אור ברסלב

משאת בנימין· רבי בנימין אהרן סלניק

ז

ו

נשאלתי מהאלוף המופלג חכם בדורו ר"מ ואב"ד מהר"ר ליבא סג"ל אב"ד מסטנאב ושם בעירו קהל עם קדוש מנהג מכמה שנים לברור ראשים וגבאים ושמאים בח"ה של פסח בדרך זה שמתאספים כל בני הקהילה ומעמידין מתוך בני הקהל בוררין על פי הרוב ואותן בוררים יבררו ראשים וגבאים ושמאים. ואע"פ שהרוב נעשה ע"פ קרובים זה לזה אין מדקדקין בזה פעם אחת נתעצלו בני הקהל בח"ה של פסח ונתעכב הדבר עד ר"ח אייר ואז נתעצם הרב האב"ד שלהם והכריח הקהילה לעמוד על הברירה הנזכרת כנהוג מידי שנה בשנה וכן עשו וכאשר היה הרוב על איזה בוררין שבתוכן התחילו המיעוט לעורר על אותו רוב מפני שבאותן רוב יש איזה בעלי בתים קרובין זה לזה וכל הקרובים הן כאיש אחד נחשבין. וכשימנו הרחוקין לבדן יהיו שקולין עם המיעוט ואז נחלקו בני הקהילה לשני חלקים אלו צועקין מאחר שנהגו מכמה שנים להעמיד הרוב על פי רחוקין וקרובין יחד אין רצונם לזוז ממנהגם. ואלו צועקין שאין רצונם להחזיק מנהג רע כזה. ובראות האב"ד המחלוקת שביניהם הטיל גורל ביניהם ונפל הגורל על אותן בוררים שהובררו ע"י מיעוט הקהילה וכאשר ראו הרוב שנפל הגורל על אותן שהובררו ע"י מיעוט התחילו לצעוק כבראשונה שאין רצונם כלל לזוז ממנהגם והברירה שלהם קיימת והאב"ד גזר על הבוררין מפי המועט בקנס עשרה זהובים שילכו מיד ויבררו ראשים וגבאים ויעשו ג"כ הערכה בעניני מסים כנהוג והיה אחד מן המבוררים שלא שמע לדברי האב"ד ועבר על ציוויו ובתוך כך נודע שבכת המיעוט היו בהן ג"כ בעלי בתים קרובים זה לזה ונשאר הרוב אצל הרוב והמיעוט אצל כת המיעוט הן ע"פ קרובים ורחוקים יחד והן ע"פ הרחוקים לבדן וע"כ טוענין הרוב שהברירה שלהן קיימת מאחר שרוב גמור עמהן ממה נפשך והמיעוט טוענין הברירה שלהן קיימת ע"פ הגורל שהטיל האב"ד. וזה האיש שסרב את פי האב"ד יתן הקנס הדין עם מי. שר התורה מנורה הטהורה ארי שבחבורה. הוא הר גבוה תל תלפיות אוצר היראה והחכמה ר"מ ה"ה נ"י מהר"ר ליבא סגל נר"ו. וכל החונים על דגל האהבה דולים באר מים חיים עמוקים יהיו בכלל הברכה והחיים והשלום כתבי מעכ"ת הגיעני ואשתומם כשעה חדא הלא ידך לא אסורות וכל רז לא אניס לך וידעתי שלא מחסרון הידיעה שאלת את פי רק כדי להקל מעליך עול המחלוקת וליתן כל המשא על צוארי ועם כל זה אהבתך מקלקלת השורה ואשיב כפי קוצר שכלי אך בקצרה יראה שהדין עם הכת של שמעון מתחילה ועד סוף בתחילה מאחר שנהגו כך מכמה שנים שבוררין שמאים ע"פ רוב הקהילה ואף על פי שיש ביניהם קרובים אין מדקדקין בכך כאשר מבואר בשאלה א"כ מנהג כזה מבטל ההלכה בלי ספק כדתנן בפרק השוכר את הפועלים הכל כמנהג המדינה ותני עלה בירושלמי זאת אומרת מנהג מבטל ההלכה וכתב המרדכי בפ"ק דבתרא בשם הרב רבי אביגדור כהן אם מנהג קבוע הוא בעיר ליתן בתוך י"ב חדש מס איני יודע לפוטרו אלמא אע"ג דמדין התלמוד אין לחייבו ליתן מס עד י"ב חדש כדמוכח במתניתין פ"ק דב"ב כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר שנים עשר חדש ומוקמינן בפסי העיר וה"ה לענין מסים כמו שפירש"י וכן בחושן המשפט סי' קס"ג ואעפ"כ פסק המרדכי דאם נהגו ליתן תוך י"ב חדש מנהג מבטל ההלכה ושמא תאמר דהמרדכי מיירי במנהג גמור ע"פ ותיקין זה אינו שהרי מסיק ובלבד שלא ישנה ממנהג החמרים והספנין ומנהג חמרים וספנין ודאי לאו מנהג וותיקין הוא ושמא תאמר דוקא לענין מסים אזלינן בתר מנהג חמרים אבל שאר צרכי ציבור כנדון דידן ברירת הראשים והגבאין לא אזלינן בתר מנהג חמרים נראה דאין סברא לחלק בזה דא"כ אם באת לחלק תקשי מסים גופייהו מנ"ל דלמא דוקא גבי פועלים תנן הכל כמנהג המדינה ולא במסים וכן ההוא דאל ישנה ממנהג החמרים והספנין דלמא דוקא התם הוא דאזלינן בתר המנהג ולא במסים שהן צרכי ציבור אלא ודאי ע"כ אין לחלק מאחר דאשכחן גבי פועלים וחמרי' שהולכין אחר מנהג בעלמא ילפי' מסים מינייהו א"כ מטעם זה ליכא לחלק בין מסים לשאר צרכי ציבור ובהדיא כתב מהרא"י ז"ל בספר תרומת הדשן סימן שמ"ב דבכל צרכי ציבור אזלינן אפי' בתר המנהג גריעי רק שסיים בסוף התשובה שצריך לידע שמנהג קבוע הוא שנהגו כך בני העיר לפחות תלתא זימנא ובעובדא דידן נמי אם נהגו כך תלתא זימני אזלינן בתר מנהג זה וכיון דהוקבע הוקבע וגדולה מזה כתב הרב ר' יוסף כהן מקראקא ז"ל בשארית יוסף סימן ל' בקהל אחד שהיה להם תקנה שאין לברור בוררים מידי שנה בשנה רק שאינם פסולין זה לזה ואירע פעם אחת שבררו שבעה בוררים ונמצא ממחרת שבאותן שבעה שנים מהן פסולין זה לזה ורצו לבטל הברירה קצת מהקהל ופסק הרב ז"ל הברירא קיימת דודאי מחלו על תקנתן וק"ו בנדון דידן שמעולם לא היתה תקנה שלא יהיו קרובין זה לזה באותן שמעמידין הרוב על פיהם ואדרבא מכמה שנים נהגו לקבוע הרוב אפילו ע"פ קרובין ועוד מנהג הקהילות שמבררין ראשים וטובים אע"פ שמקצתן קרובים זה לזה וכן ראיתי כמה פעמים בק"ק קראקא ובק"ק לבוב ועוד שהקרובים אע"פ שפסולין הן לדין ולעדות מ"מ כשרין הן לברור ולסדר דיינים כמו שכתב מהרי"ק בשורש כ"א והרב רי"ך בתשובה הנ"ל ומביאו בהג"ה שו"ע טור חו"מ סימן ד'. וכ"ש נדון דידן שהקרובין אינן לא דיינים ולא בוררין אלא בוררין ומעמידין בוררין אחרים שאותן בוררים אחרים הם יבררו ראשים וגבאים וכולי האי ודאי לא חיישינן לקרובים זה לזה. לפי מה שחשבו בתחילה שהרוב בכת שמעון אינו כ"א בצירוף הקרובים אבל בסוף שנודע שגם בכת השני שהן כת ראובן נמצא בהן קרובין ג"כ ודל קרובים מהכא ומהכא ונמצא הרוב בכת שמעון ע"פ הרחוקין לבדן לפי זה ודאי פשוט הוא שהדין עם כת שמעון שהרי הכת שלהן הן רוב גמור בלי פקפוק ואותו הגורל שנפל על הבוררין של כת ראובן קודם שנודע האמת שהרוב הוא ע"פ רחוקין בכת שמעון אותו גורל אין בו ממש דבטעות הוא וכל שבטעות לאו כלום הוא דאנן סהדי שאלו היו יודעין כת שמעון שרוב גמור עמהן לא היו מטילין גורלות כיון שהרוב עמהן ולא הטילו גורלות אלא שהיו חושבין שבלא קרובין יהיו שקולין כאשר כתב מכ"ת ואדעתא דהכי הטילו גורלות וא"כ אותו הגורל בטעות הוה ולאו כלום הוא דאפילו קנין בטעות קי"ל בסוף פ"ק דגיטין דלאו כלום גבי הנהו גינאי דעבוד חושבנא וכו' וכ"ש גורל דלאו כלום הוא דגרע מקנין הוא שהרי לא מצינו גורל קונה שום דבר רק שמברר ומודיע לכל אחד חלקו וארץ ישראל לא נתחלקה ע"פ הגורל לבדו אלא ע"י רוח הקודש ואורים ותומים כדאמרינן בפרק יש נוחלין ואין לומר דוקא קנין בטעות לאו כלום הוא אבל מחילה הרבה הקילו בה שאפילו בדברים בעלמא בלא קנין אדם מוחל אפי' חוב שבשטר או על המשכון מהני מחילה בדברים בעלמ' ונדון דידן נמי מחילה הוא שמחלו כת שמעון זכיותיהן והעמידו ע"פ הגורל ועוד דהגורל הזה נעשה ע"פ האב"ד ועוד כת שמעון מחלו ועשו מעשה שהטילו גורל ועדיף מדברים בעלמא הא קי"ל מחילה בטעות לאו כלום הוא כמו שכתוב במרדכי פ"ק דסנהדרין ובהג"ה ש"ע סי' רמ"א ואפי' ע"י ב"ד כמו שכתב טור ח"מ בסימן כ"ה בשם הרמב"ם דיין שטעה וחייב שבועה וכו' אעפ"י שקנו מידו לאו כלום וכו' הרי לך שמחילה בטעות אינה כלום אעפ"י שעשה מעשה וע"י הדיין ועוד דאמרינן בפרק חזקת הבתים רב ענן הוה שקיל בידקא בארעא וכו' א"ל והא אחיל דהא סייע בגודא בהדאי א"ל מחילה בטעות היא וכו' אלמא שכינו של רב ענן אע"ג שהיה מסייעו עם רב ענן והעמיד מחיצה אפי' הכי כיון דבטעות הוה לא הוה מחילה וה"ה בנדון דידן נמי אע"ג דהטילו גורל בטעות הוה ולאו כלום הוא ומה שטוענין כת ראובן שאם ימתינו על איזה בעלי בתים שאינן בעיר יהיה הרוב עמהן נ"ל דאין טענתם טענה. דא"כ לעולם לא יוכלו לברר ראשים עד שיהיו כל בעלי בתים בעיר וזה לא יתכן דא"כ יהרס מצב הקהילה ברוב פעמים אם ימתינו והרבה חשו חכמים לפסידא דרבים לענין שיהיו הקהל מוחזקין נתבעין ולא תובעין וגם מיצר שהחזיקו בו רבים שאסור לקלקלו. ועוד דמעשים בכל יום בכל הקהילות שאינם ממתינין על מי שאינו בעיר ועוד שהרי הן עצמן ידעו שלא היו בעיר באותו פעם ואעפ"כ עמדו למנין על הרוב ומדידעו ושתקו ועמדו למנין ש"מ מחלו ואדעתא דהכא עמדו למנין וא"כ יצא לנו הדין שאותן בוררין שהובררו ע"פ כת שמעון שהן הרוב הגמור הן ע"י צירוף קרובים הן ע"י רחוקין לבדן הם יבררו הראשים והגבאין ויעריכו השומא כדרך הנהוג בקהילה מידי שנה בשנה ואותו בורר שהמרה את פי האב"ד אע"ג שלבסוף נמצא שהדין עמו מ"מ לאיסורא נתכוון וראוי לעונש וקנס דהוי כמי שמתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה דצריך כפרה וסליחה. כדאמרינן בפ' עשרה יוחסין ופוק חזי בעובדא דרב חייא בר אשי התם שאירע לו בכיוצא בזה והיה מצטער כל ימיו וכו' ואע"פ שיש קצת לחלק ולומר דלא נתכוין לאיסורא מפני שהיה יודע בדין דמנהג מבטל ההלכה רחמנא לבא בעי אם לעקל אם לעקלקלות ועל זה וכיוצא בזה אמרו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואפשר לומר דלאו כולי עלמא דיני גמירי ומי הגיד לו הדין וההלכה ועוד הרי אמרו חז"ל לא תסור מכ הדברים ימין ושמאל אפילו אמרו לך על ימין שהוא שמאל וכו' וא"כ עבר אלאו דלא תסור וראוי לעונש משום מגדר מילתא אח"כ מצאתי בתשובת הרא"ש כלל צ"ח סי' ב' והטור ח"מ הביאו בסי' קע"ו וז"ל הגורל אינו קונה כ"א לברר החלוקות אבל אם החזיקה בו אחת מהן בחלקה אז נתקיים החלוקה כדתנן בפ' חזקת בד"א במחזיק אבל בנותן מתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר נעל גדר ופרץ כל שהוא הרי זה חזקה אף עפ"י שלא היו עדים בשעת הטלת הגורל כיון שהם מודים החלוקה קיימת עכ"ל הנלע"ד כתבתי דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל

תוכן העניינים

משאת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה