אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

נו

נה

ומה שנוהגין הסופרים לתקן ס"ת ולגרור כמה שיטין ולמעט הכתב בכתיבה דקה משום איזה חסרון שהשמיטו כדי להכניס אותו חסרון וכן נהגו למעט הכתב כדי לתקן פתוחות וסתומות והוא נגד ברייתא דמסכת מנחות דקתני ולא ימעט את הכתב מפני ריוח שלמטה ולא מפני ריוח שלמעלה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה וגם הרמב"ם פוסל ואוסר לתקן פתוחות וסתומות שכתב בפ"ח מהלכות ס"ת שאין לו תקנה וגם הרא"ש אוסר לתקן פתוחות וסתומות יאם צריך למעט הכתב גם הריב"ש בסימן ז' לא התיר למעט את הכתב אלא בחסרון ולתלותו בין השיטין אבל לגרר מה שנכתב כבר כתיקונו ולמעט את הכתב כדי להכניס מה שחסר או כדי לתקן הפתוחות והסתומות אוסר גם מה שנהגו הסופרים לגרר כמה שיטין לתיקון החסרון או פתוחות וסתומות ואפי' יותר על ג' שיטין וזה לא יתכן דהא במס' סופרים פ"ה הלכה ח' תניא הטועה את השיטה גורר אחת וכותב שתים שתים וכותב שלש ובלבד שלא יגרור שלש גם הריב"ש בסי' ז' לא הקפיד אלא למעט הכתב אבל גרירא לחוד בלא מיעוט הכתב התיר לגרר כמה דבעי וגם הביא שם תשובת הרשב"א שהתיר לגרר כמה שיצטרך וגם מהרא"ש משמע נמי כדבריהם ועל כולם יש לתמוה מהא דמסכת סופרים דלעיל ומה שנראה לי בזה הוא דהאי דמסכת סופרים מיירי דהא דקאמר גורר א' וכותב שתים. פירוש גורר אחת שיטה א' ועל אותו ריוח כותב שני שיטות וכן גורר שתים וכותב על מקום הב' ג' שיטות אבל לגרר שלש ולכתוב במקומן ד' או ה' שיטות אסור דכולי האי לא שרי למעט ריוח השיטות משום דמחזי כמנומר אם יהיו ד' שיטות קצרות ומשמע דוקא היכא דמקצר השיטין הוא דלא יגרור שלש אבל לגרור ד' או ה' שיטות ולכתוב במקומן ג"כ ד' או ה' שיטות על שירטוט הראשון שלא ירבה על השיטין יותר משהיו רק ימעט וידחיק את הכתב יותר בהא לא מיירי מסכת סופרים דאין שייך כאן מנומר כיון שהשיטות על מקומן הראשון ובזה מתיישב שפיר מה שנהגו הסופרים לגרר כמה שיטין כדי למלאות החסרן שדילג או כדי לתקן פתוחות וסתומות והאי פירושא מסתבר לן טפי דלישנא גורר אחת וכותב שתים משמע דקאי אשיטין ור"ל גורר שיטה א' וכותב במקומה ב' שיטין אבל אי קאי אמיעוט הכתב לחוד ה"ל למימר וכותב כשיעור שתים ועוד דאם תפרשהו אמיעוט הכתב בלא שינוי השיטין ור"ל שבשיטה אחת ימעט הכתב כל כך שיכניס ויכתוב עליה שיעור ב' שיטין יקשה לן רישא אסיפא דברישא שרי למעט הכתב ולהכניס תרין על חד כדקתני גורר א' וכותב ב' ואלו בסיפא קתני גורר ב' ולא ד' דה"ל נמי על חד תרין אבל אם נפרש דקאי אשיטין אתי שפיר דעינינו רואות דאם תגרור ב' שיטין לא יהיה ריוח המקום ההוא בכפל על ריוח המקום כשתגרר שיטה א' דהא השירטוט המיושר שעושין הסופרים במדת המחוגה שקורין צירק"ל אם תגרר שיטה אחת בין השיטות יהיה מקום פנוי כמדת ב' מחוגות וכשתגרר ב' שיטין לא תמצא מקום פנוי רק כדי ג' מחוגות וק"ל:

אמנם מה שנהגו למעט הכתב בכתיבה דקה נראה שהם מפרשים לברייתא דמסכת מנחות דקתני לא ימעט את הכתב היינו שלכתחילה לא יעשה כן דלאו הידור כ"כ הוא אבל בדיעבד שפיר דמי דמשום הידור לא פסלינן לה לס"ת וכן מוכח בנימוקי יוסף שכתב הטעם משום הידור ובסוף דבריו כתב לא יעשה כן אלא יזדרז עצמו שלא יצטרך לבא לידי כך עכ"ל דמשמע בהדיא דדוקא לכתחילה קאמר ולא לפסול בדיעבד וכל הדברים השנויים בברייתא אינו אלא למצוה מן המובחר כמו שכתב מהרי"ק בשורש קכ"ב ובהדיא כתב הרמב"ם פ"ז מהלכות ס"ת גם הטור י"ד הביא בסימן רע"ג אהאי ברייתא דמנחות דכל זה אינו אלא למצוה מן המובחר ולא לעיכובא ומאחר דהאי לא ימעט את הכתב בברייתא דמנחות לא מיירי אלא לכתחילה ולמצוה מן המובחר ובדיעבד לא פסלינן לה שמעינן דלאו פסול דאורייתא הוא וא"כ על כרחינו לומר דאפילו הרמב"ם והרא"ש והריב"ש לא אסרו למעט הכתב והצריכו לסלק הדף אלא לכתחילה אבל בדיעבד אם עבר הסופר ומיעט הכתב בשביל תיקון הדילוג או הפתוחות והסתומות פשוט הוא דלא פסלינן לה לס"ת בשביל זה. ומכיון דחזינן דהרשב"א ז"ל חולק אהנך רבוותא וס"ל דאפי' לכתחילה שרי למעט הכתב בשביל תיקון פתוחות וסתומות וכמו שהעיד הריב"ש ז"ל בתשובה הנזכרת שנהגו כן ע"פ הרשב"א בברצלוני לפיכך נהגו הסופרים בדורות הללו גם כן להקל בזה א"כ מנהג וותיקון הוא ויש להם על מי שיסמכו ואין למחות בידם וכה"ג כתב נמי הריב"ש עצמו בסוף תשובה הנזכרת היכן שנהגו על פי הרשב"א אין למחות בידם ואין לחלק בין תיקון פתוחות וסתומות לתיקון דילוג השיטה ולומר דלא חזינן להרשב"א ז"ל שהתיר למעט הכתב לכתחילה בשביל תיקון דילוג השיטה משום דכ"ש הוא דאם פתוחות וסתומות דקתני יגנוזו אפ"ה מהני תיקון זה ק"ו לדילוג השיטה שיכול למעט הכתב כדי למלאות הדילוג וכן הביא הב"י בספר בדק הבית בשם הרשב"ץ שהעיד שנהגו הסופרים לגרר ולמעט הכתב כדי למלאות החסרון ועל תיקון פתוחות וסתומות כתב גם כן הרב"י בספר הנ"ל וז"ל וגם הרשב"ץ כתב שסומכין על עדותו של הרשב"א שכתב שמעשים בכל יום ולא שמע שום חכם שמיחה בזה וא"ת הרשב"א מאי ס"ל וכי פליג אברייתא דמנחות דקתני בהדיא ולא ימעט את הכתב וי"ל דהרשב"א ז"ל מפרש כפירוש נימוקי יוסף דלעיל שכתב דלכתחילה יזדרז עצמו שלא יצטרך לבא לידי כך אבל אם כבר טעה הסופר וצריך למעט הכתב בע"כ בהא לא מיירי הברייתא דודאי שאפילו לכתחילה יכול לתקן הטעות במיעוט הכתב ודבריו נראין בעיני יותר מדברי הרא"ש ושאר רבוותא המחמירין דחומרא הבאה לידי קולא הוא להביא היריעה לידי גניזה ולהוריד כמה שמות הקודש מקדושתן וזהו בזיון וגנאי לכתבי הקודש ומדאורייתא הם קדושים וכשרים ובקדושתן הן קיימין כשאר שמות הקודש ואם אמרו רבנן דלכתחילה לא ימעט הכתב כוונתן היה להידור מצוה להוסיף פאר ותפארת על קדושתן לא לסלק הדף ולמעט הקדושה וראיתי לבני הר"ר אברהם יצ"ו שקרא תגר על מה שנהגו לגרר יותר מב' שיטין מהאי דמסכת סופרים דלעיל דקתני ובלבד שלא יגרור שלש. עוד הביא סייעתא מהאי דגרסינן בירושלמי דמגילה פ"ק וז"ל טעה והשמיט פסוק א' אם יש בו שנים ושלש שיטין מתקנו וקורא בו ד' אינו קורא בו ומדקתני אין קורין בו משמע דבכל ענין אין קורין בו ולא מועיל לו שום תיקון וכל זה לא נראה בעיני כלל דהאי דמסכת סופרים כבר הוכחתי לעיל באר היטיב שאין משם טענה כלל ואין מקום לדבריו. וההיא דירושלמי לא קאי כלל אמיעוט השיטין כמו שהבין הוא אלא אחסרון וההשמטה ששכח שאם יש באותו דילוג רק ג' שיטין יתקנו בכל אופן שירצה אבל אם שכח שיעור ד' שיטין אין לו תקנה כלל וצריך לסלק היריעה ובני הר"ר אברהם יצ"ו דחה פירוש זה שפירשתי מדמסיק שם בסיפא רב זעירא בשם ר"ח אמר אף בקרע כן ובתלמודא דידן אמר רב זעירא קרע הבא תוך ב' שיטין יתפור תוך ג' לא יתפור וא"כ איך יאמר ברישא דשלש יתקן דהא בקרע אינו כן ואני אומר דאין מזה תפיסה כלל על פי' זה די"ל דהא דירושלמי דאפי' תוך שלש יתפור מיירי בחדתא וכדמסיק נמי בגמרא דידן דדוקא בעתיקא לא יתפור שלש אבל בחדתא אפי' ג' יתפור ולא יותר ואע"ג דבתלמוד שלנו קאמר סתמא לית לן בה ומשמע דאפילו יותר משלש יתפור כבר כתב הריב"ש ז"ל בתשובה סימן ל' דפי' דהאי לית לן בה הוא דוקא לתפור תוך ג' לא יותר וכן כתב בשם הרמב"ם והוכיח שם פי' זה בראיות ברורות ולמאי דפירשתי שהירושלמי מיירי בשיעור הדילוג שאם הדילוג הוא הרבה כל כך כשיעור ארבעה שיטין שאסור לתקן ואפי' אם עבר ותקנו אין קורין בו וצריך לסלק היריעה צ"ע שכמדומה לי שאין נזהרין בכך אבל אין זה מן התימא כי כל מה שלא נמצא בתלמוד שלנו וגם המחברים לא הביאו הירושלמי הזה בחיבורים אין להם ידיעה להסופרי' והלואי שידעו ויזהרו לעשות מה שמפורסם בתלמוד ובפוסקים המפורסמים ומ"מ צריך להודיע וללמד להסופרים שלא לתקן הדילוג שהוא כדי ד' שיטין דהא ודאי פסול גמור הוא לפי הירושלמי ואפי' בדיעבד לא מהני שום תיקון מיהו איכא למימר דגם הירושלמי לא מיירי אלא לכתחילה אבל בדיעבד אם עבר הסופר ותקנו אפי' ביותר מד' שיטין כשר כלל העולה מדברינו דכל כמה דאין הדילוג יותר על ג' שיטין יכול לתקנו אפי' לכתחילה ולגרר כמה שיטין דבעי ולמעט הכתב כדי להכניס הדילוג רק שלא יקצר השיטין וכן נמי אם בא לתקן פתוחות וסתומות יכול לתקן בכה"ג ואפילו לקצר השיטין נמי שרי לכתחילה רק ע"ד שאמרו במסכת סופרים גורר א' וכותב שתים ב' וכותב ג' אבל יותר מזה השיעור אסור לתקנו לכתחילה כלל רק יסלק היריעה ויגנזו אמנם דיעבד אס עבר הסופר ותיקן הדילוג היותר על ג' שיטין וכן נמי אם גירר כמה שיטין וקיצר השיטין יותר על שיעור דמ"ס אין בידינו לפסול הס"ת בשביל זה דברי הקטן בנימן אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל:

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה