משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
עו
הגם כי ביריד יערסליו שע"ב לפ"ק נועדו יחדיו גאוני עולם המה ראו כן תמהו אודות הקול שיצא על הגט הניתן בק"ק ווינ"א עד שבמעט כולם יחדיו הסכימו לדעת אחת לבטל הקול ההוא ולהכשיר הגט ושתהא האשה הזאת מותרת להתנסבא לכל די תצביין ואנש לא ימחא בידה. גם אנכי הק' הייתי במנין עמהם כמבוא' בפסק שכתבתי ביריד הנ"ל אך מיראה ופחד חומר אשת איש היה נדון רוחי בקרבי לאמר אולי משגה הוא ושגיאות מי יבין מגודל הטרדות ואפס הפנאי שביריד ושמעתתא בעי צילותא ויותר בזה שלא היה בידי שום ספר ולעיין בדבר. על כן אחרי בואי לביתי לשלום נתת אל לבי לדרוש ולתור על הדבר בעיון רב מתוך התלמוד ומתוך ספרי המחברים עד שיגעתי ומצאתי אמרות טהורות ומזקקות ככחי אז כחי עתה להתיר האשה ולבטל הקול ואף דקי"ל כנהרדעי דלא מבטלינן קלא הלא הוא מבואר בפ' המגרש דאמר דאמר רב אשי התם והוא דאיתחזק בבי דינא כלומר שבדקו ב"ד הקול ומצאו שיש בו ממש וכדאמרינן התם אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהיו נרות דולקות וכו' ויאמרו פלוני' נתקדשה לפלוני ותו אמרינן התם אמר רב לא ששמעו קול הברה אלא וכו' עד שמגיעין לדבר ברור מכל זה שמעינן דכל קלא דלא איתחזק בב"ד בדבר שיש בו ממש לאו קלא הוא ובטלינן ליה לכו"ע הלכך קול זה שיצא על הגט שניתן בק"ק ווינ' לא די דלא איתחז' בב"ד אלא אדרבא כל גדולי הדור נתוועדו יחדיו בעיר יערסליו ובדקו אחרי הקול ומצאו שאין בו ממש ועוד שהקול הזה שהיו העולם מרננים וחשדו את קרובי האשה שהטעו את המגרש עד שנתן הגט ובטעות נתן הגט וזהו אמתלא דאמרינן התם במתניתין ובלבד שלא יהא שם אמתלא איזהו אמתלא גירש איש פלוני את אשתו על תנאי וכו' זו היא אמתלא וכל היכא דאיכא אמתלא לאו קלא הוא וכדאמרינן התם בגמרא ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה באיצפה דתוחלא ואמרינן אפילו למ"ד לא מבטלינן קלא בהא מבטלינן קלא מימר אמרי עיינו בהו רבנן בקידושי ולא הוה בהו שוה פרוטה ותו אמרינן התם ההיא דנפקא עלה קלא דאיקדשה לחד מבני פלניא כו' מימר אמרי עיינו בהו רבנן בקידושי וקידושי קטן הוי ובנדון זה נמי אמתלא גמורה היא המשברת את הקול דמימר אמרי עיינו בהו רבנן בגיט' וגט כשר הוא ולא בטעו' הוא כלל ומבטלינן ליה לקלא לכו"ע ועוד אמרינן התם דלא חיישינן לקול אם לא שיצא הקול באותו יום ובאותו עיר מש"כ הכא שהגט ניתן בווינא והקול יצא ביערסליו כמה חדשים אחרי נתינת הגט ודי בזה לביטול הקול אמנם בעיקר מלתא שהמערערין אומרים שגט בטעות הוא מחמת שהבטיחו את המגרש בבטחון גמור ואמרו לו שכאשר יקום מחליו תחזור ותישא אותך ואף אם יאמר הרב המסדר את הגט שיהא גט גמור בלי שום תנאי בעולם וגם אתה תתרצה בכך זהו כדי לצאת ידי דין הגט אבל מ"מ אם תעמוד היא מחוייבת לחזור ולישא אותך ועל דעת כן נתן הגט ואלמלא שהיה יודע שלא תחפץ לקחתו לא היה נותן הגט עוד אומרים המערערין שאב ואם המגורשת השקהו להמגרש סם שיפול על ידו למשכב לומר שהוא ש"מ וגם העמידו עליו רופאים שיאמרו מסוכן הוא ובזה מצאו ידם לפתות את המגרש ליתן את הגט ולולא זאת לא התרצה מעולם ליתן גט בטעות הנה גם כל אלה דברי רוח הן מכמה טעמים חדא שהרב המסדר את הגט הנ"ל בק"ק ווינ"א הוא המופלג בחכמה וחסידות מהר"ר פלק כהן נר"ו עמד בפנינו ביריד יערסליו וצווח ככרוכיא שכל זה שוא ושקר גמור הוא ואויבים קרובי המגרש הוא דאפקוה לקלא כדי להצריכה גט שני ותהיה מוכרחת למלאות אמתחתו ברצי כסף ותרקבי דדינרי גם צווח מהרר"ף נר"ו שהגאון מהר"ר הענדל ז"ל קודם שנתבקש בישיבה של מעלה היה בחבורתו ונצטרף עמו בנתינת הגט ולא שמעו ולא הרגישו שום רמז משום ערמה ותחבולה בעולם ואלמלא הרגישו בשום פקפוק ונדנוד בעולם חלילה לנו להוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידינו גם במעמד נתינת הגט היו שאר אנשים חשובים מפראג ומשאר קהילות קדושות ולא נשמע ולא נראה שום דבר חיצוני גם עשינו כפי מנהגינו לעשות בכל גט לשאול את פי האנשים העומדים בשעת נתינת הגט שחרם ר"ת הוא שלא להוציא לעז אחרי נתינת הגט על הגט ומי שקשה לו שום דבר בגט זה יאמר מיד במעמד הזה והנה לא היה שום נודד כנף פוצה פה ומצפצף באותו פעם גם נתעכב שם מהר"ף איזה ימים אחרי הנתינה ולא נשמע שום קול לעז בעולם וא"כ מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לבדוק מן המזבח ולמעלה ולהרהר אחרי אלו שני המאורות הגדולים ועוד שאף אם יהיה ממש בדברי המערערין מ"מ אין בדבריהם ממש לפסול את הגט ואע"ג דאמרינן פרק מצות חליצה חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול התם לאו בכה"ג מיירי שהטעוהו אותו בדברים בעלמא. אלא מיירי התם שהחולץ או המגרש התנה בתנאי כפול כגון שאמר על מנת שתתן לי מאתים זוז אז יהיה או החליצה או הגט כשרים ואם לא תתן יהיה הגט או החליצה פסולים בכה"ג הוא דאמרינן חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול כמו שפירש"י שם וגם הרא"ש וטעמא דמלתא דכל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן התנאי בטל והמעשה קיים הלכך גבי חליצה שאינו דומה לתנאי בני גד ובני ראובן שהרי אינו יכול לחלוץ על ידי שליח התנאי בטל והמעשה קיים אע"פ שאין נותנת לו שום דבר ואע"פ שהתנה בתנאי כפול אבל גבי גט שיוכל לגרש ע"י שליח והרי הוא דומה לתנאי בני גד ובני ראובן התנאי קיים והלכך אי לא נתנה לו מאתים זוז הרי לא נתקיים התנאי והוי גט מוטעה בכה"ג והגט בטל ומשמע דדוקא כשהיה תנאי כפול בגט אז הוי גט מוטעה אי לא נתקיים התנאי אבל כל כמה דלא איכפיל ליה לתנאיה כגון בנ"ד אע"ג דדעתו היתה בכך על הבטחון שהבטיחו אותו לאו כלום הוא והגט כשר דאינו אלא גילוי דעתא בגיטא וקי"ל כאביי בפרק השולח דאמר גילוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא ובדיני ממונות הוא דאמרינן גילוי דעתא מלתא היא גבי ההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל ולפעמים דאפי' גילוי מלתא לא בעי אלא אומדנא בעלמא כמו גבי שטר מברחתא וההוא ששמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחר וכו' אבל בגיטין וקידושין אינו מועיל שום גילוי דעת ואומדנא אך בעינן תנאי גמור וכפול דוקא. וכן היא מסקנת הרמב"ם בפ"ו מהלכות אישות והרא"ש פרק מי שאחזו ופרק אלמנה ניזונת ובתשובת הרא"ש ובטור א"ה סימן ל"ח וסימן קמ"ג דבעינן תנאי כפול בין לקולא בין לחומרא אמנם הרב ב"י בא"ע סימן ל"ח הביא דעת מקצת רבוותא דס"ל דבגיטין וקידושין בעינן תנאי כפול דוקא לחומר' אבל לא לקולא ובש"ע משמע מדבריו שיש לחוש לדבריהם אבל מורי מהרש"ל ז"ל בתשוב' סי' כ"ד כתב בהדי' דבגיטין וקידושין בעינן תנאי כפול בין לקולא בין לחומרא וכן נראה לי עיקר דבכמה מקומות בתלמוד מצינו בהדיא דבעינן תנאי כפול אפילו לקולא ועוד נראה שאפילו אם התנה המגרש בתנאי כפול קודם הכתיבה שאם יעמוד תחזור ותישא אותו אפ"ה הגט גט לפי מנהגינו שהמסדר את הגט קוד' הנתינה מבטל כל תנאי כתקנת ר"י מפריש שאין נותנין גט על תנאי אפי' גט ש"מ כמו שאנו נוהגין עכשיו לבטל כל התנאים קודם הכתיבה ולחזור ולבטל קודם הנתינה א"כ דבריו האחרונים הם עיקר ומבטלין דבריו האחרונים לדבריו הראשונים ואע"ג דאנן סהדי דדעתו ולבו תמיד על התנאי הזה ואפילו אם מבטל בפירוש כל תנאי בשעת נתינת הגט אפ"ה דעתו ולבו תמיד על התנאי שהתנה קודם הנתינה מ"מ לא הוי אלא גילוי מלתא בעלמא דאינו מועיל בגט ויותר מזה אפי' אם אמר קודם הנתינה שאפילו אם יבטל התנאי בשעת נתינת הגט לא יועיל אותו ביטול אלא התנאי יהא קיים אפ"ה כשביטלו אח"כ דבריו האחרונים עיקר והתנאי בטל וראייה מפרק האומר משקלי עלי דאמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא פשיטה לא צריכה דעשייה וארצי מ"ד בטולי בטלי למודעיה קמ"ל כו' עד דמבטל ליה למודעא קמא ומסיק הר"ן בפרק השולח מהא דרב ששת דאפילו אי מסר מודעא גם על ביטול המודעא ועל ביטול הביטול כיון בדבריו האחרונים מבטל לדבריו הראשונים נתבטלו דבריו הראשונים לגמרי והא התם במלתיה דרב ששת דידעינן באונסיה שהרי כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ועד שיבטל כל המודעות דאית לן לומר דעל ידי הכפייה הוא מוכרח לבטל בפיו אבל בלבו לא גמר וביטל ואפ"ה כי אמר ע"י הכפייה רוצה אני מועיל לבטל הכל ק"ו בנ"ד שביטל הכל מרצון הטוב ולא היה כאן שום כפייה מתחילה ועד סוף שיועיל לבטל כל תנאי וכל מודעא שמסר ואין להקשות דשאני התם ההיא דרב ששת דהתם הוא דלא הקפידו חכמים אף אם לא יבטל בביטול גמור בלב משום דהתם מיירי מהנך שכופין אותן להוציא דכל עצמו של הגט כפייה הוא ובע"כ מגרש והלכך לא חשו חכמים אף אם לא יבטל בלב שלם אלא שמוציא מפיו שמבטל שיועיל כיון שמדין הוא לכפותו מעיקרא מש"כ בגיטין דעלמא וי"ל דלית לן לחלק בין גט מהנך שכופין אותן להוציא לשאר גט דעלמא אלא בעניינים הנעשים קודם הכתיבה של אלו כופין ולאלו אין כופין אבל מתחילת הכתיבה עד אחר הנתינה אלו ואלו שוין הן ואין ביניהם חילוק כלל ומה שכשר בזה כשר בזה ומה שפסול בזה פסול בזה דאל"ת הכי הא דאביי בפרק השולח דסבר גלוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא ואמר אביי מנא אמינא לה דרב יהודה אשקליה גיטא לחתניה דר' ירמיה ביראה ביראה ובטליה תנא ואשקליה כו' עד דאמר להו לסהדי אותיבי קרו באודנייכו וכתובו ליה ואס"ד דגילוי דעתא בגיטא מלתא היא הא קא חזו דרהיט בתרייהו ע"כ והשתא מאי ראי' מהכא לאביי דלמא שאני התם שהיה מהנך דכופין אותו להוציא והלכך לא הקפיד רב יהודא בגילוי דעת שלו שהרי דין הוא לכפותו אבל בגט דעלמא דלמא גילוי דעת מלתא היא עד דידעינן דמבטל בלב שלם אלא ע"כ יש לנו לומר דס"ל לאביי דאין לחלק כלל בין גט מהנך דכופין לשאר גט מתחילת כתיבה ואילך אלא שוין הן בהלכותיהן וכן משמע התם מדברי הר"ן שאין לחלק ביניהן ואכתי איכא למידק בנ"ד לפי דברי המערערין שאומרים שמעולם לא היה ש"מ אך שע"י סם שהשקהו וע"י הרופאים שהעמידו עליו לומר שהוא מסוכן התרצה ליתן גט א"כ גרע נ"ד משאר גט על תנאי ולא נתקיים דאפ"ה הגט גט לפי שבשעת נתינת הגט יש בידה לקיים התנאי ולא הוברר בשעת נתינת הגט שלא תתקיים התנאי אח"כ אלא גט מעליא הוא מעיקרא ואין בו ריעותא כלל אף שבסוף לא נתקיים התנאי אבל הכא כל עצמו של הגט מעיקרו בטעות הוא שאלמלא היה יודע המגרש שאינו ש"מ לא היה עולה על דעתו ליתן גט מעולם והם המה שהטעוהו טעות זה ואיכא כאן ריעותא בעיקר הגט בתחילתו ואף אי ליכא כאן תנאי כלל. מ"מ הוי טעות בגט הא נמי ליתא דהא תנן בפרק השולח המוציא את אשתו משום איילונית רבי יהודא אומר לא יחזיר וחכמים אומרים יחזיר ומסיק שם בגמרא דבהא פליגי ר' יהודא חייש לקלקולא דלמא יאמר אלו הייתי יודע שאינך איילונית לא הייתי מגרשך ולפיכך אומרים לו קודם גירושין הוי יודע שהמוציא אשתו משום איילונית לא יחזירנה עולמית ורבנן לא חיישי לקלקולא ומסי' רבא מאן חכמים ר' מאיר דאמר בעינן תנאי כפול והכא במאי עסקינן בדלא כפליה לתנאי ופי' רש"י שלא אומר בשעת גירושין אלא הוי יודע שמשום איילונית אני מוציאך ולא א"ל ואם אי אתה איילונית לא יהא גט דהשתא הוי גט אפי' אינה איילונית ולא מצי לקלקלא ע"כ והשתא אליבא דחכמים אע"ג דלא כפליה לתנאי מאי הוי סוף סוף כשיתגלה הדבר שאינה איילונית נתברר הדבר שבשעת גט טעות היה שהרי הוא אמר בפירוש שמשום איילונית הוא מוציאה וטעות הוא בידו ונמצא הגט בטעות אלא ודאי דאע"ג דבשעת גירושין איכא טעות כל כמה דלא כפליה לתנאי בשעת גירושין אמרינן דגירושין גמורים הן דבכל ענין מתגרשה בין תהיה איילונית בין לא תהיה איילונית אף כאן בנ"ד כיון דסתם קא יהיב גיטא דעתו על גירושין גמורין בין שהוא ש"מ בין שהוא ברי ומה שטענו עוד המערערין שנכוף את המגורשת לישא אותו מחמת החרם שהטילו ביניהם ועוד טוענין שאף בלי חרם הדין הוא שאם יעמוד הגט הוא בטל למפרע כבר מבואר כל זה בפסק הראשון שכתבתי ביריד יערסליו שכל זה דברי רוח הם ואינו צריך לחזור ידי בזה שנית כלל העולה בידינו שהאשה הזאת מותרת היא להנשא לכל מי שתרצה כי הגט גט גמור וכשר הוא ולא חיישינן לא לקול שיצא ביריד יערסליו כי אין בו ממש כאשר ביארנו וגם אין לחוש לבטחון שהבטיחו אותו קרובי האשה שאם יעמוד תחזור לישא אותו. גם לא חיישינן לדברי המערערין שאומרים שהושקוהו סם להמגרש ונמצא שגירושין בטעות הוו לכל זה לא חיישינן חדא דאין להרהר אחרי גאוני עולם מסדרי הגט הגאון מהר"ף כהן נר"ו והגאון מהר"ר הענדל הוא כדברי המערערין הלא לא תנאי כפול. ואפילו אם היה תנאי כפול הרי ביטל את הכל שהרי נוהגין לבטל בכל גיטין ק"ו בגט ש"מ ע"פ תקנות ר"י מפריש גם אין להחמיר עליה משום חומר אשת איש להצריכה גט שני ואף שמדינא אינה צריכה לגט שני שכבר האריך בזה הרב ב"י בשם הרבה גדולים שאין להחמיר בכזה כלל להצריך גט שני דחומרא דאתי לידי קולא הוא ומעשה בורות הוא ואדרבא מצוה רבה לקצץ רגלי הרמאין אשר עתק יצא מפיהם על בנות ישראל הצנועות כדי להוציא ממון מידם או להכעיס וקולי קולות כאלו יחדלון בקוץ מכאיב וסילון מכמה חורבה דנפיק ח"ו מיניה אם יעשה מחשבתם הרעה כדי להוציא מן הכח אל הפועל אשר יזמו לעשות ובפרט בנ"ד שגלוי ומפורסם הוא שהמגרש עמד בפני ב"ד וקהל ז"ל ועוד שאפילו אם. וקהל ועדה והודה הודאה גמורה שהגט גט גמור בלי שום עולה ופתלתל גם הודה שפוטר ומוחל למגורשת על הקשר והחרם שנתקשרו יחד להנשא אך שאחר זמן נתלבשו קרוביו חרטה על הגט ולסיבה זו נתיעצו ונתעוררו ויקיצו ישיני אדמת עפר מעמי הארץ קרובי המגרש ויתנו את קולם בקול ענות קול חלושה להוציא לעז על הגט במקום שנתפרסמא שקרותא ובפניהם יענו כחשם. מעתה אין כאן בית מיחוש כלל אך האשה הזאת מותרת רצויה כקטורת להיות גברת לבעלה עטרת במי שבוחרת דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל