוי זמן שני חדשים אמנם אם ירצה יתן לו שטר אחר משלו בפרעון שטרו וכו' וכתב הב"י ויש לתמוה עליו דכיון ששמעון גבאו מיד כבר זכה ראובן במעותיו ושלו הם ובשביל ששמעון הטעהו לא אבד את זכותו עכ"ל הב"י וכתב בקצה"ח להביא ראי' מדברי תוספות דף ע"א ד"ה בשלמא סיפא לחומרא דאינו יכול לזכות המעות מן הנכרי אפי' בישראל שעש' שליח לישראל השני וקיבל מעות מן הנכרי ע"ש. ותמוהין מאד דבריו דאף דזה אמת דאין המעות נקנה לישראל מ"מ הנכרי נפטר מההלואה כמבואר בסי' קכ"א באומר שלח ע"י עכו"ם דפטור אף שאין שליחות לעכו"ם ודמי למ"ש הריטב"א בקידושין באומר הנח על גבי קרקע והפטר דנפטר מהלואה והלוה יכול לחזור וליקחם דלא נקנה המעות למלוה והדין דין אמת אבל מכל מקום נהי דהמעות עדיין של העכו"ם מכל מקום מן התורה לא יהיה המלוה יכול לגבות דמי חובו של עכו"ם ממעות הללו בפרט דאי אפשר לו לתבוע החוב ממקום אחר רק ממעות הללו ובודאי שאין שום אדם יכול לקחתם רק המלוה גובה חובו מהן וכן בהנח על גבי קרקע והפטר ודאי דאין שום אדם יכול ליקח אותן ולהשתמש בהן רק המלוה גובה חובו מהן ואם לקחן אחר המלוה מוציא אותן ממנו בדייני' וזה ברור ופשוט ובחנם תמה דהא דברי קצה"ח שם ס"ק ג' אינם אלא על דברי ב"י שהקש' כיון ששמעון גבה מיד זכה ראובן באותן מעו' ושלו הם ובשבי' ששמעון הטעתו לא אבד זכותו ובזה נתבא' שם בקצה"ח דלא זכה ראובן במעו' שגב' שמעון והמחב' מוד' בזה שהו' אמת ודי בזה לומ' כי צדקו דברי הקצה"ח אמנם המחב' בא בטענ' אחרת שלא הזכיר ב"י והוא כיון דהנכרי נפטר מהלואתו כו' וכן בהנח על גבי קרקע והפטר ודאי דאין שום אדם יכול ליקח אותן ולהשתמשיכו' והנה הא דבהנכח על גבי קרקע אין שום אדם יכול לקחתם היינו משום דהוא עדיין של הלוה כיון דעדיין לא זכה בהם המלוה והכא בנ"ד עדיין הוא של העכו"ם ובשל עכו"ם הוא זוכה לא דאתינן עליו מד"ר נתן וכבר נסתפק הרשב"א בתשובה אם שייך שד"ר נתן בעכו"ם הובא בב"י ר"ס פ"ו ע"ש ואפי' נימא דשייך שעבודא דר"כ גם בעכו"ם הא שעדר"נ אינו אלא בדלית לי' נכסי ויכול להיות דאית לי' נכסי ואפי' נימא דכאן בנ"ד הוי כלית לי' נכסי דהא העכו"ם נפטר מחובו במנה שציוה לעכו"ם לשלוח לו ע"י שמעון א"כ שוב לא שייך דר' נתן כיון דהעכו"ם אינו חייב לראובן ע"י מה שגבה שמעון גם השמיט המחבר דברי תשובת הרא"ש שם שהובאה בב"י והוא בקצה"ח שם ס"ק כ' ז"ל ראובן הי' לו שטר על גוי ונתנו לשמעון לגבותו וגבאו מיד ואמר לראובן שנתן לעכו"ם זמן ב' חדשים אמנם אם ירצה יתן לו שטר אחר משלו בפרעון וכן עשה עתה אמר ראובן ששמעון נתן לו שטרו על תנאי שאם יגבה תוך ב' חדשי' ואם לאו שלא הי' רוצה בחליפין ושמעון אומר שנתנו בלא תנאי כתב הרא"ש בתשובה השטר שנתן שמעון לראובן צריך הי' שיקנהו בכתיבה ומסירה והעדי' שהיו בקנין המסירה אם אינם מעידין על תנאי חליפין גמורי' הם בלי תנאי כיון שלא נעשה התנאי בפני העדי' עכ"ל הרא"ש וא"כ בזה לא שייך שעבודא דר' נתן כיון דשמעון אינו חייב כלום לראובן שהרי נתן לו בחליפין שטר שלו והב"י לא הקשה אלא כיון דראובן זכה מיד במעותיו ובשביל ששמעון הטעהו לא אבד זכותו וזה אם המעות של ראובן אבל כיון שנתבאר שאין המעות של ראובן ולא זכה במעות ושמעון כבר הטעהו וסלקו בשט"ח שלו ואינו חייב לראובן כלום ודאי דאינו יכול לגבות משמעון כלום בשביל הנכרי כיון דכבר סילקו שמעון וזה פשוט: