משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
יב
וזהו שהשיב לי הגאון מהר"ר פלק כהן על דברי
צפרא טבא למר ולתורתו אודות העזבון מאשה הנעדרת תוך שנתיים לנשואיה שכתב מ"ו מהרמא"י שי"א שמחזירין החצי לנותני הנדוניא וי"א ליורשי המת וכתב שכן מנהג הקהילות וכתב מעכ"ת שלא הכריע. עוד כתב כ"ת שבסימן ל"ה מתשובת מיימונית דסדר נשים כתב דעת מהר"ם לחוד משמע דהכי ס"ל והעלה כ"ת שדעתו נוטה שהדבר תלוי במחלוקת ויחלוקו אם לא שהאחד מהן מוחזק דאז אין מוציאין מידוי. מדברי כ"ת נראה שלא נחית לקרות מ"ש שם בסוף אותו סימן ל"ה שכתב שם ז"ל מורי ר"ם ז"ל אמר להחזיר הממון למי שנתנו כדלעיל סימן כ"ו בסופו והנה גדולי הקהילות וראשיהם כולם כאחד העידו שהתקנה והמנהג פשוט שתוך שנתיים מחזירין חצי מה שהכניס הזוג המת לאביו או לקרוביו עכ"ל ור"ל אין מדקדקין מי נתן הנדוניא להחזירה לנותני הנדוניא אלא מחזירין אותו ליורשיו כל הקודם זוכה דהיינו אם אבי המת קיים הוא היורש המוקדם לכולם כיון שמת בלא זרע דמיניה איירי בסתם ואם אין למת אב נותנין אותו לקרוביו הקרוב קרוב קודם והנה לשון זה ודאי מוכח דס"ל לנהוג כמנהג הקהילות ולא כמהר"ם ואף שבסימן כ"ו כתב שניהן ולא הכריע ולכאורה משמע דכתב דברי מהר"ם לבסוף איך שעבד כן הלכה למעשה הכי ס"ל מ"מ נראה דדעתו לנהוג כמ"ש בסי' ל"ה כמנהג הקהילות כיון שהביא שם מ"ש בסי' כ"ו וכתב עליו והנה מנהג כו' וגם מה שאמר בסימן כ"ו הוא שלא במקומו דלא איירי שם מקור הענין מדין זה ומשום הכי לא רצה להכריע שם ובסימן ל"ה דהוא מקור דין זה שם כתב דעתו לבסוף ובהרבה מקומות בפוסקים היכן דדבריהם סותרין זה את זה אזלינן בתר המקומות שהוא מקום הדין וגם בגמרא מצינו בסנהדרין ע"ש ואין פנאי להאריך בזה גם לפני זה כתוב שם בסימן ל"ה שהעתיק מא"ז תקנות הקהילות שמחזירין ליורשיה ולא מצאתי בסימן ל"ה בשום מקום מפורש שהביא דעת מהר"ם לחוד וגם מ"ו מהרמא"י סתם וכתב בא"ע ס"ס נ"ב ז"ל עוד תקן ר"ת וחכמי צרפת שאף אם כבר נתן האב הנדוי' אם מתה האשה או האיש תוך שנה ראשונ' בלא זרע חוזר הכל לאב או ליורשי המת וי"א עוד דאף בשנה שנייה יחזרו חצי הנדוניא וכן המנהג פשוט במדינות אלו שנוהגין בזה כתקנ' קהלות שו"ם ופשוט דאף שסתם וכתב דאף בשנה שניה יחזרו ולא כתב למי יחזור סתימתו כפירושו ור"ל באופן שנתבאר דהיינו לקרובי המת הקרוב קרוב קודם כמו בשנה ראשונה שעליה קאי וכמו שכתב בהדיא ונ"ל תשובות מיימוני ז"ל הנ"ל ל' אותה תשובה תפס שם וכן חזר וכתב בס"ס קי"ח שהתחיל וכתב ז"ל תקנות הקהילות שו"ם שאנו נוהגין בזמן הזה בנדוניא חתנים כמו שנתבאר לעיל ס"ס נ"ב (וט"ס הוא שם כמ"ש בסי' נ"ד) ורמז למה שהעתקתי נמצא למידן מזה דמה שסיים וכתב שם ז"ל די"א דמחזירין ליורשיה וכן מנהג הקהילות דאף שפשוט הוא דמ"ש וכן מנהג הקהילות ר"ל הקהילות שו"ם דלשון תשובה מיימונית הנ"ל תפס שכן כתבו גם הם מ"מ לא כתבו רמ"א ז"ל אלא לנהוג כן גם בזמנינו שהרי כתב בסימן נ"ב ומנהג פשוט שאנו נוהגין בזה כמנהג הקהילות וכאן רומז למ"ש שם ובר מן דין כיון שברוב התנאים וכמעט בכולם נוהגין לכתוב בהתנאים כל זה ומחמת העירעור והקטט כמנהג הקהילות שו"ם אם אם אירע שלא כתב כך הולכין אחר הרוב כמבואר בפוסקי' דכל המשיא אדעתא דמנהג משיא וכמ"ש ג"כ רמ"א שם גם המרדכי כתב בר"פ אעפ"י פלוגתא דר"ח כהן וראבי"ה באחד שהדיר מעות להשיא יתומה אחת ונפטרה ותובעין יורשי' שר"ח כהן פוטרו מליתן ליורשים דאדעתא דהכי לא נדר וראבי"ה חייבו כיון דנדר לעני אמירה לגבוה הוה כנתינה לידה ומביא ראיה לדבריו וע"כ ל"פ אלא כשעדיין לא בא לרשות האשה הא בנד"ד משמע דס"ל דזכו בה היא ויורשיה וכעין זה כתב בטור י"ד ס"ס רנ"ג עני שהגבו לו להשלים די מחסרו והותירו על מה שצריך המותר שלו כו' וכן מותר שבוי לשבוי והוא ממשנה וגמרא והיינו ג"כ מטעם דכיון דנתנו הנותנין לעני זה זכה בהן מיד להיות כאלו היה של העני והשבוי מעולם ולא אמרינן דלא נתנו אלא אדעתא שיעשה בו צרכיו והמותר יחזירו או יתנהו לעניים אחרים וה"נ דכוותא וליתא זה בכלל אמרם ותם לריק כחכם דאין זה כי אם כאשר ישאר ביד הבעל שהוא איש זר ונכרי לו וזהו שדקדק גם כן מ"ו מהרמא"י ז"ל בהג"ה סי' רנ"ג סעיף ו' וכתב ז"ל אמ"ש שם המחבר ב"י בש"ע שלו דבנדר ליתן מאתים לנדוניא פלונית שזכתה בה מיד ואם מתה יתנו ליורשים על זה כתב ז"ל ויש חולקין באלו הדינין וס"ל דלא זכו בהן יורשיה וכן נ"ל עיקר עכ"ל ור"ל דוקא באלו הדינים דלא השיאה עדיין הא כבר השיאה ס"ל דזכו בה יורשיה כמנהג הקהילות הנ"ל וגם שם לא מדבר מהרמ"א ז"ל אלא במי שאמר ליתן ועדיין לא נתן ומי מחשב לנדר כדעת ראבי"ה או לא וכדעת ר"ח כהן הנ"ל וכ"כ בד"מ בהדיא בסי' נ"ב האי דינא והאי טעמא דברי הקטן יושע בן לא"א כמהר"ר אלכסנדרי זצ"ל מזרע כהונה ולק כהן יכונה:
וזה שהשבתי להגאון מהר"ר פלק כהן על דבריו: