משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק
ח
ועל השאלה השנית ששאל מר בענין צידות התרנגולים שבבית בשבת או ביו"ט. יראה דיש לחלק בין שבת ליו"ט בדיני צידה כי בשבת איסורו מדאורייתא וביו"ט אינו אלא מדרבנן כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק אלף מהלכות י"ט והאשיר"י בפרק אין צדין גם הר"ן הסכים לדעתם ובתחילה אבאר דין צידה בשבת ואח"כ דין צידה ביו"ט. בהג"ה מיימוני' פרק י' מהלכות שבת כתב דמתני' בפרק שמונה שרצים דקתני חיה ועוף שברשותו הצדן פטור דכל פטורי דשבת פטור אבל אסור היינו דוקא בהנהו דעבידי לרבויי והן בבית גדול כל כך שאם לא גדלו בין בני אדם היו צריכין מצודה ומשמע דאי לא עבידי לרבויי כגון אווזין ותרנגולים שבבית או אפילו עבידי לרבויי והן בבית קטן שאף אם לא גדלו בין בני אדם לא היו צריכין מצודה שאז אין בהם משום צידה ומותר לכתחילה לצודן בשבת. עוד כתב באותה הג"ה דאפשר לפרש מתניתין דקתני הצדן פטור דפטור ומותר הוא ואיידי דבעי למיתני החובל בהן חייב קתני הצדן פטור דומיא דהמכבה את הנר דפטור ומותר הוא ואיידי דקתני כחס על הנר חייב קתני המכבה פטור ואפי' הכי ראוי להחמיר עכ"ל ומשמע לפי זה שמן הדין אפי' בעבידי לרבויי והן בבית הגדול אפי' הכי מותר לכתחילה מדמוקי מתניתין בעבידי לרבויי והן בבית גדול וקתני הצדן פטור והאי פטור פטור ומותר הוא אלא שסיים לבסוף דראוי להחמיר והנה הרב ב"י הביא בחיבורו הגדול בטור או"ח סי' שי"ו הג"ה מיימונית הזאת בלתי שום חולק עליה כאלו היתה מוסכמת לכ"ע ולפיכך פסק בפסק ש"ע ממש כדברי הג"ה הזאת גם מורי הרב מהרש"ל ז"ל פסק כאותו הג"ה בתשובה סי' י' מ"מ לא התיר לצוד לכתחילה רק אווזין ותרנגולין שבבית ודוקא בבית אבל בחצר לא רצה להתיר כלל גם משמע מדברי מורי הרב ז"ל בתשובה הנזכרת דאווזין ותרנגולין שבבית מותר אפילו לתופשן בידים ולטלטלן וזה לא יתכן בעיני כדבעינן למימר לקמן:
אמנם הרב ר' משה איסרלס ז"ל כתב בהג"ה דאסור לצוד חי' ועוף שברשותו בשבת ואפי' אינן מורדין אסור לכתחילה אבל אותן המורדין אם צדן חייב חטאת עכ"ל ודברי הרב רמ"א ז"ל נראין לי עיקר דכן נראה מתוך האשיר"י שכתב בפ' אין צדין דין אווזין ותרנגולין שבבית שאין בהן משום צידה ולא כתב דין זה במסכת שבת בפ' האורג ובפ' ח' שרצים לענין צידה דשבת אלמא ס"ל להרא"ש דוקא גבי יו"ט שרינן צידת אווזין ותרנגולין שבבית ולא בשבת ואע"ג דמורי הרב ז"ל כתב בתשובה הנזכרת דהרא"ש ז"ל לאו דוקא גבי י"ט מתיר לכתחילה דה"ה בשבת נמי ולא גבי שבת משום דאין דרך לצוד בשבת מ"מ נ"ל דשנויא דחיקא הוא והאמת כאשר כתבתי ועוד נראה שדברי הגהות מיימוני שסמכו עליה מורי הרב ז"ל והרב ב"י ז"ל אינן מחוורין ולא מבעיא במה שמפרש מתניתין בח' שרצים דפטור ומותר הוא דומיא דמתניתין דהמכבה את הנר דזה ודאי לא יתכן שהרי בהדיא כתבו התוספת בפ' האורג אמתניתין דח' שרצים פטור ואסור הוא וכן כתב בספר האגודה ובסמ"ג וגם כל הפוסקים שכתבו לסתמא חיה ועוף שברשותו הצדן פטור ולא אישתמיט חד מינייהו לומר דפטור ומותר הוא משמע דהאי פטור ואסור הוא דקי"ל כשמואל דאמר כל פטורי דשבת פטור ואסור הוא לבר מהני תלת הצד צבי והמפיס מורסה והצד נחש ומשמע דוקא בהנהו תלת פטור ומותר הוא אבל בשאר מקומות כל היכא דקתני פטור פטור ואסור הוא ולא מצינו בשום דוכתא היכא דקתני גבי שבת פטור שיהא פטור ומותר רק בהני תלת לבד הלכך ע"כ הא דקתני חיה ועוף שברשותו הצדן פטור פטור ואסור הוא. ואף ע"ג דבריש מסכת שבת במתניתין דיציאות ומה שכתב דין זה גבי יו"ט, שבת דקתני פטור ואמרינן בגמרא דהאי פטור ומותר הוא ובפ' במה מדליקין נמי גבי המכבה את הנר כו' אם בשביל החולה שישן פטור ואמרי' בגמרא דהאי פטור ומותר הוא לא קשיא מידי משום דמתניתין דריש מסכת שבת כבר תרצו בגמ' כי איצטריך ליה לשמואל לאשמועינן פטורי דקא עביד מעשה אבל פטורי דלא קעביד מעשה איכא טובא וההיא דהמכבה את הנר נמי כבר תרצו בתוספת בפ"ק דשבת דמיירי בחולה שיש בו סכנה ומלתא דפשיטא הוא דההיא פטור ומותר הוא דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש:
ולפיכך לא איצטריך ליה לשמואל לאשמועי' ותירוץ זה של תוספות הוא נכון מאוד ולא כמו שתירץ בהגהות מיימונית דאיידי דבעי למיתני כחס על הנר כחס על השמן חייב תנא נמי בשביל החולה שישן פטור וממנה מביא ראיה למתניתין דח' שרצים דפטור ומותר הוא ואיידי דבעי למתני החובל בהן חייב תנא נמי הצדן פטור דא"כ הוי ליה לשמואל לאשמועינן נמי ההיא מתני' דהמכבה וההיא מתניתין דח' שרצים דהא לאו מילתא דפשיטא הוא דאמרינן איידי אלא ודאי העיקר הוא כמו שתירץ התוספות דהמכבה את הנר מיירי בחולה שיש בו סכנה ומשום פיקוח נפש הוא ומשו"ה לא איצטרך ליה לשמואל לאשמועי' וההיא מתניתין דח' שרצים לא דמיא כלל לההיא דהמכבה דלא שייך התם משום פיקוח נפש וע"כ האי פטור פטור ואסור הוא הרי שהוכחנו יפה דמתניתין דח' שרצים פטור ואסור הוא דלא כהג"ה מיימונית וא"כ לא מבעיא שמה שכתב בהג"ה דהאי פטור דבמתניתין דח' שרצים פטור ומותר הוא דודאי לאו מילתא הוא אלא אפי' מה שכתב דמתני' דח' שרצים מתוקמא בהני דעבידי לרבויי והן בבית גדול שהיו צריכין מצודה ולהכי פטור אבל אסור הוא דמשמע הא לא עבידי לרבויי או עבידי לרבויי והן בבית שאין גדול כ"כ שצריכין מצודה מותר אפי' לכתחילה האי נמי לאו מלתא הוא דהא מתניתין סתמא קתני חיה ועוף שברשותו הצדן פטור משמע כל חיה ועוף שברשותו הצדן פטור בין עבידי לרבויי ובין לא עבידי לרבויי בכולהו קתני הצדן פטור אבל אסור ומנלן לחולקן מסברא דנפשיה ולהקל באיסור צידה דשבת דאורייתא גם כל הפוסקים לא חילקו בין עבידי לרבויי ובין לא עבידי לרבויי ומדלא חילקו משמע דבכל גוונא אסרי לכתחילה ואע"ג שכתב בהג"ה שכך קבל מרבו דמתניתין מתוקמא דוקא בעבידי לרבויי קבלה זו קבל לעצמו והו"ל קבלת יחיד מיחיד ושאר הפוסקים שלא חילקו וכתבו סתם קבלו מרבותיהם דמתני' מיירי בכל ענין בין עבידי לרבויי ובין לא עבידי לרבויי והוה ליה קבלת רבי' מרבי' ובתר רבי' אזלינן וכדאמר עקביא בן מהללאל לבנו ואע"ג דאשכחנא בפרק אין צדין דמחלק בין עבידי לרבויי ובין לא עבידי לרבויי היינו דוקא גבי יו"ט דצידה דידהו אינה אלא מדרבנן כמו שכתבנו למעלה בשם הרמב"ם והרא"ש והר"ן ז"ל אבל גבי שבת דאיסור צידה דאורייתא לא אשכחן בשום דוכתא דמחלק תלמודא בהכי וגם אנן מסברא דנפשין אין לנו לחלק כלל ועוד דאפי' גבי יו"ט לא מחלק רב מרי בין עבידי לרבויי ללא עבידי לרבויי אלא משום דק"ל מתניתין דפ' אין צדין וברייתא אהדדי וכדי לתרץ מתני' וברייתא דלא תקשי אהדדי מסיק רב מרי התם הני עבידי לרבויי והני לא עבידי לרבויי הא אי לאו דקשיא לן מתניתין וברייתא אהדדי לא הוי מחלק מידי אפי' גבי יו"ט והוה מוקמינן מתניתין דפרק אין צדין דקתני זה הכלל כל שמחוסר צידה אסור בכל גוונא בין עבידי לרבויי ובין לא עבידי לרבויי הלכך גבי שבת דקתני סתמא הצדן פטור אבל אסור ולא קשיא לן ולא מידי אין לנו לחלק בין עבידי לרבויי ללא עבידי לרבויי ובכל גוונא פטור אבל אסור מכל זה מוכח יפה דאווזין ותרנגולין שבבית אסור לצודן לכתחילה כדעת הרב רמא"י ז"ל ומ"מ נראה דאווזין ותרנגולין שבבית היוצאין מן הבית ומתירא שלא יאבדו אעפ"י שאסור לצודן מ"מ דוחין אותן כדי להכניסן לבית דבמקום פסידא לא גזרו לדחות אותן דצידה כלאחר יד הוא כדתנן במפנין תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתכנס וכן כתב בספר האגודה בפרק האורג וז"ל תרנגולת שיצתה מן הבית בשבת אסור לצודה אך דוחין אותה עד שתכנס לבית וכל זה לא מיירי אלא באווזין ותרנגולין הגדילין בבית ובאין לכלובן לערב דלא עבידי לרבויי ומשום הכי שרינן לדחותן משום פסידא אבל אווזין ותרנגולין המורדין כגון שלפעמים קונה אדם מן השוק אווזין ותרנגולין ועדיין לא הורגלו בבית וכשבורחין מן הבית הן מורדין ואינן נוחין לתפוס אותן גם לא באין לכלובן לערב הני ודאי אסורין לדחותן והצדן חייב חטאת וכדאיתא בירושלמי הדא אמרה שור שמרד חייב חטאת. אלמא שור שבן תרבות הוא ואפ"ה היכא דמרד חייב חטאת עוד נראה דלאו דוקא אווזין ותרנגולין אלא ה"ה כל חיה ועוף שברשותו ונעשין בני תרבות ובאין לכלובן לערב הנך נמי הוי כאווזין ותרנגולין ואע"ג דכל מין שלהם אינו בני תרבות מ"מ לאו במינא תליא מילתא אלא בדידיה תליא מילתא וההיא דנקט בפרק אין צדין אווזין ותרנגולין אורחא דמילתא נקט דסתמא אווזין ותרנגולין לא עבידי לרבויי וה"ה לשאר חיה ועוף דלא עבידי לרבויי ותדע דהרי חזינן בירושלמי שאומר שור שמרד חייב חטאת ואף ע"ג דכל מין השור בני תרבות נינהו אעפ"י כן כיון שמרד הצדו חייב חטאת כמו בשאר מיני חיות דלאו בני תרבות נינהו אלמא לאו במין תליא מילתא אלא בדידיה וכן כתב הר"ן ז"ל בפרק אין צדין וז"ל דאפי' בביבר גדול כל שאין המין צריך למצודה כגון אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות דבאין לכלובין לערב ונוחין לתופשן שאין בהן משום צידה וכן הדין בחיות בני תרבות והכי מוכח בגמ' עכ"ל:
הנה היוצא מכל דברינו הנזכרים למעלה שכל חיות ועופות המורדין ואפי' אווזין ותרנגולים שעדיין לא הורגלו בבית כשאינן באין מעצמן לכלובן לערב הצדן בשבת חייב חטאת ואווזין ותרנגולין הגדילים בבית ואינן מורדין הצדן פטור אבל אסור וה"ה לכל שאר חיה ועוף הגדילים בין בני אדם ואינן מורדין:
אמנם אם ברחו מן הבית ויש לחוש שיאבדו חוץ לבית או שיגנבו אז הוא מותר לכתחילה לדחות אותם כדי להכניסם לבית לא שנא אווזין ותרנגולין ולא שנא שאר חיה ועוף שאינן מורדין ובאין לכלובן לערב דבמקום פסידא לא גזרו רבנן אבל לצוד אותן להכניסם לבית אסור ודוקא לדחות ולהכניסם לבית הוא דשרי רבנן משום פסידא אבל לטלטל ולתפוס אותן בידים אסור ופשוט הוא בכמה מקומות בתלמוד דכל בעלי חיים מוקצין הן אפי' למדד התרנגולת אסור כדאמרינן בגמרא דוחין אין מדדין לא דהיינו שלא יאחז בכנפיה להוליכה דחיישינן שמא תגביה עצמה מן הארץ אבל דוחין אותה מאחוריה בידים והא דאסור למדד דוקא בתרנגולת אבל בשאר חיה ועוף מדדין אם צריכין לכך ולא חיישינן שמא תגביה את עצמה כדאמרינן התם וזהו שלא כדעת מורי מהרש"ל ז"ל שמשמע מדבריו בתשובה הנזכרת דאפילו טלטול גמור שרי בבית וכל זה שכתבנו היינו דוקא לדין צידה בשבת אבל ביו"ט משמע בפרק אין צדין במתניתין ובגמרא דאווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות מותרין לצודן בבית ובחצר ואפי' לכתחילה ואע"ג דלפי' התוספות אסור לצודן בחצר ואפי' בבית מקורה נמי אסור אם הוא גדול כ"כ שאומרין הבא מצודה ונצודנו. מ"מ פירש"י עיקר דהאי שיעורא דהבא מצודה ונצדנו לא קאי אביבר מקורה דביבר מקורה אין שיעור אפי' גדול הרבה מאוד ואפי' שאר עופות דלאו בני תרבות נמי מותרין בביבר מקורה חוץ מצפור דרור וכן כתב נמי הר"ן ז"ל וכן משמע מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל שהשמיטו האי שנויא דהא בביבר מקורה והא בביבר שאינו מקורה גם השמיטו כל אוקימתות דרב אשי דביבר גדול וביבר קטן ולא כתבו אלא כל שמחוסר צידה כגון שאומר הבא מצודה ונצדנו היינו ממש כפירש"י והר"ן ז"ל דפרשי דהאי בביבר מקורה ושאינו מקורה ובביבר גדול וביבר קטן וכל אוקימתות דרב אשי כל הנך שיעורי כולן נכללין בשיעורא דר' יוסף דהבא מצודה ונצודנו דאידי ואידי חד שיעורא הוא ולא פליג רב יוסף אהנך שיעורי דביבר מקורה ושאינו מקורה וביבר גדול וקטן, וכל הנך שיעורי דרב אשי ולפיכך האי שינויא דביבר מקורה ושאינו מקורה נקטינן להלכה ועלה בידינו דביבר מקורה אין בו משום צידה כלל לא שנא אווזין ותרנגולין לא שנא שאר עופות לבד מצפור דרור ובביבר שאינו מקורה בהא מחלק תלמודא בין אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות ושאר עופות דבשאר עופות אסור ובאווזין ותרנגולין מותר אפי' בביבר שאינו מקור' וכך היא מסקנת הרא"ש שכתב ואין העולם נזהרין מצידת אווזין ותרנגולין המהלכין בחצר וכן הוא מסקנת האחרונים ומשמע דאפילו אווזין ותרנגולין לא שרו אלא בחצר אבל חוץ לחצר נראה דאין להתיר מדנקט תלמודא ביבר שאינו מקורה וגם הרא"ש כתב דאין נזהרין מאווזין ותרנגולין המהלכין בחצר ומשמע דביבר וחצר אין חוץ לביבר וחוץ לחצר לא ולפי האמת אין סברא לחלק ולאו דוקא ביבר וחצר אלא ה"ה חוץ לחצר נמי שרי דהא ביבר שאינו מקורה וחצר מחוסרין צידה הן וצידה שלהן מדאורייתא כצידה שחוץ לחצר וחוץ לביבר והצד בהן בשבת חייב חטאת כדתנן במתניתין דפ' האורג רשב"ג אומר מחוסר צידה פטור ושאינו מחוסר צידה חייב ואפי' הכי אווזין ותרנגולין שרי בחצר א"כ מה לי בחצר מה לי חוץ לחצר מאחר ששניהם מחוסרין צידה וצידה שלהם דאורייתא ואעפ"י שפשוט הוא בעיני להלכה מ"מ למעשה יש לאסור לכתחילה מאחר שפשט לשון התלמוד והאשיר"י שנקטו ביבר וחצר אין להתיר לכתחילה רק בביבר וחצר ולא חוץ לביבר וחוץ לחצר וכבר כתבנו לעיל לענין שבת דלאו דוקא אווזין ותרנגולין דה"ה גם שאר עופות שאינן מורדין ובאין לכלובין לערב דשרי נמי כמו אווזין ותרנגולין והא דנקט תלמודא אווזין ותרנגולין משום דסתם אווזין ותרנגולים הגדילים בבית נוחין לתפוס ובאין לכלובין לערב וסתם שאר עופות מורדין ואינן נוחין לתפוס ואינן באין לכלובין לערב ואין הכי נמי כל עוף המורד ואפי' אווזין ותרנגולין הוו כשאר עופות וכל שאינו מורד ובא לכלובו לערב ואפי' שאר עופות כאווזין ותרנגולין דמי ובזה דין יו"ט ושבת שוה ולפיכך אווזין ותרנגולין שעדיין לא הורגלו בבית ואינן באין לכלובן לערב אסור לצודן אפי' ביו"ט אם הם בביבר שאינו מקורה ואפי' לדחותן כדי להכניסם לבית אסור דהא דתנן תרנגולת שברחה דוחין אותה להכניסה לבית אפי' בשבת היינו דוקא תרנגולת הגדילה בבית ובאה לכלובן לערב מעצמן דמדאורייתא אין בה משום צידה רק מדרבנן הוא דאסור ובמקום פסידא הוא לא גזר כמו שבארנו למעלה אבל אווזין ותרנגולין המורדין ולא הורגלו בבית ואינן באין לכלובן לערב מעצמן דצידה דידהו מדאורייתא כשהן בביבר שאינו מקורה אסורין אפילו ביו"ט דכל מידי דאסור משום צידה דאורייתא אין לחלק בין שבת ליו"ט דהכי מוכח בריש פרק אין צדין דקתני במתני' אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ביו"ט ופריך והתניא ביברין של חיה ועופות אין צדין מהן ביום טוב ואין נותנין וכו' ומשני עופות אעופות לא קשיא הא בביבר מקורה הא בביבר שאינו מקורה חיה אחיה נמי לא קשיא הא בביבר גדול הא בביבר קטן הרי לך בהדיא דלא שרי צידת חיה ועופות ביו"ט בביבר שאינו מקורה ובביבר גדול משום דצידה דידהו מדאוריי' בשבת גזרו יו"ט אטו בשבת אבל ביבר מקורה וביבר קטן דאפי' בשבת אינו אלא מדרבנן לא גזרו עליה ביו"ט ועוד נראה דאפי' חיה ועוף המורדין אי אין בהן משום צידה דאוריי' מותר לצודן ביו"ט אפי' לכתחילה כגון העופות בביבר מקורה ואפי' הוא גדול מאוד והחיות בביבר קטן דהיינו היכא דמטא בחד שחייה אי נמי דנפלי טולא דכותלי להדדי זהו בביבר קטן ודוקא דלי' ליה עוקצי עוקצי כרב אשי דריש פרק אין צדין ופשוט הוא ונראה דכל מה שהקילו חכמים בצידת יו"ט היינו דוקא באווזין ותרנגולין העומדי' לאכילה ומשום שמחת יו"ט אבל העומדים לגדל בצים דמוקצין הן אסורין גם בי"ט ופשוט הוא:
דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל