משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן עב · ס"ק כה
שהרי הודה במקצתו. ז"ל בס' קצה"ח כתב דאם המלוה חשוד ואינו יכול לישבע תחלה שאינו ברשותו דדינו כשניה' חשודין ויחלוקו. ולפענ"ד נראה דליתי' דבשניהם חשודין הטעם כמ"ש הר"ן דבא מחמת פשיעת הנתבע אבל הכא דאין הנתבע חייב בדבר אפילו למאן דס"ל דעקרו' רבנן לשבועה דלוה ונתנו למלוה אם המלוה חשוד ו' אי דאינו יכול לטול כלום כשהוא חשוד כיון דאין הנתבע חייב כלום במה שאינו יכול לשבע כו' דהא אפי' בחמשין ידענ' וחמשין לא ידענא דהוא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם מ"מ פטור במקום דלא ה"ל למידע שאין חיוב במה שאינו יכול לישבע מכ"ש כאן דהנתבע פטור כשהמלוה חשוד עכ"ל. והנה ז"ל הר"ן פ' כל הנשבעין עוד הקשה הרמב"ן ז"ל על ר"ת דא"כ היכא אמר ר' נחמן לקמן עלה דהא דרב ושמואל דמת לוה בחיי מלוה הבו דלא לוסיף עלה והא איהו מוסיף עלה בשניהם חשודין דמתוך שאין התובע יכול לישבע שבועת התקנה מפסיד פלגא. וגם זו אינה קושי' אצלי דכי א"ר נחמן הבו דלא לוסיף עלה ה"מ כגון פוגם שטרו כדאי' לקמן שמה שאין היורשין יכולין לישבע אינו בפשיעתן אבל תובע חשוד מפני פשיעתו הוא שאינו יכול לישבע וראוי שיפסיד יותר מדרו"ש ומפוגם שטרו ולאו מוסיף מקרי ועוד שכיון שאין חיוב הנתבע אלא מפני שאינו יכול לשבע ואף התובע אינו יכול לשבוע ראוי שיפסיד עכ"ל.
ומבואר מדברי הר"ן דלא קשי' לי' אלא על תובע חשוד דלמה יפסיד פלגא בשביל שאינו יכול לישבע הא אינו אלא שבועת התקנה והבו דלא לוסיף עלה. ולזה כתב דהוא משום פשיעתו דאינו יכול לישבע ומש"ה מפסיד. וזה דלא כמ"ש הרהמ"ח בשם הר"ן דבא מחמת פשיעת הנתבע ע"ש והר"ן לא אתי מטעם פשיע' אלא בתובע שהוא אינו חייב שבועת התור' אבל בנתבע שחייב שבועת התור' ואי"ל דינו שמשלם כולו אלא שפשיעת התובע פוטרתו מפלגא:
ומ"ש דהא אפי' בחמשין ידענא כו' פטור במקום דלא הוי לי' למידע שאין חיוב במה שאינו יכול לשבע. כבר פסק הש"ך סי' ע"ה כדעת הרמב"ם דאפי' במקום דלא ה"ל למידע כמי אמרי' משויל"מ ועוד דהא חזינין דבנדון דידן אמר שמואל אסיפא דרישא כו' דשבוע' גבי לוה הוא ואמור רבנן לשתבע מלו' שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון וע"ש. ואילו גבי חמשין ידענא היכא דלא ה"ל למידע לשנות תו' ורא"ש דלא אמרינן משויל"מ לא תיקנו דלשתבע מלוה וע"כ בנ"ד טפי חששו ושדי' לשבועה אמלוה גם לשמואל דלא ס"ל כלל משויל"מ ולא הדרי בש"ס מהא דשמואל אלא משום דזה נשבע תחלה וא"כ היכא דהמלו' חשוד ואינו יכול לישבע הדרי לדינא דשמואל דנתבע מפסיד אלא דהתובע ג"כ מפסיד מפני שאינו יכול לישבע דאע"ג דאינו אלא שבועת התקנ' מפסיד משום פשיעת התובע וכמ"ש הר"ן. ודברינו נכונים וברורים כמ"ש בקצה"ח ס"ק ט"ז ע"ש: