אור ברסלב

משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קכב

סימן קכא

ס"ק ז

מחצה או שליש. ז"ל עש"ך סקכ"א לחלק בין חוב בשטר לקרקע ומטלטלין ע"ש והטעם דמה שיוצא מן החוב דמי לאומר שמוכר לו דמי היין כשימכור היין דהוי דבר שלא בא לעולם כמבואר בסי' ר"ט דדמי השט"ח בשעת מכירה לאו של מלוה הן דמלוה להוצאה ניתנה. משא"כ קרקע ומטלטלין מעכשיו הן של התובע ובקצה"ח כתב דבשכר פעולה כיון דחייב לשלם דמים אמרי' מגו דמשתעי דינא כו' ודבר תימה כתב דמ"מ כיון שאין לו קנין בגוף הדבר רק שהמשכיר חייב לו לא שייך מגו דמשתעי דינא ופשוט עכ"ל:

וכבר מבואר בקצה"ח סי' של"ב סק"ה בשם תרומת הדשן סי' ר"ל וז"ל והאי דטרח אחר שט"ח של חבירו עד שהביאו לידי פרעון כו' א"כ נ"ד כמי לא קנה בגוף הכתב שהרי לא נכתב ולא נמסר כו' ונמצא שלא קנה אלא שכרו בדמים כפי מה שהי' שוה רביעית הכתב כשהתחיל לטרוח בו אבל מה שנפטר ממנו אח"כ מהיכן יזכה זה דשלב"ל הוא כיון שלא זכה בגוף הכתב כו':

אמנם נראה שי"ל בהאי דאשר"י פ' בתרא דע"ז שהתם כיון דלעולם צריך לתת לו דמי החפץ הרי נתקיים לשכיר תנאו כדאיתא פ' מי שאחזו היכא דליכא לצעורי קא מיכוין אמרינן מה לי אצטלית מה לי דמיהן א"כ נ"ד אם לא יקנה בגוף הכתב א"כ לא נתקיים לו תנאו והשוכר שעבד עצמו לתת לו שכרו כך כו' והיכא דחזינין למצוא טעם וראי' כדי לקיים מנהג הפשוט גם בארצינו שטורחין עבור חובות למחצה לשליש ולרביע אין פוצה פה לחזור בדבר עכ"ל תה"ד ומזה מבואר שם בקצה"ח דלא כש"ך שם שכתב דאם ירצה ליתן מה ששוה השט"ח כפי מה שהוא שוה למכור וע"ש אלא כיון דהבטיח ליתן לו רביעית ממה שיהי' אחר שיפרע ואם יטול פחות מזה לא נתקיים התנאי כלל וצריך לקיים תנאו כמו שהתנה ע"ש בביאור רחב וא"כ זוכה במה שיוציא מן החוב למחצה ולשליש וכיון דמשתעי דינא בפלגא שהיא שלו אחר שיגבה משתעי בכולה וזה נכון והמחבר לא עיין בדברי קצה"ח הנ"ל:

ס"ק ח

ששמעון יתן לו מעותיו. ז"ל ובקצה"ח כתב דמ"מ חייב לשלם דמיהן דהיינו ששמין כמה שוה המעות שיהי' על זמן שהבטיח לו כיון שטרח והלך בכדי להוציא הממון והוא ג"כ תמו' דלפי דבריו הוי רבית גמור שמטריח עצמו בחנם מחמת שמלוה לו אח"כ המעות וע"כ צ"ל בטעם ההיתר דהוא מטעם שכתב הט"ז בי"ד סי' קע"ג סקכ"ד דהיינו דהלוקח טורח בשביל עצמו כדי שיגיע המעות לידו ולפ"ז אי אפשר לו לתבוע שכר טרחתו עכ"ל:

והמעיין בט"ז שם יראה מבואר להדי' דזה שביקש שיגבה לו חובו ושיהי' המעות בידו ודאי לטובת המלוה ולהנאת המלו' הוא דטרח אלא אע"ג דאיכא הכאת מלו' כיון שהוא נמי לטובתו לאו איסור הוא ע"ש וא"כ אם אינו מלוה לו אח"כ המעות ודאי צריך ליתן לו שכר טרחתו וכיון דאינו רוצה לקיים דבריו וליכא תו הנאת עצמו ודאי צריך לקיי' כפי שכירותו כיון שהוא ביקש ממנו ועל פיו טרח וזה פשוט וברור:

תוכן העניינים

משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה