משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן עב · ס"ק טו
וחזר והפקידו ז"ל בס' קצה"ח נסתפק אם מותר להמלוה לקבל שכר מהלוה בעד מה שמשאיל המשכון להלוה ופשט מהא דכתבו התו' דף ח' דאפי' מה שמברך הלוה להמלוה הוי רבית דברים כיון דאינו קונה המשכון וא"כ כשנתן לו ממון הוי רבית גמור ולמד מדברי התוס' דמשכנו שלא בשעת הלואתו שקונה המשכון מותר ליטול שכר החזרת המשכון ולענ"ד לא נראה כן אלא במשכנו שלא בשעת הלואה ג"כ אסור ולא הי' צריך להביא ראי' ממרחק דש"ס מפורש הוא פ' איזהו נשך ובי"ד סי' קס"ד דאפי' במשכנתא בנכייתא אם חוזר ומשכירו ללוה דאסור כו' ומכ"ש כשממושכן אצלו בחנם שאסור להשכירו ללוה לקבל שכר והוי רבית גמור ולהכי אפי' במשכון שלא בשעת הלואה אסור כיון דס"ס נוטל יותר ממה שהלוהו מחזי כרבית וגם ל"ד להא דכתבו תוס' דשם דכיון דקני לי' להמשכון שלא להחזירו רשאי לברכו כשמחזירו משא"כ הכא דעיקר השכר שנותן לו הוא על הרשא' השימוש וכיון דמלוה לא קני לי' להשתמש בו אסור להשכירו ללוה להשתמש בו משום קושית הש"ס פ' א"נ גבי חכירי נרשאה דאימת קני' דלקני' נהלי' עכ"ל. והנה עה שמחלק מהא דכתבו תוס' קידושין דף ח' דהתם כיון דקני לי' למשכון שלא להחזירו רשאי לקבל שכר במה שמחזירו משא"כ הכא השכר הוא בעד הרשאת תשמישו והמלוה בעצמו לא קני לי' לתשמיש ז"א דשם בתוס' ג"כ הברכה הוא בשביל שמרשהו להשתמש בו דמה מועיל לו חזרתו בלבד וכן מבואר בתוס' להדיא וז"ל. וי"ל דדייק מדכתי' ושכב בשלמתו וברכך ואי לא הוי קונה לי' א"כ כשמברכו העני ה"ל רבית דברים ע"כ. ומבואר דעבור תשמישו בכסותו בלילה הוא מברכהו ואע"ג דהמלוה אסור לו להשתמש בו רשאי לקבל מהלוה כיון שקנהו שיוכל למנוע מהלוה מהשתמש בו ובעד מה שמרשהו מותר לו לקבל מהלוה. ומה שאמרו פ' א"נ אימת קני' דלקני' כתוב בש"מ שם ז"ל. האי אימת לאו דוקא דכיון דמשכן לו השדה קנאה בתורת משכון בכסף או בשטר אלא כיון שלא קנאה להיות שלו אלא בתורת משכנתא ושם הלוה נקרא על הקרקע החכירות שנותן למלוה בכל שנה נרא' כרבית. גם מה שפירש"י והוי רבית קצוצה לאו דוקא אלא נראה כהערמת רבית עכ"ל וע"ש וא"כ היינו דוקא בקרקע דשם הלוה נקרא עלי' גזרו בי' משום הערמת רבית אבל במשכון מטלטלין כל היכא דקני לי' למשכון לא גזרו בי' רבנן משום הערמת רבית דבמטלטלין לא נקרא שם הלוה עלי' כמו בקרקע. ותדע דהא גם האידנא שרי ללוה לברוכי למלוה כשמחזיר לו המשכון כדכתיב ושכב בשלמתו וברכך ועיין בריב"ש סי' ש"ה וז"ל ואין ספק שבדרך זה הוא מותר גמור ואפי' מי שאסר חכירי נרשאי אפי' במשכנתא דסורא התם הוא שאין גוף הבית מכור לו לגמרי רק הפירות לבד וחוזר וגובה אותם מן המוכר עצמו והוי הערמת רבית אבל כאן שגוף הבית מכור לו לגמרי יכול הוא להשכירו או להחכירו למי שירצה ואף למוכר עצמו עכ"ל. והיינו דגבי חכירי נרשאי אין גוף הקרקע קנוי דגבי קרקע לא אמרינן בע"ח קונה משכון וכמ"ש תוס' פרק השולח דף ו' ואינו אלא לפירי בנכייתא ומותר בזה לשכרו בפחות משום דספק אתי ושמא לא תעלה פירות כל כך והאחריות עליו נמצא כשמחכירו ללוה עצמו ה"ל הערמת רבית כיון שהאחריות עליו ועל המלוה אין שום אחריות. משא"כ במטלטלין דבע"ח קונה משכון ויש לו קנין בגוף המשכון יכול להשכירו ללוה וזה חילוק נכון: