משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
יג
איש מהיר מהיר במלאכתו על ישראל תפארתו הוא הגאון הדרת קודש נ"י ר"ג מהר"ר פלק כהן נר"ו מעשה אצבעותיו דמר ראיתי ועברתי עליהן בדקדוק ועיון רב ועם כל זה אני על משמרתי אעמודה ככחי אז ככחי עתה וכל הראיות שהביא מר לסתור את דברי אדרבא אני רואה אותן שהן מסייעין אותי ואשיב עליהן ראשון ראשון:
בתחילה כתב מר וז"ל מדברי כ"ת נראה שלא נחית לקרות מ"ש שם בסוף אותו סימן ל"ה שכתב שם וז"ל מורי ר"ם ז"ל אמר להחזיר הממון וכו' והנה גדולי הקהילות וראשיהם כולם כאחד העידו כו' עכ"ל דבר זה נפלא בעיני מאוד שמעכ"ת עלה בלבו לומר שלא ראיתי ולא קריתי מה שכתוב בסוף בשם גדולי הקהילות אטו בשופטני עסקינן לקרות חצי הדבר ולא לקרות מה שכתוב תכף ומיד אחריו ועוד הרי כתבתי דברי הר"ם ז"ל וסיימתי בדברי ולא הביא דעת החולק עליו הרי שראיתי מה שכתוב לבסוף דאל"כ מאין דעתי שלא הביא דברי החולק עליו וא"כ הוה ליה למר לאסוקי אדעתא שקריתי גם מה שכתב בשם גדולי הקהילות אלא שיש דרך אחר בפירוש וביאור כוונת גדולי הקהילות ולא כאשר פי' מכ"ת דבריהם והפירוש האמתי הוא שגדולי הקהילות העידו שגם בשנה שניה צריך להחזיר חצי הממון ואע"ג דתקנת ר"ת לא היתה רק על שנה ראשונה מ"מ שם העידו כי אחר תקנות ר"ת הוסיפו הקהילות לתקן גם על השנה השנייה וזה פשוט בכל הפוסקים שהזכירו תקנת ר"ת שלא היתה רק על שנה ראשונה ובתשובה מיימונית דסימן ל"ה בראשה כתב בהדיא דברי ר"ת על שנה ראשונה וסיים שהקהילות הוסיפו שם על שנה שניה ובתשובת מהר"ם ז"ל בסי' ע"ב כתב גוף התקנה של ר"ת וכתב בהדיא שלא רצה ר"ת לתקן רק על שנה ראשונה מכל זה מוכח שמה שכתב בתשובת מיימוני והנה גדולי הקהילות העידו וכו' הוא על שנה שנייה ולא באו לחלוק על דברי ר"מ ז"ל כלל במקום זה וזה ג"כ כוונת מ"ו מהרמא"י ז"ל בהגהת ש"ע בטור א"ה בסוף סימן צ"ב וז"ל וי"א דאף בשנה שנייה יחזרו חצי הנדוניא וכו' כתקנת קהילות שו"ם ר"ל הוסיפו לתקן שיחזרו חצי הנדוניא בשנה שניה ותדע שכוונת מהרמא"י ז"ל היה כדברי שהרי כתב וכן המנהג פשוט במדינות אלו שנוהגין בזה כתקנת קהילות שו"ס ואם היה כוונתו כדברי מר לומר שיחזרו ליורשיה איך כתב שהמנהג פשוט במדינות אלו הלא ידוע למר ולכל זקני הוראה שאין המנהג פשוט כאשר כתבתי בכתבי הראשון וכמה גדולים ראיתי שנתחבטו בזה אם להחזיר לנותני הנדוניא או ליורשיה אלא ודאי כוונתו לומר שנהגו להחזיר חצי הנדוניא בשנה שנייה ועל זה כתב שפשוט המנהג במדינות הללו כתקנת קהילות שו"ם כאשר גלוי ומפורסם לכל בעלי הוראה שמעשים בכל יום שמחזירין חצי הנדוניא כשמתה האשה בשנה שניה בלי זרע קיימא הרי לך שכל מה שחשב שהוא נגדי הוא מסייע אותי ומה שדקדק מר ממה שסיים בתשובת מיימונית הנזכרת ושמחזירין הנדוניא לאביו או קרוביו ורצה מר להוכיח מזה שמחזירין ליורשיה ולא לנותני הנדוניא לאו דקדוק הוא כלל דלא נחית במקום זה לפסוק הדין בין הנותנין ובין היורשין ועיקר דין זה לא בא אלא להודיענו שצריך להחזיר חצי הנדוניא בשנה שניה ומה שהזכיר אביו וקרוביו היינו משום שמסתמא האב והקרובין הן הנותנין ובכל מקום שהזכירו התקנה של ר"ת כתבו שצריך להחזיר להאב ועם כל זה אין ראיה מזה שצריך להחזיר ליורשיה אם לא היכא שכתוב בהדיא שמחזירין ליורשיה ולא לנותני הנדוניא וראי' ממה שכתוב בתשובה מיימונית הנזכרת בראשה וז"ל וזו תשובת רבי בשנה ראשונה לית דין ולית דיין שיש לו להחזיר הכל לאב מתקנת ר"ת וכו' עכ"ל הרי הביא תשובת רבי שהיא תשובת מהר"ם שצריך להחזיר לאב כתקנת ר"ת ואם כדבריך שמחזירין לאב מטעם היורש הרי דבריו סותרין זה את זה שהרי מהר"ם ז"ל בסימן ע"ב בתשובה שלו כתב בהדיא שיחזיר לנותני הנדוניא או ליורשיה אלא ודאי עכ"ל שמה שכתב בתשובה מיימונית שיחזיר לאב היינו משום דסתמא האב הוא הנותן והיורש עוד הביא מר דברי מ"ו מהרמא"י ז"ל בס"ס נ"ב מטור א"ה וז"ל עוד תיקן ר"ת וחכמי צרפת וכו' עד שנוהגין בזה כתקנת קהילות שו"ם וכתב מר ע"ז וז"ל ופשוט דאף שסתם וכתב דאף בשנה שניה יחזרו ולא כתב למי יחזרו סתימתו כפירושו ור"ל באופן שנתבאר דהיינו לקרובי המת הקרוב קרוב קודם כמו בשנה ראשונה ע"כ דבריך ואני אומר שדבר זה למי מחזירין אם לנותן אם ליורש לא נתבאר בדברי מהרמא"י ז"ל לא בשנה ראשונה ולא בשנה שניה כי מה שכתב בשנה ראשונה שחוזר הכל לאב או ליורשי המת לאו משום יורשיה הוא אלא משום שהאב הוא נתן הנדוניא כמ"ש בהדיא התם וז"ל עוד תיקן ר"ת וחכמי צרפת שאף אם כבר נתן האב הנדוניא וכו' עכ"ל הרי לך בהדיא שהרמא"י מיירי שהאב עצמו נתן הנדוניא ולכך סיים בסוף דבריו חוזר הכל לאב או ליורשי המת ומשמע מזה שדוקא כשהאב הוא הנותן אז הוא חוזר הכל לאב או ליורשי המת ולא כשאדם אחר נותן הנדוניא וזה סותר דבריך ויצא לנו מזה שגדולי הקהילות לא העידו במקום זה רק על שנה שניה וגם מהרמא"י ז"ל לא הזכיר תקנות הקהילות אלא משום שנה שניה ולא כאשר הבין מכ"ת שהעידו על שיחזרו ליורשי' וע"כ דברי כנים ואמתים הם כי במקום זה לא הביא בתשובה הנזכרת רק דברי ר"ט ז"ל שיחזרו הנדוניא לנותני הנדוניא ולא הביא דברי החולק עליו משום דס"ל כדעת ר"מ ז"ל וסעד וראיה עוד לדברי מהרב ר"י קאר"ו ז"ל שהביא בטור א"ה סימן קי"ח תשובת מיימוני מסימן כ"ו ולא מסי' ל"ה ולדבריך היה לו להביא מסימן ל"ה משני טעמים חדא כי שם הוא עיקר הדין כאשר כתב מעכ"ת ועוד כי משם מוכח דהלכה כתקנת הקהילות כאשר כתב מר אלא ודאי דעת הרב ב"י היה כדעתי שבסימן ל"ה ליכא מחלוקת כלל בזה ודי בזה כי בזה נפלו בטלו כל דברי מכ"ת וכל הראיות שהביא מר הן מסייעות לדברי וכל זה שכתבתי אינו אלא לרוחא דמלתא דאפי' אם היה כדברי מר שגדולי הקהילות העידו שיחזרו ליורשיה וחולקין על דברי ר"מ ז"ל אכתי איכא פלוגתא דרבוותא ובשביל הוכחה קטנה שמוכח לפי דברי מר כדעת גדולי הקהילות ליכא להחליט הדין הלא בכתבי הראשון כתבתי שהדעת נוטה להחזיר לנותן ואעפ"י כן לא החלטתי הדין דכי בשביל שאנו מדמין מלתא למלתא אנו עושין מעשה במקום שגדולים חילקים הלא תראה בתרומת הדשן סימן ש"ץ שהביא פלוגתא דר"ח כהן וראבי"ה וכתב שם שר"י וא"ז ס"ל כר"ח כהן ועם כל זה כתב לבסוף מאחר דפלוגתא דרבוותא היא אין מוציאין הממון מיד המוחזק אלמא אפי' במקום שר"י וא"ו ס"ל כר"ח כהן ועם כל זה לא בטלו דברי ראבי"ה כיון שיש לו גם כן ראיות מתלמוד וק"ו בנדון דידן שלא לבטל דברי הר"מ ז"ל וכ"ש לפי דעתי שדברי הר"ם הן עיקר ובכל מקום כתבו הבתראים עליו שכל דבריו הם דברי קבלה על כן אין ראוי לבטל דבריו. עוד כתב מר וז"ל ובר מן דין כיון שברוב התנאים נוהגין לכתוב ומחמת העידור והקטט יהיה הכל כתקנת קהילות שו"ם וכו' עד דכל המשיא אדעתא דמנהגא משיא ע"כ דבריך. ובאמת יש לתמוה הרבה על דברים אלו שיצאו מפי גברא רבא כוותיה דמר כי מה מועיל הק"ס של הבעל והאשה שיחזרו הנכסים להיורש וכי יש כח בידם להפקיע וכו' הנותן ולהפסידו בק"ס שלהם ומה לי לנותן במה שהבעל והאשה מתקשרין לעמוד על תקנת קהילות שו"ם לכן אני אומר בתחילה ממעכ"ת לא זה הדרך ולא זה הטעם אלא מה שכותבין בשטר התנאים שיעמוד בתקנות קהילות שו"ם הוא בשביל הבעל שיחזור גם בשנה השניה חצי הנדוניא כתקנת קהילות שו"ם שלא בכל מקום קבלו עליהם התקנות שלהם וכמו שכתוב בתשובת מיימוני הנזכרת וז"ל והקהילות הוסיפו בתקנתם אף בשנה שניה וההיא לא ברירא לן כולי האי ע"כ וכן כתב עוד כי בני ווירצ"ברג לא רצו לקבל עליהם אותה תקנה ולכך נהגו לכתוב בשטר התנאים שיעמוד כתקנת קהילות שו"ם לומר שהבעל מתקשר לקבל עליו תקנת קהילות שו"ם להחזיר חצי הנדוניא בשנה שניה:
עוד כתב מ"כ הפלוגתא דרבינו חיים כהן וראבי"ה והוכיח מר דע"כ לא פליגי אלא כל זמן שעדיין לא הגיע הממון ליד האשה אבל אם הגיע הממון לידה ואח"כ מתה האשה זכתה באותו ממון היא ויורשיה אליבא דכו"ע ע"כ דבריך ומאן לימא לן דהאי דקדוק אמת הוא דלמא אפי' כשהגיע הממון ליד האשה נמי פליגי ומעשה שהיה כך היה והכי מסתברא דמאן דפטר את הנודר כשמתה היתומה קודם שהגיע לידה הוא הדין אף אם הגיע לידה קודם שמתה צריכין יורשיה להחזיר שהרי קי"ל הנודר לעני מתנה מרובה צריך לקיים דבריו ואעפ"י דלא גבה כגבה דמי וכמו שכתב הרשב"א בתשובה והרב ב"י הביאו בטור י"ד סימן רנ"ג ובזה אפילו רבינו חיים כהן מידה ולא פטר רבינו חיים כהן הנודר ליתומה אלא משום אומדנא כמ"ש המרדכי בריש פרק אעפ"י ואנן נמי הכי קי"ל דאפי' זכתה בהן האשה בחייה צריכין להחזיר כל זמן שלא נשאת כמו שכתב מורי מהרמא"י ז"ל בטור י"ד וחו"מ סימן רנ"ג ואפילו את"ל כדבריך שכשבא הממון ליד האשה ד"ה מודו שזכו היורשין מ"מ ליכא למילף מזה לנדון דידן כלל כאשר כתבתי בתשובה הראשונה ותמיהני מאוד ממר שהרי בהדיא כתבתי כבר כל זה דהתם כיון שהגיע הממון ליד האשה זכתה בהן האשה וליכא אומדנא ולכך זכו ג"כ היורשים אבל בנדון דידן שהממון לאו של אשה הוא שכבר הגיע ליד הבעל ומן הדין הבעל יורש את אשתו וליכא שום זכות וחזקה בממון זה מן הדין לא לאשה ולא ליורש ולא לנותן אלא מתקנות ר"ת ותקנות הקהילות הוא שמצריכין לבעל שיחזור ובזה אין אני רואה שום זכות ליורש יותר מלנותן ואדרבא ואדרבא מסתברא יותר ליתן לנותן מליורש כאשר כתבתי בראשונה והראיה שהביא מר דין עני שהוגבו וכו' מותר השבוי לשבוי וכו' תמיה נפלאה בעיני כי לא קרב דין זה אל אל זה כל הלילה וכל היום דהתם מיד כשיגיע הממון הנגבה ליד הגבאי זכה בהן העני והשבוי דיד גבאי כיד העני דמי כדאמרינן אמר רב יוסף אנן יד עניי אנן ואפילו בכל אדם נמי קי"ל זכין לאדם שלא בפניו ואם אמר זכה בה לפלוני זכה בהן אפילי שלא בפניו ואין הנותן יכול לחזור בו וזה פשוט במס' גיטין ובכל מקום בתלמוד ולפיכך כיון שהעני והשבוי הוא חי זכה בהן וליכא אומדנא כלל מש"כ בנ"ד ונלאתי להאריך יותר אך לבי אומר לי שדברי אלה קבועין במסמרו' ויתד הוא ולא תמוט ובפרט מאחר שהעביר מר על דברי בעיונו הטוב והרחב ולא מצא בו כדי מה להשיב עליהן מעכשיו אני יודע שדנתי דין אמת לאמיתו ובכן כסא דמר יגדל למעלה כנפש נבזה בעיניו נמאס. דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל וזה שהשיב לי הגאון מחותני מהר"ר משה איש חי אב"ד דק"ק פרעמסלה: