משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן מ
ס"ק א
ובס' קצה"ח כתב דאורייתא אף דהוי קנין מ"מ לא מהני בלא עדים וכתב זה מסברא ולא ידעתי היאך מילא לבו לחלוק מסברא על תוס' עכ"ל. והנה הסברא ודאי כך נותנת דדוקא ק"ס או משיכה והגבהה שגוף המעשה הוא הקנין לא אברי סהדי אלא לשקרא. אבל אודייתא כ"ז שלא אמר א"ע בפני עדים אין כאן אודייתא ואם אין אודייתא אין כאן קנין. (הגה ובינו לבין עצמו אפי' הודאה גמורה לא מהני אפי' על מה שחייב לו כבר כמבואר בטור וש"ע סי' פ"א סעיף ט' דבעי' עדים דוקא. וכן מבואר בש"ך שם ס"ק כ"ב ע"ש דבינו לבינו לכ"ע לא מהני והוא פשוט שם. ואפי' להרמב"ן וסייעתו דהודאה בע"א מהני. הוא דוקא לענין שנאמינהו שחייב לו כבר אבל לא לעשות קנין אודייתא. וראיה נכונה ממ"ש הרמב"ן בס' המלחמות פ' ז"ב בהשיגו על בה"מ בהא דהודאה בע"א כתב ז"ל ומה שדקדק בעה"מ ז"ל ממה שאמרו פרק חזקת הבתים הודאה בפני ב' קיום שטרות כו' אדרבה אי דייקי' אפכא משמע כו' וה"ג בש"ס הודאה בפני ב' קנין בפני ב' ויש ראיה גמורה בפ' הזהב מסוגי' דמטבע נעשה חליפין דק"ס בפני ע"א קנין הוא ואפי' בלא עד כלל וכמ"ש רבינו הגדול ז"ל במס' קידושין וש"מ שאין אומרים בזה זו דומה לזו כו' ע"ש הרי לפנינו דס"ל לרמב"ן ז"ל לראיה גמורה דקנין א"צ עדים כלל מהא דפ' הזהב וכונתו למאי דפרכינין ולקנהו אג"ס ולא משכי דליכא עדים. וא"כ קשה מהאי טעמא גופי' הי' לו להביא ראיה גמורה דהודאה צריכה עדים כדעת בעה"מ מדלא פריך התם ונקנינהו באודייתא וכמ"ש תוס' א"ו דמודה הרמב"ן לענין קנין דבעי' עדים באודייתא כיון דידעינין שאינו חייב לו כלום רק שהוא מקנה לו כעת צריך שיהי' קנין חזק ובפני ב' דוקא.) ומ"ש לחלוק על תוס' מסברא. איני חולק ח"ו על דברי תוס' ומה שהניחו בקו' פ' הזהב דף מ"ו דלנקני לי' המעות בהודאה אפשר דס"ל לתוס' דסתם גורן מצויין שם ב"א וכן הוא באמת מסקנת תוס' סנהדרין דף ו' ע"ש ודלא כר"ת פ' ח"ה. אבל לענין דינא מודי תוס' דאודייתא בעי עדים לענין קנין. ואפי' הכמין לו עדים לא הוי הודאה וכל היכא דלא הוי הודאה לא קני וזה פשוט וברור (הגה ועיין פ"י ב"מ דף מ"ו שכתב בעצמו דהיכא דמצי טעון משטה אינו יכול לחייב עצמו ע"ש ד"ה ונקננהו כו'):