משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
לז
מעשה אירע במקומנו בטבח אחד ששחט ארבעה עשר כבשים ואחר שחתך הבשר לחתיכות גדולות ונתערבו כולן יחד פתח ראש אחד מהן ונמצא בו מים בתוך המוח ולא נודע עם המוח היה מקיף את המים מכל צד או לא כי הטבח לא פתח הראש בדרך שהיו יכולין לעמוד אם היו המים מגולים או לא ואז נאסרה אותה הבהמה מספקא ושאל השואל מה דין כל הבשר של י"ד הכבשים מאחר שאחת מהן נאסרה ונתערבה עם האחרות:
ולכאורה היה נראה לאסור כל הבשר ואף ע"ג דכל אחת מהחתיכות יש בו ספק ספקא ספק אם היא אותה החתיכה האסורה אם לאו ואם תמצא לומר שהיא החתיכה האסורה שמא לא היו המים מגולים וא"כ אין כאן איסור כלל והיה לנו להתיר מכח ספק ספקא ועוד דהא אפילו איסור ודאי שנתערב חד בתרי בטל מדאוריי' אלא שחכמים אסרו חתיכה חשובה שנתערבה דאפילו באלף לא בטל וחתיכה חשובה היינו הראויה להתכבד וליתן לפני האורחים או בריה או דבר שבמנין ובנדון ובנדון דידן כיון שהחתיכות היו חיות ולא מבושלות וגם גדולות יותר מדאי אינן ראוין ליתן לפני האורחים ובטל חשיבותייהו ואפי' חד בתרי בטל לדעת הרשב"א ז"ל וקצת מרבוותא מ"מ היה נראה לאסור כל הבשר משום שאי אפשר להתיר מכח ספק ספקא מאחר שרוב המחברים חששו לדברי ר"י בעל התוספות שכתב דלא שרינן ספק ספקא אלא מענין אחד דהיינו בתרי רובא כגון מרובא לרובא או שהספק ספקא הוא הכל בגופו כמו ספק זינתה תחתיו או לא זינתה תחתיו ואת"ל זינתה תחתיו שמא באונס זינתה. אבל ספק ספקא שהספק האחד בגופו וספק השני ע"י תערובות לא מהני ודברי ר"י תמצא מבואר באורך בספר התרומות סימן ע"ו ובסמ"ג סמל"ת סימן קמ"א והספק ספקא שבנ"ד נמי לאו מענין אחד הוא שהרי הספק הראשון הוא בנופו שמא היו המים מגולים שמא לא היו מגולים והספק הב' לאו בגופו הוא אלא ע"י תערובות ומאחר שאין שתי הספקות מענין אחד אי אפשר להתיר לדעת ר"י שחששו לדבריו רוב המחברים. גם אין להתיר מטעם שהחתיכ' האסורה היה חיה וגדולה יותר מדאי ואינה ראוי' להתכבד וליתן לפני האורחים ובטל חשיבותא לדע' הרשב"א וקצת מהחכמי' שהרי הרא"ש ז"ל וכל הנמשכי' אחריו דתו דברי הרשב"א ודברי המתירין וסבירא להו דבשביל זה שהחתיכות חיות או גדולות יותר מדאי לא בטל חשיבותייהו מאחר שבידו לבשל הבשר ולחתוך חתיכות קטנים וכל רבותינו האחרונים כדעת הרא"ש סבירא להו הלכך אין לנו להתיר לא מטעם ספק ספקא ולא מטעם שהחתיכות הן חיות וגדולות יותר מדאי:
אמנם עדיין יכולין אנחנו לטעון ולצדד ולומר דאף את"ל שאנחנו חוששין לחומרא בדין ס"ס כדברי ר"י ולא שרינן אלא א"כ ב' הספקות הם מענין אחד וגם בדין חתיכה חיה או גדולה יותר מדאי אנו מחמירין לומר שלא בטל חשיבותייהו ואפילו באלף לא בטל כדברי הרא"ש ושאר רבוותא מ"מ לא מצינו שחששו לדברי ר"י אלא כשנתערב ספק טרפה בדברי' החשובי' לכולי עלמא כגון המבושלת ואינה גדולה יותר מדאי' אבל כשנתערב בדברים שאינם חשובי' כ"כ כגין בנדון דידן שהתתיכות היו חיות וגדולות יותר מדאי ובטל חשיבותייהו לדעת הרבה מרבוות' אפשר לומר שכולי האי אין חוששין לדברי ר"י ובכה"ג סמכינן אדברי ר"ת ושאר רבוותא דסבירא להו דכל ספק ספקא שרי בכל ענין ואע"ג דאין שתי הספקות מענין אחד ור"י עצמו אפשר שיודה בזה להקל גם בדין חתיכה חיה או גדולה יכול לומר דעד כאן לא החמירו לומר דלא בטל חשיבותייהו אלא באיסור ודאי שנתערבה דאינו אלא חד ספיקא אבל בספק טריפה שנתערב בחתיכות חיות וגדולות כמו בנ"ד כולי האי ליכא להחמיר וסברא נכונה היא דמה לנו להחמיר נ"ד שאין כאן איסור ברור בשום צד דבשלמא האי ספקא דר"י בעל תוספו' איכא איסור ברור מצד א' שהחתיכה היא חשובה ממש בלי פקפוק ומדרבנן אפי' באלף לא בטל גם ספק דחתיכה חיה או גדולה שמחמיר הרא"ש ז"ל נמי איכא איסור ברור מצד אחד שהאיסור שנתערב הוא איסור ודאי בלי ספק אבל בנ"ד שאין כאן איסור ברור משני הצדדין שהרי האיסור שנתערב אינו איסור ודאי אלא ספק איסור וגם התערובות אינו תערובו' חשוב לדברי הרשב"א וקצת מרבוותא נוכל לומר דשרי לדברי הכל ומאחר שהוכחנו דבנ"ד אפשר דלכולי עלמא שרי אין להחמיר באיסור דרבנן שהרי מדאורייתא חד בתרי בטל אפי' בדברים החשובים ואפי' באיסור ודאי שנתערב ומדרבנן הוא דאפי' באלף לא בטל ומאחר דאינו אלא מדרבנן נוכל לסמוך ולהתיר כל הבשר וכה"ג:
ועוד נראה דמה שאוסר ר"י ספק ספקא שאינו מענין אח' היינו כשנודע הספק הראשון קודם שנתערבו שבאותו פעם לא היה אלא ספק אחד ונאסר מדאורייתא שהרי מביאין אשם תלוי על ספק דאורייתא כגון ספק חלב ספק שומן ומאחר שנאסר מדאורייתא נעשה כאיסור ודאי ואם אח"כ נתערב ברוב דמי לאיסור ודאי שנתערב חד בתרי דאינו בטל אם הוא מדברים החשובים שאינן בטלין ברוב אבל אי לא נודע הספק הראשון עד אחר שנתערב ואז נודעו שתי הספיקות בפעם א' מוד' ר"י דשרי מכח ספק ספקא וכן כתב הרב ב"י בטור יורה דעה סי' נ"ז בשם א"ז וסמ"ק וכן משמע לשון הרשב"א שהביא שהביא ב"י בטור י"ד סי' ק"י שכתב דברי ר"י שאין להתיר ס"ס שלא מענין אחד וסיים בסוף דבריו וז"ל דהאיך אתה אומר שמא לא זה הוא ואת"ל זה הוא שמא אותו ספק מותר היה והלא כבר אוסרתו מספק שנפל בגופו ואחר שאוסרתו היאך אתה חוזר ומתירו עכ"ל הרי שדקד' הרשב"א ז"ל בלשונו וכת' והלא כבר אוסרתו וכו' ומאחר שכת' אוסרתו היאך אתה חוזר ומתירו ור"ל מאחר שכבר היה נודע ונאסר קודם שנתערב איך אתה חוזר ומתירו אחר שנתערב ומשמע דאם לא נודע ונאסר קודם שנתערב ואחר שנתערב נודעו שתי הספקות בפעם אחד שרינן מכח ספק ספקא וז"ל באו"ה בריש כלל כ"ו דכשנודע מתחילה שזאב דרסה הוי ספק אחד באיסור דאורייתא ונעשית באותו פעם כודאי וכשנתערבה אח"כ הוי כוודאי איסור שנתערבה עכ"ל הרי שתלה טעמו של ר"י בעל התו' במה שאוסר ספק ספק' שלא מענין אחד בנודע הספק האחד ונאסר ואח"כ נתערב:
אמנם באו"ה בהגהות שנדפסו בסוף הספר כתב בהדיא דהיכא שהספק האחד בגופו והשני על ידי תערובות דאסור בכל ענין ואפי' לא נודע הספק הא' עד אחר התערובות דאותו חילוק היכא שנודע הספק קודם התערובו' או היכא שנודע לאחר התערובות אינו אלא בספק ספקא שהוא בענין אחד ובגוף אחד דגם שם לא שרינן אלא כשנודעו שתי הספקות בפעם אחד והרב רמ"א ז"ל בספר תורת חטאת כלל מ"ג סי' ז' הביא דברי הטור י"ד ודקדק מדבריו שכל ס"ס שאינו בענין אחד אסור בכל ענין עוד הביא דברי האו"ה לפסק הלכה שאפי' ס"ס שהוא בענין אחד ובגוף אחד לא שרינן אלא כשנודעו שתי הספקות בפעם אחד אבל אם ספק הראשון בגופו וספק השני ע"י תערובות אסור בכל ענין אפי' כשנודעו שתי הספקות ביחד והאמנה כי דקדוק זה שדקדק הרב רמ"א ז"ל מדברי הטור לא משמע כלל שהרי הטיר כתב סתמא כדברי ר"י בעל התוספות דספק טרפה שנתערב באחרות כולן אסורות ולא חילק בין נודע הספק קודם התערובו' ובין נודע לאחר התערובו' וממה שכתב סתמא ליכא למשמע מיניה כלל שהרי גם ר"י וכל הפוסקים כתבו סתמא ואעפ"כ כתב ב"י דהיינו דוקא כשנודע הספק קודם שנתערב אבל אם נודע אחר התערובות מודה ר"י דשרי מכח ספק ספקא וא"כ במה נשתנו דברי הטור לדקדק מדבריו טפי מדברי שאר הפוסקים גם מה שדקדק מדברי האיסור והיתר הארוך אינו מחוור כי חפשתי בכל ספר האו"ה ולא מצאתי שכתב כן רק מצאתי ראשי הדברים בספר האו"ה ריש כלל כ"ו וסוף הדברים מצאתי בהגהות שנדפסים בסוף הספר השייכים לכלל כ"ו והבאתי לשונו למעלה ובאמת שבאותה הגה"ה כתב בהדיא כשהספק הא' בגופו והספק הב' ע"י תערובות דלא שרינן מכח ס"ס ואפי' נודעת ב' הספקות ביחד ואם כן לא היה צריך הרב רמ"א ז"ל לדקדק ולדחוק מאחר שכתב בהדיא ומאחר שהדברים אלו הם דברי ההג"ה הנזכרת ודברי האו"ה עצמו חולק על ההג"ה זו כאשר כתבתי דבריו למעלה אם כן יותר יש לנו לסמוך על דברי הרב רבינו יונה המחבר דרב מובהק וגדול היה משנסמוך על דברי ההג"ה שלא ידענו מי ילדה וכתבה ולאו מר בריה דרב אשי חתם עלה. ועוד שהרי כתבנו למעלה בשם הרב רבינו יוסף קאר"ו שכתב גם כן בהדיא כדברי רבינו יונה וגם לשון הרשב"א ז"ל משמע כדבריהם הלכך כוותייהו נקטינן דרבים וגדולים נינהו וגם מסתבר טעמייהו ועוד שדברי הג"ה זו אין לה יסוד ושורש לא מתוך הפוסקים ומהיכן למד זה דלא שרינן ס"ס בענין אחד ובגוף אחד רק כשלא נודע ספק הראשון עד אחר התערובות ואדרבה נראה להוכיח היפוך הדברים שהרי כל המחברים השוו הס"ם שבענין אחד ובגוף אחד לאותו ס"ס שע"י שני תערובות שהוא בענין אחד ובשני גופי כמו שכתב בסה"ת סימן ע"ו ובסמ"ג סמל"ת סימן קמ"א ושאר המחברים גם כן כתבו כן. ומדבריהם משמע דדמי ממש להדדי כל ספק ספקות שבענין אחד הן בגיף אחד הן ע"י שני תערובות ואותו ס"ס שעל ידי ב' תערובות על כרחך שרי בכל ענין ואפי' נודע שנתערבו האיסור מיד בתערובות הראשון קודם שנתערב בתערובת השני הלכך גם הספק ספקא בענין אחד ובגוף אחד שרי בכל ענין דהא דמו ממש להדדי:
וזה שכתבתי שהספק ספקא שע"י שני תערובו' שרי בכל ענין דבר זה ברור הוא ומוכרח מדאמרינן מדאמרינן בפרק תערובות גבי שור הנסקל שנתערב דפריך ונכבשינהו דניידי וכו' ומשני גזרה שמא יקח מן הקבוע פי' ולא שרי אלא הפורש מעצמו מתערובות הראשון ויתערב בתערובות השני אלמא אף על גב שנודע הספק הראשון מדפריך ונכבשינהו דניידי אפילו הכי שרי בתערובות השני ואפי' בלא תערובות השני היה שרי מיד כשפירש מתערובות הראשון אי לאו דגזרינן שמא יקח מן הקבוע וגדולה מזה כתב הרא"ש בתשובה שאם נתערב האיסור בתוך רוב ההיתר וקודם שנודע התערובת לקח אחד מהן ואחר כך נודע התערובות דמה שלקח קודם שנודע שרי אף בלא תערובות השני ולא שייך הכא גזרה שמא יקח מן הקבוע גם הטור והרב ב"י הביאו דברי הרא"ש בסי' ק"י אלמא דכשלא נודע הספק הראשון עד אחר שפירש מתערובת הראשון דשוב לא בעי תערובת שני ומה שהצריכו חז"ל תערובת שני היינו דוקא כשנודע ספק הראשון קודם שפירש ואפילו הכי שרי בתערובת שני גם הברייתא דט' חניות דקתני ובנמצא הלך אחר הרוב מוכח גם כן דהא דשרינן ע"י שני תערובות מיירי בכל ענין ואפילו נודע הספק הראשון קודם התערובות השני גם בפרק התערובת בשמעתתא דטבעת של ע"ז שנפלה לק' טבעות נמי מוכח כן ועיין בדברי המחברים בהלכות אלו דכולהו מוכיחין כן:
ומכיון דהוכחנו יפה שאותו ס"ם שע"י שני תערובות שרי בכל ענין ואפי' בנודע התערובות הראשון קודם התערובות השני א"כ ממילא שמעינן גם לאותו ס"ס דבענין אחד ובגוף אחד דשרי גם כן בכל ענין מאחר דדמו להדדי כאשר כתבתי למעלה ודלא כהג"ה הנזכרת:
מהשתא מדהא ליתא מה שכתב בהג"ה מדין ב' ספיקות בענין אחד ובגוף אחד כאשר כתבנו. הא נמי ליתא מה שכתב מדין ספק אחד בנופו ספק שני על ידי תערובות ויצא לנו הדין דכל ספק ספקא מענין אחד בין בגופו בין על ידי תערובות שרי בכל ענין בין נודעו ב' הספיקות יחדיו ובין שנודע ספק הראשון קודם התערובות הש והס"ס שלא מענין אח' כגון שהספק הראשון בגופו והשני ע"י תערובות אז אין לאסור רק כשנודע ספק הראשון קודם התערובות אבל אם לא נודע עד אחר התערובות שרי סוף דבר בנדון דידן שנתערב ספק טריפה בין שאר חתיכות ברובא מותר מכח ספק ספקא ואף ע"ג דשתי הספיקות לאו מענין אחד הם אפילו הכי אין לחוש כאשר הוכחנו למעלה אם מטעם שאין כאן איסור ברור משני הצדדים שהאיסור שנתערב אינו איסור ודאי וגם התערובות אינן חתיכות הראויות להתכבד לדברי הרשב"א ושאר חכמים המתירין ואם מטעם שלא נודע הספק הראשון עד אחר התערובות מכל הני טעמי כל החתיכות מותרות דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל.