משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
ע
האב"ד מהור"ר יעקל נר"ו יזריח ויאיר:
כאור בהיר. יציין ויזהיר יפוצץ ויצהיר ולכל המתלוננים ומתגוננים בצלצח בצל החכמה המה תפארת בחורים והדרת חברים מקשיבים לקול קול יעק"ב יעשה למישור העקוב תלמידי' הגונים ראוים להתפאר בשם טוב העולה על גביהן ובזאת שמח לבי ויגל כבודי וזאת שנית שמחה יתירה נתחדשה ונתוספה על הראשונה בראותי יורד לעומקא דשמעתתא:
בענין השאלה ששאלת באחד שכינם את הבתולה ערב הרגל של החג ובתוך ימי החג מת לו מת:
ונסתפקת אם ימי הרגל עולין לו למנין שלשים אם לאו דאיכא למימר דהא דק"ל דז' ימי המשתה אינן עולין למנין שלשים היינו טעמא משום ראין נוהג בהן מצות ל' כלל דהא מותר בגיהוץ ותספורת משום מלך ביופיו וכו' כמו שכתב הרמב"ן בספר תורת האדם בשער מי שמתו מוטל לפניו וטור י"ד סימן שמ"ב וחיינו דוקא בחתן דעלמא שאין ז' ימי משתה שלו ברגל אבל בנדון זה שו' ימי המשתה הן ברגל ומרין הרגל אסור בגיהוץ ותספורת. וא"כ הרי הוא כשאר אבל ברגל דעלמא ושפיר עולה לו הרגל וז' ימי המשתה למנין שלשים שהרי אסור בגיהוץ ותספורת או דלמא לא שנא משאר חתן אבל דעלמא והעלית דעתך בכתב שכתבת שדבר זה תלוי במחלוקת הרמב"ן והרא"ש. והביא מחלוקתן הטור י"ד סי' שצ"ט דלרברי הרמב"ן ס"ל דאבל ברגל דעלמא שאינו חתן שעולין לו ימי הרגל היינו טעמא מפני שנוהג בו כל דין שלשים אפילו מה שאינו אסור מחמת הרגל ולדידיה כנ"ד שהחתן אינו אסור בשום דבר אלא מה שהוא מחמת הרגל והלכך אינו עולה דלא דמי לשאר אבר ברגל דעלמא אבל לדברי הרא"ש דס"ל דשאר אבל ברגל דעלמא אינו אסור בשום דבר רק מה שאסו' מחמת הרגל כגון גיהוץ ותספורת. ואפ"ה עולה למנין שלשים וא"כ לדידיה ה"ה בנ"ד חתן אבר ברגל הוי כאבל ברגל דעלמא ועולה לו אע"פ שאינו נוהגת כל דין אבירות שלשים עוד נסתפקת אנן כמאן נהגינן כרמב"ן או כהרא"ש:
והנה אהובי בני יפה כתבת ויפ' כוונת שלענין החתן ברגל אם עולין לו ימי הרגל למנין שלשים אם לאו ודאי שדבר זה תלוי במחלוקת הרמב"ן והרא"ש דלהרמב"ן אינו עולה ולהרא"ש עולה כמו לשאר אבל דעלמא ברגל. אך מה שנסתפקת אנן כמאן עבדינן כהרמב"ן או כהרא"ש נראה דאע"ג דהרב ב"י הכריע כדברי הרמב"ן ואחריו נוטין דברי מורי מהרמא"י ז"ל וגם דברי הר"מ נר"ו בלבוש בטור י"ד סי' שצ"ט מ"מ אין נראה כלל בעיני. חדא דלא אישתמיט שום תנא מכל המחברים לומר שהטעם שימי הרגל עולין למנין שלשים הוא משום שהאבל נוהג כל דין שלשים אף במה שאינו אסור מחמת הרגל אלא כל המחברים כתבו בהדיא הטעם שהרגל עולה משום דנוהג בגיהוץ ותספורת שהוא דבר שאסור מחמת הרגל וגם רש"י ז"ל בשמעתתא דימי הרגל עולה למנין שלשים דקא נהגא מצות ל' ברגל ופי' רש"י שאסור בגיהוץ ותספורת ומשמע דאבל ברגל אינו אסור אלא בגיהוץ ותספורת לבד ועוד שאין גם אחד מכל המחברים שהביא דברי הרמב"ן בחיבורו זולת הטור י"ד שהביא דבריו למחלוקת ולא להלכה ומדהשמיטו לדבריו ש"מ דלא ס"ל הכי ועוד דק"ל כרבינא פרק אלו מגלחין דאמר רבינא הלכך יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום ומשלים ט' יום אחר החג והקשו המפרשים כיון שמיני עצרת הוי רגל בפני עצמו למה אינו מבטל גזירת שלשים כדין כל רגל שאפילו לא נהג אבילות אלא שעה אחת קודם הרגל הרגל מבטל והרי זה נהג י"ד יום קודם שמיני עצרת ולמה לא יבטל ותירץ הרא"ש והר"ן וגם רבינו ירוחם נתיב כ"ח ח' ג' דשאני הכא דהא לא נהג שום אבילות מדין שלשים קודם שמיני רק גיהוץ ותספורת לבד שהוא מדין הרגל ומאחר דלא נהג אבילות מדין שלשים אינו מבטל דעולין הוא הוא דאמרינן אע"ג דאינו נוהג שום איסור רק גיהוץ ותספורת לבד אבל מבטלין לא אמרינן כל כמה דלא נהג כל דין אבילות שלשים. ואם איתא לדברי הרמב"ן ז"ל שהאבל צריך לנהוג כל דין שלשים מדין אבילות הדרא קושיא לדוכתיה שהרי נהג כל דין ל' ולמה אם כן לא יבטל ותימה גדול למאוד על הרמב"ן עצמו שהקשה גם כן קושיא זו סוף שער שבתות וימים טובים ותירץ גם כן כמו שתירצו הרא"ש ורבינו ירוחם והר"ן וא"כ קשיא דידיה אדידיה הלכך אין לנו אלא כמו שכתבו הרא"ש והר"ן ורבינו ירוחם ועוד מאחר דהרא"ש והר"ן ורבינו ירוחם מסכימים לדעת אחד הרי הן רבים ובתראי נינהו ובלי ספק שהלכה כמותן והרב ב"י לא הביא רק דברי הרא"ש ואפשר שלא ידע ולא ראה דברי הר"ן ורבינו' ירוחם שמסכימים עם הרא"ש ואלו ידע דבריהם אפשר שהיה פוסק כוותייתו ועוד דהא ק"ל הלכה כדברי המיקל באבל ואע"ג דאיכא מרבוותא דאמרי דלא אמרינן הלכה כמיקל באבל אלא במחלוקת התנאים ולא במחלוקת האמוראים נראה דפשט לשון הפוסקים לא משמע הכי שבכמה מקומות מצינו בפוסקים שפוסקים כדברי המיקל באבל אפילו במחלוקת המחברים שאחר התלמוד והב"י בעצמו פסק סוף סימן שמ"ב דנקטינן כדברי המיקל באבל אף במחלוקת הגאונים ועוד שהרב ב"י פסק ההלכה כהרמב"ן וכתב שהם נכוחים בטעם וראיה ואני אומר השתא טעמא דהרמב"ן לא ידעינן הלכתה כוותיה עבדינן דהא כל עיקר ראייתו של הרמב"ן הוא מדאמרינן בגמרא בעא אביי מרבה קברו ברגל רגל עולה למנין ל' או אין רגל עולה למנין ל' למנין שבעה לא קמבעי לי דלא נהגה מצות ז' ברגל כי קמבעיא לי למנין שלשים דקא נהגא מצות שלשים ברגל מאי והוקשה לו להרמב"ן וז"ל דהא מקצת דין ז' נוהג גם כן ברגל דהא אינו מכבס כסותו אפילו במים והרבים מתעסקים בו לנחמו כדין אבל ואם כן מפני מה פשוט ליה במנין ז' טפי מבמנין ל' וכדי לתרץ קושיא זו כתב דשאני דין שלשים שנוהג ברגל כל דין שלשים אף מה שאינו אסור מחמת הרגל משא"כ בז' שאינו נוהג אלא מעט מדין ז' ותמיה אני על פה קודש שיוציא דברים הללו מפיו להחמיר על האבל ולזלזל בכבוד הרגל שלא נמצא לא בתלמוד ולא באחד מפסקי הגאונים שלא מצינו לא בתלמוד ולא בפוסקים שינהוג שום אבילות שלשים ברגל רק גיהוץ ותספורת שאסור גם כן מפני הרגל והקושיא שהקשה הרב ז"ל גברא קא חזינא הכ תיובתא לא חזינא הכא והטעם הוא דעיקר דין ז' הוא פח"ז נת"ר כדאיתא פרק אלו מגלחין וזה שאינו נוהג כלל ברגל ואעפ"י שנוהג דין כיבוס במים ורבים מתעסקין בו אין זה עיקר דין אבילות ז' מש"כ דין שלשים שעיקר הדין הוא גיהוץ ותספורת לבד דבכל מקום אין מזכי רק גיהוץ ותספורת וכדאמרינן ג' לבכי ז' להספד ל' לגיהוץ ותספורת ומאחר שעיקר הדין ל' נוהג ברגל אעפ"י שמקצתו אינו נוהג מכל מקום מה שאינו נוהג אינו עיקר והעיקר נוהג ושפיר דמי שעולין לו ימי הרגל למנין ל':
ועוד מאן לימא לן שהקובר את מתו ברגל אינו מכבס כסותו במים לבד בלא נתר וחול ובלא גיהוץ דלמא אין הכי נמי שמותר לכבס בכה"ג וגם מה שהרבים מתעסקים בו לאו מידי הוא דהא האבל עצמו אינו עושה כלים וכי בשביל שאחרים מראין אבילות איהו מאי קעביד ולא תקשי כיון שעיקר דין ל' הוא גיהוץ ותספורת נוהב ברגל אם כן שמיני עצרת למה לא יבטל ממנו גזירת ל' כבר תירצו שמצינו הרבה דברים שמועלין לעלות לשלשים ואין מועלין לבטל והלכך גם כאן נאמר אעפ"י שיש כח בגיהוץ ותספורת שיעלה למנין ל' מ"מ אין בו כח לבטל כיון שאינו נוהג כל דיני אבילות רק מה שאסור מחמת הרגל הלכך מכל הני טעמי הללו נראה לי פשוט שדברי הרמב"ן ז"ל הם דחויים והלכתא כהרא"ש והר"ן ורבינו ירוחם ודלא כהרב ב"י שפסק הלכתא כהרמב"ן ואמת שהם נכוחים בטעם וראייה ואנן דקדקנו טובא ואשכחנא דאינן נכוחים לא בטעם ולא בראייה ואדרבא דברי הרא"ש והר"ן ורבינו ירוחם הם נכוחים בטעם וראייה והם רבים ובתראי נינהו ולפיכך הלכתא כוותיהו גם פשוט הוא שהלכה כדברי המיקל באבל כאשר כתבתי כל זה למעלה ואע"ג דמורי מהרמא"י ז"ל וגם הר"מ בעל הלבוש נר"ו הסכימו לדברי הרב ב"י אין ראייה מהם כלל מפני שהם סמכו על דברי הרב ב"י ולא בדקו אחריו ואלו ראו דברי הר"ן ורבינו ירוחם ושאר ראיות שהבאתי למעלה בלי ספק שלא היו מסכימים לדברי הרב בית יוסף ואני הנראה לע"ד כתבתי.