משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
מז
למאן דחריפא ליה סכיניה קשתיה ורומחיה וכל מנא זיניה שעתיה תרמיניה ולאריה דבי עילאי פורסניה הוא האלוף מחותני קנקן חדש מלא ישן. נ"י ר"מ מהר"ר זיסקינד סג"ל יצ"ו ולכל חבירים המקשיבים לקול גדול ולא יסף יעמדו על הברכה והשלום אמרות טהורות בהירות ומאירות. נצצו ירוצצו כזיקים וברקים מפי מעלתך פה קדוש וטהור הגיעני ע"י ציר א' כד הוינא חד כרעא בארעא וחד כרעא בעגלה. כי ירט הדרך לנגדי ונחוץ מאד היה הדבר עלי לילך לק"ק ביטשאטש בעסק הידוע למכ"ת ולסבה הזאת לא יכולתי לעשות רצון מכ"ת באותו פעם. ואף כי כהיום הזה נתתי אל לבי לדרוש ולעיין בדברי מכ"ת ומה אדע את אשר לא תדע. ומכל מקום לאהבת מכ"ת אדבר את אשר בלבבי אודות הבתולה שנשאת וראתה דם בשעת תשמיש שלש פעמים זה אחר זה כל פעם שטבלה ושמשה כדרך הבתולות ואחר כך בתשמיש רביעי ראתה רוב דם בשיפוי שלא כדרך הבתולות וכן פעם חמישי וששי ג"פ רצופים ראתה רוב דם יותר ממה שראתה בג' פעמים הראשונים והנשים אומרות שאי אפשר לתלות בדם בתולים ריבוי דם בכה"ג ודעת מעלתך נוטה אחר דעת הרב ב"י בטור י"ד סימן קפ"ז להקל בלא בדיקת שפופרת ולתלות בדם בתולים כל זמן שלא פסקה פעם אחד לראות בשעת תשמיש אלא שמעלתך החמיר בנדון זה מצד שבג' פעמים האחרונים ראתה דם הרבה שלא כדרך הבתולות ואיכא ידים מוכיחות שלאו דם בתולים הוא:
ואני אומר דמעיקרא דדינא פירכא וכבוד הרב ב"י במקומו הוא כי לא דיבר אל נכון דלדבריו כל זמן שלא פסקא פעם אחת אפילו כמה שנים עד שתלבין ראשה תולין הכל בדם בתולים מה שאין הדעת סובל ועוד דבסוגית התלמוד והמשנה והברייתא כולן הן נגד דבריו כאשר אבאר בעזה"י במשנה ריש פ' התינוקות תנן תינוקות שלא הגיע זמנה לראות ונשאת ב"ה אומרים נותנין לה עד שתחיה המכה הגיע זמנה לראות נותנין לה ד' לילות עד מוצאי שבת ראתה ועודה בבית אביה נותנין לה לילה שלימה. הרי לך משנה שלימה דאין תולין בדם בתולים רק בקטנה עד שתחיה המכה ובנערה ולא ראתה נותנין לה ד' לילות ובנערה שראתה קודם שניסת אין לה אלא לילה אחד אבל אם ראתה אחר שיעור זה הרי היא כאשה אחרת שכל מה שרואה דם נדות הוא לכל דבר שבעולם ואפילו לא פסקה לראות בשעת תשמיש מיירי מתניתין ואפי"ה לא תלינן בדם בתולים מה שרואה אחר שיעור הנזכר במשנה הנזכרת דאלו פסקה פעם אחד שוב לא תלינן בדם בתולי' אפי' תוך שיעור שלה וכדאמרינן שם בגמרא בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם ר' חנינא אומר טמאה דאם איתא דהוי דם בתולים מעיקרא הוי אתי ומאחר דחזינן במתניתין דאין תולין בדם בתולים רק כל בתולה ובתולה תוך שיעור שלה א"כ איך יעלה על דעתינו להקל באיסור כרת דאורייתא ולתלות בדם בתולים אחר שיעור הנזכר במשנה ולחלוק על המשנה לפיכך אין לנו אלא מה ששנינו במשנה שנותנים לכל בתולה ובתולה לתלות בדם הבתולים כפי שיעור ששנינו במשנה ואם ראתה אחר שיעור שלה הרי היא כאשה אחרת שדם שלה דם נדה גמורה ואסורה לבעלה עד שתספור ז' נקיים ותטבול. ואם ראתה ג' פעמים רצופות בשעת תשמיש תתגרש או תבדק בשפופרת ושמא תאמר דמתניתין לא איירי אלא לענין דם עצמו שיהא טמא אחר שיעור זה ושתהא אסורה על בעלה עד שתטהר עצמה בטבילה משום דאיסור זה אינו אלא לשעה ולאו איסור עולם הוא ולהכי החמירו אחר שיעור הנזכר במשנה אבל לענין שתהא האשה אסורה איסור עולם על בעלה כגון שראתה שלשה פעמים רצופים תלינן בדם הבתולים כל זמן שלא פסקה לראות פעם אחד אחר דם בתולים ואפי' יותר משיעור הנזכר במתניתין וסברא זו כתב הרשב"א בתשובה והרב ב"י הביאו בטור י"ד סימן קצ"ג א"א לומר כן דהא מתניתין לאו תומרא קתני אלא דינא קתני וקים להו לב"ה דעד שיעור הנזכר במתניתין דרך הבתולות להוציא דם ומיד אחר שיעור זה לא אמרינן דדם בתולים הוא אלא ודאי דם גמור מן המקור הוא וכיון דקים להו לב"ה דדינא הכי הוא א"א לנו לתלק בין איסור שעה לאיסור עולם ומה שכתב הרשב"א בתשובה הנזכרת שיש לחלק בין איסור שעה לאיסור עולם. הרשב"א ז"ל לא חילק בין איסור שעה לאיסור עולם אלא לפי מאי דמסיק התם רב ושמואל דאמרי תרווייהו הלכה בועל בעילת מצוה ופורש כרבותינו דחזרו ונמנו שיהא הבועל בעילת מצוה ופורש והכי מסיק נמי התם עולא משום ר' יוחנן וריש לקיש ודבר פשוט הוא דרב ושמואל ושאר אמוראי ל"פ אמתניתין דאפילו בראתה ועודה בבית אביה נותנין לה לילה אחד אלא טעמייהו דרב ושמואל משום דבדורות האחרונים ראו שאין כל אדם בקי בהלכות בין תינוקת קטנה לנערה או בוגרת ולכן העמידו כל הבתולות בשוה על דין בוגרת שראתה שאין לה אלא בעילה אחת כרב דאמר התם הכי וכן כתב הרא"ש בהדי' דרבותינו רב ושמואל ראו בדורות האחרוני' להחמיר להחמיר מטעם שכתבתי ומאחר דהאי דבועל בעילת מצוה ופורש אינו אלא חומרא בעלמא אבל מדינא נותנין לכל בתולה ובתולה כשיעור האמו' במתני' דר"פ התינוק' לכך כתב הרשב"א דהאי חומרא שהחמירו רב ושמואל ורבותינו אינה אלא לענין איסו' שעה לאסרה על בעל' עד שתספור שבעה נקיים ותטבול ולא לענין אם ראתה שלשה פעמים רצופים דלא החמירו לאסרה על בעל' איסו' עולם או להצריכה בדיק' השפופר' אלא תולין בדם בתולים כל בתולה ובתולה כמשפטה דמאחר שאינה אלא חומרא בעלמא אין להחמיר באיסור עולם ולגבי חומרא דרב ושמואל אית לן לחלק שפיר בין איסור שעה לאיסו' עולם כדעת הרשב"א אבל היכא שראתה מחמת תשמיש אחר שיעור וזמן המפורש במתני' שאז מצד הדין אין תילין בדם הבתולים אלא בדם המקור חלילה לנו להקל ולתלות בדם הבתולים אפי' לענין איסור עולם ואפי' אם לא פסקה עדיין לראות מחמת תשמיש אפי' פעם אחד והראיה שהביא הרב ב"י מהתוספתא דפ' בתרא דנדה. לא די שאינה ראיה לדבריו אלא אדרבא תיובתא הוא לדבריו וזה לשון התוספו' וכולן שהיו שופעות דם בודקין אותן בשפופר' חוץ מן הבתולה שדמיה טהורין מפני שדם בתולים טהור ובכולן היה ר' מאיר אומר כדברי ב"ש שאר הראיות כולן לפי הדמים בו היה ר' מאיר אומר דמים משונין זה מזה דם דנדה הם הבתולים דיהא דם הנדה זוהם דם הבתולים אינו זוהם דם הנדה מן המקור דם הבתולים מן הצדדין עכ"ל התוספתא וכעין תוספתא זו גרסינן נמי בפרק התינוקת. ושם מבואר הלשון בדברי הברייתא יותר וקרוב הדבר שהתוספתא הברייתא שבפ' התינוקת היא אלא שהבריית' מבוארת יותר כי כן דרך התלמוד כשמביא ברייתא או תוספתא מוסיף בה ביאור דברים וכמו שכתב הרב ב"י בשם הרשב"א גבי הא דנאמנת האשה לומר מכה יש לי במקור שממנה הדם יוצא שזה דקתני שממנה הדם יוצא אינ' מן התוספת' אלא שהתלמוד מפרש התוספת' ואפילו את"ל שברייתא אחרת היא מ"מ מסתמא לא פליגי אהדדי וזה לשון הברייתא ת"ר וכולן שהיו שופעות דם ובאות מתוך ד' לילות לאחר ד' לילות מתוך הלילה לאחר הלילה כולן צריכין לבדוק את עצמן ובכולן ר' מאיר מחמיר כדברי ב"ש ושאר ראיות שבין ב"ש וב"ה הלך אחר מראה דמים. שהיה רבי מאיר אומר מראה דמים משונים הן זה מזה כיצד דם נדה אדום. דם בתולה אינו אדום דם נדה זוהם דם בתולה אינו זוהם דם נדה בא מן המקור דם בתולים בא מן הצדדין עכ"ל הברייתא הרי לך דקתני בברייתא בהדיא שכל הבתולות צריכות בדיקת השפופרת אחר ד' לילות לנערה שלא ראתה בבית אביה ואחר לילה אחת לנערה שראתה בבית אביה ואפי' היא שופעת מתוך ד' לילות או מתוך לילה אחד דמוכח קצת שדם בתולים הוא אפי' הכי לא סמכינן לתלות בדם בתולים וצריכה בדיקת השפופרת וכ"ש כשאינה שופעות דאז משמע דלא אזלינן אחר בדיקת שפופרת כלל אלא מחזקינן אותה כאשה אחרת שרואה דם דודאי דם נדה הוא ולא אזלינן אחר בדיקת השפופרת ומסתמא גם התוספתא בהכי קא מיירי ויהיה פירוש התוספתא ובכולן שהיו שופעת דם מתוך ד' לילות או מתוך לילה אחת לאחריהן בודקות בשפופרת חוץ מן הבתולה כלומר בתולות גמורות שבתוך ד' הלילות ללא ראתה ובתוך לילה לראתה שאותן בתולות לא בעו בדיקת השפופרת מפני שדמיהן טהורין ואפילו אם דומה לדם נדות לית לן בה ותלינן בד' בתולים ופי' זה מבואר מתוך פירש"י ז"ל והתוספות ובהדיא כתבו התוספות דהאי ובכולן וכו' דקתני בברייתא קאי אג' תינוקת דמתני' גם בפירש"י ובברייתא עצמה מוכרחין אנו לומר דהאי ובכולן שהיו שופעת וכו' קאי אג' תינוקות דמתני' דומי' דובכולן ר"מ מחמיר דקתני בסיפא:
הנה שהוכחנו יפה שהברייתא והתוספתא שניהם קתני בהדיא שכל הבתולות שרואות דם מחמת תשמיש אחר ד' לילות לנערה שלא ראתה ואחר לילה אחת לנערה שראתה שמחזיקין אותן כדם הנדות לכל דבר שבעולם ואע"ג דהברייתא מיירי ברואה דם שלא מחמת תשמיש. מ"מ נדמה דה"ה ברואה מחמת תשמיש נמי דינא הכי הוא דדא ודא אחת היא ומעתה נתברר לנו יפה שאפי' התוספת' שסמך הרב ב"י להיות' סעד וסיוע לדבריו היא גופא סותרת את דבריו וק"ו שגם המשנה דר"פ התינוקת וכל הסוגיא שם כולן סוברים דאין תולין בדם הבתולים רק לכל בתולה ובתולה תוך שיעור שלה המפורש במשנה וכפי הנראה שהרב ב"י ז"ל לא בא לכלל טעות זה אלא ע"י שלא ראה גוף התוספת' ולא עיין בה ולא בברייתא רק שסמך עצמו על דברי הסמ"ג שהביא התוספת' בקיצר וז"ל וכולן בודקין אותן בשפופרת חוץ מן הבתולה שדמיה טהורין וחשב הרב ב"י פי' התוספתא שר"ל שכל הנשים שרואות ג' פעמים רצופים מחמת תשמיש בודקות בשפופרת חוץ מן הבתולות שאע"פ שרואות כמה פעמים דם מחמת תשמיש לעולם תולין בדם בתולים אף בלא בדיקת השפופרת כל זמן שלא פסקה פעם אחד מפני שכל הבתולות דמיהן טהורין לעולם עד שתפסוק פעם א' ולא תראה דם בשעה תשמיש ופירוש זה טעות גמור והאי ובכולן לא קאי אנשים דעלמא רק אג' תינוקות דמתני' גם לא קאי אראתה ג' פעמים רצופים מחמת תשמיש אלא אדם עצמו שאחר ד' לילות או לילה אחת כאשר בארנו למעלה ודי בזה לביטול דברי הרב ב"י ז"ל ואע"ג דהאי ברייתא ותוספתא לא מיירו בראתה ג' פעמים רצופים ולאסרה על בעלה איסור עולם רק לענין דם עצמו שיהא טמא עד שתספור ז' נקיים ותטבול. מ"מ נראה דהא בהא תליא וכל שהוא דם גמור לענין דם עצמו ה"ה לענין ראתה ג' פעמים רצופים שתהא אסורה על בעלה עד שתבדק בשפופרת ואע"ג דברייתא שהביא בגמ' לא הוזכר בפירוש בדיקת שפופרת ואפשר לומר דהאי בדיקה דקתני בדיקת שחרית וערבית כדרך שאר נשים כי על הבתולות לא החמירו בדיקת שפופרת וכפירש"י ותוספות בתירוץ ראשון ולפי זה אין לנו ראיה לבדיקת, השפופרת לשום בתולה בעולם מ"מ נראה כתירוץ השני שבתוספו' שהוא עיקר דהאי בדיקה בדיקת שפופרת היא ולא בדיקה בעלמא ובהדיא קתני בתוספתא וכולן שהיו שופעות דם בודקין אותן בשפופרת ולא שייך לומר כאן דמאתר דבעי בדיקת השפופרת גם בדיקת השפופרת לא תועיל אלא תתגרש לדעת רש"י ז"ל דס"ל דלא נתנו בדיקת שפופרת אלא לבעל השלישי דהא כיון דמספקא לן בדם:
בתולים הוי ספק ספקא ספק דם בתולים ספק אינו דם בתולים ואת"ל אינו דם בתולים ספק מן המקור ספק מן הצדדין וכה"ג אפילו רש"י מודה דבדקינן בשפופרת גם בבעלה הראשון וכעין זה כתבו הגהות מיימונית בשם הריצב"א:
עוד הביא הרב ב"י ראיה מפ"ק דנדה דגרסינן תנן התם התינוקות שלא הגיע זמנה וכו' אמר רב גידל אמר שמואל לא שנו אלא שלא פסקה מחמת תשמיש וכו' וכיון דחזינן דאיכא בתולה בעלמא וכו' בהכי סגי למילף לכולהו בתולות וכו' ע"כ דברים אלו תמוהין הן חדא וכי בשביל דאנן משוינן לכל הבתולות לחומרא שלא יהא להם אלא בעילת מצוה נלמוד מזה גם כן לקולא לומר שכשם שתינוקת שלא הגיעה זמנה פל זמן שלא פסקה לראו' מחמת תשמיש תולין בדם בתולים אפי' שמשה כמה פעמים ה"ה כל הבתולות כל זמן שלא פסקה מחזקינן להו בדם בתולים הרי במתניתין נתנו שיעור לזה עד שתחיה המכה ולזו ד' לילות ולזו לילה אחת ולא הקילו ליתן להם שיעור אחד עד שתחיה המכה ואנן מסברא דנפשין ניקל ליתן שיעור לכל הבתולות עד שתחיה המכה כדין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ועוד דאפילו בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות לא אמרי' עד שתחיה המכה אלא כל זמן שהיא קטנה אבל קטנה שנשאת וקודם שחיתה המכה הגיעה לימי נערות שוב אין לה אלא ג' לילות כדאמרינן בר"פ התינוקת גבי מעשה ונתן לה ר' ד' לילות מתוך י"ב חדש ומסיק התם אלא דיהיב לה אחת בימי קטנות ושתים בימי נערות ואחת בימי בגרות וא"כ איך יעלה על הדעת לומר שאפילו לנערה ולבוגרת נותנין לה זמן עד שתחיה המכה כל זמן שלא פסקה עוד כתב הרב ב"י ז"ל טעם לדבריו כיון דרובא מסייע לה דהא רואות מחמ' תשמיש הוו מיעוטא דמיעוט' וכו' אני אומר דרואו' מחמ' תשמיש מיעוט' דמיעוט' הוא ושכיחא הוא קצת אבל דם בתולים שלא יהיה כלים כמה שנים אפילו מיעוטא דמיעוטא ליכא ולא שכיחי לל ולא ראינו ולא שמענו כדבר הזה מעולם וחלילה לנו להקל בדבר הזה הלא תראה חכמי התלמוד ז"ל שהחמירו בדברים הללו מאוד ולא העמידו על הדין וההלכה כמו רב ושמואל ורבותינו דלעיל ורבי יוחנן וריש לקוש כי הוו בתינוקת בתינוקת לא הוו מסקי מיני אלא כדמסיק תעלה מבי כרבא וכו' ובירושלמי נמי אמרינן שמואל אמר כל ההיא הילכתא דריש פרקן אחרית דנדה להלכה ולא למעשה רבי ינאי ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונשאת ואם חכמי התלמוד החמירו בדם בתולים יותר מדין תורה אנן יתמי דיתמי איך יעלה על דעתינו להקל יותר מדין תורה ואם נפשך לומר שחכמי התלמוד לא החמירו רק על דם עצמו שיהיה טמא עד שתספר ז' נקיים ותטבול ולא לענין שתהא אסורה על בעלה כשתראה ג' פעמים רצופים עד שתבדק בשפופרת גם אני אומר כן שדבר זה אמת הוא דלענין איסור עולם לא החמירו לאפוקי אותה מדין תורה ואוקמוהו אדין תורה אבל מ"מ אי אפשר להקל יותר מדין תורה כאשר חשב הרב ב"י ז"ל כלל העולה דכל בתולה קטנה נותנין לה עד שתחיה המכה ואם לא חיתה המכה עד שהגיע לימי נערות נותנין לה עוד ג' לילות בימי נערות ואם גם אחר אלו ג' לילות לא פסקה וחזרה וראתה עוד ג' פעמים רצופים שוב אין תילין בדם בתולים ואסורה לשמש עם בעלה עד שתבדק בשפופרת ובקטנה אין חילוק בין ראתה ובין לא ראתה בכל ענין נותנין לה כאשר כתבתי ובתולה נערה שנשאת אם עדיין לא ראתה נותנין לה ד' לילות בתוך ששה חדשים ימי נערות אם סמוך אם מופלג ואם אחר אלו ד' לילות חזרה וראתה ג' פעמים רצופים אפי' אם לא פסקה לראות מחמת תשמיש נותנין לה בדיקת השפופרת ואין תולין בדם בתולים והא דנותנין לה ד' לילות דוקא כשלא הגיעה לימי בגרות עד אחר ד' לילות אבל נערה שנשאת ואחר ששמשה פעם א' או ב' הגיע לבגרות לא אמרינן שנותנין לה להשלים אלו ד' לילות תוך ימי בגרות ואין נותנין לה רק לילה אחת דלא עדיפא מבוגרת שנשאת דאין לה אלא לילה א' וכל זה לא מיירי אלא בנערה שלא ראתה אבל נערה שראתה ונשאת אין לה רק לילה אחת ואם אחר לילה אחת ראתה עוד ג' פעמים רצופים מחמת תשמיש אין תולין בדם הבתולים וצריכא בדיקת השפופרת. ובתולה בוגרת שנשאת אם לא ראתה נותנין לה כל הלילה ואם ראתה אין לה אלא בעילת מצוה ואם אחר כך ראתה ג' פעמים רצופים צריכא בדיקת השפופרת והאידנא אין חילוק לבוגרת בין ראתה ובין לא ראתה ובכל ענין אין לה אלא בעילת מצוה כל זה נראה לי מתוך הסוגיא דפרק התינוקת ולפי זה צריך עיון שלא יבואו הבתולות לידי בדיקת השפופרת כי לפעמים דרך הבתולות נערות או אפילו בוגרת שלא כלה דם בתוליהן בג' פעמים ואנן לא חזינן בדורות הללו מרבנן קשישאי שיהיה פוצה פה ומצפצף להקפיד על בתולות ישראל כל זמן שרואות דם מחמת תשמיש אפי' כמה פעמים ולא שמענו ולא ראינו מרבותינו מי שהיה מצריך בדיקת השפופרת לבתולות נערות או בגרות. לכן נראה דכל הני שיעורים שנתנו לבתולות כדאיתא בפרק התינוקות לא נאמרו רק כשאין הבתולה מרגשת שום צער וכאב בשעת תשמיש דמוכח מילתא שכלו דם בתוליה דאם איתא שלא כלו בתוליה היתה הפירצה דחוקה והיתה מרגשת צער וכאב בשעת תשמיש ולפיכך לא ראו החכמים לתלות בדם הבתולים רק עד כדי שיעור שלהן אבל אם הבתולה מרגשת איזה צער וכאב בשעת תשמיש כל כהאי גוונא לא נתנו חכמים שום שיעור וגבול אלא כל זמן שהיא מרגשת צער וכאב תולין בדם בתולים ואפילו לאחר שיעור שלהן דלא גרע מכה זו הבאה טל ידי דם בתולים משאר מכות דתלינן בהו וכדקתני בברייתא דפרק התינוקת ואם יש לה מכה באותה מקום תולה במכתה וכרבי דאמר התם ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא וכוותיה דרבי פסקו כל הפוסקים והוא הדין נמי שנאמנת הבתולה לומר צער וכאב יש לי בשעת תשמיש ותלינן שפיר בדם הבתולות. ואם תאמר דבהגהות מיימונית בסוף הלכות איסורי ביאה בשם הריצב"א משמע דהרגשת צער וכאב בשעת תשמיש לא מהני לתלות הדם בהן ולא דמי למכה גמורה ולא מהני צער וכאב רק לענין שנתיר לה בדיקת השפופרת לבעלה הראשון גם לדעת רש"י כמבואר שם באותה תשובה וי"ל דהתם באשה גמורה מיירי דלאו בתולה היא שנתקלקלה דליכא למיתלי בדם בתולים ולא בשום דבר וצער וכאב בלא מכה לא תלינן אבל הכא בבתולה שעדיין כואב לה התשמיש מדם בתולים כל זמן שלא פסק לה הצער והכאב בשעת תשמיש תלינן שפיר בדם בתולים כמו במכה גמורה וסברא זו נכונה היא גם הרב רמ"א ז"ל הסכים להיתר זה בהגה"ת שו"ע בסימן קפ"ז ואי לאו דמסתפינא מחבריא אמינא מילתא דלא אסרו דם הבתולות אחר שיעור הנזכר במשנה אלא היכא ששופעת רוב דם אבל אם אינה שופעת רוב דם אלא מעט דם כדרך הבתולות שמוציאין טיפה טיפה דם בשעת תשמיש כל זמן שעדיין לא כלו בתוליהן כל כה"ג מוכת מילתא דמדם בתולים קאתי נראה שתולין בדם בתולים והכי דייק לשון התוספתא והברייתא דלעיל דקתני וכולן שהיו שופעות דם כו' ולא קתני שהיו רואות דם משמע דוקא אם שופעת דם בשיפוי ורבוי אבל אם אינן שופעת אע"ג דרואות טיפין טיפין לית לן בה ודבר זה נראה לי להלכה ולא למעשה כי קשה בעיני להתיר איסור דאורייתא מסברא דנפשין וכל מה שהארכתי אינו אלא כדי להוציא מדעת הרב ב"י ז"ל שהפריז מאד על המדה להקל בכל הבתולות:
אמנם בנידן דידן שמרגשת צער וכאב איכא טעמא רבה לשריותא דההיא איתתא כל זמן שמרגשת צער וכאב ויש לנו על מי לסמוך מאחר שהרב הגדול מהרמא"י ז"ל הסכים לזה ולא נהירא בעיני כלל להחמיר באשה זו מפני ששופעת הרבה דם דלא מצינו לא בתלמוד ולא באחד מהמחברים לחלק בזה אלא כל היכ דאיכא למיתלי תלינן בין מעט בין הרבה דם ויכול להיות שברוב הזמן והתשמיש נתקלקלה המכה ומוציאה דם יותר מבראשונה והנראה לעניות דעתי כתבתי:
אחר שכתבתי זה מצאתי בתשובה להר"ר מאיר פדוא"ה שנשאל על זה והשיב כמעט דומה לאשר כתבתי ובפרט בהאי שריותא דמרגשת צער וכאב בשעת תשמיש אמנם באותה תשובה שראיתי שהוא ז"ל מחלק בין דם היוצא בשעת תשמיש לדם היוצא אחר תשמיש ומפרש דכל הסוגיא דפרק התינוקות מיירי דוקא בדם היוצא לאחר תשמיש אבל אם אינו יוצא אלא בשעת תשמיש בהא לא איפלגו ב"ש וב"ה דודאי תלינן בדם הבתולים אף לאחר שיעור ולפי דעתי לא יתכן לפרש הסוגיא כדבריו ואין צורך להאריך בזה כי אינו לענין שלפנינו דברי הק' בניטין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: