אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

טז

טו

בחור אחד שמו אבנר בר אהרן היה משודך להבתולה רחל בת יצחק הלוי מעיר אוסטי"א ויהי יום בא הבחור לעיר אוסטי"א לראות וליראות פני הכלה כדרך כל הארץ וקודם שהלך לבית הכלה ותעבור המנחה על פניו בסבלונות אל פני הכלה הבתולה ע"י שליח אחד שלא בעדים ואח"כ הלך הבחור לבית הכלה ולא הצליח דרכו כי עלתה חלודה ביניהם עד של מחרתו חזרו הכלה ואביה ובטלו השידוך גם נתפשרו עם הבחור ונתנו לו קנס והלך הבחור לדרכו עם קרוביו לק"ק פאדהייץ ואין קול ואין קשב לשום קדושין אחר הדברים האלה כמו ב' שבועות ויותר יצא קול גדול בעיר פאדהייץ שהשליח קדש הבתולה רחל באותן סבלונות הנזכרים קדושין גמורין אז ישבו ב"ד לחקור ולדרוש על הקול וגם נתנו חרם בב"ה על העדות לידע שורש הדבר מהיכן יצא הקול כי היה נראה לב"ד שהבחור וקרוביו הוציאו הקיל כדי להצריכה גט וע"י זה יתגלגל הדבר שיתנו לו הבתולה או ירצו אותו ברצוי כסף כדי שיתן לה גט והנה שנים העידו ששמעו מפי השליח ומפי קרובי הבחור שהבתולה רחל קדשה אותה השליח בסבלונות קדושין גמורין והשליח מעיד שבשעת שנתן הסבלונות נתן הטבעת על יד הבתולה ואמר לה דרך שחוק בל"א אזו ווערט מען ריידין אן דער חתונה הרי את מקודשת ולא אמר לחתן גם לא אמר לי גם העיד שהבחור ששלח אותו להכלה בסבלונות לא הזכיר לו שום קדושין בעולם ומה שעשה עשה מדעתו ודרך שחוק גם העיד שלא היו שם שום בר ישראל רק איזה נכריות כשנתן הסבלונות להבתולה וקרובי הבחור העידו שהגיד להם השליח איך שאמר להבתולה כשנתן הטבעת על ידה הרי את מקודשת להחתן והבחור עצמו העיד שמעולם לא נתכוון הוא לשום קדושין רק לשם דורון ולא צוה ולא הזכיר שום קדושין כשנתן הסבלונות ליד השליח. גם העיד שמעולם לא מנה אותו בהדיא לשליח אלא גיסי שמואל נתן הסבלונות ליד השליח להוליכן לבית הכלה. גם העיד הבחור שאחר שהביא הסבלונו' להבתולה חזר השליח אליו ואמר לו בל"א זייט ניט טרויעריג איך האב דיין כלה מקדש גיוועזין והבתולה וקרוביה ואביה צועקין ומכחישין את השליח ואומרים לא היו דברים מעולם כי מעולם לא הזכיר שום לשון קדושין בעת נתינה סבלונות והטבעת גם שקר העיד השליח במה שאמר שלא היה שום אדם שם כשהגיע הסבלונות ליד הבתולה ור' יצחק בעל אחותה של הבתולה העיד שהוא היה שם באותו פעם ולא שמע שום לשון קדושין בעולם גם אשה אחת מרת שרה בת משה גא"ש שלחה להגיד לפני ב"ד שגם היא היתה שם באותו פעם ולא הזכיר השליח שום קדושין בעולם והבתולה אומרת שבשעת שנתן השליח הסבלונות לא קבלה היא ממנו מחמת כיסופה גם אומרת שכדברים האלה דבר השליח כשנתן הסבלונות בל"א האב נישט פר איבל אוף דיא מתנה צו דער חתונה ווערט מען דירט בעשרין ע"כ היו דברי השליח ולא יותר ומעולם לא הזכיר שום לשון קדושין אלו הן דברי הבתולה וכל העדות הנ"ל הוגבה בב"ד וכתוב וחתום כראוי:

והנה ר' יצחק הלוי אבי הבתולה בוכה וצועק ומתחנן לפני רבותיו להגיד לו דבר המשפט בתו הבתולה אי שריא להתנסבא בלא גט אי לאו תשובה פשיטא לן דאיתתא שרי' להתנסבא בלא גט והאי מלתא בריר לן כביעותא בכותחא דלמאי ניחוש אי משום קלא בקדושין וכדתנן בפרק מגרש יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת הא אסיקנא התם אמר רב אשי כל קלא דלא מיתחזק בב"ד לאו קלא הוא והאי נמי לא איתחזק בב"ד הוא דהא לא מיקרי איתחזק בב"ד עד שבדקו ב"ד אחר הקול ומצאו שיש ממשות באותו קול כגון שבאו עדים והעידו שראו נרות דולקות ונשים שמחות ואומרות פלונית נתקדשה היום לפלוני וכן אם העידו ששמעו מפלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים כגון זה מקרי אתחזק בב"ד וכדאמרינן התם אבל בנדון דידן דלא היה רק קול הברה בעיר ולא איתחזק בב"ד לאו קלא הוא ועוד דלא חיישינן לקלא אלא היכא דאמרי נתקדשה היום ובאותה עיר שנתקדשה כדאמרינן התם בברייתא ובנ"ד יצא הקול בפאדהייץ שנתקדשה באוס"טיא וגם יותר מב' שבועות אחר קידושין הלכך לאו קלא הוא. ועוד שהקול שהוציאו תלו בשליח שהוליך הסבלונות וכיון שהשליח בעצמו אומר שקר הוא ומעולם לא קדשתיה הרי נתברר שאין ממש בקלא ההוא ואע"ג שהשליח כבר הודה בפני עדים שקדשה קדושין גמורין הודאה שחוץ לב"ד לאו כלום הוא ויכול לחזור ולהעיד בב"ד כדאמרי' בפרק שבועות העדות וכן כתב ב"י בשם הרשב"א ושאר מחברים בטור א"ה סי' מ"ב ובטור ח"מ סי' כ"ח ולפיכך לית ביה ממשא בהאי קלא וכה"ג אמרי' התם דמבטלין קלא ואע"ג דאיכא מ"ד דבזמן הזה אין מבטלין קלא כבר כתב הרא"ש דבקלא שאינו אלא מדברי סופרים הלך אחר המיקל ועוד נראה דבנ"ד שיצא הקול שהשליח קדש הבתולה בסבלונות כ"ע מודו דמבטלין קלא דמידי הוא טעמא דמ"ד אין מבטלין אלא משום חשד ורינון שירננו על ב"ד שמתירין אשת איש וזה לא שייך אלא דוקא היאך שיצא קול קידושין בלא טעם ואמתלא כדתנן בסיפא דמתני' דפרק המגרש דלעיל ובלבד שלא יהא שם אמתלא כלומר צד ספק או דבר המחליש הקדושין רק צריך שיהא קול סתם של קדושין גמורין כגון פלונית נתקדשה לפלוני סתם דבכה"ג כיון דאתחזק בלבן של בני אדם שקדושין גמורין הן יבואו לידי חשד ורינון על הב"ד אבל בנדון דידן שתלו הקדושין בסבלונות לא שייך האי טעמא דמימר אמרי עיינו ביה רבנן בקדושין ולא היה שם רק שילוח סבלונות ולא קדושין כדאמרי' התם נמי עיינו רבנן בקדושין ולא הוה בה שוה פרוטה או קדושי קטן הוי הילכך מכל הני טעמי ליתא ממשא בהאי קלא ומבטלינן ליה ושמא תאמר משום חומרא דא"א נחמור עליה להצריכה גט כבר הסכימו האחרונים שאין להחמיר בקלא כלל כדי שלא ליתן יד לפושעים המוציאין קולות על בנות ישראל כדי לעגנן או בשביל שימלאו אמתחותיהם ברצוי כסף וזהב כדי לפוטרן בגט וכמו שכתב בטור א"ה בהג"ה בסי' מ"ו ועוד שלא לפסול בנות ישראל מכהונה וכמו שכתב נמי המרדכי בשם מהר"ם בפ' האומר הרי הוכחנו כשמש בצהרים שאין כאן בית מיחוש משום קלא גם אין כאן משום חשש הסבלונות וכדרב הונא בפרק האיש מקדש דאמר חוששין לסבלונות שהרי כל רבותינו שוין דסבלונות אינו רק חששא בעלמא ויש לצדד צדדים להקל בהן גם פסקו כרב פפא דבאתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן כלל ואנן בדור הזה בארצות הללו כולהו מסבלי והדר מקדשי וליכא למיחש לדברי מהר"ם במרדכי שכתב מי יכניס ראשו לידע מנהג המקום וכו' גם ליכא למיחש לדברי הנך רבוותא שכתב הא"ז בשמם דחששא דסבלונות חששא גמורה וברורה היא כחזקה שאינה פוסק' ולכן החמירו אפילו אי ליכא עדים בשילוח הסבלונות ועוד כתב שם דאפילו באתרא דמסבלי והדר מקדשי חיישינן לסבלונות לכל זה ליכא נמי משום דאפילו את"ל דלפום ריהטא הכי מש מדברי הנך רבוותא ויש להחמיר. מ"מ הנך רבוותא הם יחידים לגבי כל רבותינו המתירים כי רבים גדולים הם ועוד הרי כבר דחו דבריהם רבותינו האחרונים בעל תרומת הדשן בסי' מ' ומהרי"ק בשורש קע"א וגם דקדקו בדבריה' לישב אותן באופן שגם הם יסכימו לדברי שאר רבוותא ולדברי התלמוד כי לכאורה לפי המובן מדבריהם אינן כמחמירין אלא כמתמיהין להחמיר שלא לצורך נגד התלמוד והפוסקים ואני בעניי אי לאו דמסתפינא מאריותא רבוותא הם המה מהרא"י ומהרי"ק ז"ל אמינא מילתא כי יש לי לדבר ולהליץ בעד מהר"ם ז"ל כי כל דבריו דברי קבלה הן וגם בעד הנך רבוותא דא"ז כי גדולים המה ולאו קטלי קני באגמא נינהו ואומר כי בעל תרומת הדשן ומהרי"ק ז"ל הגם כי גדולים היו ושקולים הם כאחד מרבנן קדמאי בעלי תוספת ומי הוא זה שיקל ראשו נגד כבוד תורתם ומימיהם אנו שותים מ"מ לא אוכל לישא פנים ואדרבה נגד מלכים ולא אבוש ובמחילה מכבוד תורתם כי לפי עניות דעתי לא ירדו לסוף דעת מהר"ם ודעת רבוותא דא"ז ואף כי אם בתחילת השקפה יראה מדברי מהר"ם ורבוותא דא"ז שהיו מחמירין בחשש סבלונות יותר משאר המחברים והפוסקים גם נגד הסכמת התלמוד כאשר חשבו מהרא"י ז"ל ומהרי"ק ז"ל אמנם כאשר נשים לב ונדקדק בדבריהם היטב יעלה ויראה מדבריהם כי מעולם לא עלה על דעתם להחמיר בסבלונות אלא אדרבא הם מקילין יותר מכל רבותינו וזה כי כבר ידוע מה שאמר רב פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן בהא מילתא איכא מחלוקת המפרשים לגרסת רש"י כיון דרובא מסבלי והדר מקדשי אפילו אי איכא מיעוטא דמקדשי והדר מסבלי לא חיישי' למיעוטא ומיקרי אתרא דמסבלי והמ"ק ולגרסת הגאונים ור"ח אי איכא מיעוטא דמקדשי והמ"ס חיישינן למיעוטא ולחומרא ומיקרי אתרא דמקדשי והמ"ס והנה כל רבותינו שוין דפר"ח הוא עיקר ולחומרא ולפיכך כל מקום הא שתמצא שתמצא בדברי הפוסקים אתרא דמסבלי והמ"ק ר"ל דכולהו מסבלי והמ"ק אפילו מיעוטא ליכא דמקדשי והמ"ס אמנם מהר"ם והנך רבוותא דא"ז פוסקים כרש"י ולקולא ולפיכך כ"מ שתמצא בדבריה' אתר' דמסבלי והמ"ק היינו ר"ל דמיעוט' מיהא מקדשי והמ"ס משום דלגרסת רש"י הא דאמר ר"פ באתרא דמסבלי והמ"ק מתוקמא ברובא מסבלי והמ"ק ומיעוטא מקדשי והמ"ס וכן מוכח מדברי מהר"ם בהדיא ובדברי הנך רבוותא דא"ז שכולה שקלא וטריא דידהו אליבי' דרש"י וזה פשוט למעיין בדבריהם ואם כן מהשתא צדקו דברי מהר"ם ז"ל ושאר רבוותא דא"ז והם אמת ותורתם אמת כי הם מפני שהקילו יותר מכל הפוסקים כדעת רש"י במקום שמיעוט מקדשי חששו שמא ח"ו תיפוק חורבא מיניה דבין מיעוט לרובה טעו אינשי ולפעמים יהיו סבורים דלים רק מיעוטא דמקדשי והדר מסבלי ובאמת יהיה רובא דמקדשי והמ"ס כי מי יוכל לידע מנהג כל עיר ועיר ודעת כל איש ואיש שבעיר דשאני לן בין רובא דאיתיה קמן ובין רובא דליתיה קמן כדאמרינן בפרק קמא דחולין גם רוב זה תולה במנהג והמנהג משתנה כמו שכתבו האחרונים ולפיכך אע"פ שלפי דין התלמוד היה נראה להם להקל במיעוט מקדשי א"ה משום חומרא דא"א ומשום מיגדר מילתא שלא יטעו בני אדם בין מיעוט לרובה ועוד דחששו נמי לפי' ר"ח והגאוני' משום הכי החמירו לכתחילה אפי' באתרא דמסבלי והמ"ק ר"ל מה שקרוי לפי פי' רש"י מסבלי והדר מקדשי דהיינו רובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והמ"ס ועל כל פנים לא החמירו רק לכתחילה אבל בדיעבד כגון שהלך המשודך למדינת הים ולא גירש או מת והיא זקוקה ליבם או היכא שכבר נתקדשה לאחר לא חיישינן אפי' היכא דמיעוטא מקדשי והמ"ס אבל לפי' ר"ח אפי' בדיעבד חיישינן נמצא שמהר"ם ורבוותא דא"ז לא החמירו אפי' לכתחילה אלא במסבלי והדר מקדשי דילהון אבל מסבלי והדר מקדשי דלפר"ח פשיטה דאין חוששין כלל דהא אפילו ר"ח ושאר פוסקים דמחמירין גבי מיעוט' מקדשי והמ"ס א"ה מקילין גבי כולהו מסבלי והמ"ק ק"ו לפירש"י דליכא למיחש כלל ודוק בדברי מהר"ם והנך רבוותא דא"ז ותמצא שכן הוא הנך רואה בעיניך דמהר"ם ורבוותא דא"ז לא פליגי אלא באתרא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי ולקולה דמהר"ם ורבוותא דא"ז סברי לפי דין התלמוד לא חיישינן אפילו במקום דמיעוטא מקדשי והמ"ס ואפילו לכתחילה נמי ליכא למיחש רק דמשום חומרא איכא למיחש מיהא לכתחילה ולא בדיעבד ואלו שאר כל הפוסקים סברי באתרא דמיעוט מקדשי והמ"ם חיישינן מדין התלמוד ואפי' בדיעבד אבל באתרא דכולהו מסבלי והדר מקדשי בהא ליכא פלוגתא כלל ופשיטא דלא חיישינן לכ"ע ונמצא שמהר"ם ורבוותא דא"ז המה מקילין ושאר הפוסקים והמחברים המה המחמירין ולא כאשר חשבו בעל תרומת הדשן ומהרי"ק ז"ל ובלי ספק שאלו ראו מהרא"י ז"ל ומהרי"ק ז"ל דברי אלה לא היו מפקפקין על מהר"ם והנך רבוותא דא"ז. ומאחר שהוכחתי שאפי' הנך רבוות' דא"ז ומהר"ם מודו באתרא דכולהו מסבלי והמ"ק דלא חיישינן נמצא שאין בית מיחוש כלל בזמן הזה בארצות הללו משום סבלונות ואע"ג דמהרא"י ז"ל לא רצה להתיר בשילוח סבלונות אם לא היכא דאיכא צד היתר עוד כמו שכתב בפסקיו סימן ע"ד היינו לטעמיה דסבר להחמיר משום דעת מהר"ם והנך רבוותא דא"ז אבל אנן דהוכחנו עכשיו דאדרבה מהר"ם והנך רבוותא דא"ז מקילין טפי לא צריכין לצרף לצד אחר ובלא טעם דידן כתב הרב ר' מאיר פדואה בתשובה סימן כ"ח וכן כתב נמי מ"ו מהר"ר שלמה לוריא ז"ל בתשובה סי' כ"א דאפי' בלא צד אחר לא חיישינן לסבלונות וכל זה שכתבנו אינו אלא לסבלונות דעלמא אבל בנ"ד דאיכא כמה צדדים להתיר אפי' אי הוה באתרא דמקדשי והדר מסבלי בין לפירש רש"י בין לפירש ר"ח לא חיישינן מכמה טעמים חדא שהבחור והבתולה שניהם מודים שלא נתקדשו ועוד שהבתולה אומרת שלא קבלה הסבלונו' מיד השליח גם לא הניחה לקבל לשום אדם גם לא היו עדים לא בשילוח הסבלונות ולא בנתינת הסבלונות ליד האשה ובהא כו"ע מודו דלא חיישינן כפי' רש"י ואפילו רבינו שמחה דסבר חששא דסבלונות לחששא ברורה ומחמיר אפי' בלא עדים כמו שכתבתי לעיל מ"מ בעי עדים לכל הפחות בעת שלוח הסבלונות כמו שכתב בתרומת הדשן סימן מ"ז אבל היכא דליכא עדים כלל מודה דלא חיישי' כפירש"י כפירש"י ואע"ג דהשליח מעיד על הסבלונות וקי"ל דשליח נעשה עד מ"מ אינו אלא אחר וקי"ל עד אחד בקדושין לאו כלום הוא ואפי' מאן דמחמיר בעד אחד היינו דווקא עד אחד בקדושין אבל עד אחד בסבלונות מודה דלאו כלום הוא וכן כתב מהרי"ק בשורש כ"ח וקע"א ועוד דעד אחד בהכחשה אפילו בקדושין כו"ע מודים דלאו כלום הוא כמו שכתב בטור א"ה ובב"י סימן מ"ב וכן הסכימו האחרונים וכאן האשה מכחשת את השליח הלכך לאו כלום הוא לכו"ע ולפר"ת נמי דלא בעי עדים על הסבלונות ואפילו אי פי' בהדיא לשם סבלונות נמי חיישינן כמו שכתבו הפוסקים בשמו מ"מ צריך שיהיו מודים האיש והאשה על סבלונות דאי לאו הכי למה נאסר האשה הרי ליכא עדים כלל ומאי הוכחה איכא שנתקדשה כבר דאטו כל מי שישדך לו אשה יהא נאמן לומר שלחתי לה סבלונות ולאסור האשה בדיבור בעלמא אפילו במקום שהיה מכחשת אותו וכי עדיף שלוח סבלונות מטענת קדושין גמורין דאמרינן בפרק ג' דקדושין האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו הרי לך דאפי' בקדושין גמורין אינו נאמן עליה ואיך יהיה נאמן בשלוח סבלונות ועוד דאם אתה מאמינו בשילוח הסבלונות א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו אלא ודאי לית דין צריך בשש שיהא שום חשש לפר"ח בשלוח הסבלונות בלא עדים רק כששניהם מודים בסבלונות דאז הסבלונות מוכיחין על קדושין כיון שהוא באתרא דמקדשי והמ"ס אפי' אם שניהן עומדין וצווחין שלא נתקדשו לא מהני דכיון דמודו בסבלונו הוה כאלו הודו נמי בקדושין וכן כתב נמי בתרומת הדשן סימן מ' דלא חיישינן אפילו לפר"ח רק כששניהם מודים על הסבלונות אבל כשאין מודים על הסבלונות גם ליכא עדים ודאי נאמנים לומר שלא נתקדשו וכל זה אינו אלא לדעת הר"ן ובעל הטורים שכתבו דלפר"ח אפי' שניהם מודים שלא נתקדשו אינן נאמנים עד דאיכא עדים שלא נתקדשה כבר אבל לרבינו אלפס ז"ל דכתב כגון שלא ידענו אי קדיש אי לא קדיש משמע בהדיא דוקא היכא שאין האיש בפנינו לשאול אי קדיש אי לא קדיש דאז חיישינן לפר"ח אבל כששניהם מודים שלא נתקדשה אפי' אי איכא עדים על הסבלונות פשיטא הוא דלא חיישינן וכן כתב מהרי"ק בשורש כ"ח וק"ו לדברי המרדכי שפי' אליביה דר"ח דלעולם לא חיישינן אם לא שאמר קדשתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למ"ה ואם כן בנ"ד לא מבעי' לדברי המרדכי והרי"ף אליבי' דר"ח דלא חיישינן דהרי הוא מודה שלא קידש אלא אפי' לדברי הר"ן ובעל הטורים אליביה דר"ח דבעי עדים שיעידו שלא נתקדשו מ"מ ה"מ היכא דאיכא עדים על הסבלונות או שניהם מודים על הסבלונות אבל היכא שהאשה מכחשת ואומרת שלא קבלה הסבלונות וגם לא הניחה לקבל פשיט' הוא דנאמנים לומר שלא נתקדשו והא דמשמע מתוך תרומת הדשן דאעפ"י שלא קבלה הסבלונו' כיון ששלח הוא הסבלונות מגלה לנו שכבר קדשה וחיישינן מ"מ משמע התם דצריך מיהא קבלה כל דהוא כגון שהניחה לקבל קטנה אחת דאעפ"י שאינה ראויה להיות שליח והוי כאלו לא קבלה כלום מיהו הא חזינן דהניחה לקבלם ואים הוכחה כיון דניחא לה בקבלת קטנה אבל היכא דליכא קבלה כלל כגון בנ"ד ודאי ליכא הוכחה כלל ואין כאן בית מיחוש אפילו לר"ח ועוד איכא טעמא אחרינא להתירא בנ"ד דאפי' אי נתן הסבלונות ליד האשה וקבלה האשה אפילו בפני עדים מ"מ אין כאן בית מיחוש לא לפירש"י ולא לפר"ח דמאחר שאמר השליח בשעת נתינת הסבלונות ליד האשה שלזמן החתונה יהיו הקדושין הרי הודה השליח שעדיין לא נתקדשה לא קודם הסבלונות ולא באלו הסבלונות ואדעתא דהכי קבלה האשה הסבלונות הרי אזלא חששא דר"ח וחששא דרש"י דהודאות שליח כהודאות המשלח דמי ואין להקשות מה יועיל הודאת השליח הרי אפי' אם שניהם מודים שלא קדשה אינו מועיל לפי' הר"ן ובעל הטורים כמו שכתבנו למעלה די"ל ה"מ היכא דשלח הסבלונות סתם ואח"כ עומד וצווח שלא היו קדושין אבל קודם הסבלונות ודאי נאמן כמו שכתב הרב ר' מאיר פדואה בתשובה בסי' כ"ח ועוד יש כמה צדדים להתיר בנדון דידן אם באנו לדקדק בקנס שקבל הבחור והיה חפץ הוא וקרוביו להצריכה גט מצד השליח ולא טען שקדשה כבר או בסבלונות הללו וכה"ג כתב הרשב"א והר"ן ומהרי"ק ועוד יש טעמים אחרים בעיקר עדות השליח אלא שאין רצוני להזכיר להזכיר ולפגום כבוד הבריות ורחמנא ליבא בעי מכל הדין מוכח שפיר דבנדון דידן אפילו הוה באתרא דמקדשי והמ"ס אין כאן בית מיחוש לא לפירש"י ולא לפר"ח וק"ו דאנן כולהו מסבלי והמ"ק דכבר הוכחנו דלא חיישינן אפי' בלא צירף שום צד אחר וראיתי להרב הגדול הגאון מהר"ר שכנא ז"ל שכתב בתשובה אחת והפליג מאד להחמיר בכה"ג ולא מלאני לבו להביא דבריו בתוך דברינו זה בהיות כי הרב הנזכר עם שהיה חכם גדול ומופלג מאוד סמך עצמו על גדולתו ורוחב לבבו ובחר לו לעצמו ביאור חדש בפירש הסוגיא במסכת קדושין ומתיך פירושו יצא לו הדין לחומרא ואנו אין לנו עסק בפירושים חדשים רק אנו סומכין עצמינו על פירש"י ובעל התוספות ושאר המחברים הראשונים אשר היו ומימיהם אנו שותים לא נסור ימין ושמאל מכל הדברים ופירושים אשר העמידו לפנינו וכל רבותי ושאר גדולי הדור היו כלם תלמידי הגאון הנזכר ואעפ"כ לא חשו לדבריו ופוק חזו מה עמא דבר לפנינו שהרי לא ראינו ולא שמענו בכל הארצות הללו בכמה שידוכין ששולחין סבלונות בעדים ולפעמים חוזרין השידוכין ואין פוצה פה ומצפצף להצריך גט ואין צ"ל בנ"ד דאיכא כמה צדדין לטיבותא דפשיט יותר מביעותא בכותחא דאין כאן בית מיחוש כלל משום שלוח הסבלונות ומה שאמר השליח בעת נתינת הטבעת לידה וז"ל אזו ווערט מען ריידין צוא דער חתונה הרי את מקודשת כבר בארנו למעלה שאין לחוש מזה משני טעמים חדא דעד אחד בקדושין לאו כלום הוא וק"ו הכ שהיא מכחשת אותו ואידך דהאי לישנא לא די שאין בו שום משמעות לשם קדושין דהשתא שהוא תששא דפירש"י אלא אדרבה האי לישנא מוכיח דגם חששא דר"ח אזלא לה כדפירשנו ושמא יאמר האומר דאע"ג דהוכחנו שפיר שאין כאן לא משום קלא ולא משום סבלונות ולא משום לישנא דקדושין היינו מכל אחד אם היה לבדו לא הוה חיישינן אבל השתא דמצרפי יחד שמא כולי האי לא יתכן להקל דאיכא תלתא לריעותא על זה אני אומר לו דלאו מילתא היא משום דאין סברא לאצטרופי חששא דרבנן ולהחמיר בהן משום צירוף היכא דליכא למיחש לכל חד באנפי נפשיה וראיה מתשובת הרא"ש כלל ל"ה סימן י"א על עובדא שהובאו סבלונות והוציאו קול ארוסה ופסק הרא"ש שם דלאו קלא הוא והתיר האשה בלא גט והשתא אעפ"י דלא הוי ממש באותו קול מ"מ היה להחמיר מטעם דאיכא תרתי לריעותא קלא וסבלונות אלא ודאי פשוט הוא דלא מצטרפי חששא דרבנן להחמיר ולשריותא הוא דמצרפינן להקל ואע"ג דכל חד באנפי נפשיה לית ביה כדי להתיר גם הרב מהרא"י ז"ל היה מצדד ומצרף להיתר ולא לאיסור והאי לישנא דקדושין שהזכיר השליח נמי ליכא לצרופי לסבלונות ולקלא להחמיר דאפילו אם היו דברי השליח אמת מ"מ כיון דלישנא גרוע הוא לא מצטרף ואדרבא איפכא מסתברא אפי' היכא דאיכא חששא דסבלונות כגין באתרא דמקדשין והמ"ס א"נ בקדושין גמורין כיון דאיכא בהדיא הנך לישני גרועי מבטלין הקדושין והכי אמרינן בפרק קמא איבעיא להו חרופתי מהו ומסיק במאי עסקינן אלימא כשאין מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה מנא ידעה מאי קאמר לה אלא במדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה אע"ג דלא אמר לה נמי דתנן וכו' לעול במדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה ואי דיהיב לה ושתקה הכי נמי הב"ע דיהב לה ואמר לה בהני לישני גריעי וכו' הרי לך בהדיא דאפי' היכא דמדבר עמה על עיסקי גיטה וקדושיה ויהב לה דהוי קדושין גמורין אי הוה שתק ולא אמר מידי ואפי' הכי היכא דאמר בלשון גרוע מבטל הקדושין גמורין וק"ו בנ"ד דאפי' אי הוה שתק השליח ולא אמר מידי לא הוי משום קדושין כלל שלא נאמר שאותו לשון גרוע שאמר השליח יועיל לעשות קדוכשן:

סוף דבר ע"פ הטעמי' והראיות הנזכרי' מותרת הבתולה רחל הנזכרת להנשא לכל בר ישראל אך בתנאי כפול שיסכימו גם כן עמי בשריותא גאוני עולם וזקני הוראה שבגליל הזה דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל דברי האלוף המרומם אינם צריכין חיזוק כי כולם אהובים כולם ברורים כמסיני מסורים ובודאי לית דין צריך בשש וההיא איתתא שריא להינשא בלי גט וחלילה להחמיר לפוסלה מן הכהונה שלא כדין וכהלכה והמתירה ישא ברכה ברכה אשרי שלו ככה דברי משה בן הק"ר אברהם ז"ל הי"ד:. הדין הנ"ל נערכה כדת וכהלכה דברי האומר ככה יושע בן לא"א כמהר"ר אלכסנדרי זצ"ל מזרע כהונה ולק כהן יכונה:

שרמה אפרים בן מהר"ר אחרן ז"ל איש לונשיץ:

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה