אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

נז

נו

ולענין השם של אלדינו ששכח הסופר היו"ד וכתב אלדנו בלא יו"ד אם צריך לסלק היריעה או לתקן ע"י שיקדר את השם ולכתוב שם שם אחר במקומו כראוי או לגרר הנו"ן וי"ו לגמור את השם כהלכתו או לתלות את היו"ד ביני שיטי:

נראה דודאי אין ראוי לסלק היריעה אלא יתקן בא' מהדרכים הנזכרים דכל כמה דאפשר לתקן אסור לזלזל בקדושת ס"ת ובשמות הקודש להורידן מקדושתן ולהביאן לידי גניזה דאפילו בתשמישי קדושה קיימא לן בכל מקום מעלין בקודש ואין מורידין וק"ו בקדושה עצמה אמנם לקדור את השם אף ע"ג דכבר נהגו הסופרים לקדרו ומנהג קדמונים הוא וכן ראיתי בספר ישן שנתחבר בשנת קל"ו שקורא תגר על מנהג הצרפתים שנוהגין לקדר את השם הרי שבימי הקדמונים נהגו הסופרים לקדור את השם גם במסכת סופרים איתא בהדיא דשרי לקדרו דתניא בפ"ה הכותב ב' שמות של קודש מקיים את הראשון ומעכב את האחרון וי"ג מחטב ושניהן פירושן קדירה מ"מ מאחר דחזינן כמה רבנן קשישאי ומכללם הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ג' ובנו הר"ר יהודא ז"ל כמו שהביא דבריהם הרב ב"י ז"ל בסי' רע"ו וכן ראיתי בשם רבינו שמשון מקוצי בספר ישן הנ"ל דס"ל דמוטב לסלק את היריעה מלקדור את השם. ק"ו בנ"ד דאין צריך לא לקדור ולא לסלק אלא לתקן דעדיף טפי והנה לתקן בתיקון שיגרור נ"ו ולכתוב את השם כהלכתו הציע ודן לפני בני האלוף הר"ר אברהם נר"ו שיגרור נ"ו ויכתוב השם כהלכתו והאריך למעניתו בראיות בחידושיו ולכאורה נראה דשפיר דמי ואע"ג דקי"ל הלכה כאחרים דפרק שבועות העדות דס"ל לפניו נמחק לאחריו אינו נמחק ה"מ היכא שהשם עצמו נכתב כתיקונו בלי שום חסרון דאז אינו נמחק מפני שכבר קדשו השם אבל הכא כיון שחסר אות אחת דהיינו היו"ד מהשם אם כן לא נכתב כהלכתו ולא שייך לומר שכבר קדשו השם ועוד כיון שבמחיקות נ"ו מתקן השם אפילו אחרים מודו דכה"ג שפיר דמי דהאי מחיקה תיקון הוא וכיוצא בזה כתב בש"ג פרק שבועות העדות דאפילו בשם עצמו יכול למחוק כדי לתקנו. אבל מ"מ לא נ"ל להקל ולמחוק נ"ו מאלדינו מסברא דנפשין דמאן לימא לן דבשביל השמטת היו"ד לא שייך לומר שכבר קדשו השם ואע"ג דאיתא במ"ס פ"ה הלכה ב' היה מכיון לכתוב את השם וכתב יהודה עושה מדל"ת ה"א ומוחק האחרונה אלמא דלא קדיש השם לה"א האחרונה ומותר למוחקה והיינו משום דלא נכתב כהלכתו לא קדיש שאני התם דכיון דהטיל בו דל"ת שוב אינה מצטרפת אות הה"א האחרונה לשאר אותיות השם ואינו נקראת עמהם ולא חל עליה שום קדושה אבל הכא בנ"ד שפיר מצטרף נ"ו להשם אפי' בלא יו"ד דהא בלשון תרגום נכתוב אלהנא בלא יו"ד ועוד דאפילו בלשון הקודש אפשר לומר דאות היו"ד בשם אלהינו אינה מוכרחת ויכול להיות מן הדין דאם השמיט היו"ד אפי' תיקון לא בעי שכה"ג מצינו הרבה תיבות של חול חסירות ויתרות דבדיעבד אינן מעכבין ואע"ג דאנן לא עבדינן עובדא להכשיר ס"ת בלא תיקון היו"ד מ"מ אפשר לומר שהיו"ד לא מעכבא מלחול הקדושה על הנ"ו אלמא אף בלא יו"ד ניטפל הנ"ו להשם. גם מה שכתבנו לעיל בשם ש"ג דאפילו בשם עצמו יכול למחוק כדי לתקנו לא ידעתי מי התיר לו כזה ומאין למד זה והראיה שהביא מטיפת דיו לא דמי כלל דהתם כבר נמחק צורת האות לגמרי ואין המוחק עושה מעשה כלל דהוי מוחק אחר מוחק וכן משמע מדברי מהרא"י בכתביו סימן ע"ב ובהדיא כתב הב"י בסימן רע"ו בשם הר"י אכסנדראי שאפילו למחוק כדי לתקן אוסר וא"כ ליתא להא דש"ג ולא בריר לן כלל למשרי בנ"ד כה"ג אם לא שאפשר לומר דכל הני רבוותא דאסרו למחוק כדי לתקן היינו דוקא באותיות עצמן של השם שקדושתן קדושה דאורייתא משא"כ במה שנטפל להשם שקדושתן הוא דרבנן וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ו מספר המדע דבמוחק עצם השם הוא לוקה מדאורייתא והמוחק האותיות הנטפלות אינה לוקה אלא מכין אותו מכות מרדות:

אמנם התיקון שזכרנו שהוא לתלות היו"ד היא הדרך הטוב והמחוור בעיני דאע"ג דאיפסקא הילכתא בפרק הקומץ כר"ש בן שזורי דאמר כל השם תולין מקצתו אין תולין נראה דהיינו דוקא באותיות עצם השם הוא דאין תולין אבל באותיות הנטפלות להשם אפשר דמודה ר"ש שזורי והאי אות יו"ד שבשם אלהינו שבנ"ד פשוט הוא שאינו מאותיות השרשיות שבשם כי עצם השם הוא אלוה והיו"ד היא נטפלת בדבקות התיבה והוא במשקל אבותינו יוצרינו מלכנו והאי סברא דמפלגינן בין אותיות השם עצמו ובין אותיות הנטפלות לו לאו סברא דנפישין הוא אלא סברא חשובה היא דהא המוחק את השם לוקה מדאורייתא ואפי"ה קי"ל דדוקא באותיות השם עצמו הוא דלוקה אבל הנטפל להשם אין לוקין לכו"ע ובדרבנן פליגי ת"ק ואחרים ואם כן כ"ש הוא דיש לנו לחלק כה"ג וכי תלייה דאינה אלא דרבנן ואפי' מדרבנן לאו כולי עלמא הוא. דהא ת"ק דר"ש שזורי אית ליה דתולין אפילו אות א' מהשם ואפילו לר"ש שזורי אין שום צד איסור בזה ובדיעבד אם תלה אות א' אין נראה כלל שמכין אותו מכות מרדות בשביל זה וטעמא דר"ש אינו אלא דלאו הידור מצוה להיות קצת מאותיות השם למעלה וקצתם למטה הלכך ודאי כ"ש הוא שיש לנו לחלק ולומר דאפילו ר"ש שזורי לא אמר אלא באותיות השם עצמו לא באותיות הנטפלות וא"ת שקצת משמע שהיו"ד ג"כ מאותיות השרשיות מהשם ולא מן הנטפלות מברייתא דמ"ס ודפרק שבועות העדות דקתני כל הנטפל להשם לאחריו אינו נמחק כיצד נ"ו מאלדינו כ"ם מאלדיכם ה"ם מאלדיהם ומדלא קתני ינ"ו יכ"ם יה"ם משמע דהיו"ד אינה מאותיות הנטפלות אלא מעצם השם ואפילו הת"ק מודה שאסור למוחקן גם בכסף משנה פ"ו מספר המדע כתב בהדיא דהיו"ד בשם אלדים היא שרשיות וי"ל דהאי תנא דברייתא לא היה צריך להזכיר אות היו"ד כלל דמאחר שאמר נ"ו וכ"ם וה"ם נמחקים כל שכן היו"ד שנמחקת שאינה הכרחיות בשם אלדינו אפי' לטפילות השם והיא נחה ואינה מעכבת כלל אם השמיט אותה כשאר חסרות ויתרות וכמ"ש למעלה ועוד דהתנא אינו מזכיר רק ההבדל שבאלו ג' שמות אלדינו נ"ו כ"ם ה"ם אבל היו"ד בכולן שוה וסמיך עצמו אפשיטות דמלתא דלאו דוקא נקט נ"ו כ"ם ה"ם אלא ה"ה כל הנטפל גם מ"ש בכ"מ שהיו"ד היא שרשיות היינו לחד נוסחא שברמב"ם שכתב אלדי אבל לאידך נוסחאות שבספרי הרמב"ם שאין כתוב בה אלדי לא מוכח כלל שהיו"ד יהיה שרשיות' וכבר הסכים הרב ב"י ז"ל עצמו שם שהנוסחאות אלו דלא חשיב אלדי הם עיקר וא"כ אין להוכיח כלל מזה ועוד דאפילו אם ת"ל כמשמעות הברייתא וכס"מ ע"כ לאו מטעם דהיו"ד שרשיות דאיך יכחיש הידוע שכל המכיר ומבין קצת בדקדוק לשון הקודש יודע שהיו"ד הזאת אינה שרשיות רק שהיא עשויה במשקל קדושינו יוצרינו וכל אלדי שבפסוק היו"ד היא לסמיכות לתיבה שלאחריו כמו אלדי השמים ואלדי הארץ וכולן אלא עיקר הטעם שהם החמירו באות היו"ד ועשאוה כשורש השם מטעם שכתב בכסף משנה דמאחר שמצינו בשם אלדים שכל האותיות שרשיות והיו"ד בכללם חלקו לה כבוד לחשבה כשרשיות גם באלדי והלכך דוקא לענין מחיקה שהוא איסור לאו דאורייתא בענין זה החמירו גם באות היו"ד אבל לענין תלייה שכל עצמה אינה אלא דרבנן ודאי דאין שייך להחמיר גבי יו"ד דאלדי שאינה שרשיות באמת ואע"ג דמצינו בירמיה כ"ג דכתיב האלדי מקרוב אני ולא אלדי מרחוק דהתם ע"כ אין שום סמיכות אך באים השם ותיבה שלאחריו בפסיק נראה דהתם נמי היו"ד לאו שרשיות היא רק אות היו"ד מורה על לשון רבים כמו אלדים והמ"ם חסר בתיבה וכמוהו רבים כמו אנשי התרים. חלוני שקופים והרבה כמו שכתב הרד"ק בספר מכלול בנתיב י"א ובפירושו על ספ' מלכים בפסוק בד מאנשי התרים דשלמה ונראה להוכיח איפכא דהיו"ד אינה שרשיות דבפ' שבועת העדות קתני בברייתא אלו הן שמות שאינן נמחקין כגון אל אלדיך אלדים אלדיכם אהיה אשר אהיה אל"ף דל"ת יו"ד ה"י שד"י צבאות הרי אלו אין נמחקים ע"כ הרי שלא חשיב בברייתא רק אל אלדיך אלדים אלדיכם אבל אלדי אלדינו לא קחשיב וש"מ דשם אלדי לאו שם העצם הוא אלא הוא כמו אלדיך אלדיכם ולהכי לא חשיב ליה תנא דסגי ליה לחשוב שם העצם עם שם הנטפל כגון אל שם עצם ואצלו אלדיך שהוא שם הנטפל וכן אלדים עצם ואלדיכם נטפל ואי אלדי הוה שם עצם הוה ליה לתנא נמי למיחשבינהו עם שם אחד נטפל דאין סברא להשמיט שם העצם אלא דע"כ שהוא שם הנטפל ושייר אותו אגב דשייר נמי הרבה מהנטפלים אלדינו אלדיהם אלדיו דסגי ליה בקצת מהנטפלים דקחשיב ומינייהו נילף לאחריני. ובירושלמי נמי קחשיב ליה בין שמות הנטפלים ולא בין שמות העצם דקתני התם אל אלדיך אלדים אלדי אלדינו אלדיכם דכל זה משמע דאלדי לאו שם עצם הוא והנה הארכתי יותר מדאי לפי שהגאון מהור"ר מאיר נר"ו השיב לי על ענין זה שאין לתלות היו"ד בשם אלדינו מפני שהיו"ד היא שרשיות בשם אלדינו ודעתו לגרור נ"ו ולכתוב במקומה ינ"ו כדעת בני ר' אברהם ר"ו והגאון מהר"ר פלק כהן נר"ו השיב לי שאין לגרור ולא לתלות ולא לקדור בענין זה רק יסלק הדף וכל זה איננו שוה לי רק הנלע"ד כתבתי נאם הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל. אחר זה כמה שנים נשאלתי מבני הגדול ר"מ ואב"ד מהר"ר יעקל שנמצא בס"ת בפסוק ויטוש אלוד עשהו שם אלוד חסר וי"ו והשבתי לו בזה הלשון דעתי שאין צריך שום תיקון כי פעמים נכתב מלא ופעמים נכתב חסר ואפי' במקום שנכתב מלא אין מוכרח הוא להיות כך ואין בכך כלום וכמה פעמים בא זה לידי ועשיתי כן לכן אין צריך שום תיקון ואם רצית לעשות שום תיקון אזי היה לתלות הוי"ו כי אין זה מעיקר השם ואין בכך כלום וכה"ג עשיתי ביו"ד של אלדינו שצויתי לתלות היו"ד.

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה