אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

סט

סח

שאלה חטה נמצאה בפסח בתוך הוושט התלוי בקורקבן התרנגולת. והתרנגולת נמלחה עם שאר בשר בכלי אחד וקודם שמצאו החטה בשלו הבשר שנמלח עם התרנגולת ואכלוהו ובאותו כף שהגיסו בה את הקדירה שבשלו בה את הכשר הנזכר בה הגיסו ג"כ קדירות אחרות גם השאילו הכף והקדרות לשכנות שבעיר ואחר כל זה מצאו החטה בתרנגולת הנזכרת ועתה שואל השואל דין על הכלים וכל המאכל והתבשיל שבשלו באותן כלים בכמה בתים אם אפשר לצדד ולהתיר משום שמחת יו"ט:

תשובה לפי ההנחה שהניח והעמיד מורי הרב רמא"י ז"ל בטור א"ח בש"ע בהג"ה סי' תס"ז וז"ל העיקר לאסור אותה חתיכה כולה שנמצאת החטה עליה ולהתיר האחרות האחרות על ידי קליפה קצת ע"כ לפי"ז אין אני רואה שום איסור באותן כלים שבשלו בהן הבשר שנמלח עם התרנגולת שנמצא בה החטה שהרי בפרק כיצד צולין גבי בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן או איפכא כתבו שם התוס' והרא"ש בפרק כל הבשר בשם ר"ת ור"י דהבשר קולף והחלב דלא שייך בה קליפה שרי בלא קליפה אפי' אי ליכא ס' נגד הקליפה אלמא דהקליפה אינה אלא היכא דאפשר אבל היכא דלא אפשר לא אסרינן בשביל הקליפה וה"נ בנ"ד כיון שכבר בשלו הבשר טרם שנודע איסור החטה כלא אפשר דמי ולא אסרינן בשביל הקליפה וכן כתב באו"ה דאם עברו ובשלו בלא קליפא דשרי הבשר ואע"ג דריב"א חולק וס"ל דהחלב לא שרי רק בדאיכא ס' נגד הקליפה ולדידיה חמץ בפסח דבמשהו הכל אסור מ"מ נ"ל דעת ר"י ור"ת עיקר דכן פסק הרב ב"י בטור י"ד סי' צ"א וגם הרב רמ"א ז"ל בש"ע השמיט דעת ריב"א ומשמע דלא ס"ל כוותיה גם באו"ה כלל כ"ט פסק כר"י ור"ת ואע"ג דבת"ח כלל כ"ג מסיק דיש להחמיר כריב"א:

מ"מ מסיק דבמקום צורך יש להקל ועוד נראה דבנ"ד האי קליפה לאו דינא הוא אלא חומרא בעלמא הוא שהחמיר בהג"ה ש"ע כדבעינן למימר לקמן ובכה"ג אפי' ריב"א מודה דבדיעבד שרי אף בלא קליפה וכ"כ בת"ח כלל כ"ו סימן א' גבי כבד שנצלה בעוף דבעי קליפה דמאחר שא אלא חומרא בעלמא אפי' ריב"א מודה שאם בשלוהו בלא קליפה דשרי וכה"ג בכלל כ"ז סי' ו' אמנם בעיקר הדין שמצריך הרב רמא"י ז"ל לקלוף החתיכות האחרות גם הרב ב"י ז"ל כתב גם כן כיוצא בזה וז"ל בש"ע ואם נמלחה עמה תרנגולת אחרות קולף כלן:

עוד כתב רמא"י ז"ל בהג"ה הנזכרת שיש מחמירין עוד יותר לאסור כל מה שנמלח ביחד ואפי' קליפה לא מהני ועכ"ז יש לתמוה הרבה כי מה ראו על ככה ומה הגיע אליה' שהחמירו כ"כ והצריכו לקלוף האחרות וכ"ש שיש לתמוה לאלו שאוסרין כל מה שנמלח עם אותה תרנגולת שבה החטה ומהיכן למדו דבר זה וע"כ לא פליגי ר"א ממי"ץ וספר הרוקח אלא באותה חתיכה שנמצאת בה החטה דמ"ס קולף לפי אומד הדעת ומ"ס כל החחיכה אסורה אבל שאר חתיכות שנמלחו עמה לכ"ע שרי אף בלא קליפה ונראה דטעם המחמירים הוא משום דמאחר האיסור אינו דבוק חיישינן שמא נגעה החטה בכל החתיכו א"נ משום דקי"ל מליחה בס' כמו בבישול ואפי באיסור כחוש אם כן ע"כ ס"ל דמפעפע מחתיכה לחתיכה במליחה הלכך בחמץ דאיסורו במשהו אסור הכל מה שנמלח ביחד וכן הוא דעת מהר"ר יוסף כ"ץ ז"ל מקראקא בחיבורו שארית יוסף סי' מ"ו ואותן, שמתירין שאר החתיכות ע"י קיפה סברי מאחר שרוב הפוסקים אית להו דבמליחה סגיא בקליפה אלא שאנו מחמירין להצריך ס' כדעת קצת מרבוותא א"כ די לנו להחמיר באותו חתיכה שנמצאת בו החטה אבל שאר חתיכות אוקמינן אדינא דסגיא בקליפה וכה"ג כתב בת"ח כלל ל"א סי' ב' לענין חתיכה עצמה נ"נ כך נ"ל ליישב דברי המחמירין ומ"מ דעת המחמירין רחוקה ממני מאד דלטעם הראשון שחוששין שמא נגעה החטה גם בשאר החתיכות הא ק"ל בכל מקום דאחזוקי איסורא לא מחזקינן וכאן נמצא כאן היה וכ"כ בהדיא בהג"ה ש"ד סי' ל"ח בשם מהר"ם ואם החלב אינו דבוק לשום חתיכה אותה חתיכה שמונחת אצל החלב אסורה אם אין בה ס' וכל שאר חתיכות מותרות אלמא אע"ג דיש לחוש גם לשאר החתיכות שמא נגעו בחלב מאחר שהחלב אינו דבוק מ"מ לא אסרינן רק החתיכה שמונחת אצל החלב מטעם דאחזוקי איסורא לא מחזקינן וכ"כ שם בהג' אחרת בשם א"ז דאם הוא ספק מספיקא לא מחזקינן אסורה וטומאה והרב ב"י ס"ס תס"ז הביא דברי רבינו ירוחם בשם הרשב"א שאם נמצאת חטה בכלי שהדיחו התרנגול' אמרינן כאן נמצא וכאן היתה כמו במומין ולא אמרינן שבאת מן התרנגולת וכן הורה הלכה למעשה עכ"ל וכן כתב שם הב"י בשם הרוקח גבי שלקחו ממנו מים ואח"כ מצאו בדלי חתיכות וכו' ע"ש ואע"ג דהתם בטור הביא מעשה לגו התרנגולת במים חמין ומצאו אח"כ במים גרעין של חטים ואסר רבינו אב"ן התרנגולת דשמא היתה החטה במים קודם רתיחה ולא אמרינן כאן נמצאת וכאן היה י"ל דאיהו ס"ל דלא אמרינן כאן נמצא כאן היה אלא ממקום למקום למקום או מחתיכה לחתיכה אבל במקום אחד כגון מעשה דראב"ן ובמליגת התרנגולת שיש לספק בזמן ולומר שמא היתה החטה במים קודם רתיחה והחמיצה או לאחר כך כה"ג מזמן לזמן לא אמרינן כאן נמצא כאן היה דכה"ג אשכחן פ"ק דחולין ובפ"ק דנידה לענין בהמה שנמצאת טרפה ולענין מקוה שנמצאת חסיר דלא אמרינן השתא שנטרפה או הש שחסירה המקוה אלא מטעם העמד המקוה על חזקתה והבהמה כיון שנשחטה בחזקת היתר היא עומדת הא לא הוה חזקה לא היינו אומרין השתא היא שנטרפה או השתא היא דחסירה. והלכך כאן דליכא חזקה חיישינן שמא בשעת מליגת התרנגול' היה הגרעין במי' חמין אך קשה ממה שכתב שם הרב ב"י בשם המרדכי גבי נמצא גרגיר חטה אצל התרנגול' בקערה כו' דמשמע הת' דלא שרינן אלא מטעם ספק ספקא אבל אי ליכא אלא חד ספק לא שרינן מטעם כאן נמצא כאן היה וי"ל דלא אמרינן כאן נמצא כאן היה אלא היכא דליכא למיתלי יותר במקום אחר מבמקום שנמצא בו האיסור כגון מחתיכה לחתיכה אבל ההוא דמרדכי דאע"ג שנמצא החיטה על הקערה ולא על התרנגולת מ"מ שכיח טפי למצא החטה בתרנגולת יותר מבקערה שדרך התרנגולת לאכול חיטין ואין דרך הקערה להיות בה חיטין. הלכך אי לאו טעמא דס"ס הוה תלינן במידי דשכיח טפי בין להקל בין להחמיר דבכל מקום תלינן במידי דשכיח וכמו שכתבו המפרשים פרק א"ט גבי ספק כלבא ספק שונרא אימא כלבא וכן כתב בטור סימן נ"ז ומכל מקום יצא לנו מזה דלכולי עלמא אחזוקי איסורא לא מחזקינן דכאן נמצא כאן היה אם לא דיש לתלות באיסורא יותר מבהיתר הלכך בנ"ד לא מחזקינן איסורא מחתיכה לחתיכה ואמרינן כאן נמצא כאן היה הלכך אין ראוי לחוש לטעם הראשון גם לטעם השני של המחמירין דמאחר שקי"ל במליחה לשער בס' כמו בבישול א"כ ע"כ ס"ל דבמליחה מפעפע מחתיכה לחתיכה גם זה אינו נראה כלל משום דאפילו לדברי הנך רבוותא דאית להו מליחה בששים היינו דוקא באיסור שמן אבל באיסור כחוש פשוט דסגי בקליפה לכו"ע דהא אפילו בצלי אמרינן בפרק גיד הנשה ההוא גדי כחוש הוה סגי בקליפה וכ"ש במליחה דלא עדיף מליחה מצלי ואע"ב, דאנן קי"ל אפילו באיסור כחוש ובמליחה לשער בס' לאו מדינא הוא אלא מטעם דאין אנו בקיאין איזה כחוש ואיזה שמן כדאיתא בהג"ה ש"ד סי' ל"ח בשם מהרא"י ושאר מחברים לפיכך כל מקום דאיכא סרך שמנונית ואפילו בציר ודם וכ"ש בבשר וחלב אנו מחמירין לשער בס' משום דאיכא קצת שמנונית אבל איסור כחוש לגמרי כגון חטה בפסח ליכא למ"ד להצריך יותר מקליפה דעינינו רואים דאינו מפעפע כלל ובלי ספק דבחמץ בפסח לא שייך לומר אין אנו בקיאין וכן כתב בת"ח סימן ל"ח דלשון כל מחברים קמאי ובתראי משמע דוקא בדאיכ' סרך שמנוני' בעי ס' גם מורי מהר"ן בחיבור מבוא שערים כתב כן בהדיא ואע"ג שמצינו קצת מרבוותא שהחמירו בחתיכה עצמה שנמצא החטה עליה לאסור כולה כמו שכתב טור או"ח סימן תס"ז בשם הרוקח והמרדכי פרק כל שעה בשם חכמי נרבונ"א והכלבו בהל' פסח בשם קצת מרבוותא מכל מקום כל אלו דברים דחוים הם שכבר השיגו כל גדולי המחברים על המחמירין הללו שאוסרין כל החתיכה. והמה מהר"ם ורשב"א ורא"ש והמרדכי בשם מהר"ם ושאר רבוותא קמאי ובתראי כולן ס"ל דאף על גב דבשאר איסורין מליחה בס' אעפ"כ בחטה בפסח לא הצריכו רק קליפה ודלא כדעת מהר"ר יוסף כ"ץ מקראקא דכתב בהני דסברי חמץ במליחה בקליפה אזלי לטעמייהו דס"ל דגם בשאר ימות השנה מליחה סגי בקליפה ומאן דס"ל בשאר ימות השנה מליחה בס' ס"ל בחמץ במשהו שהרי הרשב"א כתב בהדיא בת"ה הארוך והקצר דשאר מליחה בס' ואף עכ"פ כתב רבינו ירוחם בשמו דבחטה בפסח סגי בקליפה כאשר הביא הב"י דבריו בטא"ח סימן תס"ז והמרדכי ס"פ כ"ה כתב בשם מהר"ם דמליחה דחלב ובשר בעי ס' ולענין חמץ כתב המרדכי בשמו פרק כל שעה דסגי בקליפה גם האגור סימן אלף קע"ה כתב בשם מהר"י מוליי"ן דמליחה בס' ובסימן תשפ"ג לענין חטה בפסח פסק דלא צריך רק קליפה ולפי זה אפילו החתיכה עצמה שנמצא החטה עליה היה לנו להתיר על ידי קליפה אך כמדומה לי שנהגו שנהגו גדולי המורים לאסור איתה חתיכה לכן אין להקל משום ואל תטוש ואע"ג דמדינא לא משמע הכי וקצת סברא איכא להמחמירין בכל אותה חתיכה משים דאפילו המקילין לא שרו אלא להעמיק כל סביביתיה ושיעור זה אינו ברור אצלינו עד כמה. ועל כן החמירו בכל החתיכה ומ"מ לא מצינו שום ראיה להחמירין אלא לאותה חתיכה אבל לשאר החתיכות ליכא למ"ד דאפילו המחמירין באותה חתיכה כתבו בהדיא להתיר שאר החתיכות ומשמע דאפילו קליפה לא בעי לשאר החתיכות כיון שלא הזכירו לההיא קליפה רק סתמא כתבו דשאר חתיכות מותרות והכי מסתברא לן דהא קיי"ל שאם אין בחתיכה איסור מעצמה אלא מה שבלעה ממקום אחר אינה אוסרת אחרת שנגעה בה אפי' נצלו ביחד דאין דבר הבלוע בחתיכה יוצא ממנה לבלוע באחרת אלא למקום שהאיסור יכול לילך שם בטבעו כדאיתא בסמ"ג וב"י בשם תוספות ורא"ש וכה"ג כתבו השערים שער ז' ובספר ת"ח הביא דברי כל הני רבוותא לפסק הלכה. וכתב באו"ה כלל כ"ט סי' ב' דאפי' קליפה לא בעי רק אם האיסור הנבלע בחתיכה איסור שמן הוא אז האיסור הבלוע מפעפע מחתיכה לחתיכה אפי' בלא רוטב אבל באיסור כחוש ליכא למ"ד ואין לחלק דדוקא איסור הבלוע לבד שאין כאן איסור בעין כלל בשעה שנוגעין בחתיכו' אחרות אלא דנבלע בו הוא שאינו מפעפע מחתיכה לחתיכה אבל בכה"ג שהחטה עדיין בעין בשעה שנוגעין בחתיכות אחרות נימא דכי היכי שמפעפעת לחתיכה זו ה"ה מפעפע' בכל החתיכו' הנוגעות באותה חתיכה כיון שהאיסור עדיין בעין. הא ליתא שהרי כתבו השערים בחתיכה שמקצתה חוץ לציר ומקצתה תוך הציר שאינו מפעפע למעלה אפילו לאסור אותה חתיכה עצמה מה שלמעלה מהציר והתם האיסור עדיין בעין הוא וכן גבי לב המחובר בחתיכת עוף ונתנוה בקערה אע"פ שאותה החתיכה שבלב דבוק בו אסורה אם אין ס' נגד הלב מ"מ אינו אוסר שאר חתיכות שאצלו בלא רוטב כמו שכתב בת"ח כלל כ"ח הרי לך שאין לחלק כלל באיסור כחוש הנבלע בחתיכה בין אם האיסור עדיין בעין על אותה חתיכה או שכבר נסתלק האיסור עצמו ולא נשאר בחתיכה רק טעם איסור הבלוע בכל ענין קיימא קיימא לן דלא מפעפע מחתיכה לחתיכה והנה מכל מה שכתבנו למעלה יצא לנו שאפי' החתיכה עצמה שהחטה נמצא עליה אינו אלא מנהג בעלמא שנהגו לאסרו ומן הדין לא בעי רק קליפה משום דהחטה איסור כחוש ואינו מפעפע בכל החתיכה וק"ו שאינו מפעפע בשאר החתיכות כלל ואפילו קליפה לא צריך והמקיל להתיר שאר החתיכות בלא קליפה לא הפסיד והמחמיר הוא מפסיד ומכלה ממון ישראל בחנם ומבטל שמחת יו"ט ויצא שכרו בהפסדו. ואל תשגיח בדברי מהר"ר יוסף כ"ץ מקראקא שכתב שהוקבע הלכה בק"ק קראקא לאסור כל החתיכות שנמלחו ביחד דהא מהרמא"י ז"ל היה בק"ק קראקא לאחר אותו מעשה כמה שנים ופסק לקלוף האחרות וגם אני לא שמעתי הלכה זו בק"ק קראקא ותמיה לי מאוד על הרב ב"י ז"ל ומורי הרב מהרמא"י ז"ל שכתבו לקלוף החתיכו' האחרות כמו שהבאתי דבריהם למעלה. ואע"פ שהן עמודי עולם ומימיהן אנו שותין מ"מ דבריהם אינן מחוורין בעיני להחמיר כ"כ באיסור שהוא כחוש לגמרי כאשר כתבתי למעלה ועוד שהרי רוב הפוסקים ס"ל דבכל מקום במליחה ואפי' בחלב כחוש לא בעי ס' רק קליפה והרב ב"י בי"ד סי' ע' וצ"א פסק ג"כ דבמליחה לא בעי רק קליפה גם מהרמא"י בת"ח בסי' ל"ח כתב בשם מהר"ם פאדו"ה דבמקום הפסד יש להתיר במליחה ע"י קליפה ואם אפי' באותה חתיכה עצמה התירו במליחה ע"י קליפה ואפי' באיסור שיש בו סרך שמנונית ק"ו באיסור חטה בפסח שהוא כחוש לגמרי שהיה לנו להתיר אפי' החתיכה עצמה ע"י קליפה וק"ו בן ק"ו לשאר חתיכות שנמלחו עמה שיש לנו להתיר בלא קליפה ועיין בהג"ה שו"ע סימן תס"ז סעיף י"ב שהקיל מהרמא"י לענין תרנגולת שנמלגה ונתערב מאותו תבשיל בשאר תבשילין דיש להתיר שאר התבשיל ועוד אני אומר דבענין כזה יש לנו לסמוך אדברי שאלתות ור"ת שהתירו חמץ בפסח בס' וכן כתב המרדכי בהדיא בפרק כל שעה גבי ככר לחם שנפל לבור דכל כה"ג סמכינן אשאלתות דרב אחאי שהתירו חמץ בפסח בס' ולפיכך די לנו והותר להחמיר באותה חתיכה עצמה מפני המנהג שנהגו שנהגו המורים ולא להוסיף להצריך קליפה בשאר חחיכות שנמלתו עמה ואשר נראה בעיני פשוט כתבתי דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל.

גבר בין הגברים תבורך בכל עברים:

ברכת יעקב בלי מצרים אתה אהובי בני האלוף ר"מ נר ישראל יזכה לבנין אריאל:

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה