אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

טו

יד

וזהו שהשבתי למחותני מוהר"מ הנזכר

אד כביר אדיר ואביר גמיר וסביר. בתורה גביר פנים מסביר וחיילים יגביר הוא אהובי מחותני הגאון ר"מ ור"ג מהר"ר משה נר"ו וכל השואבים ממעין הישועה יהיו בכלל הברכה והשלום כתבי דמר הגיעני סמוך לחג השבועות ושמחתי עליהן בראותי אמרים נעימים מדבש לפי בקול כח והדר קול שובר ארזים מי יוכל שאתן ומטיבותא דמר אמינא ובהורמנותא כי כל ההוכחות שהוכיח מר הן הוכחות וסברות ישרות ואמתות אך כולם כאחד גם אנכי הקטן ראו עיני וכתבתי אותן בכתבי הראשון וכפלתי אותן בכתב השני אשר כתבתי להרב המובהק מהור"ר פלק כהן נר"ו וכתבתי שיותר סברא להחליט הדין עם הנותן ולא עם היורש אך שלא יתכן בעיני להחליט את הדין מפני שבלי ספק שכל הסברות הללו לא היו נעלמים מרבותינו הראשונים ואעפ"י כן עמדו במחלוקת ור"ת ז"ל וחכמי דורו בשעת התקנה היו מסופקין בזה כמו שכתב בתשובה מהר"ם בסי' ע"ב ומשם נראה שמהר"ם העתיק גוף התקנ' שחתם עליו ר"ת וחכמי דורו וכתוב בה שינתן לנותני הנדוניא או ליורשיה וכן כתב בתשובת הרא"ש כלל נ"ד וגם המרדכי פ' נערה שנתפתתה הביא תקנות ר"ת וכתב שיחזרו לנותנין או ליורשין וכן כתוב גם בספר האגודה בפ' הנזכר וכל הני רבוותא היו תלמידי מהר"ם והיו בקיאין במילתא דמהר"ם טפי מינן ועם כל זה לא נטו אחריו והעמידו בספק גם הרב רבינו משה איסרל"ש ז"ל הביא דעות שניהן ולא הכריע וק"ו אנן יתמי דיתמי כמו שכתבתי כל זה בכתבי הראשון. וכה"ג כתב ג"כ מהרי"ק ז"ל בסימן צ"א וק"ו בן בנו של ק"ו שאנחנו באים על הדבר בהוכחות בעלמא מסברת הכרס ולא בראיות גמורות. והנה עיני דמר רואות שגם עכשיו בזמנינו חכמי דורינו מתחבטים בדין זה זה אומר בכה וזה אומר בכה מפני שיש פנים לכאן ולכאן שגם למנהג הקהילות יש הוכחות וסברות נכוחות וזהו משום דהנותן הוי כנודר ואפי' אם מתה קודם הנישואין ועדיין הממון ביד הנותן איכא למ"ד שמוציאין מיד הנותן ונותנין ליורשיה כמו שכתב המרדכי בריש אעפ"י בשם ראבי' וכן כתב ב"י בטור י"ד סימן רנ"ג בשם הרשב"א וק"ו היכא שכב' נתן וזכתה בהן האשה ואח"כ מתה שאין להחזיר לנותן רק ליורשיה ואי משום ותם לריק כחכם זהו לא שייך רק לגבי הבעל אם היה נשאר לבעל אבל כשמוציאין מבעל ונותנין ליורשיה שוב ליכא ותם לריק כחכם והטעם נראה דודאי אם הבעל הוא היורש איכא משום ותם לריק כחכם דהבעל הוא נכרי לגבי הנותן אבל היורש מסתמא לאו איש נכרי הוא לגבי הנותן משום שרוב הנותנין הם קרובי האשה ויורשיה ודעתו של נותן קרובה לגבי האשה ולגבי יורשיה וליכא משום ותם לריק כחכם לגבי היורש כל זה נראה לי ליתן טעם למנהג הקהילו' דאית להו שחוזרין הנכסים ליורשי' ומהשתא מה שהקשה מר שאם נאמר שנותנין ליורשיה לא מצאנו ידינו ורגלינו בב"ה למה נעקר ירושת דאוריתא שהבעל יורש את אשתו וליתן ליורשיה וכו' הגם כי כתב מר בפשיטות שירושת הבעל דאורייתא מ"מ לא כן דעתי שהרי מחלוקת תנאים ואמוראים הוא בפרק הכותב ובפרק יש נוחלין והרמב"ם בפרק י"ב מהלכות אישות ובפרק א' מהלכות נחלה ס"ל שהוא מדרבנן וכן הסמ"ג בעשין סימן מ"ח ובטור א"ה סימן ס"ט ומה שכתב הטור בסימן צ"ב דירושת הבעל דאורייתא כבר כתב עליו ב"י דלא דק וכן משמע מדברי רש"י בפרק הכותב ומדברי רש"י והתוספות בריש פרק מציאת האשה ועם כל זה אפילו את"ל שהיא מדאורייתא כדברי מר אעפ"י כן לא קשה מידי לפי דרכינו דטעמא דמלתא משום דלגבי בעל שייך ותם לריק כחכם ולא לגבי יורשיה כדפרישית:

והראיות שהביא מר מדברי מהרי"ו וכן מדין כתובת בנין דכרין לא נראו בעיני לנדון דידן כלל דהתם עקרו התקנה לגמרי והעמידו על דין תורה שהבעל הוא היורש אבל היכא דבאין לידי תקנה ולהוציא מידי הבעל לא מוכח כלל מדברי מהרי"ו שיהא כח הנותן עדיף מן היורש מאחר שיש פנים לכאן ולכאן עוד הקשה מר אם איתא דכח היורשין עדיף אפילו במקום הנותן ק"ו כי ליכא נותן כלל כמו בנדון דמהרי"ו שיהא כח היורש עדיף גם זה לא קשה מידי משום דעיקר התקנה היתה מכח עגמת נפש של נותן הנדוניא. ואסמכוה אמדרש דותם לריק כחכם כמו שכתב בתשובת הרא"ש בריש כלל נ"ד ולא שייך עגמת נפש אלא לנותן הנדוניא לבתו אלא לקרובותיו והכי איתא במדרש אבד בתו אבד מעותיו אבל כאן לא שייך עגמת נפש לאחר מיתה היכא שהמת עצמו הוא הנותן ועוד אפי' אי הוה שייך עגמת נפש לאחר מיתה מ"מ היכא שהאשה בעצמה הכניסה הנדוניא דין הוא שהבעל יורשה משום דמאן לימא לן דדעת האשה קרוב לגבי יורשי' יותר מלגבי בעל דאפשר דדעת האשה קרובה לגבי בעל נעוריה יותר:

וד כתב מר דמהר"ם רב גובריה והלכה כמותו בכ"מ כו' כבר כתבתי מאחר דתלמידיו הרא"ש והמרדכי ובעל האגודה לא חשו לדבריו בדין הזה וגם ר"ת וחכמי דורו בעלי התקנה היה ספק בידם וק"ו אנן יתמי דיתמי:

ומה שהביא מר דברי מהרמא"י וסיים בסוף דבריו אך גלה לנו שני דעות ולא הכריע כדי שכל מי שיתפוס אין מוציאין מידו וכו' עד אבל היכא דאין שום אחד מוחזק נ"ל פשוט שנותנין לנותני הנדוניא דברים הללו תמוהין הן כי מאחר שהניח מר והסכים שלא הכריע מהרמא"י לא כדברי זה ולא כדברי זה וגם כל הני רבותא דלעיל ג"כ נסתפקו א"כ היאך פשוט ליה למר כולי האי שיחזרו לנותן אם לא שנא' מאי דמספק' להו לכל הני רבוותא פשיט ליה למר ועוד הרי דברי מר סותרין זה את זה דאם פשיטא שחוזרין הנכסים לנותן א"כ היאך נאמר שאם תפס היורש זכה ואין מוציאין אותו דלא מסתברא כלל לומר היכא דבריר לן הלכתא כחד תנא שיתפוס בעל דין ויאמר אנא קים לי כאידך תנא דא"כ אין לדבר סוף דבכולה תלמודא ובפסקי הגאונים היכא דאיכא פלוגתא ואיפסקא הילכתא כחד מינייהו לא יועיל הלכתא רק במקום שלא יתפוס אידך אבל אי תפס לא מפקינן מיניה וזהו דבר שאי אפשר ואין הדעת סובל ובהדיא אמרי' בפרק חזקת הבתים הלכתא כרבה בארעא והלכתא כרב יוסף בזוזי ופי' רשב"ם משום דמספקא ליה הלכתא כמאן פסק בארעא כרבה היכא דקיימא ארעא תיקום ובזוזי פסיק כרב יוסף והיכא דקיימא זוזי לוקמיה ולא יוציא שום דבר מספק דהמע"ה ע"כ משמע משום דמספקא כן הילכתא כמאן הוא דאמרינן היכא דקיימא תיקום אבל אי הוה בריר לן הילכתא לא אמרינן היכא דקיימא ליקום אלא הוה מוציאין מיד המוחזק וכן כתב נמי בטור חו"מ סי' כ"ה ובהגהות ש"ע והנה הגיעני כתבים רבים מחכמי הדור יצ"ו בענין זה ודעת כולם להחזיר ליורשיה ולא לנותן רק מעכ"ת לבדו הסכים עמי שיותר יש סברא להחזיר לנותן מליורש והאלוף מהר"ר משה י"ץ מק"ק שידלוף בן הרב המובהק והחסיד מהר"ר מענדל ז"ל כתב אלי ג"כ כדבר זה והעתיק לי מספר דרכי משה שחבר מהרמא"י ז"ל וז"ל ונראה לדקד' מדברי ר"ת שהתקנה היתה להחזיר הנדוניא לנותניה ולא ליורשיה וכן הוא בהדיא בתשובת מיימוני השייכים להלכות אישות שכן עשה מהר"ם הלכה למעשה וכן משמע מדברי המרדכי ריש אעפ"י וכן נראה לעיל סוף סימן נ"ג מדברי הגאון שהביא הטור אבל כתב בתשובת מימונית סימן ל"ה וכו' דמנהג הקהילות להחזיר ליורשיה ולא לנותן וכתב שזה מנהג פשוט לפסוק כך עכ"ל ספר דרכי משה ומשמע לי מזה שדעת הרב מהרמא"י שיחזור לנותן רק שלא רצה לעשות מעשה נגד מנהג הקהילות והניח הדבר במחלוקת סוף דבר מאחר שכל הני רבוותא מימי ר"ת ואיל' עד עכשיו לא הכריעו גם אנן לא נכריע מכח סברא והוכחה דנפשין כל אימת דליכא ראיה ברורה ובהדיא כתב טור חו"מ בסימן כ"ה בשם אביו הרא"ש דהיכא שנחלקו שני גדולים אם יודע להכריע כדברי האחד בראיות ברורות ונכוחות הרשות בידו ומשמע דוקא בראיות ברורות אבל לא בסברות בעלמא הלכך המחלוקת הישנה כדקאי קאי ולא בריר לן הילכתא כמאן ואי תפס חד מינייהו אין מוציאין מידו ואם הממון ביד אחרים יחלוקו ובכן רוב ברכות ושלום ינוחו על ראש האדון תפארת ישראל כנפש אוהבו מחותנו בנימין אהרן ב"ר אברהם ז"ל

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה