אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

לח

לז

אחר שכתבתי תשובה זו ראיתי תשובה אחת להרב רבינו יוסף כהן ז"ל בספר שארית יוסף שקורא תגר על הב"י שמחלק בין נודע קודם התערובות לנודע אחר התערובות והביא ראיה מן הטור י"ד ומהג"ה שערי דורא שר"י אוסר כשהספק הא' בגופו בכל גוונא ואפי' אי לא נודע הספק הראשון עד אחר התערובות וחי נפש הכותב כי אותה תשובה אינה עולה על שלחן מלכים הן מצד גוף הדין בענין הנוצות שבאווזא שאסר האווזא שלא כדין. הן בענין שאר הדברים המבוארים שם ואין כאן מקימו לדבר בדברים שאינם לענינינו ואני לא באתי אלא להתוכח עם הרב הנזכר במה שקרא תגר על הרב ב"י בדין הספק ספקא של ר"י שלא מענין אחד ואומר שאין בכל ראיות של הרב ר"י כ"ץ שום ממש כאשר אבאר:

הראיה הראשונה הביא הרב הנזכר מטור י"ד בסי' ק"י שכתב הטור וז"ל וי"א שאפי' בספק ספקא ע"י תערובות אין להתיר בדברים החשובים כו' עד ולא נהירא דס"ס מותר אפילו בע"ז וכו' עכ"ל הטור וכתב הב"י ומ"ש רבינו וי"א שאפילו דס"ס שע"י תערובות אין להתיר בדברים החשובים כו' כבר נתבאר שזהו דעת ר"י ומ"ש ולא נהירא וכו' כבר כתבתי בסי' נ"ז שאין זו קושיא כלל עכ"ל הב"י מדברי הטור והרב ב"י הנזכרים שפירש דברי הטור שכתב וי"א שאפילו בס"ס שע"י תערובות וכו' שזה שזה קאי על ספק ספקא של ר"י דהיינו ספק אחד בגופו והספק השני על ידי תערובת מזה הוכיח הרב הנ"ל בתשובה הנזכרת והביא ראיה לדבריו כמבואר שם ובאמת שהרב ב"י שגג בביאור דברי הטור וכתב שזה דעת ר"י ואינו כן שאין דברי הטור במקום זה כלל לדעת ר"י רק עיקר כוונת הטור לומר שאלו י"א חולקין על ענין שלמעלה שכתב הטור והא דשרינן ס"ס דוקא ע"י תערובות וכו' עד שכיון שספק הראשון היה בגופו אין להתירו ור"ל שהס"ס שע"י שני תערובות מותר אפילו בדברים החשובים מש"כ בס"ס שהספק הא' בגופו והספק השני ע"י תערובות שנתערב בדברים חשובים שאינו בטל אפילו באלף ועל זה כתב וי"א שאפילו בס"ס ששני הספקות ע"י תערובות אין להתיר בדברים החשובים דאין לחלק בין ס"ם שע"י תערובות ובין ספק ספקא שהספק הראשין בגופו ומחלוקת זה תמצא מבואר בשם רבינו ברוך בסמ"ק בהג"ה סימן רי"ד וביאור זה אמת ופשוט הוא שכוונת הטור על ס"ס ששני הספקות ע"י תערובות שהרי כתב בהדיא וי"א שאפי ס"ס שע"י תערובות אין להתיר בדברים החשובים ואותו ס"ס של ר"י לא מקרי ס"ס שע"י תערובות רק כשב' הספקות שניהם ע"י תערובות זהו נקרא ס"ס שע"י תערובות וכן כתב נמי הטור לעיל מיניה בסמוך והא דשרינן ס"ס דוקא ע"י תערובות וכו' עד שכיון שספק הראשון היה בגופו אין להתירו וכו'. הרי בהדיא שאותו ס"ס של ר"י קורא אותו הטור ספק בגופו והספק ספקא שע"י שני תערובות קורא אותו ע"י תערובות ועוד דאם כפירוש ב"י לא שייך לומר וי"א שהרי זה הדין עצמו שכתב הטור לעיל מיניה בסמוך ואם כן למה חזר וכפל אותו ולמה כתב בלשון וי"א ולעיל מיניה כתב דין זה בסתמא כאלו הוא מוסכם בלי פקפוק ואחר כך כתב אותו בלשון וי"א ודוחה אותו שכתב עליו ולא נהירא ועוד דאם כן זה שכתב הטור ולא נהירא ומביא ראיה מע"ז אינו ראיה כלל דבע"ז לא שרינן ס"ס אלא כשב' הספקות ע"י תערובות כדמוכח בשמעתתא דטבעת של ע"ז בפ' התערובות וא"כ כשל העוזר ונפל העזור ולפי דעתי שטעות נפל בספר ב"י מצד המדפיסים או אפשר שהרב ב"י עצמו הציץ בין החרכים במה שכתב כבר נתבאר שזה דעת ר"י אצל וי"א שאפילו בס"ס שע"י תערובות והיה לנו לכתוב זה לעיל מיניה אצל אבל ספק טרפה שנתערבה באחרות כולם אסורות:

ועוד אני אומר דאין לנו להחמיר כל כך ולחוש לדברי ר"י מאחר שמשמעות הפוסקים שדברי ר"ת הם עיקר אלא שכתבו שיש לחוש לדברי ר"י וכן כתב הרשב"א בת"ה הביא ראיה לדברי ר"ת מהירושלמי ובתשובה סימן ת"א כתב בפירוש שדברי ר"ת הם עיקר ואמת להלכה ולא למעשה והסמ"ק והא"ז וקצת מרבוותא פסקו כר"ת להלכה למעשה הלכך אף על גב דאנו מחמירין וחוששין לדברי ר"י מ"מ מאחר דאשכחן הרב ב"י וא"ז וסמ"ק שכתבו שגם ר"י מודה שאין להחמיר בספק טרפה שנתערב ברוב כשלא נודע הספק עד אחר התערובות יש לנו לסמוך עליהם בכה"ג שאינו אלא חומרא בעלמא ובאיסור דרבנן ואפילו אם היה הטור חולק עליהם בהדיא וק"ו שהטור לא דבר בזה כלום אלא שהרב בעל שארית יוסף רוצה לדקדק כן מדברי הטור כפי דעתו שהבין בדברי הטור וכבר בארנו למעלה שאין כוונת הטור כלל כדעתו והבנתו ולא יתכן לבאר דברי הטור רק בדרך שביארנו ולפי הדר' שביארנו אין ראיה כלל מדברי הטור ולא קשה מידי מה שהקשה אמה שהביא הטור ראיה מע"ז דילמא ההיא דע"ז מיירי כשלא נודע עד אחר התערובות השני ודעת הי"א מיירי דוקא כשנודע קודם התערובות השני דהשתא ליכא נפקותא כלל בין נודע ללא נודע דהא אפי' אם נודע קודם התערובות השני אין כאן איסור דאורייתא שכבר נתבטל האיסור ברוב ומדאורייתא חד בתרי בטל אפי' בדברים החשובים ואנן לא מחלקינן בין נודע ללא נודע אלא לדברי ר"י שאוסר ס"ס כשהספק הא' בגופו דבזה ודאי יש לחלק בין נודע ללא נודע דכשנודע הספק שבגופו קודם שנתערב אז היה אסור מדאורייתא ולפיכך כשנתערב אח"כ הוי ממש כאלו נתערב איסור ודאי דאינו בטל אפ' באלף מש"כ כשהסק הראשון ע"י תערובות ודי בזה שכתבתי לביטול ראיה הראשונה של בעל שארית יוסף:

הראיה השניה הביא הרב הנזכר מעובדא דר"ת ור"י בהג"ה שערי דורא וז"ל פעם אחת שחט ר"י הרבה תרנגולין לחופה אחת ובדק הסכין בין כל אחת ואחת ולאחר ששחט הרבה מצא הסכין פגום ולא הכיר לאיזה תרנוגלת מצא ושאל את רבינו תם והשיב תשליך אחד ואז הכל מותרין ובטילה היא דאינו ראויה להתכבד כיון שעדיין נוצות עליה ומחוסר תיקון גדול ואע"ג דכל אחת קיימא בס"ס ספק אם זו היא אם לא ואת"ל זו היא דלמא בעצם המפרק' נפגמה מ"מ מיד כשנפגום הסכין היתה אסורה ואין להתיר בלא השלכת אחד עכ"ל המעשה והנה לא התיר אלא מטעם שהיו בכאן נוצות והוי דבר שאין ראוי להתכבד הא לאו הכי הוה אסור אף כי לא נודע איסור הפגימה רק לאחר שנתערב עכ"ל הרב ר"י כ"ץ ז"ל ודבריו אלה תמוהין מאוד מפני כמה טעמים חדא דמי הגיד לי להרב דבהאי עובדא לא נודע הפגימה עד אחר התערובות דלמא בנודע הפגימה קודם התערובות מיירי ואחר שנודע הפגימה ונאסרה נתערבו תלי טעמא דהתירא בטעם הנוצות דהוי חתיכה שאינה ראויה להתכבד אבל אין הכי נמי אי לא הוי נודע הפגימה עד אחר התערובות לא היה צריך לטעמא דנוצות דאין ראוי להתכבד ועוד דהא ר"ת ס"ל דכל ס הרי בכל ענין ואפי' כשהספק האחד בגופו והשני ע"י תערובות ואפי' בחתיכה הראויה וכו' כאשר ביארנו למעלה וא"כ אף את"ל דלדעת ר"י לא ברי ס"ס בכהאי גוונא כשהתערובות בדברים החשובים מ"מ לדעת ר"ת שרי בכה"ג ואפילו בדברים החשובים וא"כ למה תלי טעמא דהתירא בטעם הנוצות דלא כוותיה ודוחק לומר דאף ר"ת ס"ל הלכה למעשה כדעת ר"י דמסתמא ההוא עובדא הוה בבחרותו של ר"י ועדיין לא היה נחלק על ר"ת ועוד דדברי ר"ת הם עיקר להלכה יותר מדברי ר"י כמו שכתב הרשב"א לתורת הבית והביא ראיה לדברי ר"ת מירושלמי:

גם הרב ב"י הביא דברי הרשב"א בטור י"ד סי' ק"י עוד כתב הרשב"א בתשובה סי' ת"א כי דעתו נוטה לדברי ר"ת להלכה וקצת מהמחברים כגון סמ"ק וא"ז פסקו להדיא כר"ת אפי' להלכה למעשה אלא שקצת מהמחברים חששו לדברי ר"י לענין הלכה למעשה כאשר כתבתי כל זה למעלה וא"כ איך יעלה על דעת לומר שר"ת עצמו לא סמך על דבריו וחשש לדברי ר"י לכך נראה דהאי עובדא דר"ת טעמא אחרינא אית ביה ואפי' לדעת ר"ת אין כאן ס"ס משום דקי"ל רב הונא בפרק קמא דחולין דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה ומשמע דכל כמה דלא נודע לן במה נשחטה עדיין בחזקת איסור קיימת ואין לנו להוציאו מחזקתה מכח ספק שחוטה כמו שפי' רש"י שם בשמעתתא ואפי' אם היה בה כמה ספיקות לא מהני דלא שרינן ס"ס אלא היכא דלא איתחזק איסורא אבל היכא דאיתחזק איסורא לא מהני אפילו כמה ספיקות להוציאו מחזקתו וכדאמרינן התם בעובדא דרב יוסף דטריף עד תליסר חיותא וקאמר התם כמאן אי כרב הונא אפי' בקמייתא ואע"ג דאיכא התם כמה ספיקות ספק בקמייתא אפגמיה ספק בבתרייתא ואת"ל בקמייתא שמא בעצם המפרקת אפגמה ואת"ל בעור אפנים שמא לא שחט הסמנים כנגד הפגימה כמו שכתבו התוס' שם ואפי"ה לא מהני מידי מאחר דאתחזק איסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת הלכך כל ספק בשחיטה לא חשבינן ליה כספק איסור אלא בודאי איסור דחזקה ילפי' ליה מקראי בפ"ק דחולין וכיון דחזקה מדאורייתא אין ספק מוציא מידי חזקה ודאית והוי כאלו אין כאן ספק לל ואפי' לקולה אזלינן בתר חזקה ואין ספק מוציא מידי חזקה כמו שכתבו שם התוספת בהדיא ובהדיא אמרינן בשמעתא קמייתא דמס' נדה העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל. ואמרינן התם דחשבינן ליה להאי טמא כטמא ודאי ואפילו לשרוף קדשים עליו ואע"ג דבספק טמא הוא דשמא לא היה המקוה חסירה בשעה שטבלה והוה לן לתלות ולא לשרוף הקדשים כמו באשה לבית הלל דאמרי מפקידה לפקידה אפ"ה חשבינן ליה כודאי טמא לשרוף קדשים עליו משום דהעמד טמא על חזקתו וכאלו לא הוי שום ספק כלל ועוד דגבי גבינות שנעשו מחלב בהמה ונמצאת טרפה כתב הרא"ש בפרק קמא דחולין אם הוא טרפות שאפשר שלא אירע לה אלא עתה כנין ניקב קרום של מוח וכיוצא בזה מותד דאמרינן השתא הוא דנטרפה והכי הוא מסקנת הרשב"א הרשב"א והר"ן והטור י"ד סי' פ"א ורבינו ירוחם ושאר המחברים אלמא דאפי' בנקיבת קרום של מוח דאינו אלא חד ספיקא סמכינן לחזקה ולקולא ואמרינן העמד בהמה על חזקתה והשתא הוא דנטרפה ואע"ג דהתם לא סמכינן אחזקה לבדה אלא מטעם דמצרפין הרוב לחזקה שרוב בהמות בחזקת כשרות הם כמו שכתבו שם המחברים היינו משום שחזקה של בהמה אינה ברורה שהרי משעה שנולדה בהמה לא בריר לן אפי' שעה אחת שלא ניקב קרום של מוח עד שעלתה לה לבהמה שנה שלמה דאז חזינן למפרע שבשעה שנולדה לא היתה טרפה למ"ד טרפה אינה חיה וכיון דאינה חזקה ברורה לא הוי חזקה גמורה ולהכי צריכין אנחנו לצרף רוב לחזקה כמו שכתבו כל זה התוס' והרא"ש ושאר המחברים אבל היכא דאיכא חזקה ברורה אפי' רגע אחד סמכינן אחזקה לבדה אפי' אינה אלא חד ספיקא הרי הוכחנו יפה דסמכינן אחזקה אפי' לקולא וק"ו דיש לילך אחר חזקה לחומרה כמו שכתבנו:

ומהשתא האי עובדא דר"ת דנמצא הסכין פגום נאסרה התרנוגולת כאיסור ודאי ולא מכח ספק דאין כאן ספק כלל אלא נבילה גמורה היא כאשר בארנו למעלה ולפיכך כשנתערבה אח"כ בתרנגולת אחרות הוי כאיסור ודאי שנתערב ברוב ואי לאו דהוי בנוצתה והוי חתיכה שאינה ראויה להתכבד הוי אסרינן לכולהו כאיסור ודאי שנתערב בחתיכה הראויה להתכבד וכן כתב בהדיא באיסור והיתר הארוך כלל כ"ו דלא שרינן ס"ס אלא היכא דלא איתחזק איסורא ופשוט הוא והרב ר"מ איסרלס ז"ל בספר תורת חטאת כלל מ"ג סעיף ז' הביא בעל איסור והיתר הארוך ונחלק עליו והביא ראיה דשרינן ספק ספקא אפי' בדאתחזק איסורא וטעות הוא בידו כמו שהוכחתי למעלה בהרבה ראיות מתוך התלמוד ומתוך התוס' והראיות שהביא הרב רמ"א ז"ל אין בהם שום ממש דמה שהביא ראיה מדברי הרשב"א ז"ל דמהני ס"ס אפי' בדבר שהיה לו חזקת איסור האי חזקת איסור לא מיירי בכה"ג כמו שכתב הרשב"א בהדיא באותה תשובה דהיכא דהוה ליה חזקה גמורה לא מהני ס"ם אלא מיירי בחזקת ספק איסור כגון ספק חלל שנחלקו בו רבן גמליאל. ור' יהושע במסכת כתובות ולפי דעת השואל קרא אותו חזקת איסור כמבואר שם ועל זה כתב שם דשרינן ספק ספקא אפי' אי איתחזק איסורא ורצונו לומר דמהני ספק ספקא אפי' אי איתחזק איסורא ספק איסור כמו ספק חלל דמסכת כתובות שמביא שם אבל חזקה גמורה כגון האי דרב הונא כתב שם בהדיא דלא מהני ס"ס עוד הביא ראיה מספק דרוסה שנתערבה דאי לאו טעמא דספק הראשון מגופו הוה ספק ספקא והוה מתירין אע"ג דהיה לו חזקת איסור דאבר מן החי עכ"ל וכבוד הרב במקומו מונח דמה נין ספק דרוסה אצל חזקת איסור אבר מן מן החי וכי בשביל שהבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת לא נוכל לומר דלא חיישינן לספק דרוסה הא לאו הא בהא תליא ויכול להיות שהבהמה בחזקת איסור אבר מן החי עומדת גם יכול להיות שאינה נדרסת מעולם דזה לא מכחיש לזה וכל בהמות דעלמא נמי בחזקה איסור עומדת ואין בהם שום חשש דרוסה ואנן לא אמרינן דאי אתחזק איסורא לא מהני ספק ספקא אלא כשהא בהא תליא דהיינו כשהחזקה והספקות בענין אחד כגון בהמה בחייה בחזקת איסיר עומדת שהחזקה היא בענין השחיטה והספקות ג"כ בענין השחיטה כגון דספקא לן אי שהה אי דרס אי שחט בסכין פגומה או שמא בעור נפגם או שמא בעצם המפרקת דזה מכחיש את זה דכי אזלינן בתר חזקה דבחזקת איסור עומדת. ע"כ נאמר דשחיטה שאינה ראויה היא ואיך נאמר אח"כ דס"ס שרי ושחיטה ראויה היא ואי אזלינן בתר ספק ספקא ונאמר דשחיטה ראויה היא איך נאמר אח"כ בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ושחיטה שאינה ראויה היא בכה"ג אמרינן דלא מהני שום ספק עד שיודע במה נשחטה דכל כמה דלא ידעינן בודאי דנשחטה כראוי הרי היא בחזקת שאינה שחוטה ולא מהני שום ספק ספקא אבל אי ידעינן שפיר דנשחטה כראוי בלי שום ספק דאזלה לה חזקת איסור בחייה שהרי נשחטה כראוי אלא שהספק בא מצד אחר כגון ספק דרוסה בהא ודאי שרינן ס"ס דהא לענין ספק דרוסה אין לנו שום חזקת איסור ואדרבא כל בהמה בחזקת דרוסה היא ולכך יש לנו להתיר ע"י ספק ספקא וכמו שאמר רב הונא התם נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ומקשינן התם ולימא נשחטה הותרה ומפרקינן הא קמ"ל דאף ע"ג דאיתילד בה ריעותא כדבעא מיניה בא זאב וכו'. הרי לך בהדיא דכיון דנשחטה כראוי אע"ג דאיכא ספיקא אחרינא בבני מעיים ניקבו קודם שחיטה או לאחר שחיטה אפ"ה בחזקת היתר היא עומדת ודי לנו בזה כדי להשיב על דברי הרב רמא"י ז"ל ועל הראיות שהביא שאין בהם ממש וחלילה לנו להקל זה ולהתיר ספק ספקא במקום דאיתחזק באיסורא דאורייתא ואפי' בחזקת איסור דרבנן פליגי בה ר' מאיר ור' יוסי בפרק בכל מערבין בשנטמא טומאה קלה וטבל ספק בשל מ' ספק שאין בו מ' דר' מאיר אומר טהור ור' יוסי אומר טמא וק"ל כר' יוסי:

ומאחר שהוכחנו דלא שרינן בס"ס היכא דאיתחזק איסורא א"כ על כרחך האי עובדא דר"ת נמי אי אפשר להתיר ע"י ספק ספקא דהאי ספיקא דסכין פגומה שמא בעצם המפרקת נפגם לאו ספקא הוא כלל דהא תרנגולת בחייה בחזקת איסור עומדת והוה האי תרנוגלת נבילה ודאית וליכא אלא חד ספיקא שנתערבה עם שאר תרנוגלת ואי לאו טעמא דתרנוגלת בנוצתה דשויה לה חתיכא שאינ' ראויה להתכבד הוה אסר להו ר"ת לכולהו כדין חתיכת נבילה ודאי הראויה להתכבד שנתערבה עם שאר חתיכת דהתירא דאפי' באלף לא בטל:

ובזה נתבטלה גם הראיה השניה שהביא הרב ר"י כ"ץ ז"ל ומכיון דנתבטלו דברי מהר"י כ"ץ ז"ל והראיות שבנה עליהם יסודו סלקא לנו הלכת' דאף לדברי ר"י שאוס' הספק ספק' כשספק האחד בגופו והב' ע"י תערובות לא אמרן אלא כשנודע ספק הראשון קודם התערובות אבל אי לא נודע הספק הראשון עד אחר התערובות ואז נודעו שני הספיקות ביחד שרי לכולי עלמא אפילו לדברי ר"י וכאשר בארנו למעלה דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל:

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה