אור ברסלב

משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן סא

סימן ס

ס"ק ב

ז"ל בס' קצה"ח תמה על תשו' מהר"י אדרבי שכת' דשטר שכתוב בו פלוני קידש פלונית וחתומי' עדי' דהוי מפי כתבם והביא ראי' מדברי הרי"ף והנ"י דשטר קידושין שאינו ראוי למסרו לבעלים משום דלמא מחקה לי' לא חשיב שטר. ותמה בס' הנ"ל וז"ל כיון דלפי האמת לא תקנו זמן בקידושין א"כ שטר קידושין חזי למתבי' לבע"ד. ולא דיבר נכונה דכמו שלא תקנו זמן בקידושין לראי' משום הטעם שאמר התם בפד"א משום ה"ט גופי' לא תקכו שטר ראי' בקידושין כלל דלמאן ניתבי' דבזה ג"כ איכא חשש מחיקה והטמנה וגבי עדים אתי לידי תקלה כו' ואלו תקנו שטר ראי' בקידושין משום גוף הקידושין כו' היו מתקנין גם זמן דלראיית גוף הקידושין צריך ג"כ זמן כו' א"ו דלא תקנו שום ראי' בקידושין ודוקא גוף השטר קידושין היינו השטר שכתוב בו הרי את מקודשת שמקדשה באותו שטר הוי ראי' ג"כ אף שאין עקרו לראי' כו' אבל שטר ראי' לא אשכחן בקידושין וכן הוא בהגהמ"ר בקידושין דגוף השטר קדושי' הוא השטר אבל שכתוב בו פלוני קידש פלוני הוי מפי כתבם עכ"ל:

והנה מ"ש דאילו תקנו ראי' בקדושין משום גוף הקדושין שלא תוכל להכחי' כו' ג"כ צריך זמן כו' או שתנשא לאחר ותאמר קידושין שלך לא תפסו כו' המחבר לא עיין היטב בדברינו ושגה בפירושא דהא שמעתא דודאי עתה גם הזמן יועיל לראי' והתם בש"ס הכין פירושא דגרס' זהו דקדושי' למעוטי מאי למעוטי זמן דליכא בקידושין ומפ"מ לא תקנו זמן בקידושין הניחא למ"ד משום פירי כו' אלא למ"ד משום ב"א ליתקן זמן כו' ואבע"א משום דלא אפשר היכי ליעבד כו' זמנין דחזי בכתבא ואתו ומסהדי כו' והיינו דקושיית הגמ' מפ"מ לא תקכו זמן בקידושין שיהי' מתורף שטר קידושין ויהי' פסול בלא זמן כמו גט משום גזירת בת אחותו. כמו שפסלו בגט משו' ההיא גזירה עד דמסיק משום דלא אפשר פי' משום דלא אפשר לתקוני הך חששא דבת אחותי לא תקנו שיהי' פסול בלא זמן רק הניחוהו כמו שאר שטרי ראי' ושטרי קנין דלא בעי זמן וכמו שדה מכורה לך מהני בלא זמן כך שטר קידושין א"צ זמן. וכמו שטר מכירה אם לא כתב בו זמן מהני לראי' כך אם רוצה לעשות שטר ראי' על הקידושין נמי מהני לראי'. ואם יכתבו בו זמן ודאי יהי' מועיל לראיי'. אלא דגם בלא זמן ג"כ כשר כמו שאר שטר ראי' דממונא. לאפוקי גט אשה דפסול בלא זמן לזה קאמר דבקידושי' לא תקנו כמו בגיטין דבגיטין לא תקנו זה שיפסל בלא זמן אלא או משום פירי או משום ב"א. והכא לא שייכי הני תרי טעמי לא תקני בו כמו בג"נ אבל לומר דעקרי ענין שטר ראי' מקידושין זה לא יאמר כלל. דלמה יגרע משאר ענינים שבין אדם לחבירו וכלל הדבר הוא דבגיטין פסלו בלא זמן משום פירי או משום בת אחותו ובקידושין לא פסלו בלא זמן. (הגה וכן מבואר בהדיא בתשובת הרשב"א סי' אלף ר"ט דשטר קידושי' שנכתב מדעת שניהם דין שטר יש לו. וכ"כ מהרש"ך שורש ע"ד וכן הוא באה"ע סי' מ"ב) ומ"ש המחבר בשם הגהמ"ר. הנה הגהת מרדכי שטה אחרת יש לו. וז"ל בפ' המקדש ואפילו אם נתקיים השטר בחותמיו הי' אומר ר' שמחה שאין העדות מתקבלת מתוך השטר כזה מדתני' בתוספתא יפה כח העדים מכח השטר שהעדים שאמרו את פלוני תנשא אשתו כתוב בשטר מת פלוני לא תנשא אשתו כו' הרי חזינן דאפי' בעדות דאקילו בה רבנן איכא מ"ד דבעידי שטר אין משגיחין כ"ש בשאר עדיות ושטרי ממונות הן יסוד ע"י נביאים עפ"י הגבורה דכתיב וכתוב בספר וחתום והעד עדים עשה הכתוב חתימת השטר כהעדאת עדים בפניהם כו' והאי דפ' ד' אחין שטר קידושין דמנחא בי' גבי דידי' ודידה דלא מקרי מפי כתבם ודוקא בשטר קידושין שהאשה נקנית בו וניתן לכתוב דמקשינן הוי' ליציאה אבל שטר ראי' על קידושי כסף לא ניתן לכתוב דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ושלום אביגדור הכהן עכ"ל. מבואר משטה זו דלא מכשר מפי כתבם אלא בממון עפ"י יסוד נביאים או בשטרי הקנאה דהיינו שנתקדש' בשטר. אבל אם נתקדשה בכסף לא מהני ראי' דה"ל מפי כתבם וחילי' מהאי דמצאו כתוב פלוני מת דאין משיאין את אשתו. אכן לא כן דעת הרי"ף והרמב"ן והראב"ד והנ"י דהרי לשטתם העיקר תלוי בחזי למתבי' לבע"ח ועיין ברמב"ן בס' המלחמות פ' ד"א שכתב ז"ל שכיון שאין הזמן הכתוב בשטר עושה מעשה שטר אלא ביוצא מת"י עדים מפי כתבם הוא כו' וכיוצא בזה שנו בתוספתא יפה כח השטר כו' ויפה כח העדים כו' שהעדי' שאמרו פלוני מת תנשא אשתו מצאו כתוב בשטר פלוני מת לא תנשא אשתו כו' ופירשו בירושלמי לא תנשא אשתו מפני שהוא מפי כתבם והתם כמי לא ניתן לכתוב שאם למסו' לאשה אמרו לה מת בעלך היא נשאת עפ"י עצמה ואין לזכרון עדות לעצמן ואין ללמוד ממנו לפיכך לא תקנו חכמים כתובה בדבר עכ"ל הרי מבואר לפי שטתם גם במצאו כ' פלו' מת היינו משום דלא ניתן למסור לבע"ד וא"כ מוכח דלדידהו אפי' באסורי' שייך דין דשטר רק שיהי' ניתן למסור לבע"ד וא"כ לשטת הרי"ף והרמב"ן והראב"ד והנ"י ודאי מהני שטר ראי' אפי' בקדושי כסף כיון דחזי' למסו' לאיש או לאשה לראי' שקדש זה את זו וגם הזמן ניתן לכתוב לראי' אלא דלא נוכל לתקן חשש ב"א ע"כ לא פסלו חז"ל באין בו זמן כמו בגטי נשי' וזה ברור:

ובשטת הגהמ"ר קשי' לי בהא דאמרו פ' השולח דף ל"ו אהא דתנן העדי' חותמי' על הגט מפני תקון העולם הא דאורייתא דכתיב והעד עדי' וחתום לא נצרכה אלא לר' אליעזר דס"ל ע"מ כרתי וזמנין דמייתי או אזלי למד"ה ע"ש וכיון דלר"א דס"ל ע"מ כרתי א"כ ע"ח אינן אלא לראי' וכמ"ש תוס' דכל דאי' ע"ח מסתמא נמסר לפני ע"מ ולדברי הגהמ"ר אינו מועיל לראי' כיון דאינו שטר הקנאה דהא נתגרשה בע"מ ומה מהני ע"ח הא הוי מפי כתבם מיהו לשטת הרי"ף בפ' המגרש דאפי' לר"א דס"ל ע"מ כרתי מוד' דע"ח נמי מהני וע"ש בר"ן א"כ ה"ל כמו שטר הקנאה דבאותו שטר בע"ח נתגרשה והרי הוא כמו שטר קדושין מיהו לדינ' כבר נתבאר מדברי הרמב"ן דכל שראוי למסרו לבע"ד לא הוי מפי כתבם רק במצאו כתוב פ' מת דלא מהני הוא משום דלא חזי למתבי' לבע"ד וכמ"ש הרמב"ן (הגה וכן דעת נ"י וכן משמע מהראב"ד וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' אלף ר"ט וכ"כ מהרי"ק שורש ע"ד וכן הוא בש"ע אה"ע סימן מ"ב וכן ראוי להורות:)

ס"ק ג

שיוכל כל המוציאו ז"ל והנה הרא"ש הביא ראי' לזה משאול שאמר והי' האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ובא דוד והכהו ונתחייב שאול לדוד אותו ממון ובפ"ב דסנהדרין אמרי' שקידש דוד את בת שאול באותו ממון. ומהרי"ט תמה בזה הא ע"כ בעינן שיאמר המקדש הרי את מקודשת ואם לא היה ניכר בשעת מעשה מי אמר וע"כ צ"ל כשבא דוד לפני שאול והלבישו מדיו אמרו לו התנאי ההוא וחזר ואמר שתהא מקודשת ובאותו שעה הי' ניכר וידוע ובס' קצה"ח השיג עליו דאם הי' זה בשעה שהלבישו מדיו קודם שהרג לגלית לא הוי מקדש במלוה ובסנהדרין משמע דהוי מלוה אלא ודאי אחר שהרג לגלית ונתחייב לדוד בעושר גדול אמר תהא מקודשת לי בזה כו' וזה אי אפשר דהא אחר שהרג לגלית מה בכך שדוד אמר בתך מקודשת לי הא שאול תיכף חזר בו כו' א"ו קודם שהרגו לגלית אמר זה בריצוי שאול ומה שהקשה הא דמי לאומר בשכר שאעשה עמך לק"מ דודאי דוד לא הלך להרוג את גלית בשכר קידושין רק לש"ש להציל את ישראל רק ששאול עצמו התחייב ממילא להעשיר למי שיכהו ונתחייב בזה ואח"כ קדשה באותו התחייבות שהתחייב כנגדו עכ"ל. ולא תיקן כלום דמ"מ כיון שאמר בשעה שהלבישו מדיו ושאול לא התחייב אלא כשיכנו לא הוי מלוה למ"ד שכירות אינ' משתלמת אלא לבסוף כיון דעדיין לא נתחייב (הגה ובלא"ה דברי הרהמ"ח אינם מובנים דאמר דדוד אדעתא דנפשי' קא עביד במאי נתחייב שאול. דבשלמא אי אמרת דכונת דוד היה ג"כ לשכירות שאול מלבד שהיתה כונתו רצוי' לשמים כמו שמוכיחים פשט הפוסקים ששאל דוד מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי ושינה ושילש בשאלה. שפיר נתחייב שאול מחמת שעשה דוד בשליחותי' אלא א"א דדוד אדעתי' דנפשי' קא עביד ושאול ממילא התחייב עצמו קשי' במאי נתחייב ובמאי קנה דוד לאותו חיוב עד שתהא למלוה על שאול. ועיין בקצה"ח) וע"כ כדברינו שאמר דוד אח"כ בתך מקודשת לי.

ומ"ש דהא שאול חזר בו מיד. אולי בנבוא' נאמר לו דשם לא נאמר רק בעת תת את מירב לדוד ניתנה לעדריאל משום דא"ל מלוה אית לך גבאי. אדרבה מבואר בהדיא שאמר שאול לדוד הנה מירב בתי כו' רק שנתגלגל הדבר וניתנה לעדריאל ואח"כ אמר לו שיתן לו את מיכל ויוסיף ק' ערלות פלשתים כדאמרינן בסנהדרין דף י"ט ע"ש:

ס"ק ה

וגובה בו. ז"ל ובס' קצה"ח שכתב דכל מי שמוציא זוכה בשטר מטעם שהמלוה הראשון נעש' שליח של המוציאו וזכה לו דאל"כ כ"ז דלא מטי שטרא לידי' יכול לחזור בו ולפ"ז אם הוא כותב דאין שליחות לכותי יכול לחזור בו קודם שנתן לכותי כו' ולא דיבר נכונה דודאי בשעת הלוא' יכול לשעבד עצמו אפי' בע"פ כו' ועוד דגוף השטר ושעבוד נכסים יכול המלו' עצמו ליתן לאחר אפי' שלא מרצון הלוה כו' ע"ש:

והנה שם בקצה"ח ס"ק ב' כתב עוד וז"ל ולפ"ז ניחא הא דכתב בש"ע ואפי' כתב שנתחייב לכל בין יהודי בין כותי והוא אין לו ביאור כו' ולפמ"ש ניחא דה"א כיון דלא מהני לכותי דאין שליחות לו לא מהני ליהודי קמ"ל דעכ"פ מהני ליהודי ע"כ וע"ש.

כעת מצאתי כדברינו בתשובת הרא"ש כלל ס"ח סי' ז' ז"ל יקבל החכם הנכבד את תשובתי. הוי יודע כי נהגו בכאן בטוליטלה אע"פ שכותבין לשטרות או למוציא שטר זה ליהודי או לכותי שאין מוציא השטר גובה בלא הרשא' או כתיב' ומסירה שנעשה לו המלוה וכן מסתבר מדכוללן יחד יהודי או כותי וכותי דבר פשוט הוא שאינו יכול לגבות בו אם הוציא השטר שאין העדים יכולין לזכות לו דאין זכי' לכותי כדאמרי' באיזהו נשך כו' כותי דלא אתי לכלל שליחות לית לי' זכיי' וכיון דלית לי' זכיי' א"כ אין העדים יכולין לזכות בשבילו שיוכל לגבות החוב אם השטר יוצא מת"י ומה שרגילין לכתוב בשטרות או כותי אינו מועיל כלום אע"ג דלישראל מועיל כי העדים זוכין לו שלא בפניו מ"מ כיון שכוללן יחד ישראל או כותי מדהא ליתי' הא נמי ליתי' זו היא סברא למנהג שנוהגין פה שצריכין הרשא' או כומ"ס עכ"ל. ות"ל כוונתי האמת. ותמהני על הסמ"ע במ"ש בהא שכתוב בין יהודי בין כותי דלא תימא מדלא חל לגבי' דאיסור יש כו' ע"ש וכן בתומי' כתב בזה טעם אחר. והאמת הוא כמ"ש וכמ"ש בתשובת הרא"ש אלא שבקצה"ח כתב דמלו' ראשון זוכה למי שמוציאו אח"כ והרא"ש כתב דהעדים זוכין. ואלו הי' הרהמ"ח יודע מזה לא הי' כותב על דברינו ולא דיבר נכונ':

ס"ק ז

כולד לאחר מיכן. בתומי' הקש' מהא דכ' תוס' גיטין דף י"ג דלרב נחמן עדיף טפי מקנ' לדבר שלא בא לעולם ממקנה דבר שלא בא לעולם וכיון דקי"ל דאף דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מכל מקום משעבד דשלבל"ע א"כ מכ"ש דיכול להשתעבד לדבר שלא בא לעולם ואין זה קושי' כו' דכתב נ"י דהוא מטעם נעילת דלת ובזה לא שייך נע"ד ואי משום דיכול לחייב עצמו בדשלבל"ע התם טעמא אחרינא משום דמשעבד גופי' וגופו אי' בעולם עכ"ל כל זה כתב בקצה"ח ס"ק ב' בשם מהרי"ט ובסי' קי"ב סק"א בביאור רחב ע"ש:

תוכן העניינים

משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה