משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
לה
שאלה יהודי היה לו חוב מלוה אצל הנכרי וכשהגיע זמן הפרעון נתן הנכרי ליהודי פרה מעוברת בעד חובו והיה מסיח לפי תומו הנכרי ושאר נכרים שהפרה הזאת כבר הולידה כמה ולדות והיה מוכח מדברי הנכרים שלא כיונו להשביח את המקח. והיהודי הניח הפרה בבית הנכרי שיטפל עמה הנכרי עד אחר שתלד ולא עשה היהודי משיכה בפרה עד שילדה זכר בבית הנכרי והנה שואל השואל אם יש כאן משום קדושת ספק בכור משום דיש כאן לצדד הרבה להיתר:
חדא דהטור י"ד בסימן ש"ך הביא מחלוקת רש"י ור"ת אי מעות קונות בנכרי אי משיכה קונה בנכרי ולא הכריע הלכה כמי וכיון דלא הכריע בספק בכור אזלינן לקורא:
הב' דאפילו את"ל דאזלינן לחומרא כרש"י היינו דוקא היכא שנתן לו המעות בשעת קנין אבל הכא שלא נתן לו בשעת קנין כלום אפטר דלכו"ע לא קנה במלוה:
הג' מאחר דלדעת ר"ת לא קנה היהודי הפרה כיון שלא משך וגם הנכרי מל"ת שכבר ילדה הפרה כמה ולדות נצרף הני תרי טעמי לשריותא ואע"פ שבכל אחד מהני טעמי באנפי נפשיה לא שרינן:
הד' שמשפט הנכרים הוא דכל כמה שהפרה עדיין ביד הנכרי יכול הנכרי לסלוקי ליהודי בעל חובו בזוזי ואם כן עדיין הפרה ברשות הנכרי:
הה' שמשפט הנכרים אם נגנבה או מתה הפרה חייב הנכרי באחריות כולה או חציה כל זמן שהפרה עדיין ברשותו וא"כ הוה ליה יד נכרי באמצע וקי"ל יד נכרי באמצע פוטר מן הבכורה אפי' בודאי בכורה:
תשובה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:
הבא בשאלה ראשונה דבספק בכור אזלינן לקולא כר"ת מאחר דלא איפסקא הלכת' לא כמר ולא כמר לאו קושטא הוא שהרי רוב המחברים הסכימו לדברי רש"י וכן פסק בטור חו"מ בסימן קצ"ד ובתשובות השייכים לספר מיימוני סימן ה' כתב דאפילו ר"ת מודה בפרה המבכרת דאי אפשר להקנות לנכרי במשיכה דקונה בכסף ואע"ג דבטור י"ד סי' ש"ך כתב דבעי תרווייהו כסף ומשיכה כדי לצאת דעת רש"י ור"ת מ"מ נראה דהיינו דוקא לכתחילה אבל דיעבד סגי בכסף לחוד כמו שפסק בטור חו"מ ואין סברא לחלק ולומר דההוא דטור חו"מ איירי בישראל הלוקח מן הנכרי ואפשר דבזה כולי עלמא מודו דכסף קונה וביורה דעה מיירי בנכרי הלוקח מישראל ובהא בעי תרווייהו כסף ומשיכה דבפרק ב' דבכורות אמרינן בהדיא דאין לחלק בזה דלר"ל דאמר משיכה בישראל מן התורה דרשינן לעמיתך במשיכה ולא לנכרי במשיכה אלא בכסף מיד עמיתך במשיכה ולא מיד נכרי במשיכה אלא בכסף ולר' יוחנן דרשי' איפכא ורש"י פסק הלכתא כריש לקיש ור"ת פסק כר"י:
כר"י בדאיתא בתוספות בפרק הזהב ופרק קמא דקידושין ובע"ז ובפרק ב' דבכורות ועוד דאמימר דאמר משיכה קונה בנכרי פריך עליה בפ' בתרא דע"ז מההיא דהלוקח גרוטאות מן הנכרים דלא קני במשיכה ומאי פריך דהא לא אמר אמימר אלא בנכרי הלוקח מישראל אלא ודאי לא שנא וכן פירש"י שם בהדיא גם הרמב"ם פרק א' מהלכות זכייה ומתנה כתב דבנכרי אין לחלק בקניינו בין אם הוא הקונה או המקנה הלכך ע"כ כוונת הטור דלענין איסור בכורה יש לנו להחמיר לכתחילה ולצאת ידי שניהם אבל לענין משא ומתן בקניני הנכרי קי"ל כרש"י הלכך בנ"ד כיון דאי אפשר לקנות העובר במשיכה מטעם שכתב בתשובות המיימוני קנה היהודי העובר בכסף לכולי עלמא ויש על העובר קדושת ספק בכור:
אמנם לענין שאלה הב' בנ"ד נראה דלא קני הישראל לכו"ע דאין כאן לא משיכה ולא כסף משום דאמרינן בפרק האיש מקדש גבי המקדש במלוה אינה מקודשת דגבי מכר נמי לא קני במלוה משום דמלוה להוצאה ניתנה לפי פירוש כל המחברים שהסכימו שכן הוא ההלכה חוץ מהרי"ף והרמב"ם אבל המחברים הם דחו דברי הרי"ף והרמב"ם והרבה מהמחברים כתבו דגם הרי"ף והרמב"ם סוברים כן וכותבין ישוב על דבריהם כמו שכתב כל זה הרב ב"י בטור חו"מ סי' קצ"ט ואע"ג דהרב ב"י נוטה לדברי הרי"ף והרמב"ם מ"מ מרמא"י בהג"ה תופס דעת האחרונים וכיון דכל המחברים הסכימו לדעת אחד דלא קני במלוה וגם הרי"ף והרמב"ם אפשר לישב' כדברי המחברים נקטינן כוותייהו והבא בשאלה ג' לענין צירוף לא נראה כלל דלא אשכחן צירוף אלא במה שכתב מהרא"י ז"ל בפסקיו סי' ק"ל לענין פרה חולבת שקנה הישראל מהנכרי וילדה ברשות הישראל דשרינן מטעם דמצרפינן עדותו של נכרי במל"ת עם ההוא שריותא דרוב הבהמות אינן חולבות אלא א"כ יולדות והתם היינו טעמא דמצרפינן משום דרוב הפוסקים ס"ל דסמכינן ארוב בהמות אינן חולבות אלא א"כ יולדות אף בלא טעם נכרי מל"ת אלא שאנן נוהגין להחמיר שלא לסמוך ארוב בהמות שאינן חולבות כו' ומשום הכי אי איכא בהדי נכרי מל"ת מצרפינן ושרינן משא"כ בנ"ד ועוד משמע מדברי מהרא"י דהא דמצרפינן היינו דוקא בזמן הזה דכל הבהמות אינן חולבות אא"כ יולדות אפי' מיעוט ליכא שיהיו חולבת קודם שיולדת ובהא כ"ע מודו דליכא למיחש למידי דע"כ לא פליגי אלא ברוב אינן חולבת אא"כ יולדת ומ"מ מיעוט מיהא איכא דחולבת קודם שיולדות אבל היכא דכולן אינן חולבת אלא יולדות כ"ע מודו דאין חוששין לספק בכור ואפ"ה לא רצה מהרא"י להתיר אלא בצירוף עדות נכרי מל"ת משא"כ בנ"ד:
והבא בשאלה ד' לענין שהנכרי בעל הפרה יכול לסלקו את הישראל בזוזי מדין התלמוד נראה דלא מצי לסלוקי בזוזי מכמה טעמים חדא דאמרינן בפ"ק דב"מ ובפרק המפקיד דהא דשומא הדרא לאו דאורייתא הוא אלא מדרבנן משום ועשית הטוב והישר בעיני ה' ובנכרי לא שייך ביה הטוב והישר ומוקמינן ליה אדין דאורייתא ועוד דאפי' בישראל לא אמרו רבנן דתהדר משום ועשית הטוב והישר אלא במקרקעי ולא במטלטלי כמו שכתב שם הרא"ש ז"ל. גם הרב ב"י ז"ל כתב כן בסי' ק"ג בשם מפרשים אחרים וכתב דכל דיינא דלא דאין כה"ג לאו דיינא ועוד דאפילו במקרקעי ובישראל לא אמרינן דשומא הדרא אלא היכא דשמו לו ב"ד אבל אם הלוה עצמו נתן הקרקע למלוה בחובו הרי הוא כשאר מכר דלא הדרא לל כדאיתא בפרק המפקיד בפלוגתא דרב אחא ורבינא ובטור ח"מ בסימן ק"ג הלכך בנ"ד נכרי ובפרה שדינו כמטלטלי וגם הנכרי נתן הפרה לישראל ב"ח מרצונו הטוב בלא כפיית המושל ושופט פשוט הוא דמכירה גמורה היא ולא הדרא כלל וחייבת בבכורה ועכ"ז לבי אומר לי דנ"ד שאני מאחר שהפרה עדיין ברשות הנכרי ומעולם לא נפקא מרשות הנכרי עד אחר שילדה איכא למימר דכל כה"ג אפילו בנכרי ובמטלטלין יכול הנכרי לסלוקי בזוזי ואעפ"י שמכר לו ברצונו הטוב ועדיין יד הנכרי באמצע ולא דמי להא דלעיל דמיירי שהקרקע או המטלטלין כבר יצאו מיד הלוה ליד המלוה וזכי בהן המלוה ולפיכך המכר קיים מה שאין כן בנ"ד ועוד לפי דברי דברי השואל שבמשפט הנכרים יכול לסלוקי בזוזי כל כמה דלא נפקא עדיין מרשותיה וא"כ מאי איכפית ליה לנכרי בדין שלנו רק הנכרי אינו חייב לדון בדיני שלנו רק בדיניהם ודינא דמלכותא דינא והוי שפיר יד הנכרי באמצע וגדולה מזאת נראה מתוך דברי מהרא"י ז"ל בפסקיו סי' ק"ל דאם הנכרי יכול לסלוקי את הישראל בזוזי אפי' שלא ע"פ דינא דמלכותא אלא בכח ובגזל אפ"ה הוי יד נכרי באמצע ופטור מן הבכורה אלא שלא מלאני לבי לסמוך עליו בזה מפני שהוא ז"ל כתב כן בשם התוס' דפרק איזהו נשך ואני בעניי דקדקתי ועיינתי היטב בסוגיא דפרק איזהו נשך ובפ"ב דבכורות בגמרא ובתוס' ולא מצאתי שום רמז לא בתלמוד ולא בתוס' כדברי מהרא"י ז"ל ולא אשכחן התם דקרי יד נכרי באמצע אלא היכא דמצי הנכרי לסלוקי בזוזי מצד הדין ולא מצד הגזל ואלמות ומ"מ בנדון שלפנינו אם הנכרי יכול לסלוקי את הישראל בזוזי בדינא דמלכותא שפיר קרינן יד נכרי באמצע ופטור מן הבכורה וכ"ש דבדין ישראל נמי אפשר לומר שהנכרי יכול לסלוקי בזוזי כל כמה דלא נפקא הפרה מרשותיה כאשר כתבתי למעלה והכי מסתברא דהא אפי' גבי ישראל הסכימו הפוסקים דהלוה שמכר למלוה בחובו שהיה חייב לו כבר לא קנה המלוה עד שימשוך כמו שהמקדש במלוה אינה מקודשת ואף על גב דמדברי הרי"ף והרמב"ם לא משמע כן כאשר כתבתי למעלה מ"מ נוכל לומר דבנכרי אפי' הרי"ף והרמב"ם מודו דשאני נכרי דכל קניינו אינו אלא בכסף וכדאמרינן בפ"ק דקידושין אשכחן עבד עברי הנמכר לנכרי דכל קניינו אינו אלא בכסף. ואמרינן נמי בפרק ח"ה גבי נכסי הנכרי הרי הן כמדבר נכרי מכי מטא זוזי לידיה איסתליק ליה ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה הרי לך דהנכרי לא מקני אלא בכסף ולא במשיכה ולא בשטר ולא בשום קנין אחר הלכך במלוה נמי לא מקני ויכול לסלוקי בזוזי ומאחר דיכול הנכרי לסלוקי בזוזי מדין ישראל או מדינא דמלכות' שפיר חשיב יד נכרי באמצע ופטור מן הבכורה והכי אמרינן במשנה בפ"ב דבכורות המקבל צאן ברזל מן הנכרים ולדות פטורין מן הבכורה ומפרש התם טעמא בגמרא כיון דאי ישראל לא יהיב זוזי אתי נכרי תפיס לה לבהמה ואי נא משכח לה לבהמה תפיס ליה לולדות אלמא דהתם כבר יצאו הבהמות מרשות הנכרי ליד ישראל ואפ"ה כיון שיכול הנכרי לתפוס הבהמה אי לא יהב ליה ישראל זוזי פטורה מן הבכורה ואע"ג דספק הוא דשמא יהבא ליה ישראל זוזי וטעמא כמו שכתבו החוס' התם דכיון דהבהמה מתחילה של נכרי היתה בכל דהו חשיב יד נכרי באמצע ופטור דלא קרינא ביה כל מקנך תזכר משמע שתהא מכל וכל רשות ישראל שלא תהא יד נכרי באמצע כלל וכן משמע נמי מההוא דארנונא בפ"ק דפסחים ללישנא בתרא דפסק רב אלפס כוותיה דאע"פ דיכול ישראל לסלוקי בזוזי לההוא ארנונא כל כמה דלא סילק פטור מן הבכורה דחשיב יד נכרי באמצע אלמא דאע"ג דאכתי ספיקא הוא אי יסלק בזוזי אי לאו פטור מן הבכורה וחשיב יד נכרי באמצע כל כמה דלא נסתלק הנכרי לגמרי ואע"ג דהבהמה היא ביד ישראל. וק"ו בנ"ד שהבהמה עדיין לא נפקא מרשות הנכרי דנימא מאחר שיכול הנכרי לסלוקי ישראל בזוזי דחשי' יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה ואפי' ללישנא קמא דהתם דאית ליה כיון דישראל יכול לסלוקי בזוזי לא חשיב יד נכרי באמצע וחייב בבכורה אלמא כיון דעדיין בספק הוא אי יסלק אותו אי לאו לא חשי' יד נכרי באמצע ואע"ג דאית ליה חלק בגוף הולדות התם היינו טעמא כמו שכתבו התוס' התם עיקר הבהמה של ישראל מתחילה אלא דמשועבדת לארנונא וכיון דמצי לסלוקי בזוזי לא יצאת מרשות ישראל ולא חשיב יד נכרי באמצע אבל היכא דהבהמה היא מתחילה של נכרי אע"ג שכבר יצאה הבהמה ליד ישראל כגון בההיא מתניתין דנכסי צאן ברזל דמסכת בכורות דלעיל מאחר דיכול הנכרי לתופסו אי לא יהבי ליה זוזי חשיב שפיר יד נכרי באמצע וכ"ש בנ"ד שהבהמ' עדיין לא נפקא מרשו' הנכרי מעולם דחשיב יד נכרי באמצע כיון דיכול לסלוקי בזוזי. והבא בשאלה ה' כיון דנכרי עומד באחריות הפרה לענין גניבה או מיתה חשיב יד נכרי באמצע לפי דעת מהר"ר יעקב וייל בסימן קע"ד אחריות לאו כלום הוא ולא חשיב יד נכרי באמצע אפי' היכא שקיבל הנכרי צאן ברזל מישראל דהיינו שישראל מכר הבהמות לנכרי וממתין לו המעות עד זמן איזה שני' ובתוך זמן זה חולק הישראל עם הנכרי הולדות שנולדו משעת המכירה עד פרעון המעות וכל האחריות הם על הנכרי לבדו ואפי"ה לא חשיב יד נכרי באמצע. וכ"ש אחריות בעלמא דלאו כלום הוא אבל דבריו אינם נכונים כלל כי איך יעלה על הדעת לומר שנכרי המקבל צאן ברזל מישראל דכל הבהמות וחצי הולדות הן שלו ולא יחשב יד נכרי באמצע לפטור מן הבכורה הלא אין הישראל יכול לסלוקי בזוזי וגם הבהמות הם ברשותו של נכרי ודרשינן בבכורות כי לי כל בכור בישראל ולא באחרים. ועוד דרשינן כל מקנך תזכר שתהא מכל וכל רשות ישראל שלא תהא יד נכרי באמצע כלל כמו שכתבו התוספות פרק איזהו נשך ועוד דקי"ל כרב הונא דאמר אפילו אין לו עמו שותפות אלא באוזן האם או בעובר פטור ועוד דהא אפילו גבי ארנונא דיכול הישראל לסלוקי בזוזי וגם הבהמות הן ברשות ישראל ואפי"ה כל מה דעדיין לא סילק אותו ישראל חשיב יד נכרי באמצע ופטור וכל שכן נכרי המקבל צאן ברזל שהבהמה הן תחת רשותו והם שלו והישראל לא יכול לסלוקי בזוזי והראיה שהביא הרב ז"ל ממתניתין דהמקבל צאן ברזל מן הנכרי פטור מן הבכורה ומדפטר מבכורה ש"מ דאחריות דהמקבל צאן ברזל לאו כלום הוא והנכרי הנותן הוא עיקר ולפיכך הוא פטור מן הבכורה ומזה למד הרב ג"כ להיכא שהמקבל הוא נכרי והנותן הוא ישראל דאמרינן ג"כ אחריות דנכרי לאו כלום הוא והנותן הישראל הוא עיקר וחייב בבכורה. ורחמנא ליצלן מהאי דעתא דהא המקבל צאן ברזל כל הבהמו' והולדו' הן של המקבל ואם פחתו פחתו לו והנותן אין לו שום חלק בבהמות גופייהו ואינו עומד כלל באחריו' רק שהשכר הוא ביניהם בולדות הנולדים ואיך יתכן לומר שהנותן הוא עיקר גם הסוגיא דבכורו' ואיזהו נשך מוכח בהדיא דהמקבל הוא ודאי עיקר שהרי אביי ורבא הוכרחו ליתן טעם אמתניתין דבכורות שהנותן הוא נכרי למה יחשב יד הנותן יד נכרי באמצע לאביי משום דגם הנותן יש עליו קצת אחריות ולרבא משום דהנותן תפוס הולדות אי לא יהיב ליה המקבל זוזי אבל המקבל משמע דפשיטא הוא דהוא עיקר בדבר ומה שהמקבל נכסי צאן ברזל מן הנכרי פטור מבכורה הוא מטעם דגם הנכרי הנותן יש לו קצת שייכות בגווייהו לאביי כדאית ליה ולרבא כדאית ליה ומאחר דיש לו קצת שייכות בגווייהו חשיב יד נכרי באמצע כמו שכתבתי למעלה דבכל דהו חשיב יד נכרי באמצע כיון דמתחילה היו הבהמות של נכרי כל מה דלא אסתלק הנכרי מכל וכל חשיב יד נכרי באמצע ולהכי כשהנותן הוא נכרי פוטר מן הבכורה ולפי זה כשהנותן הוא ישראל והמקבל הוא נכרי כ"ש וכ"ש הוא דפטור מן הבכורה ודי בזה לביטול דעת מהרי"ו ז"ל להיכא שהמקבל צאן ברזל מישראל הוא נכרי. ומ"מ הדין דין אמת במה שפסק מהרי"ו ז"ל בישראל שנתן הפרה לנכרי לטפל בה לא בתורת צאן ברזל אלא באחריות בעלמא דגניבה ומיתה והנכרי אין לו שום חלק לא בבהמה ולא בולדות אלא שהישראל נותן לו שכר טיפול במעות כה"ג ודאי לא חשיב יד נכרי באמצע וחייבת בבכורה דאחריות לאו כלום הוא ולא מטעמא שכתב מהרי"ו ז"ל, אלא מטעם דאמרינן בפרק קמא דפסחים אמר להו רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא כיון דאלו מיגנבי ואלו מיתביד ברשותייכו קאי ובעיתו לשלומי כדלכון דמי ומסיק התם דבין למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי ובין למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי אחריות לאו כלום הוא והכא גבי חמץ היינו טעמא משום דכתב רחמנא לא ימצא הרי לך בהדיא דדוקא גבי חמץ משום דכתיב לא ימצא חשי' אחריות כשלו אבל בעלמא אחריות לאו כלום הוא ולפיכך ישראל שמסר בהמה לנכרי על אחריותו דנכרי לאו כלום הוא וחייבת בבכורו' ומ"מ באחריות דנ"ד אכתי איכא לספוקי משום דהא דאמרי' בפ"ק דפסחים דאחריות בעלמא לאו כלום הוא היינו דוקא כה"ג דבני חילא שהחמץ הוא של בני חילא ומעולם לא הי' החמץ של ישראל הנפקד וכה"ג ודאי אחריות לאו כלום הוא אבל בנ"ד שהבהמה מתחילה היתה של נכרי ועדיין לא נפקא מרשותיה והוא עומד באחריות עד דממטי לה ליד הישראל אפשר לומר דאחריות כה"ג חשיב יד נכרי באמצע וכמו שכתבנו למעלה דכל היכא שהבהמה היתה של נכרי בכל דהו שלא נסתלק הנכרי לגמרי חשיב יד הכלל העולה מדברינו אלה דבנ"ד פטור מן הבכורה חדא מטעם שכתבנו דמלוה לא קני במכר כשם שהאשה אינה מתקדשת כי כן מסקנת כל המחברים ואעפ"י שיש קצת לפקפק לדעת הרי"ף והרמב"ם כמו שכתב הרב ב"י ז"ל האי פקפוק לאו כלום הוא כמו שכתבתי ועוד דנצרף לזה עדותו של נכרי מל"ת והאי צירוף עדיף טפי מצירוף שכתב מהרא"י ז"ל בפסקיו סימן ק"ל גבי רוב פרות אינן חולבות אלא א"כ יולדות ועוד כיון דהבהמה מתחילה היתה של נכרי ועדיין לא נפקא מרשותי' ולפי משפט הנכרי' יכיל הנכרי לסלוקי להישראל בזוזי חשיב שפיר יד נכרי באמצע ופטור מן הבכורה כמו שהוכחנו למעלה ממתניתין דפ"ב דבכורות ומההוא ארנונא דפ"ק דפסחים וכ"ש שאפשר שאף בדין ישראל יכול הנכרי לסלוקי לישראל בזוזי ולפי טעם זה אין אנחנו צריכין לצרף עדות של נכרי מל"ת. אמנם דבר זה תלוי במשפט המלך שבאותן מקומות כי יש מקומות שאפילו בדיני נכרים לא מצי לסלוקי בזוזי בכה"ג ובאותן מקומות ודאי לא חשיב כלל יד נכרי באמצע ועוד אפשר לומר בנ"ד אף אם לא יכול הנכרי לסלוקי בזוזי אפי"ה חשיב יד נכרי באמצע מאחר שהנכרי עומד באחריות ואע"ג דאחריות לאו כלום כאשר הוכחנו למעלה מההיא דאמר רבא לבני מחוזא מ"מ אחריות דבנ"ד עדיף טפי כיון שהבהמה היתה של נכרי ועדיין לא נפקא מרשותיה כאשר כתבנו למעלה אלא שאין אני סומך על טעם הזה האחרון לענין הלכה למעשה אם לא שיסכימו עמי בעלי הוראה כי היכא דלמטי לי שיבא מכשורא דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: