משובב נתיבות על שולחן ערוך חושן משפט· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן לג
ס"ק ב
ויש מי שמכשיר ז"ל בס' קצה"ח פסק דבשטר שלם זכר על סך מסוים והעד הי' קרוב ופסל אותו כיון דחוב דאבוהון הוא כו' כיון דהוא בתורת חוב וכיון דהלוה פטור הנכסי' שהם מטעם ערב ג"כ פטורין ולפענ"ד נראה להיפך דאפי' למאן דפוסל במתנ' במקצת בקנין כיון דאינו יכול לחזור מעילא העדות שייך ג"כ לשכ"מ אם יעמוד מחליו אבל בנ"ד בשטר ש"ז שאין שייך לאב כלום דאינו יכול לתבעו כל ימי חייו ואין הדבר נוגע רק להיורשי' אין העדות רק נגד היורשין וכיון שהוא רחוק ליורשי' כשר ומ"ש כיון דהלוה פטור כו' לאו כלום הוא דהא אפי' ברחוקי' מ"מ כיון שמת ודאי דנפטר מהחוב דמת לאו בר חיובא הוא רק דהיור' כרעא דאבו' הוא והרי הוא הלוה תדע דהא מחויב לתבוע תחלה ליורש קודם שגובה מנכסי' אלמא דהנכסי' הם ערבי' מצד היורשין ולא בעד המת ודוקא בלוקח שט"ח שייך שפיר לומר כיון דהלוה נפטר דלוקח אינו קונה רק שיעבוד נכסי' ושעבוד הגוף נשאר אצל הלוה כו'. אבל במת והורישה דבלא"ה פקע שה"ג של הלוה כיון שמת והיורש הוא הגוף וכיון דרחוקי' הם לו כשר השטר למאן דמכשיר בצוואת שכ"מ בלא קנין עכ"ל. והנה מ"ש דהיורש כרעא דאבי' הוא והרי הוא הלוה כו' ואם היורש כרעא דאביו א"כ אפי' לא ירש כלום ואביו לישלם דברא כרעא דאבו'. ובתומי' סי' ס"ו כתב ג"כ הא דיורש משלם אחר מות אביו דהא פקע שה"ג דהא מית לוה וכת' הוא ז"ל דכשירש נכסי' גם הוא נשתעבד כמו אביו ע"ש והובא דבריו בקצה"ח סי' ס"ו ס"ק כ"ו ושם מבואר אצלינו הא דיורש משלם אע"ג דמית לוה ופקע שעבוד גופו היינו משום דנכסוהי אינון ערבין וכמו בהלך הלוה למד"ה נתחייב הערב כמו כן בשעת הלואה נתערבו הנכסי' בעד שעבוד הגוף ואם לא ישלם גובה מהערבי' הם הנכסי' וכמו שהערב משלם אחר מות הלוה עי"ש ברורי' ונכוני' ע"ש. ועתה נוסיף להביא ראי' מגר שמת ובזבזו ישראל נכסיו דמחזיק בנכסיו יש לו דין יורש ונגבה מהם מלוה ע"פ כדרך שנגבה מהיורשי' וכמבוא' בטור וש"ע סי' ער"ה סעי' כ"ח והתם לא שייך האי טעמא דכרעא דאבו' וז"ב (הג"ה ועוד ראי' דא"כ גם ומטלטלי יגבה מדינא כיון דהיורש נשתעבד בעצמו והוא כמו הלוה גופו כמ"ש הרהמ"ח ואמאי אמרו מטלטלי דיתמי כו' אלא ודאי מוכח שהיורש לא אשתעבד גופי' אלא הנכסי' משועבדי' מדין ערב כמו בלוקח רק דביורש לא תקנו משום פסידא) עוד כתב ז"ל גם מה שדמה מתנת שכ"מ בקנין למ"ש הרמב"ן והנ"י גבי פסול ממון דלא בעי' תחילתו בכשרות כיון דלמי שהוא מעיד לא הי' קרוב בשעת ראי' נראה לחלק דשאני התם גבי בני העיר כו' וכן בעובדא שהביא ב"י בשם המשרי' כו' מ"מ כיון שהרחוק מכח הקרוב נתחייב ועיקר העדות על חיוב הקרוב הוא בטל העדות כו' ע"כ אין דבריו נראין כלל כי הם בלי טעם. (הג"ה ולא עיין יפה במהרי"ט סי' ק"ה שמכריח שאפי' בעל הממון בעצמו יכול להעיד אח"כ כשאין הדבר נוגע אליו מהא דקידושי' דף ע"ג דנאמן בעל המקח לומר כו' וכמ"ש תוס' שם ד"ה בד"א ע"ש וכן מוכח עוד מהא דחזקת הבתי' במוכר שלא באחריות ויש לו ארעא אחריתי מעיד עלי' אע"ג דאמרי' בכתובות דמשתעי דינא בהדי' ולא מצי א"ל לאו ב"ד דידי את ואפ"ה כשר להעי' וכמבואר שם בתוס' דה"ה קרוביו כשרי' ע"ש. במהרי"ט שכל דבריו כראי מוצק) ומ"ש עוד שם דבנרצח כו' אין צריך להזכיר שם הנרצח כו' משא"כ במתנת שכ"מ צריכין להזכיר שם השכ"מ כו' ע"ש דבריו אינם מובני' דאכן בשמא לא דייקי' ולא קפדינן אלא בתר טעמא אזלינן ואם אין הענין נוגע לו כא מיפסלי קרוביו: