משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
עה
קול ענות וקול חלושה שמענו ביריד יערסליו שע"א לפ"ק בענין הגט ש"מ הניתן בק"ק ווי"נא שנתן המגרש כמר יצחק בן מהר"ר אברהם לאשתו מרת בת שבע בת הר"ר פייבש וקול השמועה נאספו שמה כל העדים לחקור ולדרוש אחר הקול הרעש הזה אם יש בו ממש אם לאו ואחרי החקירה והדרישה נתברר ונודע שאיזה איש או אנשים הוציאו הקול איך שקרובי האשה מרת בת שבע הנזכרת בתחבולתם וחריצותם גרמו שזה המגרש כמ' יצחק נפל למשכב ע"י סם שהשקוהו עוד העמידו להרופאים שיאמרו אליו שהוא מסוכן למות ויצוה לביתו וע"י זה מצאה ידם לפתות את כמר יצחק הנ"ל שיגרש את אשתו בגט ש"מ ונמצא הגט בטעות כי אלו היה יודע המגרש שהוא אינו מסוכן בודאי לא היה נותן גט לאשתו' עוד יצא הקול איך שקרובי האשה הנזכרת אמרו אל המגרש שאע"פ שיאמר להרב המסדר את הגט שהוא נותן את הגט בלי שום תנאי ושיור מ"מ הדין הוא שאם יעמוד מחליו הגט כטל למפרע אך שתקנת חכמים הוא שיאמר שהוא נותן בלי שיור גם הבטיחוהו בדבריהם שתנשא לו אם יעמוד מחליו ועל שני הבטחות אלו שהאמין להם נתן הגט לאשתו וע"י כן באו קצת מקרובי האשה על פתחי בעלי תריסין הנמצאים בכאן לעיין בשריותא דההיא איתתא אם מותרת להנשא כי אמרו שכל זה שקר ואויבים הוא דאפקוהו לקלא כדי לעגן את האש' ולהצריך גט שנית ומפני חששא דעיגונ' שמענו לקול' ושקלנו וטרנו בהא עיגונא:
ואני הקטן בהיותי טרוד על היריד ושמעתתא בעי צילותא ואף גם זאת כי אין ספר בידי לבקש ולעיין בו עם כל זה הוכרחתי לחוות דעתי שבקול הזה אין בו ממש והגט הוא כשר כהלכתו אין בו ספק ופקפוק בעולם דקול זה אינו אלא הברה בעלמא ולאו כלום הוא כדאמרינן בפרק המגרש לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהיו נרות דולקות כו' ותו אמרינן התם לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים שמעינן מהכא דקול הברה לאו כלום הוא אלא צריך שיהיה הדבור ברור וק"ו בנ"ד שהרב הגדול המופלג מהר"ר פלק כהן נר"ו שהוא היה מסדר הגט מוחזק ומופלג בחכמה ויראה עומד בפנינו וצווח ככרוכיא כי בחבורתו היה הגאון מהר"ר הענדל ז"ל ונצטרף עמו בנתינת הגט ולא שמעו ולא הרגישו בשום תחבולה וערמה בעולם הן בעיניו ובעיני כל הנכנסים והיוצאים והמבקרים אך שהיה ש"מ גמור גם המגרש בעצמו בעצמו הודה בפני ב"ד דק"ק לבוב שהגט ניתן כהלכתו בלי שום תחבולה וערמה ופסול בעולם וא"כ אין לחוש לפי דוברי שקר וכל כה"ג מצוה לבטל מחשבתם הרעה לבל יעשו פרי ולהוציא מן הכח אל הפועל ח"ו לעגן בת ישראל חנם. ויש מי שאומר כיון שזה האיש המגרש כמר יצחק רך בשנים אנן סהדי שפיתוהו בחלקות לשונ ליתן גט ובודאי שהוא האמין להם והוי כאלו פירו' בהדיא שהוא נתן הגט על תנאי שאם לא ימות לא יהא גט ויותר מזה שיש מי שאומר שלא זו בלבד הוא כך אלא אף בכל גט ש"מ שבעולם הדין הוא שאם עומד מחליו הגט בטל למפרע ולא הצריכו חז"ל לומר שהוא נותן גט סתם בלי שום תנאי ושיור אלא כדי שאם ימות יהא הגט כרת ומובדל ולא יצטרך ליבום וחליצה ואילולי כך לא היה גט אפילו אם ימות אבל אם עמד בודאי הוא כאלו פי' בהדיה שלא יהא גט למפרע את הכל ישא הרוח כי לא מבעיא בשאר גט ש"מ שאין הדין כן שהרי חז"ל התקינו שיתקשרו האיש והאשה בחרם ובקנס שישאו זה את זה אם יעמוד ואלו היה הגט בטל למפרע לא היה צריך לזה התיקון דחרם וקנס וגם לפי"ז היא כאשתו לכל דבר ואם היא מתה היה יורשה וא"כ לא היה צריך לקידושין וחופה מחדש ולעשות ברכת אירוסין וברכת נישואין לבטלה אלא אפי' בנ"ד שהוא נער ורך בשני' שיש לומר דהאמין לדבריהם ואדעתא דהכי נתן הגט לא עדיף מגילוי דעת בגט דקי"ל כאביי דלאו כלום הוא וגדולה מזאת אמרו בפרק השולח דרב יהודה אשקליה גיטה לחתניה דרבי ירמיה בירא' ובטליה תנא ואשקליה ובטליה הדר תנא ואשקליה בע"כ א"ל לסהדי אותיבו קרו באודנייכי וכתובו ליה אלמא אע"ג דרהיט בתרייהו וידעו בבירור שרוצה לבטל כיון שלא שמעו בפי' הביטול הוי גט ק"ו דלא ליבטל מסתמא מגילוי דעת שלא שמענו ולא ידענו רמז לגילוי דעת ועוד אף אם אמר בתחילה בפי' שיתן גם על תנאי שאם יעמוד יהא הגט בטל מ"מ כיון שהמסדר הגט שאל לו אם הוא נותן את הגט סתם בלי שום תנאי ושיור ואמר הן וביטל כל המעשה והדיבור שאמר מקודם שיגיע ביטול לגט זה א"כ דבריו האחרונים עיקר ובתרייהו אזלינן ואין לומר שלכך אמר המגרש שהוא מבטל דברי הראשונים שהיה סבור שכל זה צריך לומר כדי שיהא גט אם ימות ומ"מ אם יקום לא יהא גט אנו אין לנו אלא מה שאמר בפי' ולא מה שבלבו דאל"ת הכי אין לך גט כשר בעולם שכל אחד יאמר הייתי סבור כך וכך ואין אלה אלא דברי רוח ואם נאמר שנכוף האשה לישא אותו כדי לקיים החרם והשבועה שקבלה על עצמה בפני המסדר הגט לישא אותו אם יעמוד גם זה לאו מלתא היא מכמה טעמים אלא שאין רצוני להאריך בזה כי בנ"ד שעשו שטר קישור תנאים מחדש וגם לפני האב"ד דק"ק לבוב עמד ואמר שהוא מוחל ופוטר על הכל בודאי שגם זה הוא מחול ואין צריך לפנים להאריך בזה סוף דבר העולה בידי דאיתתא דא שריא לאינסובי ואין להחמיר שלא כדין במקום עיגונא ואף שיש לחוש שיקבע הלכה לדורות ונפיק מיניה חורבא ומעתה כל מי שיוציא לעז יותר על זה הגט בדברים בעלמא הוא עובר על חרם ר"ת וישכנו נח"ש דרבנן והבא לטהר את האשה הזאת מן השמים יסייעו לו והדן אותי לכף זכות מן השמים ידינוהו לכף זכות דברי הקטן נימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: