משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
צח
מלכי ארץ ורוזנים אמיצי כח ורב אונים עמודי גוצה חכמים ונבונים. המה גאוני עולם מחותניי שני המאורות הגדולים האב"ד הישראלי פ"ה ר"מ מוהר"ר אברהם אשכנזי נר"ו והאלוף המופלג בחכמה ובזקנה מהר"ר מרדכי כ"ץ נר"ו אמרי יושר חכמים כדרבונות נוצצו מפי מכ"ת אלי הקטן על דבר אשה העגונה בתו של כמר קלמן מיושבי קהלתכם אמרתי הן אני עץ יבש איש אשר כמוני היום כלוא בבית כי חשכו הרואות בארובות וביתי ריקן מלחם ושמלה. עם כל זה לקול גזירתכם חשתי ולא התמהמהתי למצוה רבה מלחוות דעתי בשריותא דאשה עגונה כי לפי דעתי אין כאן בית מיחוש כלל כי כל החשש והגמגום אשר כתבתם הוא בעדות של כמר ברוך מצד דיש לחוש שהוא נוגע בעדות מאחר שנטל שכר בשביל שיעיד עדותו ואעפ"כ פסקתם שעדותו כשרה לפי שבסוף נתפשר העד עם האשה שתתן לו דבר קצוב בשכר עדותו הן יועיל עדותו הן לא יועיל דמהשתא לאו נוגע בעדות הוא אמנם בדברי העד השני כמר זנוויל שמואל לא דברתם מאומה וכמדומה לי שפשוט בעיניכם שאין בעדותו ממש כי איננו מספיק להתיר האשה ע"פ עדותו ואני איפכא מסתברא כי עדותו של כמר ברוך לאו כלום הוא בעיני אכן דקדקתי בעדותו של כמר זנוויל ומצאתי שעל פי עדותו לבד יש להתיר האשה ובתחילה נדבר מעדותו של כמר ברוך ואח"כ מעדותו של העד השני כמר זנוייל הנה כתבתם שהעד הזה כמר ברוך שנטל שכר בשביל שיעיד בפני ב"ד מה שיודע ממיתת בעל אשה העגונה הנזכרת מאחר שנוטל בשכרו דבר קצוב אינו נוגע בעדות בעדו' זו כלל בשביל השכר ועדותו עדות מעליא הוא ולפיכך האשה מותרת להנשא מאחר שאינו נוגע בעדות ותמיהני מאד על הדברים הללו שיצאו מפי גאוני עולם ולא מבעיא לפי מעמד הראשון שעשה העד כמר ברוך עם האשה שאם יועיל עדותו שתהיה מותרת להנשא שתתן לו האשה שכר כך וכך ואם לא יועיל עדותו תתן לו פחות מסך זה שזה ודאי נוגע בעדות הוא ועדותו בטל ופסול מדאורייתא הוא וכל מה שהעיד באותו פעם פסול מדאורייתא וזה פשוט בכמה מקומות בתלמוד ונפסקו המחברים ובטור ח"מ סימן ל"ז שאפילו מי שאין לו הנאה אלא בדרך רחוקה אין בעדותו כלום כגון האומר תנו מנה לעניים אין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר וכן לענין ס"ת אפי' סיל ק לא מהני וק"ו בנ"ד דנוגע בעדות ממש הוא ובטור ח"מ סימן קכ"ג גבי מורשה שקבל שכר כתב בשם הרמב"ן והרבה מהמחברים שכל מורשה שיש לו חלק במה שמוציא מהנתבע אפילו קרוביו אסורין להעיד ולפיכך בנ"ד לפי מעמד הראשון פשוט דנוגע בעדות הוא ולא מבעיא לן אלא אפילו מעמד האחרון שנוטל העד שכר דבר קצוב בין יועיל עדותו בין לא יועיל עדותו והשתא אינו נוגע בעדות כל וכה"ע גבי מורשא כשר להעיד. מ"מ נ"ד לא דמי למורשה דשאני גבי מורשה אינו נוטל שכר בשביל שיעיד רק בשביל שהוא מורשה אבל הנוטל שכר בשביל שיעיד פשוט הוא דעדותו בטילה אע"ג דאינו נוגע בעדות דהא משנה שלמה היא במסכת בכורות בפרק עד כמה הנוטל שכר לדין דיניו בטלין להעיד ועדותן בטלין והך מתניתין לא מתוקמא אלא בנוטל דבר קצוב הן יועיל עדותו הן לא יועיל עדותו דאי בנוטל שכר על מנת שיועיל עדותו איצטריך מתניתין לאשמועינן דנוגע בעדות עדותו בטל ועוד דסיפא דנוטל שכר להעיד דומיא לרישא דנוטל שכר לדין ורישא ע"כ לא מתוקמא בנוטל שכר לדון על מנת שיזכה בדין אלא בין יזכה בין לא זכה דיניו בטלין דהא מסיק שם בגמ' מנא ה"מ אמר רב יהודא אמר רב דאמר קרא ראה למדתי אתכם וגומר מה אני בחנם אף אתה בחנם ומשמע דבחינם לגמרי בעינן שלא יטול שום שכר בעולם וסיפא דהך מתניתין נמי הכי מוכח דקתני ונותן לו שכרו כפועל בטל ומשמע דאין שום צד היתר ליטול שכר של אות' מלאכה ויבטל הימנה וכן פי' רש"י שם ועוד דבפרק שני דייני גזירות מוכח שאפי' שכר טירחא ב בעלמא אסור דיניו בטלין דהא התם תניא ושוחד לא תקח מת"ל אם ללמוד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי הרי כבר נאמר לא תטה משפט אלא אפי' לזכות את הזכאי לחייב את החייב אמרה תורה ושוחד לא תקח והשתא למילף מקרא דראה למדתי אתכם מה אני בחנם וכו' מקרא דלא תטה משפט ומקרא ושוחד לא תקח נפקא אלא וודאי מהני קראי דלא תטה ושוחד לא תקח לא נפקא לן לא לזכות את החייב או לזכות את הזכאי אבל שכר טרחה לא נפקי מהני קראי לכך איצטריך האי קרא דראה למדחי וכו' למילף מיניה דאפי' בשכר טרחה נמי אסור וכן מוכח נמי עוד התם דאמרינן קרנא הוה שקיל איסתרא מזכאי ואיסתרא מחייב ופריך היכי עביד הכי והכתיב ושוחד לא תקח סיק שם קרנא בתורת אגרא הוה שקיל ופריך אאא אגרא מי שרי והתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלין הרי לך בהדיא דמתניתין דהנוטל שכר לדון דיניו בטלין מיירי אפילו אינו נוטל שכר אלא בתורת אגרא אפי"ה דיניו אאא ומדרישא דהנוטל שכר לדון מותקמא בנוטל שכר בתורת אגרא סיפא דהנוטל שכר להעיד נמי מיתוקמא בנוטל שכר בתורת אגרא הנה מוכח שפיר דהנוטל שכר להעיד אפילו בדבר קצוב ואפילו בתורת אגרא שאינו נוגע בעדות אפ"ה עדותו בטלה וכן נראה נמי דברי הר"ן ז"ל בסוף פרק האיש מקדש שכתב שם דהא דתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלין להעיד עדותיו בטלין לאו מטעם דנוגע בעדות הוא אלא מטעם למי שיודע להעיד חייב הוא להעיד כמו הדין שחייב הוא לדון ואם אינו רוצה להעיד עד שיתן לו שכר קנס הוא שקנסו חכמים שיהא מעשיו בטלין ע"כ ומדכתב הר"ן לאו מטעם דנגוע בעדות הוא אלא אם אינו רוצה להעיד עד שכר וכו' משמע בהדיא דאפילו אם אינו נוגע בעדות רק שנוטל שכר בתורת אגרא אפ"ה עדותו בטל וכן מדנקט קנס הוא שקנסו משמע נמי בכי האי גוונא דנוטל בתורת אגרא דאי לאו בתורת אגרא לאו קנס הוא דהא נפקא לן מלא תטה משפט ומלא תקח שוחד דפסול מדאורייתא כמו שכתבנו למעלה וכן מוכח נמי מדברי רבינו ירוחם במשרים נתיב ב' סוף חלק ז' שכל שכר שנוטל העד אפילו בתורת אגרא עדותיו בטלין שהוא ז"ל לא התיר שום שכר רק זקן שמרכיבו על החמור או כפועל בטל שבטל ממלאכתו מטעם דבכה"ג אינו נוטל שום שכר בשביל העדות וכתב עוד שאם החזיר העד השכר שנטל וחזר והעיד באותו עדות עדותיו קיימת ואם לא החזיר כולם בטלין ואפילו לקח משניהם מתובע ונתבע שאין שום הטייה עכ"ל. ואע"ג דרבינו ירוחם כתב סתם שאם נטל שכר משני בעלי דינים מתובע ונתבע שעדותו בטל מ"מ נראה דיש חילוק בזה דדוקא בתורת אגרא בשכר טרחא אבל אגר בטילה אפילו בטילה דלא מוכח דיניו דין ועדותיו עדות אלא שמכוער הדבר לכתחילה כדאמרינן בסוגיא דשני דייני גזירות אמנם אגר בטילה דמוכח כגון קרנא דהוי תהי באמברא דחמרא ויהבי ליה זוזא וכגון רב הונא דאמר הבי לי גברא דדלי לי בחרקאי כגון זה פשוט הוא דמותר הוא אפילו לכתחילה ויהיה איך שיהיה שמעינן מדבריו דתורת אגרא משכר טרחא ודאי אסור ועדותיו בטל מכל הנ"ל שהנוטל שכר לעדות אעפ"י שאין נוגע בעדות עדותיו בטלין הילכך בנ"ד אע"ג שנתפש' לבסוף על סך פחות מסך הראשון ויתן לו כפי אשר נתפשר עמו הן יועיל עדות הן לא יועיל ודאי הפשרא היא מועלת לענין שאינו נוגע בעדות אבל מ"מ הוא נוטל שכר כדי להעיד ועדותיו בטלין גם השבועה שהשבעתם את העד להגיד האמת לאו כלום הוא כי אין בכח השבועה הזאת להוציאם מדין הנוטל שכר להעיד עדותיו בטלין לכן נראה שאין תקנה לאותו עדות שהעיד כמר ברוך עד שיחזיר כל השכר שלקח ואח"כ יחזיר ויעיד אותו העדות כמו שכתב כל זה הר"ן ז"ל בשם הרמב"ם בפ' האיש מקדש וכן כתב נמי מורי מהרמא"י בש"ע סי' ל"ד:
ונראה דדוקא בכי האי גוונא מועיל חזרת ממון כשאינו נוטל אלא בתורת אגרא דלאו פסול דאוריתא הוא אלא קנס הוא אבל כל שנוטל שכר על מנת שיועיל עדותו נוגע בעדות הוא ופסול מדאורייתא ואפי' החזיר הממון לא מהני. סוף דבר העד ראשון אין תקנה להכשיר עדותו עד שיחזיר השכר ויחזיר ויעיד אמנם העד השני כמר זנוויל שהעיד איך ששאל הוא יהודי אחד על כמר קלמן מלבוב וחתנו ר' בנימן בעל העגונה והשיב לו היהודי שזה ר' בנימן כבר מת באויר לפי דעתי שיש לנו לסמוך על העד הזה ולהתיר האשה אבל מאחר שמכ"ת העמדתם יסוד התיר האשה על עדות של כמר ברוך ועדות זה של כמר זנוויל לא עלה על דעתכם לא ברמז ולא ברמיזה על כן מוכרח אני לחזור על כל הצדדים ולעיין בדקדוק מאי תיוהא ופקפוק ראיתם בעדות זה אם בשביל שלא הוזכר בעדות זה לא שם אביו ולא שם עירו ואנן בעינן שם אביו ושם עירו כדתניא בתוספתא הלא גם בעד הראשון שסמכתם עליו לא הוזכר שם אביו ושם עירו רק שבאחרונה כשנשבע בפני ב"ד העיד שזה ר' בנימן הוא חתנו של כמר קלמן ועל זה סמכתם והדין עמכם דמה לי שם אביו או שם חמיו כדמוכח בפרק האשה בעובדא דר' יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי ובהגהות מרדכי דסוף יבמות בעובדא דנכרי אחד שאמר מעולם לא הרגתי אלא יהודי אחד שהיה מוליך עשרה ליטרין ששלחה מרת יהודית לאחיה וכן מוכח בכמה דוכתין בתלמוד ובפוסקים וכן מצאתי נמי בתשובת הרב הגדול ר"י קארו סימן ד' מהלכות מל"ת וז"ל ובנ"ד כיון שאמר שאחד מאותם היהודים שנהרגו היה גיסו של ברוך שהיה משרת ליעקב וולא"גי הוי כאילו מזכיר שמו ע"כ וא"כ ה"ה נמי בעדות של כמר זנוויל כששאל אותו על קלמן וחתנו רבי בנימן והשיב לו שזה ר' בנימן מת והיינו שמו ושם חמיו ומאי אולמיה דעד הראשון מעד השני ואם מפני שהעד השני העיד בדרך קצרה שזה ר' בנימן כבר מת ולא פי' בירור הדברים איך הוא יודע שמת אם ראה אותו מת או שמע והיאך היתה המיתה משא"כ בעד הראשון שפירש שמת בכפר קאן אצל בעל הבית ששמו מיכאל והראה לו שם כליו וחפציו ושטרי חובות של זה ר' בנימן שמת וכמה בירור דברים של ודאי שהוא מת ולכך יש לסמוך על עד הראשון משא"כ בעד השני שאין כאן בירור כלום גם זה לאו מלתא מילתא הוא שהרי אנן קי"ל כת"ק דר' טרפון דלא בעי דרישה וחקירה ואע"ג דמדברי הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות גירושין משמע דבעינן דרישה וחקירה שהרי כתב שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת אם העיד בדבר בירור נאמן ומשמע דבעי דרישה וחקירה י"ל היינו דוקא כשהעד בפנינו אבל אם אינו בפנינו שא"א לחקור ולדרוש עדותו עדות מעליא היא וכן כתב שם הרב המגיד שאין דנין אפשר מאי אפשר ונראה דאי קשיא מידי בעדות של כמר זנוויל הא קשיא שמא אחר שהשיב לו היהודי שזה ר' בנימן כבר מת הוא באויר לכאורה נראה דאינו נאמן עד שיאמר וקברתיו דאיכא למיחש לבדדמי כמו במלחמה או במים והכי אמרינן בפ' האשה שלום דבר אמרי לה הרי הוא כמלחמה ואמרי לה אינה כמלחמה ופסק הטור כלישנא קמא דמחמיר וכן כתב רבינו ירוחם וכן כתב הר"ן בתשובה שהביא הרב כ"י סמוך קודם לזה ענין אמנם הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכות גירושין פסק כלישנא בתרא לקולא וכן פסק הרב ב"י בשו"ע בסימן י"ז. ונראה דאפי' מאן דמחמיר לא מחמיר אלא באשה עצמה ולא בעד אחד דהא בגמרא משמע דאאשה עצמה קאי שאומרת מת בעלי בדבר דמסיים שם אמרי לה כמלחמה דאמרה בדדמי ואמרה לה אינה כמלחמה דסמכא אדאמרי אינשי שב שנין הוו מותנא ואינש בלא זמנא לא אזיל וכן הוא נמי לשון הטור שכתב או שיש דבר בעולם ובאה ואמרה שמת בכל אלו דינו כמלחמה ואינה נאמנת ואם כן יש לנו לחלק ולומר דעד כאן לא פליגי אלא באשה עצמה אבל בעד אחד דברי הכל נאמן אפי' אי לא אמר וקברתיו דהא אשכחן במת במלחמה שיש חילוק בין אשה עצמה לעד אחד להרמב"ם כדאית ליה ולשאר רבוותא כדאית להו אמנם הר"ן ז"ל בתשובה הנזכרת כתב בהדיא דגבי דבר אין לחלק בין אשה עצמה לעד א' ובתרווייהו בעי שיאמר וקברתיו אך נראה שהר"ן ז"ל גירסא מוטעת נזדמנה לו בספר הרמב"ם שהיה כתוב היה דבר בעילם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ואגירסה זו סמך הר"ן ז"ל ופסק לחומרא כדאיתה בתשובה הנזכרת אבל בספרי הרמב"ם שבפנינו כתוב נאמנת וגירסה זו שבפנינו נכונה היא לפי הטעם שכתב הרמב"ם ז"ל ועל גירסא זו סמך הרב ב"י בסימן י"ז גבי ואם באה ואמרה מת תחת מפולת וכו' או שיש שילוח נחשים ועקרבים וכו' או שיש דבר בעולם וכו' גם הרב המגיד תופס גירסא זו דנאמנת לקולה ע"ש ואלו ידע הר"ן ז"ל הגירסא האמיתית אפשר שהיה סומך על הרמב"ם ז"ל לקולא בין באשה עצמה בין בעד אחד ולפיכך אין ראיה כלל מדברי הר"ן ז"ל. ושפיר מצינו לחלק בין אשה עצמה לעד אחד ועד כאן לא פליגי אלא באשה אבל בעד אחד דברי הכל הוא דנאמן ועי"ל דאפילו מאן דמחמיר דהיינו דוקא בעד שהעיד על המיתה שראה אותו מת ושאלנו אותו על הקבורה ואמר לא ידעתי אבל מי שמעיד סתם פלוני מת בדבר ולא שאלנו על הקבורה אפשר לומר דבכה"ג לא מחמרינן כולי האי גבי דבר משום דאיכא למימר שזה העד לא ראהו מת או נקבר רק ששמע מפי אחרים שמת ולא נתן לב לדעת אל הקבורה דלאו כולי עלמא דיני גמירי שצריך לומר וקברתיו ומלתא דלא רמיא עליה דאינש לא מדכר ועוד מצאתי בתשובת הרב הגדול ר"י קאר"ו סי' י"א מהלכות מל"ת שכתב בהדיא שאפי' הרמב"ם ז"ל אינו מצריך לומר וקברתיו אלא מעד שראה המיתה או ההריגה אבל האומר שמעתי שמת או נהרג אינו צריך לומר וקברתיו ומביא ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל עיין עליו ונראה בנ"ד אפי' אמר העד שראו מת ולא הזכיר קבורה אפילו הכי עדות מעליא הוא שהרי אפשר לומר שזה העד ראה המיתה והקבורה ומה שלא העיד על הקבורה הוא מפני שלא ידע שצריך להעיד על הקבורה מאחר שלא שאלוהו על זה וכל כה"ג יש לסמוך אדברי מקילין' ועי"ל דאפי' את"ל דליתא להנך חילוקים שכתבתי ולא מחלקינן בין אשה עצמה לעד אחד גם אין לחלק בענין אם העד לפנינו או אינו לפנינו מ"מ כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא יש להקל בעיגון אשה דהרבה הקילו חכמים בעיגון האשה שאפילו נכרי או קרוב או פסול יכולין להעיד בעיגון אשה ושאר דברים שהקילו חכמים ואף ע"ג דמהרא"י בפסקים וכתבים סימן ר"ך בשם מהר"ם כתב כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא יש להחמיר באיסור אשת איש וכן כתב מורי מהרמא"י בהג"ה ש"ע מ"מ מ"מ בתשובת רבי אליה מזרחי סימן ל"ו כתב בהדיא היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אזלינן לקולא באשה עגונה והביא ראיה ממסכת עדיות ודבריו נכונים מאד בעיני עיין עליו והרב המזרחי בתראי הוא וידע דברי מהרא"י ז"ל ופליג עליו בזה והלכתא כבתראי סוף דבר על עדות כמר זנוויל אני סומך להיותי סניף עמכם להתיר האשה העגונה מרת פיגלה בתו של קלמן הנזכר אם דעת מעלתכם מסכמת לדעתי אמנם עדותו של כמר ברוך אין אני סומך עליו כי הנוטל שכר להעיד עדותו בטילה אם לא שיחזיר השכר ואחר כך יחזיר ויעיד פעם שנית אע"ג דמדברי מורי מהרמא"י ז"ל בהג"ה משמע דבחזרת השכר לבד הוא סגי ואין צריך לחזור ולהעיד שנית דבריו אין נראין בעיני מאחר שכבר בטלו העדות אין כאן עדות כלל וכן נראין דברי הר"ן ז"ל בשם הרמב"ם שכתב וכן אם החזיר ממון לבעלים וחזר והעיד באותה עדות עצמה מקבלין הימנה וכן כתב רבינו ירוחם בהדיא ודבריו הבאתי למעלה וכפי הנראה מתוך הב"ד שהוגבה בק"ק לבוב וכן שמעתי מפי כמר קלמן אבי האשה העגונה שזה העד כמר ברוך הטריח עצמו והלך ממקום למקום והוציא הוצאות מכיסו בשביל האשה העגונה כדי שיהיה לה עדות שתהיה מותרת להנשא זה ודאי פשוט בעיני שצריך להחזיר לו כל הוצאות שהוציא מכיסו ואין בזה משום הנוטל שכר להעיד דלא גרע מזקן שמרכיבו על החמור או כפועל בעל ממלאכתו. הנראה בעיני כתבתי ואתם עשו כטוב בעיניכם. דברי הק' בנימין אחרן ב"ר אבדהם סלניק ז"ל: