אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

קה

קד

מעשה ביהודי אחד בק"ק סנעטין שמו שלמה הלוי שהלך לארץ וואלחיי עם נכרי אחד שמו סמאכל ששלח אותן נכרי אחד מפנעטין שמו הברילא ונתן בידם מעות וענייני סחורה לעשות שם משא ומתן בארין וואלחיי ואח"כ בא הקול שאותו שלמה הנ"ל והנכרי הנ"ל שניהם נהרגו והרוצחים השליכו אותן למים כאשר העידו כמה יהודים מה ששמעו בענין זה מן הנכרים והוגבה העדות בב"ד ואשתו של שלמה הנ"ל לא המתינה עד שיצא הוראה מפי הרבנים אי שריא להנשא אי לאו והלכה ונשאת לאיש. ומיד כשנודע הדבר אלי גבהרתי מאד על המעשה הרע הזה וצויתי עליהם להבדילם זה מזה ולהפרישם עד שיעיינו הרבנים בעדות האשה זו ואחר העיון יצא לאור משפטם אם תשא אם לאו. ובהיות שאנכי קרוב אל החלל נכנסתי בעובי הקורה אם אפשר למצא התרה כפי אשר יורוני מן השמים:

הנה העד כמר נפתלי הירש כשהיה בארץ וואלחיי בא אלי נכרי אחד מל"ת ואמר לו כשתלך לעיר סנעטין אמור לו לאוהבי הבריל' שאל ידאג על מעותיו ועל הסחורה שגזלו הגזלני' כי הוא יודע היכן הוא ובלי ספק שיחזור לו הכל ואז שאל אותו נפתלי הנ"ל והאנשים הנגולים היכן הם וחשיב לו הנכרי שגם זה הוא יודע האחד הוא יהודי שמו שלמה והשני הוא נכרי שמו סממאכוול ששלח אותן הברילא הנ"ל ונתן בידם מעות וסחורה לקנות לו בהמות בארץ וואלחיי ושניהם נהרגו ואח"ב השליכו אותן למים וצר לי מאד אוהבי סמאכוול ע"כ עדות זה הכל הוגבה בשנת שע"ו:

עוד העיד כמר דוד בר יוסף בהיותו בארץ וואלחיי בא אליו נכרי אחד ואמר שאם ישלמו לו היהודים הייתי מראה להם מקום קבורתם של היהודי מסנעטין והנכרי סמאכוול שהרגו אותן ואח"כ השליכו אותן למים:

עוד העיד כמר אברה' בהר"י שהנכרי הברילא הוא ששלח היהודי שלמה והנכרי סמאכוו' לעשות לו משא ומתן בארין וואלחיי מיד כשבא הקול לפנעטין שנהרגו היהודי והנכרי הנ"א שלח שני נכרים לארין וואלחיי לחקור ולדרוש אחריהם אחריהם מה היה להם וחזרו הנכרים לסנעטין והגידו שנהרגו במקום פלוני גם הגידו מי הם הרוצחים בשמותיהם:

עוד העיד כמר דוד בר יוסף שנכרית אחת הגידה לו מל"ת ששמעה מנכרית אחרת איך שהיתה יושבת בראש האילן וראתה שהוליכו הגזלנים היהודי שלמה איש אדיל בת אהרן מגאלניצה והנכרי סמוך לשפת המים שקורין אזי"רא והרגו אותן והשליכו אותן למים כל העדות הנ"ל העידו לפני ב"ד כמבואר בב"ד שהוגבה וכתוב שם באורך יותר ואני קצרתי דבריהם ולא כתבתי רק מה שצריך לדין התרת האשה ועוד העידו עדים אחרים כמבואר שם בב"ד שהוגבה ולא כתבתי עדותן קצתן אין בהן צורך וקצתן אין בהן ממש בעדות הללו עיינתי ודקדקתי היטיב ובתחלה נדבר בעדות שד נפתלי הירש שיש בו לספק ג' ספיקות:

הספק הא' אי הוי מל"ת אי לא שהרי הנכרי גברילש לא היה מל"ת אלא על הסחורה ואח"כ שאל אותו הירש הנ"ל על האנשים היכן הם ואז השיב לו הנכרי שנהרגו וזה נראה כמשיב על שאלותיו ואע"ג דבב"ד השני העיד הירש נפתלי הנ"ל שהנכרי היה מל"ת גמור על הריגת האנשים ועל הסחורות זה ודאי לאו כלום הוא דק"ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכך הם נמי דברי הר"ן בתשובה שהביא הרב ב"י בסימן י"ז בא' שהיה מערער על אשה אחת לומר שהיא זקוקה ליבם ואח"כ הוא בעצמו בפני הב"ד העיד ששמע שמת זה זמן רב שסומכין עליו להתיר שכל שלא העיד בב"ד חוזר ומגיד בב"ד דמשמע הא אם העיד בב"ד אינו חוזר ומגיד בכ"ד:

הספק הב' דליכא כאן בירור דבר שהנכרי מעיד על זה האיש שלמה שהוא מסנעטין ושהוא בעל האשה הזאת ואיכא לספוקי באיש אחר ששמו שלמה ואנן בעינן שיעיד על שמו ושם עירו אבל כשאינו מעיד על שמו ושם עירו לאו כלום הוא ואפי' שמו ושם אביו איכא מחלוקת אי מהני אי לאו כמו שכתוב בתשובת הרא"ש בעובדא דמכלוף בן מלול:

וק"ו הכא דאפי' שם אביו ליכא וגרע האי מילתא טפי מההוא דשלחו מתם יצחק ר"ג בר אחתיה דרב בבי בר אביי דאזל מקורטב לאספמיה שכיב דאיפליגי ביה אביי ורבא אי חיישינן לתרי יצחק אי לאו וכתבו התוספות והרא"ש דפלוגתייהו דאביי ורבא בשכיחא שיירתא ולא הוחזקו דאי שכיחא שיירתא והוחזקו בהא כולי עלמא מודו דחיישינן ואע"ג דהתם רחוק מן השכל שימצא איש א' ששמו יצחק ר"ג ושיהיה בר אחתיה דרב ביבי בר אביי ודאזיל מקורטבא לאספמיא ואפ"ה חיישינן לכ"ע היכא דשכיחי שיירתא והוחזקו ק"ו בנ"ד דודאי שכיחי שיירתא והוחזקו שכמה אנשים יש בעולם ששמם שלמה דנימא דחיישינן לאיש אחר ששמו שלמה הספק הג' נראה שזה הנכרי גברילש לא העיד שראה ההריגה או מצא אותו הרוג והכירו ע"י טביעת עין או ע"י סימנים או ששמע מנכרי אחד שראה ההריגה או מצא אותן הרוג והכירו ע"י טביעת עין או ע"י סימנים רק העיד שיודע שנהרג אפשר שלא שמע הנכרי אלא קול הברה בעלמא ואין משיאין את האשה ע"י קול כמו שכחב בתשו' הרמב"ן סימן פ' והרב ב"י הכיא דבריו בטור א"ה בסימן י"ז וצריך להתיישב בדבר מאד:

ואומר אני על הספק הראשון שנסתפק אי עדות זה חשיב מל"ת אי לאו נראה דבנ"ד חשיב שפיר מל"ת ועדיף טפי מאלו הוי מל"ת על ההריגה דכל מל"ת בעינן שלא יתכוין לא להעיד ולא להתיר ואי יש לחוש שמתכוין או להעיד או להתיר אפילו מל"ת לא הוי כלום משא"כ בנ"ד שהנכרי לא הזכיר בתחלה ההריגה ולא נתכוין רק להודיע לנכרי הבריל"א שיחזיר לו הגזילה שלו א"כ אין לך עדות מעולה יותר מזה ואי משום שנראה כמשיב על שאלה גם זה לאו כלום הוא מאחר שהנכרי התחיל לדבר ל"ת מענין הגזילה חשיב כאלו העיד בתחילה גם על האנשים דהא בהא תליא וחדא מלתא היא אלא שלא פירש דבריו בתחלה עד ששאלו אותו על האנשים שהיה סבור דלא איכפית ליה לנכרי על ההריגה רק על הגזילה וכבר הסכימו כל כל המחברים שכל היכא שהתחיל הנכרי להסיח לפי תומו וחזרו ושאלו לו ואח"כ פירש כל הענין קרוי שפיר מל"ת ונ"ד עדיף טפי מעובד' דפונדקי' בפ' בתרא דיבמות שהעידה על א' שחלה ומת והשיאו את אשתו וקאמר בגמרא דפונדקית נכרית מל"ת הוי ופריך והא קאמרו איה חבירינו ומשני דחזיוהו דבכייה פי' כיון שראתה אותם בכתה קודם ששאלוה איה חבירנו חשיב כמי שאמרה להם שמת אלא שלא פירשה כל דבריה ולהכי אע"פ ששאלוה אח"כ איה חבירנו חשיב שפיר מל"ת דבתר התחלת דברים אזלינן והשתא אני אימר ק"ו בנ"ד דהא התם הפונדקית לא דברה כלום קודם ששאלוה רק שבכתה והבכיה מסתמא מורה על הצער שמת אותו איש שחלה ואיכא למימר נמי שהבכייה היא בשביל דבר אחר שאירע לה לפונדקית ואפ"ה מוקמינן על סתמא דמלתא וחשיב כאלו דברה בהדיא במיתת האיש שחלה ק"ו הכא שהנכרי אמר מל"ת בפירוש על נין הגזילה ואפילו שלא סיים כל הענין שנהרגו גם האנשים שנחשוב חצי דבריו כדבר שלם והנה הריב"ש ז"ל בתשובה סי' שע"ו גם בתשובה אחרת כתב על נכרי שהתחיל לדבר במה עסקתם והשיבו אותו בפלוני אם הוא חי או מת והשיב הנכרי שהוא מת והסכים הרב שלפי סוגיית התלמוד הוא מל"ת גמור אלמא כל היכא שמתחיל הנכרי לדבר במל"ת אפי' לא דבר רק דיבור א' שאנו מרגישין מתוך אותו דיבור שהוא רוצה הגיד הענין אעפ"י ששואלין אותו אח"כ ועל אותו שאלה הוא מספר כל הענין אפ"ה הוי מל"ת גמור מדין התלמוד וכ"ש בנ"ד שהנכרי היה מל"ת קודם ששאלוהו חצי הענין שיהא מל"ת גם על שמספר אחר ששאלוהו. ועל הספק הב' מה שלא העיד הנכרי על שמו ושם עירו רק על שמו לבדו ויש לחוש על שלמה אחר שבכל העולם דהא הכא שכיחי שיירתא והוחזקו וגרע טפי מההוא דיצחק ר"ג זה נראה דלאו כלום הוא שזה ששנינו בתוספתא אין מעידין עד שיכיר שמו ושם עירו היינו דוקא היכא דלא ידעינן קושטא דמילתא אבל היכא דידעינן קושטא דמלתא וליכא לספוקי לאיש אחר לא בעינן לא שמו ולא שם עירו ובנדן דידן שהעיד הנכרי גברילש שאותן ב' אנשים שהוליכו הסחורה של נכרי הברילא מסנעטין שנהרגו אף אם לא היה מכיר אותן מי הם לא בשמם ולא בשם עירם אף על פי כן כיון שאנן ידעינן מי הם האנשים ששלח הנכרי הברילא מסנעטין עם הסחורה שוב לא בעינן לא שמו ושם עירו דמהשתא ליכא לספוקי לאיש אחר וק"ו שהנכרי העיד שהם שני אנשים האחד יהודי ששמו שלמה והשני הנכרי ששמו סמאכוול שאין לחוש ולספק באיש אחר וזה עדיף טפי מההוא עובדא דיצחק ר"ג דהתם דאע"ג דאיכא אומדנות טובא וכמעט שאי אפשר שימצא איש אחר שיהיו בו כל הדברים האלו עם כל זה כיון דליכא קושטא דמילתא גם ליכא שמו ושם עירו ולא סמכינן אאמדונות דשמא יש א' בכל העולם ששמו יצחק ר"ג וכל הדברים האלו בו ואע"ג שאמרו דאזיל מקורטבא לאפסמיא אין בכלל זה שהיה דר בקורטבא רק שהלך דרך קורטבא ולא שדר בו ולא חשיב שם עירו אם לא שדר בו דבשלמא כשמעידין על מקומו שהוא דר בו שוב ליכא לספוקי בכל העולם כלו רק באותו מקום שהוא דר בו ולפיכך כשאנו יודעין שלא נאבד איש אחר מאותו מקום ששמו כך שוב ליכא ספק כלל אבל כשאין מעידין על מקום דירתו איכא לספוקי בכל העולם כולו וכל האומדנות שבעולם אינו מועיל וא"ת א"כ אמאי מהני שם עירו דהא אכתי איכא לספוקי בעיר אחרת ששמה כך ומאותה מקום אחרת היה האיש שמת כדחיישינן לשני יוסף בר שמעון וי"ל דאין לנו לדקדק אחר דברי תנאים ואמוראים ואין לנו אלא מה שאמרו הם ז"ל הם אמרו דשמו ושם עירו מהני בכל ענין ולא חיישינן לעיר אחרת ששמה כשמה כל זמן שאין אנו יודעין שיש מקום אחרת ששמה כשמה ועוד י"ל דשמו ושם אביו שכיחי טובא שאפילו בעיר אחת נמצא ב' אנשים ששמותיהן ושמות אביהן שוים וק"ו בכל המדינה משא"כ בעיירות דלא שכיחי כ"כ ונחזור לענין ראשון דבנ"ד איכא קושטא דמלתא לא בעינן שמו ושם עירו וראיה לדברי מההיא דפונדקית דלעיל שלא העידה לא על שמו ולא על שם עירו אפי"ה השיאו את אשתו משום שהם היו מכירין את חביריהם את שמו ואת שם עירו ועליו שאלוה והשיבה והשיבה שמת וא"כ מה לנו לשמו ולשם עירו כיון דאנן ידעינן קושטא דמלתא וכן ההיא דאבן יודן דישראל ונכרי שהלכו בדרך ובא נכרי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו ואע"ג שלא היה מכיר שמו יושם עירו מ"מ מיירי התם דאיכא עדים שהיו מכירין שנתלוה עם הנכרי הזה ואיכא קושטא דמלתא וכן כתב נמי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכות גירושין וז"ל יצא ישראל ונכרו מעמנו למקום אחר ובא נכרי והסיח לפי תומו איש שיצא עמנו מכאן מת משיאין את אשתו ע"כ. ומשמע שאנו יודעין ומכירין זה האיש שיצא מכאן ונתלוה עם הנכרי ולהכי משיאין את אשתו והכי איתא נמי בהגהת מרדכי דסוף יבמות גבי נכרי ששלחה מרת יהודית לאחיה וכו' וכן ההיא דתשובת הרמב"ם שהביא הרב ב"י שהנכרית לא העידה לא על שמו ולא על שם עירו רק אמרה שהוא היה מודעתינו כשהיה בעכו ועושה מלאכתינו והשיב הרמב"ם שהאשה מותרת להנשא והיינו טעמא משום דהיו יודעין שהאיש הזה היה עושה מלאכה זו בעכו אלמא לא בעינן שמו ושם עירו היכא דידעינן בקושטא דמלתא:

וכן נראה מדברי בעל נימוקי יוסף שכתב בסוף יבמות וז"ל נכרי מל"ת אינו נאמן מדין עדות דנכרי לאו בר עדות הוא כלל אלא משום דקי"ל דקושטא קאמר כיון דמל"ת ע"כ וכבר כתבתי בתשובה אחת היכא דידעינן קושטא דמלתא אפילו שאלו לנכרי תחלה ואח"כ השיב הנכרי דעדות מעליא היא ומותרת להנשא הכלל העולה דבקושטא דמלתא מתירין להנשא אף כי ליכא שמו ושם עירו:

ועל הספק הג' שלא פי' הנכרי את דבריו איך הוא יודע שנהרג אם ראה ההריגה בעצמו או מצא אותן הרוגים והכירם ע"י טביעת עין או ע"י סימנים או ששמע מאחרים שראו ההריגה או מצאו אותן הרוג והכירו אותו ע"י טביעת עין או ע"י סימנים או ששמע מאחרים ויש לחוש שמא לא ראה ולא שמע אלא קול הברה בעלמא דבר זה צריך דקדוק גדול מתוך התשובה להרמב"ן שהביא הרב ב"י בסימן י"ז נראה דעד מפי עד לא מהני אם לא שהעד הראשון פי' והעיד על דבר ברור כגון שראה המיתה או שהכירו בטביעת עין או בסמנים אבל האומר שמעתי מפי העד שמת סתם אינו אלא קול הברה ולא תנשא וכן משמע שם בתשובה אחרת שהביא הרב ב"י בשם רבינו משולם ז"ל וז"ל על ראובן שהלך בסחורה ולא חזר ושמעו שנהרג שם ולא בא אפי' נכרי מל"ת לומר אני ראיתיו הרוג כיון ששמעו מפי נכרים שנהרג מכיון שלא נשמע עליו שהוא קיים סומכין עליהם ומשיאין את אשתו ע"כ אלמא דלכתחילה בעינן שיאמר העד הראשון לעד השני אני ראיתיו הרוג ולא די בזה ששמעו מפי הנכרים שנהרג ולא התיר רבינו משולם האשה הזאת אלא בצירוף שני טעמים הא' כיון ששמעו מפי נכרים שנהרג:

והב' כיון שלא נשמע עליו שהוא קיים ובזה הוא חולק על התשובת להרמב"ן דלעיל דמשמע בתשובה דלא מהני זה שלא נשמע שהוא קיים וכן נראה שצריך לידע המיתה בדבר ברור וכדאמרי' בבכורות כי אקילו רבנן בסופה בתחיל' לא אקילו רבנן ופירש"י תחלת העדיות דהיינו ראיית המת לא הקילו עד שיכירוהו יפה אלמא בעינן ראית המת שיכירוהו יפה ואע"ג דקי"ל דהלכה כת"ק דר' טרפון בסוף יבמות דאמר אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה ולדברי ת"ק משמע דאפי' לא אמר אלא מת סתם סגי מ"מ דבר ברור בעינן כמו שכתב הרב המגיד בסוף הלכות גירושין דע"כ לא פליגי אלא בדרישה וחקירה אבל לומר כיצד היה כ"ע מודו אמנם הר"ן בתשובה שהביא ב"י בסי' י"ז כתב בהדיא שכל שהנכרי מכירו אין צריך שיאמר אלא מת בלבד וא"צ שיאמר ראיתיו שמת אלא כל שאומר מת די וכהנהו עובדא דבי חיואי ובי חסא ע"כ והרמב"ם ז"ל מחלק בין העד עצמו שהעיד ובין השומע מפי עד או מפי נכרי שכתב בסוף הלכות גירושין שהשומע מפי אשה או עבד שמת אפילו לא שמע אלא שמת סתם סגי אבל העד האשה או העבד שמעידין לפנינו ואומרים אני ראיתיו מת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת אם העיד בדבר ברור נאמן ואם העיד בדברים שרובן למיתה אין משיאין את אשתו וכתב הרב המגיד הטעם דכשהעד הראשון בפנינו שואלין אותו כיון דאפשר לשואלו אבל כשאין העד הראשון לפנינו ועד השני מעיד מעיד בשמו שא"א לשאול עד הראשון ואפילו לא אמר אלא מת סתם משיאין את אשתו היכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר. ונראה דלכולי עלמא צריך שיאמר עד השני שמעתי מפלוני נכרי ועבד שאמר לו שהוא יודע בודאי בלי ספק שפלוני מת או נהרג ואע"פ לא פירש העד הראשון כיצד הוא יודע משיאין את האשה על פיו אבל אם לא אמר העד השני רק שמעתי מפלוני שמת לאו כלום הוא דאי ל תימא הכי אין לך אשה שאינה ניתרת אפי' אינו רק קול הברה בעלמא דמיד כשהקול יוצא שמת פלוני רבים הם אפילו ישראלים וכ"ש נכרים שמספרים בפני אחרים שפלוני מת ואפילו בלא קול כשנאבד אחד ואין יודעין היכן הוא מסתמא כל אדם גומר בלבי שמת או נהרג ומספר דרך שמועה שפלוני זה מת או נהרג וזה לא יתכן שתנשא האשה בלא עדות כלל הלכך לא נראה לי להתיר שום אשה בעד מפי עד עד שיעיד העד השני שהראשון פי' לו בהדיא שהוא יודע בבירור שמת אע"פ שלא פי' לו היאך הוא יודע אין בכך כלום ומהשתא נבא לעיקר שאלותינו הספק הג' ונראה דבנ"ד יש למצא צדדין להתיר האשה ולא מבעיא לדעת הרמב"ם והר"ן ז"ל דאית להו היכא שאין העד בפנינו אפילו לא אמר אלא מת סתם סגי לדידהו איתתא שריא לא שייך כאן לומר שמא אינו אלא קול הברה בעלמא שהרי הנכרי פי' בהדיא כששאל אותו הירש נפתלי והאנשים היכן הם והשיב הנכרי אני יודע שנהרגו וכל שאומר אני יודע לא מחזקינן בקול הברה כאשר כתבתי וזה פשוט אלא אפילו לדעת תשובת הרמב"ן דאית ליה שעד השני יעיד ששמע מעד הראשון דבר ברור כגון שראה המיתה וכיוצא בזה אפילו הכי איתתא שריא. משום דאין לך דבר ברור ממה שאמר הנכרי שהוא יודע שנהרגו ואח"כ השליכו אותן למים גם הסחורה הנגזלת אמר שיודע היכן הוא וזה מוכח בודאי שידע מקור הענין הריגה והגזילה איך ומה ומי הם הגזלנים אלא שלא רצה לגלות להעד הירש נפתלי הנ"ל כל הענין מאימה ופחד שמא יתחייב ראש הגזלנים למלכות והגזלנים הם אוהביו ומכיריו או מפחד הקנס למלכות כדרך בארץ וואלחי"י וכן שמעתי מכמה אנשים יהודים שפשוט הוא בעיניהם שהנכרי גברילש אמר שהוא יודע כל הענין אלא שאינו רוצה לגלות מטעם שכתבתי ובעדות הב' שהעיד כמר נפתלי הירש הגיד בפירוש שהנכרי גברילש אמר שהוא יודע מי הם הגזלנים וזה ודאי הוי דבר ברור וכיוצא בזה כתב הרב ב"י בשם רבו רבינו יעקב בי רב באחד שהעיד שיהודי זימן ישמעאלים לסעוד אצלו ושאל היהודי לחבירו שמעת מה נעשה מפלוני ופלוני והשיבו הישמעאלים אנו מכירין מי הרגן והתיר נשותיהם ע"פ עדות זה ע"כ. הרי שלא העידו אלא אנו מכירים מי הרגם לא שראה המיתה אעפ"כ התירו נשותיהם ומעשה רב וכן משמע נמי מתשובת הר"ר דוד כהן שהביא הב"י בסמוך לזה על ענין משה סוסי שאמר נכרי אחד ליהודי דעו כי הרגו תוגר פלוני ומשמע התם דאי הוי הנכרי מל"ת הוי עדות מעליא אע"ג שלא ראה ההריגה ובנ"ד אמר הנכרי ג"כ שיודע מי הם הגזלנים ועוד דברים אחרים המורים על בירור הדבר שהעיד על הגזילה ועל שהשליכו אותן למים אחר הריגה ויותר מזה שאמר להירש נפתלי הנ"ל שיאמר לנכרי הברילא מסנעטין שהגזילה שלו יוחזר לו ומדעייל נפשיה בדבר כ"כ להודיע לנכרי הברילא אי לאו דבריר ליה לא הוה מעייל נפשיה כ"כ. וכה"ג כתב הב"י בשם הריטב"א אההיא מאן איכא בי חוייא ומאן איכא בי חסא כיון דמעיי נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה הכי דשכיב לא הוי אמר סוף דבר עדותו של כמר נפתלי הירש הנ"ל מספיק להתיר האשה העד השני כמר דוד בר יוסף הוה מל"ת גמור גם איכא שמו ושם עירו גם מיתתו הוא ברור ולא שייך כאן לומר קול הברה מאחר שאמר שהוא יודע ממקום הקבורה ורצה להראות קברו גם העיד שאחר הריגה השליכו אותן למים וכבר כתבתי שזהו מורה על דבר ברור ואי משום שהנכרי הזה דמי קצת לנוגע שהיה מבקש שיתנו לו שכר בשביל שיראה להם את קברו ועוד דאמרינן בפרק כל הגט דכל מלתא דשייכי ביה עבידי לאחזוקי שקרייהו ואפי' מל"ת אינו נאמן ואין לך שייכות גדול מזה הנכרי שרוצה לקבל שכר נראה דלאו כלום הוא דכיון שרצה להראות את קברו מלתא דעבירי לאגלויי אם כנים דבריו אם לאו ומלתא דעבידי לאגלויי לא משקרי אינשי וכה"ג כ' בתשובת מיימונית השייכים לספר נשים וז"ל למה לא יחשוב מל"ת אי משום דקאמר למה אינכם מביאין אותו יהודי שנהרג כי הוא שוכב באותו מקום הדר אמר ואני הייתי לוקח ליטרא מכם ומביאו בעגלה שלי וקא חיישיתו משום שהזכיר ממון בעדותו אדרבא כ"ש דאלים סהדותיה טפי משאמר פלוני מת או נהרג סתמא דלא עביד לאגלויי:

עוד העיד כמר דוד הנ"ל ששמע מנכרית אחת ששמעה מפי נכרית אחרת וכו' עדות זו מעליא היא ואע"ג דאין אנו יודעין אם הנכרית הראשונה היתה מל"ת אין בכך כלום כמו שכתבו מהרי"ק ז"ל בשורש קכ"א ותרומת הדשן סי' ל"ט ועלייהו קא סמכינן דבתראי נינהו ודלא כהריב"ש והר"ן ז"ל ומה שהעיד שהנכרית ראתה שהוליכו הגזלנים היהודי שלמה איש אדיל בת אהרן מגאלניצה וכו' הדבר רחוק מן השכל שהנכרית העידה כך וכי היתה יודעת הנכרית שם אשתו ששמ' אדיל ושהיא בת אהרן מגאלניצה ומפני שהוא רחוק ממני תולה אני שהעד דוד בר יוסף העיד זה מלבו משום שהוא יודע שהעדות מגיע על שלמה הנ"ל ואע"פ שהנכרית לא אמרה ולא הכירה את שלמה לא בשמו ולא בשם אשתו הוא מעיד כך מפני שלפי דעתו ואמיתת לבבו עדות הנכרית מגיע על שלמה הנ"ל וכה"ג כתב הר"ן ז"ל בתשובה על נכרי שליח שהעיד ששמע מאשת המומר במל"ת שבעלה המומר מת וז"ל הדבר רחוק בעיני שהתחילה הנכרית ההיא לומר לאיש אשר לא הכירה מעולם שבעלה הראשון מת אם לא שהוא שאלה עליו וכו' ומפני שהדבר רחוק בעיני אני תולה זה לקיצור בלשון וכו' עכ"ל והנה ע"פ סברא זו פסק הרב דלא מל"ת היא ולא התיר את האשה וא"כ בנ"ד נמי אין לסמוך על עדות זה במה שהעידה הנכרית על שמו ושם אשתו מ"מ בנ"ד יש תקנה בזה לחזור לשאול את הנכרית אם היא מכירה את היהודי בשמו ואם תגיד הנכרית שהיתה מכירה אותו יהיה עדותה עדות מעליא ואע"ג שהעדות השני שתעיד לאו מל"ת היא אפ"ה הוי עדות מעליא כיון שהעדות הראשון הוי מל"ת אע"ג שהעדות השני היה על פי שאלה לית לן בה כי כבר הסכימו כל המחברים שכל היכא שהתחילה נכרי להסיח לפי תומו וחזר ושאלו לו ואח"כ פי' כל הענין קרוי שפיר מל"ת ומצאתי בתשובת הרב ר' אלי' מזרחי בתשובה ע"ג בשם החכם מהר"ר אברהם שאחר שהעיד הנכרי מל"ת חזרו ושאלו את הנכרי על הענין שנתים אחר עדות הראשון ואפי"ה חשיב ליה מל"ת גם עדות השני וכן כתוב בתשובת בנימין זאב בסי' י"ז ומה שאמרה הנכרית שהיתה יושבת בראש האילן וראתה שהוליכו הגזלנים את היהודי סמוך לשפת המים שקירי' אזיר"א והרגוהו ואח"כ השליכו אותו למי'. ויש לספק בזה לאומרת בדדמי כדתנן בריש פ' האשה שלו' מלחמה בעולם אינה נאמנת היינו דוקא במלחמה גדולה אבל מלחמה קטנה אמרינן התם נפלו עלינו לסטים הוא מת ונצלתי נאמנת משום דאשה כלי זיינה עליה פרש"י הכא כיון דמלחמה קטנה היא דאיהי הוה בהדיה לא אמרה בדדמי אלא נטרה וחזיא ליה דמית דאשה לא מסתפיא מליסטים ואע"ג שהנכרית הזאת חזינן שהיתה יראה מהליסטין מדעלתה על האילן ולפיכך לא שייך כאן לומר אשה כלי זיינה עליה. י"ל דמאן לימא לן שעלתה על האילן משום פחד הליסטין דשמא טעם אחרינא הוה להנכרית שעלת' על ראש האילן ולא מפח' הליסטין ואוקמינ' אחזקתה דאשה כלי זיינה עליה ועוד דאפי' את"ל דאומרת בדדמי אפ"ה כיון שאומרת שהשליכו אות' למים שקורין אזיר"א וסתם אזיר"א מים שיש להן סוף הוא ואם שהה במים כדי שתצא נפשו ולא ראוהו עולה מן המים סגי וצריך לחקור ולדרוש על אותו אזיר"א אם יכול לראותן על ארבע רוחות בבת אחת עוד העיד כמר אברהם בן הקר"י שמיד כשיצא הקול שנהרגו היהודי והנכרי הנזכרים שלח הנכרי הברילא הנ"ל שלוחים לארץ וואלחיי לחקור ולדרוש עליהם והשיבו השלוחים שנהרגו והגידו מי הם הגזלנים בשמותיהם נראה דעדות זה לאו מל"ת הוא דבלי ספק הוא שהשלוחים חקרו ושאלו אחד היהודי והנכרי היכן הם וע"פ שאלותן וחקירותן הגידו להם הדבר וזה ודאי משיב על שאלותן ולאו מל"ת הוא ואע"ג דנראה מתוך דברי בעל תרומת הדשן סימן סימן רל"ט דבנכרי אפילו אם שואל וע"פ שאלת הנכרי השיבו דהוי שפיר מל"ת בנ"ד ליכא למימר הכי דאלו התם דשאלת הנכרי לאו כלום הוא טעמא משום דהנכרי המשיב על שאלת הנכרי מימר אמר מאי איכפית ליה לנכרי בישראל ודומה בעיניו כמספר דברים בעלמא ושואל ולפיכך הנכרי המשיב לא משקר אבל הכא בנ"ד שהנכרי השואל אית ליה נפקותא ותועלת בדבר ולפיכך חיישינן שקורי משקר ודי לנו בקולא זו שהקיל הרב בנכרי השואל היכא דליכא נפקותא בנכרי השואל מה שלא נמצא קולא זו בכל התלמוד ובכל פסקי גאוני עולם וכדאי הוא הרב לסמוך עליו בזה אבל הבו דלא לוסיף עליה להקל בנכרי השואל דאית ליה נפקותא בדבר דהא תלמודא סתמא קאמר דבעינן מל"ת ולא חילקו בין ישראל השואל ובין נכרי השואל עוד חזינן תיוהא אחרינא בעדות זו שהרי לא נזכר לא שמו ולא שם עירו לא מדברי השואלים ולא מדברי המשיבים ומי יכול לעמוד ולידע היאך היה החקירה והיאך השיבו לכן אין לסמוך על עדות זה אבל בעדות הראשונים הירש נפתלי ודוד בר יוסף יש לסמוך עליו להתיר האשה כל מה שכתבתי אינו אלא כנושא ונותן בדבר הלכה ובסברות קצת מלבי בזה שכתבתי שעדות הסחורה הנגזלת ועדות האנשים הנהרגים חדא מלתא היא וכיון שהיה מל"ת לעדות הסחורה הוי מל"ת נמי לענין האנשים הנהרגים. עוד כתבתי שאם הנכרי הראשון אומר אני יודע שנהרג כו"ע מודו דסגי בכך אף אם לא פירש כיצד הוא יודע כל זה אינו אלא סברת הלב ונראין הדברים בפשיטות בעיני אמנם לענין מעשה צריכין אנחנו גם קצת הסכמת זקני הוראה שבדורינו מפני חומר אשת איש הלא תראה בשתי תשובות הריב"ש שהביא הב"י שהחליט הדין ע"פ התלמוד וסברת עצמו שאותן נכרים שהעידו התחילו לומר במה עסקתם והכריע הרב שהוא מל"ת גמור בלי ספק ואעפ"כ סיים בסוף דבריו שמפני חומר אשת איש איננו סומך על סברתו כי אם בהסכמת רוב חכמי הארץ שבגליל לא שיסמוך חכם אחד על סברתו וק"ו כמוני היום עץ יבש ולא בינת אדם לי שאין לי לחלוט את הדין כי אם בהסכמת רבני ארץ ובאמת כי נ"ד יותר פשוט מנדון דהריב"ש ומעובדא דפונדקית מאחר שהתחיל הנכרי לדבר מל"ת בענין הסחורה הנגזלת וכמו שכתבתי למעלה ופשוט הוא בעיני דגם הריב"ש יודה בזה להלכה ולמעשה בלי שום פקפוק וראוי לרבני ארץ שלא להחמיר בזה וכיוצא בזה וכ"ש לפי מה שכתב בתשובת הרמב"ם וז"ל שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו וכה"ג כתב הרא"ש בתשובה דמכלוף בן מלול וז"ל הרי את רואה שכמה קולות הקילו חכמים משום תקנת עגונות וכו' וכן ראוי לכל מורה לחזור על כל צדדין להתיר ומה מאד הפליג על זה הרב ר"י קארו ז"ל בתשובה בדין מל"ת בענין שלמה כרוב וצוח ככרוכיא שלא להחמיר כ"כ בנשים עגונות וכן בסברא השנייה שכתבתי שהיכא שעד הראשון אמר שהוא יודע שמת או נהרג כ"ע מודו שדי בכך גם בזה אין לפקפק דהא אפילו את"ל שלדעת תשובת להרמב"ן צריך שיפרש העד הראשון כיצד הוא יודע מ"מ יש לנו לסמוך אדברי הרמב"ם והר"ן ז"ל וק"ו שהרב ר"י קארו ז"ל שבתראי הוא פסק בהדיא בתשובה שהעד הראשון אעפ"י שלא העיד רק מת פלוני סתם עדות מעליא הוא ועלייהו סמכינן דבכ"מ משום עיגונא דאיתתא יש לנו לילך אחר דברי המקילין ולא אחר המחמירין. ואע"ג דמהר"ר איסרל ז"ל בפסקיו וכתביו סימן ר"ך בשם מהר"ם כתב בכל מקום דאיכא פלוגתא בדינים אלו אזלינן לחומרא וכן כתב מורי מהרמ"א בהג"ה ש"ע מ"מ בתשובת רבינו אלי' מזרחי בסימן ל"ו כתב בהדיא דבפלוגתא דרבוותא אזלינן לקולה באשה עגונה והביא ראיה ממסכת עדיות שבשעת הדחק יש לסמוך אדברי יחיד וכתב עוד וז"ל ואין לך שעת הדחק גדול מזה שאם תשאר האשה עגונה כל ימיה ודאי נפיק מיניה חורבא וכ"ש בזמנים האלו שבעונות רבו הפרוצות ונתמעטו הצנועות כ"ש כשהיו המקילין רבים שבודאי ראוי לפסוק כוותייהו עכ"ל הרי שהרב מזרחי בתראי וידע דברי מהר"ר איסרלן ואעפ"כ חולק עליו ואית ליה דיש לילך אחר דברי המקילין ועליו סמכינן דהלכתא כבתראי ומורי מהר"מאי בהג"ה ש"ע אלמלי שראה דברי הרב מזרחי בלי ספק שהיה נוטה נוטה אחר דעתו להקל ואכתי יש לדקדק בדבר זה מפני שראיתי קצת עדים שהעידו בשם הנכרי איך שהשליכו שלמה הנ"ל למים ולא הזכירו ההריגה ומשמע מדבריהם שלא נהרגו אלא השליכו אותן למים בחייהם ונמצא שהעדים מכחישין זה את זה ואע"ג דקיימא לן עד אחד אומר מת ועד אחד אומר נהרג משיאין את אשתו אע"פ שמכחישין זה את זה התם היינו טעמא משום דלדברי שניהם משיאין את אשתו דמה לי מת ומה לי נהרג משא"כ הכא דלדברי העד שמעיד שהשליכו אותן למים בחייהם אין משיאין את אשתו. מ"מ כיון דרוב נכרים העידו שנהרגו תחילה ואח"כ השליכו למים כמבואר בב"ד אזלינן בתר רובה ואע"ג דבנכרי איכא מחלוקת אי אזלינן בתר רובה אי לאו ויש מי שאומר דאפי' ק' נכרים אפי' מל"ת אין מוציאין אותה מהתירא הראשון כמו שכ' הרב ב"י בסי' י"ז בשם תשובת הרשב"א גבי הא שכתב הטור כתב הרמב"ם יצא ישראל מעמנו למקום אחר וכו' והוא שאמר קברתיו כו' נראה דהכא כ"ע מודו דאזלינן בתר רובא דהתם הוא דוקא לא אזלינן בתר רובא מפני שבאין להוניא מהתירה הראשון הא לאו הכי אזלינן בתר רובא ועוד דשום נכרי לא העיד בפירוש שהשליכו אותן למים בעודן חיים אלא שמשמעות דבריהם כך הוא ורוב נכרים העידו בפירוש שנהרגו ואח"כ השליכו אותן למים אין ספק מוציא מידי ודאי וזה אין צריך ראיה וכל זה שכתבתי אינו אלא לענין שיש להתירה לכתחילה כ"ז שלא נשאת אבל אם נשאת פשוט הוא דלא תצא דהא עד אחד במלחמה ובמים דאיבעיא לן בפ' שלום ולא איפשיטא דכתב הרמב"ם בפ' י"ג מהלכות גירושין דלא תנשא ואם נשאת לא תצא אלמא אפי' בספק גמור דמספקא לתלמודא ק"ל דלא תצא מכח ספק ק"ו בנ"ד דאינן אלא פקפוקין קצת שאין עולין על הדעת דלא תצא בשביל זה אלא שאני חוכך לתשו' הריב"ש בסי' תק"ח שכתב על אשה שנשאת בלי התרת ב"ד שהפליג הרב מאד ליסרה ביסורין ותצא מזה ומזה וכל הדברים וכו' ולכאורה גראה דשאני התם שלא היה לה עדות כלל שיהא מספיק להתירא ועוד שהתרו בה הבירורים לבלתי תנשא בעדות זה והיא בזדון לבבה ובעבריינות הלכה ונשאת וכה"ג ראוי להוציאה מבעלה וכיוצא בזה כתב בהגהת מרדכי בסוף יבמות בשם מהר"ם משא"כ בנ"ד שהעידו לפני אנשים נאמנים שבאותו יום שנשאת מיחו בידה ולא רצו לעשות לה החופה עד שאיש אחד העיד במעמד כלם איך שיצא הדין ממני הקטן שהיא מותרת להנשא ועל פי אותו העד עשו לה החופה והנישואין ולפיכך אין כל כך להאשימה ומאחר שנשאת כבר גם יש עדות המעידין כמו שנתבאר בב"ד שע"י אותו עדות יספיק הדין להתירא לא תצא הנלע"ד כתבתי דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל:

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה