אור ברסלב

משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן לט

סימן לח

ס"ק י

וז"ל ובס' קצה"ח הקשה מערב למלוה ע"פ דכשהלוה מודה דגובה מהערב ולא חיישינן לקנוני' ותי' דערב דומה לא"י אם פרעתיך ולקוחות דמיא לא"י אם נתחייבתי לך כו' ותמוהי' דבריו דבע"ח אין לו על הלוקח כלום רק על הנכסים תובע שנשתעבדו תעבדו לו והן תמיד בגדר אחד דהנכסי' ודאי נשתעבדו לו וספק אם יצאו משעבודן ע"ש. המעיין שם סק"ה לא אתינן עלה מטעם א"י אם נתחייבתי לך אלא משום דאע"ג דהוי א"י אם פרעתיך אפ"ה טענינין להו טענתא דמוכר כיון דאינהו לאו ב"ד נינהו טענינין להו וכמו שטוענין ליורש ולא הוי כמו א"י אם פרעתיך כיון דטענינן בעדם טענתא דאבוהון וכמבואר סי' ע"ה סעיף ט"ז ע"ש. ולא חילקנו שם אלא דדוקא אם בשעה שקנה הלוקח הי' אפשר שכבר פרע המוכר אז טוענין ללוקח כמו שטוענין ליורש דבשע' שירש אפשר שכבר פרע אביו ולא נכנסו שניהם בחויב כלל. אבל אם הלוקח ודאי נכנס בשעבוד תו לא טעני' שמא פרע המוכר אח"כ דבזה לית לי' זכותא דמוכר אחר שכב' קנוהו הלוקח וה"ל כמו שאר א"י אם פרעתיך וכמו בלוקח שדה והחזיק המוכר יום א' דטענינן ללוקח משא"כ אם לא החזיק המוכר לא טענינן שקנהו המוכר אח"כ ע"ש:

תו כתב ז"ל גם מה שנסתפק בקצה"ח בהא דעמד בדין גובה ממשעבדי אי גובה מלקוחות שקנו באותו יום אחר השעה שעמד בדין וגם אם גובה מיורשין כשמת בו ביום ולענ"ד אין כאן מקום ספק דודאי מלקוחות כיון שמנהג הוא שאין כותבין שעות כו' וממילא לא נשתעבדו לו הנכסין מאותו יום כמו במטלטלין דלא נשתעבדו כיון דלא סמכה דעתי' אבל ביורשין כיון שלעולם יהי' ידוע אם המיתה הי' אחר שעה של קנין או העמדה בדין או קודם ועיקר הטעם דלא גבי מיורשים כתבו תוס' ב"ק דף י"א ד"ה כגון שעשאו אפותקי דלא חש לשעבוד נכסים כו' לא שייך הטעם של נעילת דלת לגבי יורשים והכא דכתב שטר כו' וכל טצדקי דיכול למעבד לענין טריפת לקוחת עביד ודאי דגובה מיורשים שירשו אחר שעמד בדין אפי' באותו יום עכ"ל. (הגה הנה מ"ש שנסתפק מרן אם גובה מיורשין לפום ריהטא כתב כן דמעולם לא הי' ספק על זה כיון דקי"ל כר"פ דמלוה ע"פ גובה מן היורשין כשידוע שלא פרע לו א"כ אין כאן נפקותא כלל. רק שם הובא הא דיורשין לראי' אליב' דרב ושמואל דסברי מע"פ אינו גובה מן היורשין וכלקוחות דמיין ומדרב ושמואל ביורשין נלמד ללקוחות אליבא דידן כיון דלדידהו מיורשין לא גבי רק היכ' דגבי מלקוחות כמ"ש שם תו'.) אמנם מה שרוצה לחלק בין לקוחות ליורשין לענין שעות מאחר שעשה כל טצדקי כו' ליתי' דהא גבי נזיקין וחופר בור אם לא עמד בדין אינו גובה מן היורשים אע"ג דאין בידו לכתוב שטר אם המזיק אינו רוצה גם לתבוע לדין אינו בידו כדאמרינן בש"ס מי יימר דמזדקק לי' בי' דינא ואפ"ה אינו גובה מן היורשים ואע"ג דהתם כמי משום נעילת דלת גבי מן היורשין וכמ"ש תו' שם ב"ב דף קע"ה ד"ה לא מן היורשין דנעילת דלת לאו דוקא בפני הלווים דה"ה במקח וממכר ובנזקין בעמד בדין אלא ודאי היכא דלא עבדי רבנן תקנתא בלקוחות לא חשו גם לנעילת דלת דיורשין ולא תלי' בגלוי דעת התובע וכן מוכח בש"מ ב"ק דף י"א בשם ר"י האחרון ע"ש: וא"כ ה"ה בשעות אי לא גבי גם מיורשי' אליבא דרב ושמואל:

(הגה ועוד ראיה ברורה שאין עלי' תשובה מדפריך התם והא הרגו קתני וא"ר אדא ב"א שעשאו טריפה ופריך תו והא"ר כאמן מת וקברו ומשני דיתבי דיינא אפומא דבירא. ולפי דברי הרהמ"ח למה לי' לש"ס לדחוקי ולשנויי בהנך גווני בדרך רחוק. ה"ל לשנויי לעולם שלא עמד בדין ואדרבה מפני שהרגו ומה הי' לו לניזק לעשות לענין טריפת לקוחות כיון שמת תיכף להכי גובה מן היורשים דלגבי יורשים לא נ"מ אי אית לי' קלא אי לית לי' קלא כמ"ש תוס'. אלא ודאי אין הדבר תלוי בדעת התובע רק כל שלא חשו חז"ל לתקנת נעילת דלת גבי לקוחות לא תקנו גם ביורשין וכנ"ל). ולכן צ"ל כמ"ש בקצה"ח סק"ו דעמד בדין עם הלקוחות גובה משעות. וכל היכא דגבי מלקוחות גבי מיורשין אפי' לרב ושמואל ממילא נשמע לדידן דמלקוחות גבי בשעות אחר פס"ד:

ס"ק יד

ז"ל עוד הקשה הש"ך על הרא"ש שמחלק בין מכר להודאה כו' ונראה ליישב דדעת הרא"ש היא דוקא בשטר מכר כשמכר קודם מסירת השור נתבטל השטר לגמרי כו' ומה שהקשה משחרור ג"כ לא ק"מ כו' והש"ס לא הקשה רק לשמא מכר העבד נכסים בינתיים כו' כיון דהשטר שחרור לא בטל במה שמכר העבד נכסים מהני מנוי לידי' ע"ש. כ"ז כתוב בס' קצה"ח סק"ז ע"ש. (הגה אלא שיש טעות סופר בדבריו במ"ש שמכר העבד נכסים והי"ל לומר שקנה העבד נכסים ומכרם הרב וכן היא בש"ס ב"מ דף י"ט ע"ש וכ"ה בקצה"ח שם ע"ש):

תוכן העניינים

משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה