אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

נח

נז

אב"א למנין תצליח בכל ענין ותזכה לראות בבנין הנקנה בקנין לאהובי בני הגדול האלוף והותיק ר"מ ואב"ד פ"ה מהור"ר יעקל נר"ו יזריח שבעתים כשמש וירח עתה באתי להשיב לך על דבר היין שרף שכתבתי הנה חסתי וחשתי להפסד מרובה כזה וחזרתי על כל צידי צדדים לתור לבקש ולמצא היתר לדבר זה ולא עלתה בידי כי לפי הנראה הוא חמיר טפי מהשכר שלנו וק"ו מכותח הבבלי וחומץ האדומי שכל אילו אינן חמץ גמור רק שקצת חמץ מעורב בהן אבל יין שרף הוא חמץ גמור בלי שום תערובת. כי הוא נעשה מעשן האידי ומזיעת ההבל מתבואה המחומצת. שקורין מל"ץ והעשן הוא עיקר המאכל ולא כדאמרי אינשי דיין שרף אין בו ממש ואינו אלא זיעה בעלמא וראיה מתשובת הרא"ש כלל עשרים סימן כ"ו והטור י"ד סימן צ"ב הביאו. ששאלת על אלפס חולבת אם יכולין לתת למטה בכירה תחת קדירה של בשר נ"ל שאסור ואפי' בדיעבד אם נעשה הייתי אוסר הקדירה שהבל העולה מן האלפס הוא כמו חלב עכ"ל. ונראה דמטעם זה אנו מחמירין בכיסוי הקדרה לאסור אפי' שאינו ב"י ובקדרה על עצמה אנו מתירין כל שאינו בן יומו. וכן שמעתי מהחכם מוהר"ר אליעזר אשכנז שנשאל מהרב הגדול מהר"י קארו נ"ע למה ועל מה מחמירין האשכנזים לאסור הכיסוי אפילו כשאינה ב"י והשיב לו מאחר שהכיסוי הוא מקבל טעם המאכל על ידי זיעת העשן האיד והוא טעם העיקר והמובחר שבתוך המאכל ולכן איננו נ"ט לפגם אפי' כשאינו בן יומא והנה מאחר דקי"ל דאפילו בכותח הבבלי וכיוצא בו חייב לבערו ועוברין עליו משום ב"י וב"י ק"ו ביין שרף דחמיר טפי ובהא לא פליגי חכמים ארבי אליעזר בלי ספק ומה שכתבת שכבר ביטל קודם זמן איסורו כמו שאנו נוהגין לומר כל חמירא כו' דחזיתיה ודלא חזיתיה ושוב אינו עובר עליו משום ב"י וב"י ביטל זה אין בו ממש לענין זה חדא דהטובל ושרץ בידו מה מהני וזה ביטל בפיו ובשפתיו ולבו בל עמו שהרי לא ביטלו בלב דדעתיה עלויה ומאחר שהוא עדיין בביתו וברשותו חצירו קנה לו ואף שלא מדעתו וק"ו בנ"ד שהוא מדעתו וניחא ליה בקיומו והביטול הוא עיקר בלב ולא בפה כדאמרינן מבטלו בלבו ובכל מקום דאמרינן מבטלו בלבו ודיו כגון במפולת או באוצר חטים שנאצר ל' יום קודם פסח היינו דוקא שמבטלו לגמרי ואין בדעתו לזכות בו כלל לעולם אבל בכה"ג דדעתיה עלויה ודואג עליו ודאי שאין כאן ביטול כלל ועובר בב"י וב"י עד שיבערנו מן העולם ועוד דאפי' אם בטלו בביטול גמור שאז אינו עובר עליו מדאורייתא מ"מ מדרבנן חייב לבערו ולקיים בו מצות ביעור שריפה. ולא מבעיא בימי הפסח אלא אפילו אם שהתה לאחר הפסח מ"מ אפילו לאחר הפסח בעי ביעור שריפה כדאמרינן לא בדק תוך הפסח יבדוק לאחר הפסח כו' וכדאיתא פ"ק דפסחים. ועוד דאמרינן התם א"ר יהודא אמר רב המוצא חמץ בתוך ביתו בפסח ביו"ט יכפה עליו כלי. וכתב הר"ן ולאחר יו"ט שורפו והתם פשוט דאפילו בביטלו כבר קמיירי וכדאיתא בטור א"ח סי' תמ"ו וא"כ ומה התם דבשוגג הוא בלי שידע כבר לא מועיל הביטול וצריך לשורפו. ק"ו הכא דידע ודעתיה עלויה ודבר פשוט הוא ואין צ"ע כלל וטרחתי למצא לו דרך היתר לשוייה לתערובת חמץ וגם זה לא עלתה בידי כי הוא חמץ גמור וכמו שכתבתי לעיל והלכך יבערנו מיד ואין לו תקנה אלא בשבירת החביות וילך היין שרף באיבוד וזה יעשה מיד שלא יעבור בב"י וב"י ושלום כנפש אביך בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל.

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה