משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
קד
האשה גיטל אשת כמר נחמן בן מהר"ר שלמה מק"ק סקאלי אשר העיר לפני כמר יוסף בר יצחק מק"ק טשארטקאיו כי בהיותן במדינת וואלחיי בימות החורף העבר בשנת שע"ו הודיע לו נכרי אחד ע"י ציר איך שיהודי א' שמו יאקובקא מק"ק לבוב נהרג בדרך ויהודים אחרי' עמו וכאשר שמענו השמועה באותו פעם לא היה אפשר לילך ולבקש אחרי יהודים הנהרגים מפני אנשי חיל המלחמה שהיו בארץ אך לערך ג' שבועות אחר השמועה הארץ שקטה ממלחמה ואז הלכתי למקום ההרוגים ומצאתי אחד מהן מכוסה פניו בשלג וקרח והעברתי השלג והקרח מעל פניו והכרתיו מיד בטביעת עין שהוא כמר נחמן בן מהר"ר שלמה מק"ק סקאלי כי לא נשתנה פניו וצורתו כלל גם לא היה חבול בפניו רק מאחוריו ראיתי בו פצע וחבלה. ע"כ עדותו של כמר יוסף הנ"ל:
ונראה דאע"ג דלפי דברי העד הזה הדבר ברור שבשעה שהעד כמר יוסף הנז' ראה את כמר נחמן הנהרג והכיר אותו בטביעת עין היה יותר מג' ימים אחר הריגתו ואנן ק"ל לחומרא כהנך רבוותא דמפרשי ההיא מתניתין דאין מעידין עליו אלא עד ג' ימים מיירי בכל ענין אע"פ שאינו חבול בפניו אין מעידין אלא עד שלשה ימים מ"מ נראה דבנדון זה יש להתיר אפי' אחר כמה ימים דמאחר שנהרג בזמן הקור והצנה בלי ספק שבשעתא חדא אחר הריגתו נקרש ונגלד ונתקשה כעץ וכאבן ואי אפשר לומר מתפח תפח ונשתנית צורתו כי הקור הגדול מונעו ואינו מניחו לתפח תפח ולא להשתנות צורתו בכל זמן שהוא נקרש ונגלד ועדיף האי מלתא טפי מההוא דטבע בדיגלת דאמרינן התם אסבא רבא לדביתהו משום דמיא צמתי. ומשמע שמפני צינת המים לא אתפח והכי איתא בהדיא בירושלמי שהביא הרב המגיד וז"ל מעשה באחד שנפל לירדן ועלה לאחר ק' יום והכירו שצרפתו צנה ושיאו את אשתו ע"כ אלמא שאפי' צנת המים מצמת צמית ואין מניחו לתפח ק"ו השלג והקרח בקור החורף השורף כאש ולפני קרתי קרתו מי יעמוד אפי' אדם בריא לא יכול לעמוד אפי' שעה קלה ומיד הוא נקרש ונגלד כעץ ואבן ואיך נאמר בכה"ג מיתפח תפח ונשתנית צורתו לכן נראה לי שהאשה הנזכרת מותרת להנשא ואין כאן בית מיחוש אך בתנאי שהיה הקור תמים מיום ההריגה עד יום המציאה שמצאו אותו כי אם שיום או יומים בין ההריגה והמציאה פסק הקור והאויר היה חם יש לחוש למתפח תפח כדאמרינן גבי מים מים דבעינן דחזיוהו בשעתיה ה"נ כיון שפסק הקור והצנה יש לחוש למתפח תפח ונשתנה מצורתו. ונראה שיש לחלק דבמים דוקא הוא דאמרינן דבעינן דחזיוהו בשעתיה מפני שצנת המים צנה כל דהוא היא ומיד כשיוצא מן המים נתחמם הגוף ומתפח תפח אבל דבר הנקרש והנגלד מהקור הגדול אעפ"י שפסק הקור עינינו רואות שעדיין הוא נקרש ונגלד יום או יומים ואינו מחמם בשעתיה עוד נראה שיש לחלק דבמים אי מספקא לן אי חזיוהו בשעתיה אי לאו אזלינן לחומרא כמו שכתב הר"ן ז"ל בתשובה דכיון שאין שיעורו אלא שעה אחת אין לתלות ולומר שתוך אותה שעה שנפלט ראהו שיותר מצוי ששהה יותר משעה אחת אבל בנדון זה אי מספקא בין ההריגה ובין המציאה אי פסק הקור והצנה אי לאו אזלינן לקולא ואמרינן שלא פסק ואת"ל פסק שמא לא עמד החום כשיעור יום או יומים לכן כל זמן שלא ידעינן שפסק הקור בין ההריגה והמציאה מספיקא לא חיישינן כל זה נראה בעיני פשוט להלכה ולמעשה אך מפני שהדבר הזה דבר חדש ולא נמצא בשום חיבור גם לא שמעתי ולא ראיתי מרבותי מעשה כזה אמרתי טוב הדבר להקריב המשפט הזה לפני רבותינו בעלי תריסין ובעלי הוראה שאם יסכימו עמדי מוטב ואם לאו אני על הסברת הלב ועל דעתי לבדי לא אסמוך ויהיו דברי בטלין דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל:
אח"כ מצאתי בספר ראב"ן פרק בתרא דיבמו' שכתב וז"ל אין מעידין לאחר ג' ימים אם הוא בימות החמה או שמוטל במקום חמימות אבל בימות הגשמים ומוטל במקום צינה מעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים ואם היה מוטל בתוך המים אם ראוהו בשעה שעלה מן המים מעידין עליו אפי' לאחר שלשה אבל אם שהה לאחר שעלה מן המים אין מעידין עליו דמתפח תפח ואינו ניכר עכ"ל ומי לנו גדול כראב"ן ז"ל שכתב כפשוטו ממש כעין שכתבתי ומאחר שכוונתי דעת גדולים יש לסמוך על הוראה זו:
דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: