משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
נב
גט אחד נכתב לפני וקודם שכתב הסופר כדת משה וישראל דקדקנו וראינו בגט אם צריך לתקן איזה דבר ומצאנו שהנון פשוטה של מנין היתה נוגעת ביו"ד שלפניה נגיעה דקה מאד עד שהיו מפקפק קין בה אם נוגעת אם לאו גם היה נראה להסופר שבשעת כתיבה לא היתה שום נגיעה אלא שאח"כ מנדנוד הדיו או מסיבה אחרת נמשך קצת מן הדיו אא היו"ד לני"ן ועשינו הלכה למעשה בהסכמת הלומדים הפריד הנגיעה בסכין בציווי המגרש מאחר עדיין לא חתמו העדים על הגט הגם כי הרב ר"מ אירסלש ז"ל בהג"ה אא סימן קכ"ה כתב דאין להפריד האותיות אם נוגעין ולוקח דין זה מסדר גיטין שלנו סימן י' וכתב דכן נוהגין אם לא בשעת הדחק דיש מקילין אנן סמכנו על דברי הטור והאשיר"י והמרדכי בפרק ב' דגיטין שכתבו דיכול להפריד האותיות דלא דמי לחק תוכות ומה שכתב בתשובת הרא"ש כלל מ"ה סימן י"ג דלא להפריד האותיות הנוגעות אם לא בשע' עיגון שבא הגט מארץ מרחקים ואין שיירות מצויות להביא אחר וזה שכתב מהרמא"י בהג"ה הנזכר דיש מקילין בשעת הדחק גה הרב ב"י תמה אתשובות הרא"ש שדבריו סותרין ממה שכתב בפסקיו בפ"א דגיטין נראה דלא דקדקו היטיב בתשובות הרא"ש ולא סתרי דבריו כלל דמה שכתב בפסקיו שיש להפריד בסכין מיירי כשהגט עדיין לא נחתם ומה שכתב בתשובות דלא להפריד היינו בגט שהיה כבר כתוב וחתום כתיקונו והובא מארץ מרחקים כמו שכתב שם בהדיא בהדיא הלכך אי לאו טעמא דעיגון לא הוי שרינן למיגרר מאחר שכבר חתמו העדים על הגט שאינו כתוב כדחזי לכתחילה שכן הסכימו כל הבתראי שכל מה שמתקנין בגט היינו דוקא קודם חתימת העדים אבל לאחר חתימת העדים לל וכלל לא אם לא במקום עיגון כעובדא דהרא"ש ואל תשיבני מדברי מהרי"ק שורש צ"ח על רגלי ההיהי"ן והקופי"ן שאין להפרידן בסכין וכן כתבו שאר מחברים משום דהתם מיירי נמי לאחר שחתמו העדי' כבר אבל קודם חתימות העדים אין הכי נמי דיכול לתקנו ועוד נראה דשאני תיקון רגלי ההין וקופין דהתיקון הוה בגוף האות ודמי לחק תוכות וכה"ג לא מועיל שום תיקון אפילו קודם חתימות העדים אבל בנ"ד שאין התיקון בגוף האות רק בנגיעה שביניהם שרי לתקן ולהפריד ובאמת ואמונה כי המנהג הזה שכתב מהרמא"י אין לו שום יסוד כלל שהרי פשוט דבגיטין אין פסול מוקף גויל מעכב מן הדין רק שחומרא בעלמא הוא והרי חזינן דבתפילין דמדינא בעינן מוקף גויל ואפי"ה יכול להפריד בסכין ק"ו הכא דלא מעכב כלל מדינא ומ"מ לא מלאני לבי להקל נגד הנך רבוותא סדר גיטין ומהרמא"י רק משום שהיה בו פקפוקים הנ"ל חדא שהיה ספק בעיני קצת אנשים אם היא נגיעה כלל ועוד שהיה נראה בעיני הסופר שמתחילה היה מוקף גויל רק שאחר כך נדבקו ע"י נדנוד זה ודאי לא מעכב כמ"ש הרב ב"י בטור או"ח סימן ל"ב דלא אמרי מוקף גויל מעכב ופוסל אלא במקום שלא היה מוקף מתחילת הכתיבה אבל היכא שמתחילת הכתיבה היה מוקף גויל ואח"כ נתקלקל ל"ל בה דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל:
אח"כ מצאתי בסדר גיטין של רבני פדאו"ה ז"ל בסי' קכ"ד שעשה הלכה למעש שהסופר נגע האותיות זו בזו והעדים עדיין ל חתמו וצוה לגררם והפרידם וכו' ע"ש: