אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

קו

קה

אודות קול הקידושין שבק"ק באר שבאו שני עדים באישון לילה לפני האב"ד שבעיר ומצאהו שוכב על מטתו לבדו והעידו לפניו איך שראובן קידש בפניהם בתו של הנגיד הרופא המומחה הר"ר אברהם י"ץ. המעשה נעשה בפני עדים הנוכרים בליל שבת כמו ג' שעות בלילה בחצירו של הר"ר אברהם הרופא הנזכר ובאותו הפעם לא היה שום אדם בחצר בשעת הקידושין רק שני עדי' הנזכרים:

וראובן המקדש הנ"ל ובתו של הר"ר אברהם הנ"ל וזה שראובן המקדש כשנכנס בחצר ציפצף בקולו עד ששמעה המתקדשת הקול בבית אביה ומיד יצאה מבית לחצר וקבלה הקידושין ברצון בפני העדים הנ"ל כל זה העידו העדים הנ"ל בפני החכם הנ"ל כמבואר הכל בב"ד שהיגבה בק"ק באר ואחר שהעידו העדות הנ"ל והלכו לדרכם בא העד א' מהם שנית לפני הרב הנ"ל באותו לילה וצעק לפניו ואמר שכל מה שהעיד בראשונה לפניו הכל שקר הוא ואין בו ממש והעד השני ג"כ הודה בפני מנהיגי הקהילה באותו לילה שכל מה שהעיד שקר הוא ואין בו ממש כמבואר הכל בב"ד:

והנה הנגיד הר"ר אברהם הנ"ל בא לפני ובידו הב"ד שהוגבה כנ"ל כתוב וחתום גם פסקים מחכמי עירו ובקש ממני לעיין בדבר ולהורות לו הדרך אם יש ממש באותו קידושין אם לאו ואם צריכה גט לרווחא דמילתא אם לאו בפרט שזה האיש ראובן ידוע ומפורסם דגברא דגברא אלמא הוא ואי אפשר לפייסו שיתן גט אפי' בתרקבי דדינרי ובלי ספק שיעגן את בתו כל ימיה הן הדברים ששמעתי מפי הר"ר אברהם הנ"ל ואני כהיום הזה כבר עלתה על לבי שלא לעסוק עוד בעסק גיטין וקידושין כי זקנתי מהיות לאיש וכבר חשכו הרואות בארובות עד שנמנע יכולתי לעיין בספרים ונוסף על זה איש כמוני היום מוטל על ערש דוי זה ימים רבים יסורים קשים ישתרגו עלו על צוארי לא נתנוני השב רוקי ושמעתתא בעי צילותא כיומא דאיסתנא עם כל זה לא יכולתי להשיב פני הנגיד הנזכר ונתחזקתי ועצרתי כח להפיק רצון השואל לעיין בעיגונא דאיתתא כי הרבה חשו חכמים ז"ל לעיגונא דאיתתא ואען ואומר שדומה למעשה זה כתב המרדכי בפרק אחד דיני ממונות שנשאל לר"י והשיב שאע"פ שמן הדין אינה צריכה גט עם כל זה משום לעז פסק ר"י שצריכה גט עיין שם ונראה דבנ"ד מודה ר"י שאינה צריכה גט מכמה טעמים חדא דמעשה של ר"י משמע שבתחלה העידו העדים קידושין ממש בפני ב"ד של ג' כראוי ומיד הוחזק הקול בב"ד ולפיכך אע"ג שחזר העד קודם שנחקרה עדותן וקיימא לן עד שלא נחקרה עדותן בב"ד יכולין לומר מבודין היינו כדתניא בתוספתא מ"מ מאחר שהוחזק הקול בב"ד לא מבטלינן קלא וצריכא גט וכדתנן בפרק המגרש יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת ומסיק שם אמר עולא לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים וכו' עוד תניא התם לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני וכו' ומסיק שם אמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא אלמא כל דאיתחזיק בבי דינא אע"פ דלאו עדות גמורה היא רק שהעידו שהיו נרות דולקות ומטות מוצעת וכו' א"נ שאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני וכו' ואפי' שנוד בב"ד אח"כ שהקול שקר הוא כמו שפירש"י שם אפילו הכי צריכה גט משום לעז למאן דאמר לא מבטלינן קלא וק"ל כוותיה (ק"ו בנדון של ר"י שהעידו שני עדים בפני ב"ד על קידושין ממש מיד איתחזק הקול בב"ד ואעפ"י שאח"כ חזר אחד מן העדים ואיגלאי מילתא דאין כאן קידושין מ"מ כיון שכבר איתחזק בבי דינא קודם שחזר העד לא מבטלינן קלא וצריכה גט למאן דאמר אין מבטלינן קלא משא"כ בנ"ד דמעולם לא הוחזק הקול בב"ד שהרי כשהעידו לפני החכם לא היה במקום מושב ב"ד שהרי שכב על מטתו ולא מקרי ב"ד לכתחילה אלא כשיושבין במושב ב"ד כדאמרינן בפרק שבועות העדות דבשעת גמר דין דברי הכל דיין בישיבה ובעלי דינין בעמידה ומסקינן התם הקבלת עדות כגמר דין דמי ובגמר דין כל היכא דלאו במקום ב"ד כחוץ לב"ד דמי דהכי אמרינן בפ' מרובה גבי רבי גמליאל שסימא את עין טבי עבדו ומסיק שם שאני רבי יהושע דלא הוי קאי במקום ב"ד:

הרי לך דלא מקרי ב"ד אלא במקום ב"ד ולפיכך כל מה שהעידו שלא במושב ב"ד כחוץ לב"ד דמי ויכולין לחזור ולהעיד בפני ב"ד ואין בזה משום חוזר ומגיד ואם כן הקול הזה מעולם לא הוחזק בב"ד ומבטלינן ליה לכ"ע ועוד שהחכם הנזכר היה לבדו וכל עדות שהעידו לפניו לבדו הוי כחוץ לב"ד וקיימא לן דכל מה שהעידו חוץ לב"ד יכולין לחזור ולהעיד בב"ד דלא מיקרי ב"ד אלא בפני ג' מומחין כמו שכתב הרב ב"י בשם נימוקי יוסף בח"מ סימן כ"ח ועוד מאחר שהגדת העדים לא היה ביום אלא בלילה לאו כלום הוא דקיימא לן שאין מקבלין העדות אלא ביום ולא בלילה ואם קבלוה בלילה כתב רבינו ירוחם נ"ב ח"א שאין דנין על פיו וכ"כ הרשב"א בתשובה והביא הרב ב"י דבריהם בחיבורו ועוד דעדות זה העידו שלא בפני בעלי דינים וכבר כתב הרא"ש והטור סימן כ"ח בטור ח"מ ורוב גדולי המחברים הסכימו עמהם שאין דנין על עדות זה וכן כתב מורי מהרש"ל בתשובה סימן י"א וכן הוא מסקנת ש"ע ואע"ג דיש חולקין וסבירא להו דדוקא לכתחילה אין מקבלין העדות שלא בפניו אבל בדעבד אם קבלו שלא בפניו כשר נראה דהיינו דוקא בדיני ממונות וכיוצא כזה שאין פוסלין את האדם בעדותן אבל היכא דפוסלין את האדם בעדותן וכיוצא בזה שמעידין קידושין ואוסרין האשה על כל העולם דברי הכל שאין דנין על פי אותו עדות עד שיעידו בפניו בפניו וכן כתב מורי מהרש"ל ז"ל בתשובה סימן י"א דאף ראב"ן לא פליג אלא בדיני ממונות אבל אם העדות כדי לפסול אדם מכשרותו ולפגום בכבודו או בכבוד אבותיו או לפגום בתולת ישראל בכה"ג אפילו ראב"ן מודה דפסול אפי' בדעבד:

וכן משמע בפ"ב דכתובות דף כ' אמר רבי אבהו אין מזימין את העדים אלא בפניהם ומכחישין את העדים שלא בפניהם וטעמא משום דבהזמה פוסלין את העדים ולכך בעו לפניהם דוקא אבל בהכחשה שאין פוסלין את העדים מעידין אפי' שלא בפניהם ואע"ג דמרדכי בפרק בתרא דב"ק מפרש דטעמא דהכחשה לא הוי חוב העדים כלל אלא חוב הבעל דין והרי הבעל דין לפנינו אבל אין מזימין העדים אלא בפניהם דהזמה חוב העדים הוא מ"מ גם לפירש זה שמעינן דהזמה לא הוי אלא בפניהם ואפי' בדעבד לאו הזמה היא וכדאמרינן בגמרא הזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהא הוי וכיון דמסיק דהזמה שלא בפניו אפילו בדעבד לאו כלום הוא ה"ה לכל דבר שמגיע לגוף האדם לאוסרו או לפוסלו ואע"ג דאיתא במרדכי דיש אומרים שכל ענייני הזמה חידוש הוא ולא גמרינן מיניה היינו לענין דיני ממונות דלא דמי להזמה אבל עדות שפוסל או אוסר את האדם גמרינן דמאי שנא. וכן משמע מתוך פירש"י בפ' ב' דכתובות דף כ' שפי' וכשם שאין מזימין את העדים אלא בפניהם שהרי הם באים לחייבם כדי לעונשם או נפש או ממון והתורה אמרה והועד בבעליו יבא בעל השור ויעמוד על שורו ע"כ הרי לך שמה שאין מזימין את העדים אלא בפניהם לא נפקא לן אלא מקרא דוהועד והאי קרא לא משתעי בעדים זוממין רק בשור הנסקל אלא דילפינן עדים זוממין משור הנסקל בק"ו דאם אפי' בשור הנסקל אין מעידין לחייבו סקילה אלא בפניו ואף ע"ג דשור לאו בר טענה הוא כדאמרינן במסכת ב"ק בפרק שור שנגח ד' וה' דף מ"ה ואפי"ה צריך להעיד בפניו משום דגוף השור כגוף הבעלים וכדאמרינן התם וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור וא"כ ק"ו לעדים זוממין דבני אדם הן ובר טענה אינהו ומאחר שעדים נפקא לן משור הנסקל מהאי טעמא נמי איכא למילף משור הנסקל כל העדות שמגיעין לגוף האדם לפוסלו או למוסרו דלא דיינינן על פיהם עד שיעידו בפניו והשתא ליכא למימר עדים זוממין חידוש ומחידוש לא ילפינן דהא לא מעדים זוממין ילפינן אלא משור הנסקל ואפי' את"ל דנפקא לן מעדים זוממין ליכא למיפרך שאני עדים זוממין דחידוש הוא ומחידוש לא ילפינן דלא אמרינן הכי אלא לענין חומרא שבעדים זוממין אבל הקולא ילפינן מעדים זוממין מק"ו שאם אפילו בעדים זוממין הקילו ק"ו בשאר דברים וכמו שכתב כל זה מורי הר' ז"ל בתשובה הנזכרת וא"כ הנך רבוותא דסבירא להו דבדעבד כשר אפילו שלא בפניהם דלא ילפינן מעדים זוממין דחידוש הוא על כרחך הכי פירושו ולא ילפינן מעדים זוממין למימר כשם שעדים זוממין ילפינן משור הנסקל ה"ה לכל שאר עדיות ילפינן משור הנסקל דלא דמי דלא ילפינן משור הנסקל רק עדיות המגיע לגוף האדם דהיינו הזמה וכל דדמי להו לפסול את האדם או לאוסרו ולאפוקי מדיני ממונות וכיוצא בהן דלא דמי להזמה ולפ"ז לא הוה ליה להמרדכי למימר דחידוש הוא אלא דסירכא דלישנא דבכל התלמוד נקט ואע"ג דמלשון רש"י שכתב שהרי הם באים לחייבם כדי לענשו או נפש או ממון משמע אפי' בדיני ממונות צריך שיעידו בפניהם אפשר דרש"י סובר כאידך רבוותא אפי' בדיני ממונות לא דיינינן אלא ע"פ עדות שבפניהם א"נ האי ממון דעדים זוממין לאו עונש ממון בלבד הוא שהרי העדים זוממין נפסלים נמי ע"י עדות זה אע"פ ששלמו ממון כדאמרינן בפרק זה בורר עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל ורבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל ומיירי בכל עד זומם אפי' רק בממון הוא נפסל כמו שכתב הרמב"ם פ"י מהלכות עדות ובסמ"ג בעשיין סי' רי"ד והרב ב"י בטור חו"מ סי' ל"ד והשתא איכא למימר דלדברי הכל בנ"ד שהעדים אוסרין את האשה על כל העולם צריך להעיד בפניה ואפי' בדעבד שהעידו שלא בפניה אין דנין על פיהם ובפרט כיון שהאשה היתה בעיר בשעה שהעידו שלא בפניהם אין דנין ע"פ אותו עדות וכ"כ בב"י סי' כ"ח בשם הר' מנחם הארוך וז"ל כיון שהיה הבעל דין מצוי בעיר הואיל ונשבעו שלא בפני בעל דין הוי כנשבעו חוץ לב"ד ומקבלין עדות שנית עכ"ל ועוד דבנ"ד. דבנ"ד כיון שלא נגמרה העדות שהרי לא העידו איזה מבנותיו קידש רק שמשמעות לשון העדים הוא שהמתקדשת היא בתולה אבל לא פירשו איזה בתולה וצריכין להעיד שנית ולפרש איזה מהן קידש יכולין לחזור בהן כמו תוך כדי דיבור דקי"ל דיכול לחזור ה"ה כל זמן שלא נגמר העדות עדיין תוך כדי דיבור הוא וכן משמע בתשובת הרשב"א סימן אלף י"ב בראובן שמשכן הבית לשמעון וכתבו העדים בשטר שלא יהא רשות ללוה לסלקו ולא כתבו זמן וכו' נאמנים לומר כך וכך היה תנאי וכותבין שטר וכיון שכן הרי הם מבררין דברים ע"כ וכן משמע מדברי הר"ן בתשובה סימן מ' וז"ל אל תחשוב כשתפסו זה הלשון אם עד שלא נחקרה עדותן ומשנחקרה שבא בדקדוק גדול ותלמוד ממנו שאף בדיני ממנות דלא בעי דרישה וחקירה אחר שנתקבל עדותן שזה בודאי אינו שכיון שנגמר עדותו ואין אנו צריכין עוד לדבריו הרי הגיד ושוב אינו חוזר ומגיד ע"כ:

משמע בהדיא אפי' בדיני ממונות שאין דרישה וחקירה כל זמן שלא נגמרה עדותן וצריכין אנו עוד לדברי העד יכול לחזור בו ולא הוי כחוזר ומגיד משום דכל זמן שלא נגמרה עדותו הוי תוך כדי דיבור וכן כתב הריב"ש בתשובה סי' רס"ו דכל שלא נגמר העדות יכול לחזור מעדותו ולא הוי חוזר ומגיד ואפי' המתין איזה ימים בין הגדה ראשונה להגדה שנייה חשוב הכל תוך כדי דיבור דיכול לחזור מעדותו וכן משמע בהדיא מתוך דברי הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות עדות וכמו שנתבאר בטור ח"מ סי' כ"ט בב"י שביאר דברי הרמב"ם ז"ל וכן משמע נמי מתוך דברי נימוקי יוסף בפ' מי שמת גבי ההוא דהוה כתב בה כד קציר ורמי בערסא וכו' ולפיכך בנ"ד כל זמן שלא פירשו איזה מבנותיו קידש הוי תוך כדי דיבור ויכולין לחזור בהן וכיון שכבר חזרו בהן נתבטלו עדותן מכל הני טעמי שכתבתי נראה דנ"ד לא דמי לעובדא שכתב המרדכי בשם ר"י ואע"ג דקצת מהני טעמי שכתבתי אינן כדאי לפטור את הבתולה בלא גט שזה דקיימא לן בגמר דין בעינן ישיבה היינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד אפילו בעמידה נמי שפיר דמי וכן מה שלא העידו בפני הבתולה אע"ג דלאו עדות גמורה היא ואין דנין על פיו מ"מ קלא אית ליה ואנן לא מבטלינן קלא גם הטעם שעדיין לא נגמר עדותן ויכולין לחזור בהן בתוך כדי דיבור נהי דלאו עדות הוא ויכולין לחזור בהן מ"מ קלא אית ליה וההוא עובדא דמרדכי בשם ר"י נמי הכי הוה כיון שעדיין לא נחקר עדותן בב"ד מן הדין היו יכולין לחזור בהן ולהתיר האשה בלא גט ואפי"ה פסק ר"י שאין להתיר בלא גט משום לעז איברא דלא דמי לעז הזה ללעז דהתם שהרי כל מה שהעידו בנ"ד חוץ לב"ד הוי שהרי לא נקראים ב"ד אלא ג' מומחים כמו שכתבתי גם לא העידו ביום אלא בלילה ולילה לאו זמן ישיבת ב"ד הוא וכחוץ לב"ד דמי ולא מיקרי קלא אלא דמיתחזק בב"ד וכדאמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בב"ד לאו קלא הוא וכה"ג מבטלינן קלא לדברי הכל ועוד נראה דבנ"ד איכא אמתלא שהרי בשעה שיצא הקול בקידושין יצא הקול שבלילה נעשו הקידושין ושהעידו העדים בפני החכם יחידי והיינו אמתלא דתנן התם יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ובלבד שלא יהא שם אמתלא בשעה שיצא הקול שהאמתלא מחליש הקידושין והגירושין ולאו קלא הוא דמימר אמרי אינשי עיינו ביה רבנן בקידושין ובאמתלא דלאו קידושין הוי וכדאמרינן התם בגמרא עיינו ביה רבנן בקידושין ולא הוה ביה שוה פרוטה או קידושי קטן הוי וה"נ בנ"ד שיצא הקול שהעידו בלילה ובפני החכם יחידי ומיד באותו לילה חזרו העדים והודו ואמרו מבודים היינו היינו אמתלא דמימר אמרי אינשי עיינו ביה רבנן בעדותן דאין בהן ממש משא"כ בההוא עובדא דמרדכי בשם ר"י שהעדים העידו בפני ב"ד כראוי בלי שום אמתלא ומיד יצא קול הקידושין ואיתחזק בב"ד ואע"פ שאח"כ חזר העד ואמר שקר הגדתי לא אמתלא הוא לבטל את הקול מאחר שכבר הוחזק הקול בב"ד קודם האמתלא משום דאין כח באמתלא לבטל את הקול אלא כשהאמתלא והקול יוצאים בבת אחת שהאמתלא היה קודם שנתחזק הקול בב"ד וכה"ג כתב הריב"ש ז"ל בתשובה בסי' רס"ו דכה"ג הוי אמתלא חשובה ומבטלת קול הקידושין ושריא איתתא בלא גט וא"ת לרווחא דמלתא נחמיר להצריכה גט כבר כתבתי בתשובה אחת בשם המרדכי ושאר מחברים דלאו שפיר שפיר למעבד הכי לפסול בת ישראל מן הכהונה גם משום תיקון העולם ומשום פריצי הדור שלא יתלו עיניהם בבנות ישראל ולעגן עד שינשאו להן או שיפייסו אותן ברצי כסף בתרקבי דדינרי ועוד דבנ"ד ידוע דגברא אלמא הוא ויתן כתף סוררת ולא ישמע לדברי חכמים ונמצא הבתולה תשב עד שתלבין ראשה וכבר כתב ר"מ פדוואה ז"ל בתשובה בסימן דכל כה"ג מתירין האשה בלא גט ואומר אני דבנ"ד פשוט הוא שיש להקל ולהתיר הבתולה בלא גט דהא חזינן הוכחות גדולות וידים מוכיחות שקול העדות שקר הוא ומעולם לא היה שום רמז ורמיזה בקידושיה. חדא שזה המקדש כבר היה משודך עם הבתולה הנזכרת בשידוכים גמורים כדרך כל הארץ ועלתה חלודה ביניהם עד שהר"ר אברהם הרופא אבי הבתולה היה מתחרט באותן השידוכים ופייס את ראובן המשודך ברצי כסף ובשאר תחבולות כולי האי ואולי עד שנתבטל השידוך ופטרו זה את זה וקרעו שטר התנאים שביניהם ומאותו שעה והלאה היו שונאים זה את זה ולא נשמע ולא נראה שום שידוכים חדשים ולא שום קירוב הדעת ביניהם עד השעה שיצא הקול קידושין ואיך יעלה על לב לומר שברגע אחד נעשו והבים זה לזה ונתרצו לקידושין ועוד שהעידו העדים כי במחשך היה מעשיהם שלא כדרך כל הארץ באישון לילה ג' שעות בלילה בשעה שבני אדם ישנים על מטתן ובחצר של הר"ר אברהם הנ"ל ויחידים היו בלא שום אדם ואביה ואמה ואחיה ואחיותיה וכל בני משפחתה היו כולם בבית והניחו הבתול' לבדה לצאת לחצר לקבל הקידושין גם שהבתולה לא שמעה אלא קול הציפצוף בעלמא ויצאה מיד לחצר לקבל הקידושין וכל הענין מראש ועד סוף זר הוא מאד ורחוק מן השכל וכי אפשר לומר בבנות ישראל הצנועות שיעשה כן בישראל בלי דעת אביה ואמה וכל בני משפחתה אין זה כי אם רוע לב ראובן המשדך והעדים שעשו פלסתר דבריהם לבדות מלבם שקר ודופי על זה וכיוצא בזה אמרינן בפ"ק דקידושין דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה ומאן דמקדש בלא שידוכים:

ובפרט בענין זה שעינינו רואות שכל הענין הוא שקר ורמאות ודרך רשעים תאבד ומצוה עלינו לשבר מלתעות הרשעים ולהפר עצתם ולקלקל מחשבותם ולהשיב גמולם בראשם ולהאכילם פרי מעללם חיצי גבור שנונים עם גחלי רתמים למען דעת כל עמי הארץ כי יש אלדים ושופטים בארץ דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל.

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה