אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

מד

מג

שאלה שרשה אנשים מק"ק לבוב ועמהם שלשה נערים הלכו מעיר יאס במדינת וואלחיי לארץ ישמעאל ובדרך מהלך יום אחד מעיר יאס נהרגו אשר שם האחד יצחק טירקל. ושם השני מענדל בן פפוס. ושם השלישי פייבוש. והנה העיר כמר משה בר יהודא איך שמענדל בן פפוס ויצחק טירקיל מק"ק לבוב יצאו מעיר יאס בשנת שנ"ו ללכת לארץ ישמעאל והוא היה מלוה אותם כשיצאו מהעיר יאס ואחר כך בזמן קצר בא הקול שנהרגו שוב העיד כמר אהרן בהק"ר יעקב איך שאלו שלשה אנשים הנזכרים למעלה בשמותיהם ועמהם שלשה נערים יצאו מעיר יאס עם חבורת נכרים ישמעאלים ללכת לארץ ישמעאל ויציאתן מעיר יאס היה ביום ה' לערך שני שבועות קודם חג השבועות שנ"ו לפ"ק אחר איזה ימים באו נכרים ישמעאלים אחרים לעיר יאס ואמרו לנו אתם יהודים תדעו שאותן ישמעאלים שהלכו מיאם לארץ ישמעאל פגעו אותנו בדרך ואמרו לנו כשתבואו לעיר יאם תאמרו ליהודים שאותן ששה יהודים שיצאו עמנו מעיר יאס מהרו והלכו לפנינו לדרכם בשביל השבת ואח"כ הלכנו אחריהם ומצאנו הרוגים בבקעה גם העיד אהרן הנ"ל שלא יצאו שום יהודים מעיר יאס באותו פעם רק אלו ששה הנזכרים:

שוב העיד כמר מענדיל קיסר הלוי שביום חמישי הנ"ל יצאו יהודים מעיר יאס עם נכרים ישמעאלים ללכת לארץ ישמעאל ולא הגיד כמה יהודים רק יהודים סתם גם לא היה מכיר אותן רק אחד מהן ששמו יצחק טירקיל מלבוב אחר איזה ימים באו נכרים ישמעאלים אחרים לעיר יאס וכו' ממש כמו שהעיד כמר אהרן הנ"ל עוד העיד כמר מענדל הנ"ל ששמע מפי הגזלנים בשעת עינוי ובשעת הוצאתם למיתה שהודו על הריגת היהודים הנ"ל:

שוב העיד כמר עוזר כשהלך הוא מעיר יאס לארץ ישמעאל ובדרך באו אליו ג"כ נכרים וייס קעפפא מעיר יאס ואמרו לו מל"ת איך שנהרגו ששה יהודים ג' אנשים וג' נערים ואחד מהן היו מכירין ושמו אייזיק מעקלער מלבוב שהיה מכיר בהרבה לשונות. גם יש לו אשה בלבוב מחוץ לעיר ואמרו הנכרים ווייס קעפען שהיהודים לא רצו להמתין עליהם בעיר יאס בשביל השבת והלכו לדרכם ואחר כך הלכנו הלכנו גם אנחנו אחריהם ומצאנו אותם הרוגים בעמק עיר לאפושנ"א:

שוב העיד כמר מיכל ג"כ כדברי עוזר הנ"ל רק יש חילוק ביניהם שכמר מיכל העיד שהנכרי' הגידו שמצאו הרוגים ביום א' וכמד עוזר לא העיד באיזה יום עוד יש חילוק ביניהם שכמר עיזר העיד בשם הנכרים הנ"ל שכמר יצחק טירקל הנ"ל יש לו אשה בלבוב חוץ לחומות העיר וכמר מיכל לא העיד על זה ע"כ העתקתי העדיות מגוף הב"ד שהוגבה ובאותה ב"ד נכתבו העדיות בארוכה ואני קצרתי לשונם רק מה שצריך לפסק דין. ועכשיו באו נשותיהם של הנהרגים הנזברים לבקש משפט שלהן אם מותרין הן להנשא ע"פ העדיות הנ"ל אם לאו:

תשובה יראה דנשותיהן של אלו ג' אנשים מותרין להנשא ולא מבעיא אשת יצחק טירקל שזה מלתא דפשיטא הוא ע"פ עדותן של כמר עוזר וכמר מיכל ששמעו מפי נכרים ישמעאלים כמל"ת על הריגתו של יצחק הנזכר והיו מכירין אותו בשמו ושם עירו מלבד שאר סימנים שאמרו שהיה יודע בהרבה לשונות ושיש לו אשה בעיר לבוב חוץ לחומות העיר ואע"פ שלא העידו על שם אביו כיון דהעידו על שמו ושם עירו שוב לא צריך להעיד על שם אביו כמו שכתב מהרי"ק בשורש קע"ו וגם אין לחוש בנ"ד לשמא אמרו בדדמי כיון דלא אמרו וקברתים. הא לא חיישי' לבדדמי רק במלחמה או מי שנטבע במים או בדבר וכה"ג אבל בלאו הכי לא חיישינן ואע"ג דלפי העדות של כמר אהרן איכא למיחש לבדדמי דמאחר שהישמעאלים לא מצאו היהודים אצל העגלות והקול היה הולך שנהרגו ומפני זה אפשר שגמרו בלבם שודאי נהרגו דהא לא ראו אותם אחר הריגתם מ"מ בעדותן של כמר עוזר וכמר מיכל פירשו בהדיא שמצאו אותן הרוגים בבקעה סמוך לעיר לאפושנ"א ואע"ג דגם לפי העדות של כמר עוזר וכמר מיכל נמי יש לחוש שמא אמרו הישמעאלים בדדמי ואע"פ שהעידו שמצאו אותם הרוגים בבקעה אכתי איכא למיחש שמא לא נתנו דעתם עליהם להכירם היטיב אם אלו הם שיצאו בחבורתן או שמא אחרים הן ומסברא אמרו בדדמי דמאחר שיצאו עמהם והלם לפניהם ואח"כ כשהלכו אחריהן ומצאו העגלות שלהן גם מצאו ההרוגים שוב לא נתנו על דעתם ליתן לב על ההרוגים ולדקדק עליהם כדי להכירם בטביעת עין היטב כי הסברא נותנת שודאי אלי הן ואע"פ שלא הכירו בטביעת עין ומפני כך העידו הישמעאלים שמצאו אותם הרוגים ולפיכך אכתי איכא למיחש טובא לבדדמי הא ל"ק מידי דאנן קי"ל כת"ק בפרק בתרא דיבמות דאמר אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה ולא כר' טרפון דאמרינן התם מעשה באדם אחד שבא להגיד עדות אשה לפני ר' טרפין אמר ליה בני היאך אתה יודע בעדות אשה זו דקדק עמו ב' וג' פעמים וכיון דבריו והשיא ר' טרפון את אשתו ואף ע"ג דהרמב"ם ז"ל בסוף הלכות גירושין כתב אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו האיך ראית ובמה ידעת אם העיד בדבר ברור נאמן הרי לך שהצריך הרמב"ם ז"ל לחקור ולדרוש על גוף העדות היאך ידע כי שמא טועה העד ואמר בדדמי יש לומר דהיינו דוקא כשהעד או נכרי והעבד בפנינו אבל אם אינו לפנינו רק מי ששמע מפי העד והנכרי אע"פ שהעד השני אמר ששמע סתם מת או נהרג לית לן בה מאחר שהעד הראשון אינו בפנינו ודבר שא"א הוא לדרוש ולחקור אותו לא חיישינן לבדדמי וכ"כ שם הרב המגיד שאין דנין אפשר משאי אפשר:

ולפיכך בנ"ד נמי א"א הוא מאחר שהישמעאלים שהיו מל"ת אינם לפנינו לא חיישינן לבדרמי. גם אין לחוש לשמא לא ראו אותן תוך ג' ימים להריגתן מפני שבעדותן של כמר אהרן וכמר מענדל קיסר כתוב שביום ו' הלכו היהודים לדרכם מן חבורת ישמעאלים ובעדותו של כמר מיכל כתוב שהישמעאלים מצאו אותן נהרגין ביום א' שלאחריו ועוד דאפילו את"ל דלא ברור לן שראו אותן תוך ג' ימים מ"מ מספק אזלינן לקולא כדעת התוס' והרא"ש והטור שכתבו דאי מספקא לן אי ראוהו תוך ג' ימים או לאחר ג' ימים אנו תולין להקל ואפי' אי ברור לן שראהו לאחר ג' כל זמן שאינו חבול בפניו מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים ואף ע"ג דהרשב"א והריטב"א והר"ן והריב"ש והרבה מהגדולי' כתב יב דיש דיש להחמיר אפילו אינו חבול בפניו ואפי' היכא דמספקא לן אם הוא תוך ג' ימים או לאו:

וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא יש לנו להחמיר באיסור א"א דאורייתא כמו שכתב מהרא"י בפסקים וכתבים סי' ר"ך בשם מהר"ם וכן כתב מורי מהרמא"י בהג"ה שו"ע בכל מקום דאיכ פלוגתא בדינים אלו אזלינן לחומרא מכל מקום בתשובת רבינו אליה מזרחי בסי' ל"ו כתב בהדיא דהיכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אזלינן לקולא באשה עגונה והביא ראיה ממסכת עדיות שבשעת הדחק יש לסמוך אדברי היחיד וכתב עוד וז"ל ואין לך שעת הדחק גדול מזה שאם תשאר האשה עגונה כל ימיה ודאי נפיק מיניה חורבה וכ"ש בזמנים האלו שבעוונות רבו הפרוצות ונתמעטו הצנועות כ"ש כשיהיו המקילין רבים ואחרוני' שבודאי ראוי לפסוק כוותייהו עכ"ל וצ"ע בדברי הרב מזרחי דבתחלת דבריו משמע דבשעת הדחק יש לסמוך אדברי יחיד נגד רבים כמו שהביא ממסכ' עדיות ובסוף דבריו סיים כשהיו המקילין רבים ואחרונים הוא דסמכינן עלייהו ונראה דודאי דבשעת הדחק כגון אשה ילדה ואיכא למיחש לחורבה יש לסמוך אפי' אדברי יחיד כל זמן שאין דבריו נדחין מדברי התלמוד והפוסקים הא לאו הכי אין להקל רק במקום שהמקילין רבים ואחרונים ובכה"ג אפילו הרב רמ"א בהג"ה הנזכרת מודה ולפי זה אשה שאינה ילדה כ"כ דליכא למיחש כולי האי לחורבה אין להקל נגד דעות האוסרין דרבים וגדולים הם וא"ת איך אנחנו סומכים על העדות של הישמעאלים כיון שלא נתנו שום סימנים מובהקים שעל ידם הכירו ההרוגים רק טביעת עין בעלמא והרי כתוב בא"ז בשם רבינו שמחה ור' נתן דאין מל"ת נאמן אלא כשאומר נהרג או מת משום דלא צריך ט"ע אבל מצאתי פלוני הרוג עם סימנים היכא דאיכא למיחש שמא אחר הוא וצריך ט"ע וכל טביעת עין צריך עיון וטביעת עין זה דמל"ת שאין דעתו להעיד אלא שאומר אותו ממילא לא סמכינן עליה מ"מ נראה דבנ"ד סמכינן עליה שפיר דכיון דמצאו העגלות שלהן וסחורה שלהן מוכח דאלו הן והוי כמו סימני כלים ואע"ג דחיישינן לשאלה בסימני כלים כמו שכתבו כל המחברים היינו דוקא היכא דליכא טביעת עין רק סימני כלים לבד אבל היכא דאיכא טביעת עין עם סימני כלים ליכא למ"ד שחושש בזה. ועוד נראה דלא קיימא לן כההוא דא"ז משום דכתב בתשובה מיימונית השייכים לספר נשים בשם מור"ם דבכל מאי דמהימן ישראל בעדות אשה מהימן נכרי במל"ת ע"כ וכיון דישראל נאמן בטביעת עין נכרי מל"ת נמי נאמן בט"ע לחוד וכן ראיתי כל רבותי נוהגין להתיר בנכרי מל"ת ע"י טביעת עין שלא לדקדק עוד יותר לכן אשתו של כמר יצחק טירקל הנזכר רשאה ורשאה ושריא להינשא לכל גבר די תיצביין וכן הסכימו בשריותא דההיא איתתא שני גדולי הדור מחותני מהר"ר משה איש ח"י ומהר"ר מנוח הענדל נר"ו וכבר נשאת האשה הזאת לאיש על פי הוראותינו ועדיין היא יושבת תחת בעלה בק"ק לבוב:

אמנם בשריותא של נשותיהם של כמר פייבוש וכמר מענדל איכא לספוקי קצת מאח' שהנכרים הישמעאלים לא הכירו אותם גם מחותני מהור"ר משה ומהר"ר מנוח הענדל לא רצו להתיר אותן ולי הקטן נראה להתיר אותם בעזרת השם כאשר אבאר חדא שכמר עוזר וכמר מיכל העידו שהישמעאלי' הגידו להם במל"ת שהיהודים שיצאו עמהם מעיר יאס לא רצו להמתין עליהם בדרך והלכו לדרכם ואח"כ מצאו אותם שנהרגו ולפיכך צריך לחפש בעיר יאס אם לא יצאו מהעיר שום יהודים אחרים באותו זמן רק אלו נשותיהם מותרים וכדתניא בתוספתא אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני מפשפשין באותה עיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ותוספתא זו הביאה הרב המגיד בסוף הלכות גירושין גם הרב ב"י בטור א"ה סי' י"ז ובנ"ד נראה דאפי' חיפוש לא צריך כיון שהעיד כמר מענדיל וז"ל האט מען זיא בעו"ה גיהרגט דען עש איז זונשט קיין יהודי נאך גיפארין הרי שהעיד בפי' שבאותו פעם לא הלך שם יהודי מעיר יאס עוד כתוב בסוף עדותן של כמר אהרן וכמר מענדל וז"ל אונ' לפי אומד דעתנו דאס עם אזו איז דען עם איז זונשט קיין יהודי דיא זעלביג צייט הין גיצויגין ע"כ הרי שכמר אהרן וכמר מענדל שניהם העידו שבאותו פעם לא יצאו שום יהודים מעיר יאס רק אלו הנהרגין וא"כ לפי עדות זה אין לך חיפוש חיפוש גדול מזה ואפי' אם הישמעאלים לא היו מכירין שום אחד מהנהרגין היה די לנו בעדות זו להתיר הנשים הנזכרות אף בלא חיפוש ומ"מ נראה דתוספתא זו לא מתוקמא אלא באמרו שאחד הדר בעיר פלוני יצא מהעיר אבל אמרו סתם אחד יצא מעיר פלונית אינו מועיל חיפוש כלל דאל"כ האי עובדא דיצחק ר"ג שאמרו דאזל מקורטבא לאספמיא ופליגי בה אביי ורבא אי חיישינן ליצחק ר"ג אחר אי לאו למה לא בדקו בקורטבא אי עבר דרך קורטבא איש אחר ששמו יצחק ר"ג ובמאי פליגי אביי ורבא וכי לא היו יודעין האי תוספתא אלא ודאי לא מתוקמא התוספתא אלא באמרו איש אחד הדר בעיר פלונית יצא דכה"ג ליכא לספוקי כלל רק באיש אחד הדר באותו עיר ולפיכך מחפשין באותו עיר שהרי ידוע לאנשי העיר כל הדרים באותו העיר אבל אם אמרו יצא איש אחד מעיר פלונית סתם שיכול להיות שאיש אחר עבר דרך שם ואיכא לספוקי בכל העולם כולו ולא שייך חיפוש כלל כ"כ הרא"ש בתשובה דמכלוף בן מלול וז"ל תהמתי וכי הושיבו שומרים על הדרכים או סגרו שערי קורטבא שלא יצא אדם משם ולפי זה מה שהעידו כמר אהרן וכמר מענדל שבאותו פרק לא עבר שום אדם דרך יאס רק אלו הנהרגין לאו כלום הוא וכי הושיבו שומרים על הדרכים או סגרו שערי יאס שלא יצא אדם משם אמנם בנ"ד אין צריך חיפוש מאחד שהכירו אחד מהם שהוא כמר יצחק ז"ל הנזכר ומאחר שידוע לנו שכמר יצחק הוא אחד מהנהרגין מעכשיו אנו יכולין לסמוך על ידו שגם שאר הנהרגין הם המה שנתלוו עמו ויצאו מעיר יאס ולא חיישינן שמא בדרך נתלוו יהודים אחרים עמו ואלו שיצאו עמו מעיר יאס פירשו ממנו לדרכם ועדיין הם בחיים חיותן דלזה לא חיישינן וכדאמרינן בפר' בתרא דיבמו' אבא יודן איש ציידין אומר מעשה בישראל ונכרי שהלכו בדרך ובא נכרי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו ע"כ וכתב בתשובת הרא"ש אההוא עובדא דאבא יודן וז"ל ולא הוזקקו ב"ד לחקור מן הנכרי אם היה אותו שנתלוה עמו כי שמא היהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה אחר עמו ומת אותו שנתלוה עמו אח"כ ע"כ הרי לך שכתב הרא"ש בהדיא שלא חיישינן לשמא נתלוה עמו איש אחר בדרך. ואע"ג דמלשון הרמב"ם רפ"ג מהלכות גירושין משמע דחיישינן לשמא נתלוה אחר עמו בדרך וזה שנתלוה עמו בדרך הוא מת וזה שיצא עמו הלך לדרכו וז"ל הרמב"ם יצא ישראל ונכרי מעמנו למקום אחר ובא נכרי והסיח לפי תומו איש שיצא עמנו מכאן מת משיאין את אשתו ע"כ הרי שדקדק הרמב"ם בלשונו וכתב ובא הנכרי ומל"ת איש שיצא עמי מכאן מת וכו' משמע שצריך לומר ולהעיד שאותו שיצא מכאן הוא מת מ"מ נראה דהאי מכאן שכת' הרמב"ם ז"ל לאו דוקא שהרי בגמרא לא מוכח זה כלל בההוא עובדא דאבא יודן דקאמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך ותו לא ואפי' את"ל דדוקא נקט מכאן מכל מקום נראה דיש לסמוך אדברי הרא"ש דבתראי הוא והלכתא בכ"מ כבתראי. גם החכם ר"י בן לב בתשובה שלשה יהודים שנהרגו בספינות הרגליים שם כת' בהדיא דהלכת' כאשיר"י בזה הלכך בנ"ד נמי כיון שהכירו הישמעאלים אחד מן ההרוגים שהוא יצחק טירקא תלינן להקל גם בשאר הרוגים שהם ודאי המה שיצאו עם כמר יצחק ז"ל מעיר יאס ונתלוו עמו בדרך ולא חיישינן לשמא אלו שיצאו ונתלוו עמו מעיר יאס הלכו לדרכם ואלו הנהרגים אחרים הם שנתלוו עמו בדרך דלזה לא חיישינן כההוא עובדא דאבא יודן וכדעת הרא"ש ז"ל:

ועוד נראה דאפילו אם לא היו מכירין הישמעאלים שום אחד מהרוגים וגם לא היו מעידין שיצאו עמהם מעיר יאס אפי"ה נשותיהם של אלו שלשה יהודים הנזכרים מותרין להנשא לכולי עלמא ואפי' בלא חיפוש דמאחר שהעידו על שש יהודים שנהרגין בדרך בבקעת לאפושנ"א שהוא מספר האנשים אין לך סימן מובהק גדול מזה וכדאמרינן בפרק אלו מציאות אמתניתין דחרוזות של דגים וכו' דמנין הוי סימן מובהק ומאחר שהמנין הוא סימן מובהק פשוט הוא דיש לסמוך עליו ואפי' למאן דאמר שסימנים דרבנן ולא סמכינן עלייהו להתיר אשת אוש לעלמא. מ"מ בסימנים מובהקים גמורים דלא שכיח כלל מודה דסמכינן עלייהו כמו שהוכיח כל זה הרב ב"י בטור א"ה בסימן י"ז וכן דעת כל האחרונים. ואם כן בנ"ד נמי מספר ששה אנשים סימן מובהק גמור הוא דלא שכיח כלל ומאחר שהעיד כמר אהרן שיצאו ששה אנשים מעיר יאס ואחר כך באו עדים ששמעו מפי הישמעאלים מל"ת שמצאו ששה יהודים הרוגים בדרך לא חיישינן לששה יהודים אחרים. דמספר אנשים סימן מובהק מסימני' גמורים וגדולי' הוא דלא שכיחי כלל ועלייהו סמכינן להתי' נשותיהן:

עוד נראה להוכיח מההוא דפר' בתרא דיבמו' מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא נכרי אחד ואומר חבל על קולר בני אדם שמתו וקברתום והשיאו את נשותיהם פירש"י חבורת אנשי' שוב מעשה בששי' בני אדם שהיו מהלכין לכרכום ביתר ובא נכרי ואמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם ולכאורה נראה שעל סימן חבורת אנשים או מספר ששים בני אדם עם מקום ההליכה שהלכו לכרכום ביתר היו סומכין להתיר נשותיהן ולהכי לא חיישינן שמא ששים אנשים אחרים היו. וכן מצאתי בתשובת החכם בן לב ז"ל שכתב בהדיא שמטעם מספר ששים אנשים עם מקום ההליכה התירו נשותיהם. וכן כתב נמי הרב רבינו אליה מזרחי בתשובה סימן ע"ד. ולפיכך בנ"ד עדיף שהרי יש כאן עדות על מספר האנשים ומקום ההליכה ונוסף על זה גם מקום היציאה מעיר יאס כמבואר בעדות שהעיד כמר עוזר על ששה יהודים שיצאו מעיר יאס ללכת לארץ ישמעאל. ומהלך זה הוא הולך דרך עיר לאפושנ"א ואחר כך העידו הישמעאלים שמצאו מספר ששה יהודים הרוגים בבקעת עיר לאפושנ"א שהוא דרך הליכתן הלכך לית דין צריך בשש ושום ספק בעולם לפקפק גם בהיתר של נשותיהן של כמר מענדל וכמר פייבוש ואע"פ שפשוט הוא מאוד בעיני. מ"מ מאחר שאלו שני גאוני עולם הנזכרים בכתב זה נסתפקו בשריותא דהנך תרי נשים גם אנכי הקטן לא אסמוך לשריותא דהנך תרי נשים שהן נשותיהם של כמר מענדל ז"ל ושל כמר פייבוש ז"ל עד שיסכים עמי לשריותא דידי אחד מזקני הוראה המוחזק לגדול בדורינו. דברי הקטן. בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל:

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה