אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

ט

ח

לפי שראיתי תועה רוח מפקפק ומלעיג על דברי רבותינו זכרונם לברכה ראיתי להשיג על דבריו ולקיים דברי רז"ל שכל דבריהם אמת וצדק ועיקר תמיהתו הוא על מה שדוחין ר"ה בשביל ירקא ומתיא ובשביל ערבה ובזה דוחין כל המועדות ואוכלין חמץ בפסח ודבר זה לא מן התורה ולא מנביאים ולא מכתובים ואף גם לא מסברא דמאי סברא איכא בזה שנאמר בשביל ירקא ומתיא נדחה כל המועדים זאת היא שאלתו הנפסדת והחוטאת:

ואני אומר דודאי לא קרא בדברי רז"ל מעולם ואם קרא לא שנה ואם שנה לא שלש ואם שלש לא פירשו לו היטב ובודאי מן השמים עכבוהו מלהבין הדבר על נכון כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וע"ד הבא ליטמא פותחין לו וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת ובלי ספק שכל האומר דבר זה אינו אלא טועה וחלילה למתלי בוקי סריקי בוותיקי נוחי נפש כי מעולם לא עלתה על דעתם לומר שבשביל ירקא ומתיא וערבה נדחה ר"ה אלא זהו עיקר דעת חז"ל אלו היה חדשה של לבנה כ"ט יום ב' שעות היינו עושים כל השנים בשוה שנ"ד יום לכל שנה פשוטה מלבד המעוברת ואז היו החדשים לעולם אחד מלא ואחד חסר גם חשוון וכסליו אחד חסר ואחד מלא ועכשיו בשביל תשצ"ג חלקים של כל חודש וחדש יתקבצו לכל שנה ח' שעות תתע"ו חלקים ולכך צריכין אנחנו להוסיף יום אחד לפעמים בשנה ומאחר שאי אפשר להשוות השנים בלתי שנוסיף יום אחד לפעמים לפיכך עמדו חז"ל והתקינו להוסיף אותו יום בעת אשר יגיע לנו איזה תועלת דהיינו כשחל מולד תשרי באד"ו משום מתיא וירקא וערבה. ואעפ"י שזה יגרום לפעמים לחסר יום אחד בשנה ולעשות שנה שנ"ג ימים והמשל כגון בשנת שנ"ד שמולד תשרי הוא ז' י"ט כ"ח וצריכין אנו לדחות ר"ה עד יום ב' כי ביום ז' אי אפשר לקובעו משום מולד זקן וביום א' ג"כ אי אפשר בשביל אד"ו ועל כן הוא נדחה עד יום ב' וכשתחשוב המולד של שנת שנ"ה תמצא שיהי' המולד ה' ג' תתק"ד ויוקבע ביום הולדו וא"כ בין ר"ה שנ"ד לר"ה שנ"ה לא יהיה רק ג' ימים וע"כ יהיה שנת שנ"ד שנה חסירה ודבר זה באה לנו בשביל אד"ו כי אלו היינו קובעין באד"ו א"כ היה ר"ה של שנ"ד נקבע ביום א' והיה בין ר"ה לר"ה ד' ימים והיה השנה כסדרה אבל עכשיו בשביל אד"ו נדח' ר"ה מיום א' ליום ב' ואין בין ר"ה לר"ה אלא ג' ימים וא"כ אד"ו הוא הגורם לחסר השנה לאו קושיא היא כשם שיום אחד בשנה לא יזיק לענין הוספה כך לא יזיק לענין החסרון ומ"מ נחזור לענין הראשון לומ' שאין כוונת חז"ל שבשביל ערבה וירקא ומתיא מוסיפין השנה ודוחין ר"ה אבל אי לאו האי טעמא לא היינו דוחין ר"ה והיו כל השנים שוין שנ"ד יום לשנה שזה אי אפשר בשביל ח' תתע"ו המתקבצין מן תשצ"ג חלקים ובודאי בלאו האי טעמא נמי היינו דוחין ר"ה ומוסיפין יום א' בשביל ח' תתע"ו הנשארים כאשר בארנו למעלה ומה שאמרו רז"ל משום ערבה וירקא ומתיא הוא טעם למה שמוסיפין אותו יום א' דווקא כשחל המולד באד"ו ולא בעת שצריך להוסיף כפי החשבון ועל זה אמרו חז"ל הטעם דירקא ומתיא וערבה שיותר טוב להוסיף אותו יום כשיבא המולד באד"ו משום תועלת ערבה וירקא ומתיא ואעפ"י שאינו לפי החשבון משהיינו מוסיפין לפי החשבון באיזה יום שיהיה המולד ואפי' בלא תועלת:

ויש לי להביא ראיה לדברי ולהוכיח יפה מן התלמוד דכה"ג אמרי' בפ' קמא דסנהדרין ת"ר אין מעברין את השנה אא"כ היו צריכין מפני הדרכים ומפני הגשרים ומפני תנורי פסחים ומפני גליות ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו:

ותו אמרינן התם ת"ר על ג' דברים מעברין את השנים על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה על שנים מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין ע"כ:

והנה הברייתות הללו אם כוונתם ע"ד שחשבו הטועים גבי אד"ו שבשביל אלו הדברים הנזכרים בברייתות מעברין השנים ואי לאו הכי אין מעברין א"כ מלבד הקושיא שהקשו גבי אד"ו שיש להקשותה נמי כאן תקשה עוד קושיא אחרת חזקה יותר מקושיא הנזכרת וזו היא שבזמן הזה לא מצינו ידינו ורגלינו בעיבור שאנו עושים שאין אחד מכל אלו הטעמים שייכים בזמן הזה לא דרכים ולא גשרים לא תנורי פסחים ולא גליות ישראל שנעקרו ולא אביב ולא פירות אילן אלא טעם התקופה לבדה ובשבילה לבדה פשיטא דאין מעברין כדתנן על שנים מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין ואפילו אי הוו שייכי כל הטעמים גם בזמן הזה תקשי לך למה מעברין אנו דוקא בשנים הללו שהן גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט הלא אי אפשר שלא יבאו הטעמים שבשבילן מעברין אלא בשנים הללו ולא בזולתן ובודאי בלי ספק שהרבה פעמים יקרה שצריך לעבור שנים אחרים בשביל הטעמים הנזכרים בברייתא ובשני גו"ח הרבה פעמים שלא יצטרך לעבר:

אלא ע"כ אתה צריך לומר כוונת הברייתות כאן על הדרך שבארנו גבי אד"ו שבודאי בלאו הני טעמים הנזכרים בברייתות צריכין אנו לעבר כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין ובפרק קמא דראש השנ' ולמדו כן ממקרא שמור את חדש האביב וממקרא וחג האסיף שיהיה חג הפסח בזמן האביב וחג הסכות בזמן האסיף. ודבר זה ידוע מחשבון שנת החמה שצריך לכוון שיהא התחלת שנת החמה שהוא תקופת ניסן סמוך לחדש ניסן. וע"כ אנו מעברין בזמן הזה בשני גו"ח דוקא ולא בזולתן כי בשנים הללו דוקא יהא ע"פ החשבון שיתירה שנת החמה על הלבנה בערך חדש ימים אלא שבזמן שישראל היו שרוין על אדמתן עשו העיבור לא בעת הצורך ע"פ החשבון אלא בעת הצורך להם לטעמים הנזכרים בברייתות ויהיה פירוש הברייתות כך אין מעברין שלא בזמן הצורך על פי החשבון אלא מפני הדרכים והגשרים וכו' כי בשביל הני טעמי מעברין אף שלא בזמן הצורך לפי החשבון אבל בזמן דלא שייכי הני טעמא אין מעברין אלא בזמן הצורך על פי החשבון אבל מכל מקום בזמן הצורך על פי החשבון מעברין אף בזמן דלא שייכי הני טעמי ואף על גב דתני בברייתא דלעיל מעברין על האביב ועל פירות האילן ועל התקופ' על ב' מהן מעברין ועל אחד מהן אין מעברין וקחשיב תקופה שאין מעברין בשבילה לבדה אלא אם כן כשיצטרף עמה אביב או פירות אילן ופירוש תקופה היינו שנמשכ' תקופת טבת בניסן יותר מדאי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה או שנמשכת תקופת תמוז בתשרי יותר מדאי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וזהו הטעם עצמו שבארנו למעלה שלמדו רז"ל ממקראות שמור את חדש האביב וגו' וחג האסיף וגומר ואמרינן דאין מעברין בשביל התקופה לבדה היינו בזמן שבית המקדש קיים דשייכי הני טעמי אחריני הנזכרים בבריית' לכך אין מעברין בשביל התקופה לבדה כי חז"ל תקנו לעבר השנים בזמן שמגיע להם איזה תועלת מפני הדרכים ומפני הגשרים וכו' ולא בזמן הצורך בשביל התקופה ע"פ החשבון אבל בזמן הזה דלא שייכי הני טעמי מעברין בשביל התקופה לבדה:

וראיה דאמרינן בפרק קמא דר"ה שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא כד חזית דמשכת תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברא לההוא שתא מהא שמעינן דמעברין אפילו בשביל התקופה לבדה והיינו בזמן הזה. ואף על גב דבתוספות הקשו מברייתא דאין מעברין על אחד מהן אההוא דשלח רב הונא בר אבין ותרצו שם דהברייתא מיירי בתקופת תשרי ורב הונא מיירי בתקופת ניסן ולפי דבריהם משמע דעל התקופה לבדה אין מעברין אלא על תקופת ניסן ולא על תקופת תשרי מכל מקום אפילו לדברי התוספת על תקופת ניסן מיהא מעברין ובאמת שינויא דחיקא היא הא דמתרצי בתוספת ואינו עולה על פי האמת והתוספת בעצמן כבר שדו ביה נרגא שכתבו וצריך טעם דמכדי קראי קא דרשי הכא והכא מאי שנא עכ"ל:

לכן אין לנו אלא מה שכתבנו והאמת יורה דרכו וסוף דבר אני אומר שכשם דההוא דדרכים וגשרים אין כוונתם לומר שזהו גורם לעבר השנה ובלאו הני טעמים לא היינו מעברין כלל אלא כוונתן לומר דבלאו הני טעמי היו מעברין לצורך על פי החשבון והני טעמי גורמים דמעברים שלא בזמן הצורך על פי החשבון כך הני טעמי דירקא ומתיא אין כוונתן לומר שגורמים לדחות ר"ה ולהוסיף יום בשנה ואי לאו הני טעמי לא היינו דוחין ומוסיפין כלל אלא כוונתם לומר דאי לאו הני טעמי היינו דוחין ומוסיפין בעת הצורך על פי החשבון אבל בשביל הני טעמי דירקא ומתיא וערב' דוחין ומוסיפין באד"ו אף שלא בעת הצורך על פי החשבון זהו נראה לי להשיב על שאלתם הנפסדת ואם כן דברי חכמים ז"ל כדרבונות ויסכרו פי דוברי שקר ופושעים יכשלו בהם וצדיקים ילכו בם וכ"ש שאין מקום לשאלתם לפי מה שאמרו ודרשו רז"ל אתם אפילו שוגגין ואפילו מזידין ואפי' מוטעים דברי הקטן בנימין אחרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל:

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה