אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

קג

קב

שאלה כבד שר אווזא שנרקב במקו' אח' בשיפולי הכבד אי חיישינן למקום מרה ולמקום חיה אי לאו:

תשובה בתחילה צריך לדעת איזהו מקום חיה הרי"ף והרמב"ם הרשב"א והטור כתבו מקום חיה הוא מקום שהיא תלויה בו ודבריהם סתומים וצריכים ביאור ורש"י ז"ל פירש מקום חיה מקום שהיא דבוקה תחת הכליות ועיקר ל"א ביותרת הכבד ע"כ וכתב הרב ב"י שדברי המחברים שכתבו מקום שהיא תלויה בו נוטים ללשון ראשון של רש"י ואני אומר איפכא שדברי מחברים נוטים אא שני ש רש"י שלשון שהיא תלויה בו משמע ביותרת שכל הכבד ברוחב תלויה ביותרת אבל בכליות אינה תלויה כלל רק שכוליא אחת היא דבוקה אל הכבד ועוד דלשון הגמרא במקום שהיא חיה משמע במקום שהכבד חיה מאותו מקום וסברא היא שהכבד חיה מן הלב דרך הטרפש שהכבד דבוקה בו ואין סברא כלל לומר שהכבד מקבל החיות מן הכליות כי ידוע הוא שהלב הוא נותן חיות לכל האברים לקרוב קרוב קו דם והחיות בא לכל אברי הגוף מהחלל שבלב וחכמי הרופאים קורין אותו רוח החיים כי הרוח שבחלל הלב הוא החיים שבכל הגוף ומ"מ דברי המחברים הנזכרים הם סתומים ואין ללמיד מהם דבר ברור אמנם רש"י ז"ל סובר שלשין ראשון הוא עיקר וכן כתב הסמ"ג ס"ג בעשיין וכך הם דברי הר"ן ז"ל אבל ראב"ן סי' רל"ה ותשובת מיימונית סי' ז' והרוקח שפ"א ורבינו ירוחם נתיב ט"ו חלק חמישי אות ח' כתבו מקום שהיא חיה הוא המקום שהיא תלויה ביותרת וכתב רבינו ירוחם שפירוש זה הוא פשוט ונראה שיש לסמוך על דבריהם שהעיקר הוא שמקום חיה הוא המקום שהכבד תלויה ביותרת כי רבים הם ובתראים ודלא כדעת מורי מהר"ם איסרלש ז"ל בספר תורת חטאת בכלל פ"ה בשם באו"ה דמצריך כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא תלויה ליותרת וכזית במקום שהיא דבוקה לכליות ואין להקשות מהא דרב פפא דאמר הלכך בעינן תרווייהו וש"מ דבשל תורה צריך להחמיר כדעת שניהם דשאני התם א כא אלא חד ספיקא ספק במקום מרה ספק מקום חיה דרב פפא לא מספקא ליה איזהו מקום חיה ומשום דליכא אלא חד ספיקא אזלינן לחומרא ובעינן תרווייהו משא"כ לדידן דמספקא לן בפירוש מקום חיה היכן הוא אי במקום כליות אי במקום היותרת דאיכא ספק ספיקא ספק במקום מרה וספק במקום חיה ואם ת"ל במקום חיה שמא האי במקום חיה היינו האי במקום שהיא תלויה ביותרת ולא במקום שהיא דבוקה בכליות דהא רבים ובתראים קים להו הכי א בל אין לומר איפכא ולהכשיר היכא דאיכא כזית המדובק לכליות וליכא כזית במקום תלייתא ביותרת מטעם ספק ספיקא משום דזה לאו ספיקא הוא אלא כעין ודאי דהא בכל מקום קיימא לן הלכתא כרבים ובתראים ואף על גב דלכאורה נראה דהא ספק ספיקא לאו ספק דמתהפך הוא וכבר כתבו קצת רבוותא דבעינן ספק המתהפך דומיא דס"ס דפרק קמא ד כתובות ספק זינתה תחתיו ספק אינו תחתיו ואם ת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון דכל כהאי גוונא ספק המתהפך הוא משא כ בנדון דידן מ"מ נראה דיש לסמוך על הני רבוותא דאית להו דהאי במקום חיה מקו' התלוי ביותרת הוא ואפילו בלא בלא ספק ספיקא נמי סמכינן עלייהו דרבים ובתראים נינהו והשתא נבוא לשאלתינו דהאי כבדא דאווזא נחלקה לשני חלקים חלק אחד גדול מחבירו החלק הקטן אפילו אם ניטלה כולה כשירה כל זמן שחלק הגדול קיים דכולהו איתנהו ביה בגדול למאן דאמר כזית במקום מרה איכא ולמ"ד כזית במקום חיה ובמקום שהיא תלויה ביותרת איכא ולמ"ד שהיא דבוקה לכליות איכא אמנם החלק הגדול אם ניטל או נרקב במקום המרה או במקום הכליות למאן דבעי כזית במקום דיבוק הכליות טרפה אבל אי איכא במקום המרה ובמקום הכליות קיים ושלם רק שניטל או נרקב במקום תלייתה אל הטרפשה כשרה דהא אכתי איכא כזית חיה במקום הטרפשה בחלק הקטן ודע שבדקנו בכמה עופות תרנגולים ואווזים ומצאנו שהחלק הגדול סמוך למרה הוא דבוק לכליות ולא חלק הקטן ולפיכך כל זמן שהחלק הגדול קיים ושלם מלמעלה שהוא המקום הדבוק לטרפשה עד סוף מקום המרה ומעט למטה ממקום המרה אפילו אם ניטל או נרקב כל חלק הקטן וגם בגדול למטה בשיפולי כשרה ולא תקשה לך דא"כ לא ישוער ג' זתים למ"ד דצריך ג' זתים ואפי' ב' זתים לא ישוער שהרי כבר ידעת שהרשב"א ז"ל וכל האחרונים הסכימו עמו ששיעור כזית במקום מרה וכזית במקום חיה לא נאמר אלא בשור הגדול אבל בהמה דקה וכ"ש עוף הכל לפי גדלו ולפי קטנו ולפיכך בכבדא דאווזא אפילו לא ישער במקומות הללו רק כזית אחד או פחות מכזית לית לן בה וחכם עיניו בראשו לשער הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ומ"מ מאחר שיצא הדבר מפי מורי מהר"ם איסרלש ז"ל להצריך גם כזית במקום הכליות חלילה לי להקל ולהרים ראש נגדו אם לא לכבוד שבת או להפסד מרובה וכה"ג. דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל:

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה